בני פלד
בני פלד (18 באפריל 1928 – 13 ביולי 2002) היה מפקד חיל האוויר הישראלי בשנים 1973–1977, בתקופת מלחמת יום הכיפורים ומבצע אנטבה.
 | |
| לידה |
18 באפריל 1928 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
13 ביולי 2002 (בגיל 74) רמת השרון, ישראל |
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה | |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1948–1977 (כ־29 שנים) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות  מבצע קדש  מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה  מלחמת יום הכיפוריםמבצע יונתן | |
| עיטורים | |
|
עיטורי צה"ל | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנכ"ל אלביט ואלסינט | |
  | |
.jpg)
ביוגרפיה
עריכהבני פלד נולד בשם בנימין וידנפלד בתל אביב. אביו, אריה וידנפלד, היה בן למשפחה שהגיעה בעלייה הראשונה מרומניה והתיישבה בראש פינה. האב עבד במחלקת העבודות הציבוריות של ממשלת המנדט ובין השאר היה אחראי להקמת שדות תעופה. אמו, יונה וידנפלד לבית גורפינקל, עלתה לארץ ישראל מפולין בשנת 1925. פלד היה הבכור והיו לו אחות ואח.
פלד למד בבית הספר אחד העם ובגימנסיה הרצליה, בין השאר אצל שאול טשרניחובסקי, יהודה בורלא וצבי נשרי שחינכו אותו לציונות ולדמוקרטיות.[1] בתום לימודיו עשה שנת שירות באיילת השחר כנהג המשמר הנע של משטרת היישובים העבריים בגליל העליון. לאחר מכן החל ללמוד הנדסת מכונות בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, ושירת בארגון ההגנה בחטיבת כרמלי, בין השאר השתתף בשמירה על המובלעת היהודית באזור המרכז המסחרי הישן בחיפה. אחת מהפעולות שהוטלו עליו הייתה לבצע פעולת תגמול כתגובה על פגיעה בסוחרים יהודים ולרצוח אזרחים ערבים. החוליה בה נטל חלק ירתה בשני עוברי אורח ערבים והרגה אחד מהם.[2] לאחר מכן הועבר למשימות שמירה על קו הדר הכרמל ובית התעשייה.
בחיל האוויר
עריכהבתחילת 1948 התנדב לשירות האוויר, סיים את קורס מכונאי המטוסים הראשון, עסק בהרכבת מטוסי אוסטר ובקליטת מטוסי אוויה S-199 מצ'כוסלובקיה. בשנת 1949 התנדב לקורס טיס מס' 2, שנערך במחנה סירקין, וסיים אותו בהצטיינות. במסגרת תפקידו הטיס מטוסי ספיטפייר ומוסטנג בטייסת 101 (טייסת הקרב הראשונה), ונבחר להיות בין שני טייסי הסילון הראשונים על המטאור. פלד הקים עם מנחם בר את טייסת 117 (טייסת הסילון הראשונה) ואף הקים ופיקד על טייסת 113 ועל טייסת 101 במבצע קדש. ב-1954 בחר את מטוס האוראגן וב-1956 בחר את מטוס המיסטר, אותם הביא מצרפת בטיסה.
