אברהם יפה (טייס)
אברהם יפה (16 בספטמבר 1923 - 8 באפריל 1969) היה אלוף-משנה בצה"ל מראשוני ובכירי טייסי חיל האוויר הישראלי.
 | |
| לידה |
16 בספטמבר 1923 יבנאל, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
8 באפריל 1969 (בגיל 45) ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| כינוי | אברהם יפה "הקטן" |
| השתייכות |
 הפלמ"ח הצבא הבריטי צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות |
1941 – 1943 (הפלמ"ח) 1943 – 1946 (הצבא הבריטי) 1948 – 1966 (צה"ל) |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
מלחמת העולם השנייה מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מייסד חברת אוירום נתיבי אוויר | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהיפה נולד ביבנאל, בנם הבכור של דב ואסתר יפה, ואחיהם של חנה יפה, יוסי יפה ושרה. הוא זכה לכינוי אברהם יפה "הקטן", כשבן דודו אברהם יפה היה "הגדול"[1]. בשנת 1932 עבר עם הוריו למושב חרות. למד בבית הספר החקלאי כדורי[2], התגייס לפלמ"ח ב-1941 ושירת בפלוגה א' עד שהתנדב לצבא הבריטי ב-1943, יחד עם אביו ושירת בפלוגת תובלה 178 במצרים ובאיטליה.
לאחר מלחמת העולם השנייה סייע לפליטים היהודים ניצולי השואה ועזר בהעברתם לחופי איטליה לקראת העפלתם. ב-1946 שוחרר מהצבא וחזר לארץ ישראל למושב חרות. ב-1947 גויס למוסד לעלייה ב' על ידי בן דודו אורי יפה. הוא נשלח בזהות בדויה (אינג' פרידמנס[3]) לאיטליה יחד עם אנשי צוותה של האונייה חיים ארלוזורוב ועסק בההעפלה ורכש נשק[4], הוא סייע לאנשי הפלי"ם להטביע את ספינת הנשק לינו. באיטליה הצטרף לעמיתו מוטי הוד והשניים למדו טיסה במועדון תעופה במילאנו ולאחר מכן בשדה אורבה ליד רומא[5]. מאיטליה נשלחו השניים ללמוד טיסה קרבית בצ'כוסלובקיה, הם הצטרפו ל-10 טייסים נוספים שהגיעו מארץ ישראל ולטייס נוסף מצרפת, שהיוו את הגרעין העברי לטייסי הקרב של חיל האוויר הישראלי.
בשובו לישראל היה חניך בקורס טיס מס' מינוס 1 של חיל האוויר אותו סיים במאי 1949[6], לאחר הקורס הצטרף כטייס קרב לטייסת 101 בחצור. בסוף 1950 מונה למפקד גף בטייסת 105 שהוקמה כטייסת אימון מבצעי[7]. ב-1952 נשלח לקורס פיקוד ומטה באלבמה שבארצות הברית, ב-1954 מונה למפקד טייסת 101[8]. בהמשך שירת במטה חיל האוויר בענף אוויר/3 (מבצעים), עם הגעת מטוסי הגלוסטר מטאור לארץ עבר הכשרה על ידי מנחם בר, ויחד עם בר, בני פלד ומוטי הוד היה אחד מארבעת טייסי הסילון של חיל האוויר[9]. הוא היה חבר במשלחת של חיל האוויר והצנחנים לצרפת, במטרה ללמוד את תחום ההצנחה ממטוסי הנורד[10]. במלחמת סיני הצטרף לטייסת P-51 מוסטנג והוביל הפצצה בסיני[11]. באוגוסט 1959 מונה למפקד בסיס תל נוף ושירת בתפקיד עד ספטמבר 1963. לאחר מכן הצטרף למחזור הראשון של המכללה לביטחון לאומי. ב-1964 מונה לנספח אווירי בצרפת, שירת שם במשך שנתיים במהלכן פעל גם עבור המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
ב-1966 השתחרר משירות הקבע. לאחר שחרורו הקים יחד עם דוד סופר את חברת אוירום נתיבי אוויר, חברת תעופה שעסקה בזריעת עננים[12]. במלחמת ששת הימים גויס למילואים ושירת כיועץ אווירי בפיקוד הדרום.
נפטר מהתקף לב פתאומי ב-1969 ונקבר בבית העלמין בתל מונד. היה נשוי לשולמית (מיתקה), מזכירתם של ראשי ממשלת ישראל מדוד בן-גוריון עד בנימין נתניהו, ואב לשלושה, הבכור בהם דובי יפה, אל"ם בחיל האוויר שהשתתף במבצע אופרה, רמי יפה ששירת כסא"ל בחיל האוויר וטייס באל על ונהרג בתאונת מסוק בשירות חברת החשמל ב-2004[13], ויעל סגל, פסיכולוגית קלינית.
לקריאה נוספת
עריכה- שערים פתוחים : אסופת זכרונות העפלה 1945–1948, קרן פלי"ם, 2001
הערות שוליים
עריכה- ^ אמיר אורן, טייסת הכיבוי כפעלול להסחת הדעת מאחריותו של נתניהו לשריפה בכרמל, באתר הארץ, 9 ביולי 2011
- ^ עודד מרום, מחלקת הטיס של הפלמ"ח, הוצאת עמותת חיל האויר, 2005, עמ' 192
- ^ רס"ן אבי כהן, תולדות חיל האוויר במלחמה לעצמאות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004, עמ' 154
- ^ מייק אלדר, TTG, אנשי הצללים. תל אביב: משרד הביטחון, 1997, עמ' 270
- ^ סא"ל (מיל') עדו אמבר, סא"ל (מיל') אלי אייל, רס"ן אבי כהן, שורשי חיל האוויר, הוצאת משרד הביטחון, 1997, עמ' 337
- ^ אביגדור שחן, חישול הכנפיים, הוצאת מערכות, 1991, עמ' 40
- ^ אביגדור שחן, חישול הכנפיים, הוצאת מערכות, 1991, עמ' 84
- ^ אביגדור שחן, חישול הכנפיים, הוצאת מערכות, 1991, עמ' 114
- ^ אהוד יונאי, עליונות אווירית: סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, הוצאת כתר, 1995, עמ' 101
- ^ אביגדור שחן, חישול הכנפיים, הוצאת מערכות, 1991, עמ' 191
- ^ אליעזר (צ'יטה) כהן וצבי לביא, השמים אינם הגבול: סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספריית מעריב, 1990, עמ' 181
- ^ ישראל כהן, מוניות אויר מעל ירושלים, דבר, 7 ביולי 1968
- ^ זוהר בלומנקרנץ, טייס ומאבטח נהרגו בהתרסקות מסוק פרטי, באתר הארץ, 29 בפברואר 2004