ב-2 בנובמבר 1956, מטוס המיסטר שהטיס פלד במבצע קדש נפגע מאש נ"מ מצרית בראס נצרני על-יד שארם א-שייך, והוא נחלץ ממנו באמצעות כיסא המפלט, ובכך היה לטייס הראשון בחיל האוויר שעשה זאת. פלד הסתתר במדבר עד שחולץ באמצעות מטוס פייפר, במבצע עליו קיבל טייס הפייפר אברהם גרינבוים את עיטור העוז.[3]
ב-1958 עבר למטה החיל וכיהן כראש מדור אימונים אוויריים במקביל ללימודי הנדסה אווירונאוטית בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון אותם סיים ב-1962. ביוני 1962 מונה לראש ענף אמצעי לחימה במטה חיל האוויר. בעקבות חשיפת טילים בליסטיים במצעד יום המהפכה במצרים ביולי 1962, מונה ב-1963 על ידי מפקד חיל האוויר עזר ויצמן לעמוד בראש צוות ייעודי שהופקד על המערך המבצעי המקביל בישראל (כנף הטילים של חיל האוויר[4]), הצוות נשלח לצרפת לחברת דאסו[5], לפיתוח המענה, ביחידה שהוקמה בפלמחים. במאי 1964 מונה למפקד בסיס חצור, תפקיד שאותו מילא במהלך מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה מונה למפקד מחלקת האוויר בשנים 1969 עד 1971 כיהן כמשנה למנכ"ל התעשייה האווירית ועסק בבחינת המטוסים שעתידים היו להיקלט בחיל. באוגוסט 1971 חזר לכהן כראש מחלקת אוויר ובחודש מאי 1973 מונה למפקד חיל האוויר, והחליף את מרדכי (מוטי) הוד.
מפקד חיל האוויר
עריכהפלד פיקד על חיל האוויר ב-1973 במלחמת יום הכיפורים. בערב יום הכיפורים כינס פלד את בכירי חיל האוויר ואמר להם שמבחינתו הולכת להיות מלחמה, אולם הדברים לא חלחלו לפקודיו[6]. בבוקר יום הכיפורים היה חיל האוויר ערוך לתקיפה מקיפה של מערכי טילי נ"מ ושדות תעופה במצרים ובסוריה, אך לא ניתן אישור של הדרג המדיני לפעולה זו. בתחילת המלחמה הזניק פלד את כל מטוסי החייל לאוויר, בניגוד למסורת המבצעית של חיל האוויר, שבה מזניקים את מטוסי היירוט שבכוננות ורק אחר כך מזניקים עוד מטוסי יירוט, בהתאם לצורך[6]. בימים הראשונים עסק החיל באינטנסיביות במתן סיוע לכוחות הקרקע, שהיו במצוקה קשה בימי הלחימה הראשונים. פעילות זו צמצמה את פעילות החיל בתקיפת חילות האוויר ומערכי הטילים של האויב. ב-11 הימים הראשונים של המלחמה לא השיג החיל עליונות אווירית באזור תעלת סואץ ותרומתו למלחמה לא בחזית המצרית לא הייתה משמעותית[7]. לטענת פרופ' אורי בר-יוסף, הציג פלד לרמטכ"ל נתונים שגויים על מספר המטוסים הכשירים של חיל האוויר ועל מספר המטוסים הנדרשים, באופן שהציג תמונה שחורה מהמצב האמיתי, כדי ללחוץ לכיוון של צליחה מידית של התעלה. על פי טענת בר-יוסף, דיווחיו הדאיגו את הרמטכ"ל והדרג המדיני שנטו בעקבות זאת להסכים להפסקת אש מידית[8]. עם השיפור במצבם של כוחות היבשה, ולאחר פגיעה של החיל בבסיסים של טילי הנ"מ, החל חיל האוויר בתקיפות של שדות תעופה ומטרות תשתית בעומק מצרים ובעומק סוריה, וסייעה בפגיעה קשה בצבא המצרי ממערב לתעלה[7]. כחצי שנה מתום המלחמה, בטקס לכבוד שובם של הטייסים שנפלו בשבי, נשא פלד נאום לפקודיו בו טבע את המשפט – "את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק", סא"ל עודד פלדמן, ראש ענף תרבות וחינוך בחיל האוויר, לקח מטפורה זו כבסיס לשירו "מוכרחים להמשיך לנגן"[9]. על הטענות למחדל של חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים אמר פלד: "לא היה מחדל. אין מה לחקור. המחדל הוא בנשמותיכם המתוסבכות."[10]
ביולי 1976 עמד פלד בראש חיל האוויר שביצע חלק מרכזי במבצע אנטבה. פלד נמנה עם אלה שטענו נחרצות כנגד כניעה למחבלים ודחפו לפעולה צבאית, בהם יקותיאל אדם, דן שומרון, אהוד ברק, מוקי בצר, עידו אמבר ויוני נתניהו. לאחר שנדחתה תוכניתו להצנחת כוח באוגנדה, העלה את הרעיון לנחות באנטבה באמצעות מטוסים מסוג הרקולס, ובהם כוח קומנדו ולשחרר את החטופים. תוכניתו של בני פלד, שהתנגד לאפשרות הכניעה לדרישות החוטפים, הוצגה לרמטכ"ל ושר הביטחון. על אף שהרמטכ"ל מוטה גור הגדיר אותה כ"שרלטנית", תוכנית זו היא שאושרה ובוצעה בסופו של דבר.
בחודש אוקטובר 1977 סיים פלד את שירותו בצה"ל, ומסר את הפיקוד על חיל האוויר לדוד עברי.
לאחר שחרורו מצה"ל
עריכהב-1978 התמנה לנשיא חברת אלביט על ידי דן טולקובסקי ועוזיה גליל לאחר שנקלעה למצב קשה, ומילא תפקיד זה עד 1985. בהמשך כיהן כנשיא אלסינט וחילץ אותה מפשיטת רגל. בשנת 1985 זכה פלד בפרס התעשייה בקטגוריית האלקטרוניקה.
פלד נפטר בביתו שברמת השרון לאחר מחלת ריאות קשה שנבעה מעישון. ביומו האחרון נפרד מבני משפחתו ואמר להם שיש בסלון הבית פעמון שקיבל כשהיה מפקד חיל האוויר, וביקש שכשימות, ייצאו החוצה, יצלצלו בפעמון ויקראו: "מת משוגע שחשב שהיהודים מסוגלים להקים מדינה". נטמן בבית הקברות הצבאי קריית שאול.
היה נשוי לברטה (שנפטרה לפניו) ונולדו להם שלושה ילדים: יורם, שרה ואיל. יורם ואיל המשיכו את דרכו כטייסי קרב בחיל האוויר: יורם פלד פיקד באמצע שנות ה-80 על טייסת 101 ובכך היה לראשון בחיל האוויר המפקד כדור שני על טייסת.
השקפת עולמו
עריכה
בספרו ימים של חשבון פרש את השקפת עולמו ודעותיו. לדעתו המושג "ישראלי" הוא מושג ריק מתוכן כי אינו מוזכר בספר החוקים של מדינת ישראל ואין לו הגדרה משפטית. הצביע על סתירה בין מגילת העצמאות לבין המצב בפועל בנושא השוויון בכך שחלק מאזרחי המדינה היהודים לא מכירים בסמכותה של מדינת ישראל ובחוקיה. פלד הגיע לעימות עם הרב שלמה גורן ערב מלחמת ששת הימים כאשר הרב גורן אמר שאובדן מדינת ישראל לא יביא לאובדן העם היהודי בעוד פלד טען שעם ישראל לא ישרוד בלי מדינת ישראל.
פלד היה בעד חוקה למדינה, חוקה שתפריד בין דת למדינה כך שכל האזרחים יהיו שווים ללא הבדל דת גזע ומין.
תכלית הציונות
עריכהבברכה לשנת 2000 כתב: "...שתימחק מהמילון ומהתודעה שלנו שאיפת הציונות כפי שהגדיר הקונגרס הראשון בבזל ב-1897 ונשארה תקפה עד עצם היום הזה: 'לרכוש מקלט בטוח על פי משפט גלוי לעם היהודי בארץ ישראל'. אני רוצה שהגדרה זו של תחום מושב יהודי בגבולות מוכרים ובטוחים על ידי נותני חסות וכסף תימחק, ובמקום תבוא הגדרה התואמת את רעיון מדינת היהודים של הרצל, והיא: לכונן מדינת יהודים בארץ ישראל, על ידי אותם יהודים שמאסו בחיי הגלות ודיירות משנה, ומוכנים לתת את חייהם בעדה".[11]
לקריאה נוספת
עריכה- בני פלד, ימים של חשבון, הוצאת מודן, 2004.
- שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר – החלטות גורליות: חיל האוויר בתחילת מלחמת יום כיפור, ספרית מעריב, 2008.
- שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר (הוצאת ספרית מעריב, 2008).
- אורי בר-יוסף, מלחמה משלו - חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים (כנרת זמורה-דביר, 2021)
קישורים חיצוניים
עריכה
בני פלד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- בני פלד כ"כנעני" באתר של זאב גלילי
- בנימין פלד, באתר חיל האוויר הישראלי
- בני פלד, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- ישגב נקדימון, האיש שחשב אחרת, בטאון חיל האוויר, גיליון 146
- מת מפקד חיל האוויר לשעבר בני פלד, באתר ynet, 14 ביולי 2002
- אביתר בן-צדף, אלוף (מיל') בני פלד איננו, קווים לדיוקן של לוחם-מפקד מזן מיוחד, נתיב 87/8, ספטמבר 2002
- מלחמת שבטי ישראל, באתר הארץ, 13 ביולי 2006
- מפקד חיל האוויר: לא רצו להרגיז את המצרים, באתר ynet, 1 בספטמבר 2013.
גילי כהן, הגנרלים מעידים || האלוף פלד לוועדת אגרנט: רק במקרה תל אביב לא הופצצה, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2013.- עדות בני פלד בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון(הקישור אינו פעיל, 20 בדצמבר 2021)
- עדות נוספת של בני פלד בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון(הקישור אינו פעיל, 20 בדצמבר 2021)
- יונה שמשי, מפקד חיל האוויר כמעט נפסל לטיס, דבר, 11 במאי 1973
- בני פלד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ בני פלד, ימים של חשבון, הוצאת מודן, 2004, עמוד 11.
- ^ בני פלד, ימים של חשבון, הוצאת מודן, 2004, עמוד 13
- ^ בעוז רוחם, סג"ם אברהם גרינבוים, מבצע קדש. ראו גם את עדותו של גרינבוים בספר חליפת לחץ, מאת מירב הלפרין ואהרון לפידות, הוצאת משרד הביטחון, ישראל תשמ"ז, עמ' 18–20. גם עזר ויצמן מספר על האירוע בספרו, לך שמים לך ארץ, הוצאת מעריב, תל אביב 1975, עמ' 162-161.
- ^ שבתאי כ"ץ, כנפי תחזוקה אווירית למדינה, עמ' 155.
- ^ בני פלד, ימים של חשבון, הוצאת מודן, 2004, עמוד 15-14.
- ^ 1 2 יעקב אגסי, חיל-האוויר לא סיפק את הסחורה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 בנובמבר 2013
- ^ 1 2 103FM, "האסטרטגיה של חיל האוויר במלחמת יום כיפור לא הייתה נכונה", באתר מעריב אונליין, 15 בדצמבר 2021
- ^ שי לוי, "חיל האוויר אמור היה להביס את האויב. זה לא קרה", באתר מאקו, 8 באוקטובר 2021
- ^ קובי מנדל, את המנגינה אי אפשר להפסיק, גלי צה"ל, 09/05/2011.
- ^ אורי דן, הטייס הישראלי שהטיל צל ה"מיראז" על הפירמידות עם פרוץ מלחמת ששת הימים, מעריב, 6 באפריל 1980
- ^ ובכך עולה הברכה של פלד בקנה אחד עם היעוד של בן-גוריון למדינת ישראל: לא הביטחון הוא העיקר אלא גאולת ישראל, קיבוץ גלויות, קוממיות לאומית
| בני פלד - תבניות ניווט | |
|---|---|
|
|