אדמונד מאיירס
בריגדיר אדמונד צ'ארלס וולף מאיירס (באנגלית: Edmund Charles Wolf Myers, המוכר בכינוי "אדי" (Eddie); 12 באוקטובר 1906 – 6 בדצמבר 1997) היה קצין בחיל ההנדסה המלכותי של הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה.
 | |
| לידה |
12 באוקטובר 1906 קנזינגטון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
6 בדצמבר 1997 (בגיל 91) גלוסטרשייר, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| השכלה |
היילבורי קולג' |
| השתייכות |
הצבא הבריטי |
| דרגה |
בריגדיר גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
מאיירס היה מהנדס שהתנדב לשרת בצבא הבריטי ב-1942. כאשר הצטרף למנהלת המבצעים המיוחדים קיבל דרגת ייצוג של קולונל ונשלח לנהל את הסיוע למחתרת היוונית ביוון. בתחילת 1944 הועלה לדרגת בריגדיר.
חייו
עריכהנולד בקנזינגטון שבלונדון למשפחה יהודית. בנם הבכור של אדית לבית זליגמן וד"ר סמואל מאיירס הפסיכולוג הראשי של הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. התחנך בבית הספר התיכון הייליבורי ובאקדמיה הצבאית בוולוויץ' (Woolwich). עם הסמכתו נשלח לאוניברסיטת קיימברידג' להשלמת לימודי הנדסה במכללות קיוס וגונוויל (Caius college, Gonville college). בשנת 1926, הוענקה לו דרגת סגן-משנה בחיל ההנדסה. כעבור שלוש שנים קודם לדרגת סגן. תוך כדי שירותו, בשנים 1934 – 1935, שימש כמזכיר מועדון התעופה של חיל ההנדסה בימים בהם מעט מאוד קציני הנדסה התעניינו בגורם האווירי. בשנת 1936, עם פרוץ המרד הערבי הגדול, נשלח לשרת בארץ ישראל ובשנת 1937 קודם לדרגת סרן. כקצין הנדסה במהלך המרד הערבי למד באופן בלתי אמצעי כיצד נלחם צבא בחתרנות, טרור וגרילה ומה חלקו של הגורם ההנדסי במלחמה כזו. על הצטיינותו בשירות בארץ ישראל קיבל צל"ש (MID). עם דיכויו של המרד הערבי, בשנת 1939, הועבר למפקדת פקוד המזרח-התיכון בקהיר. היה זה ערב מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו נמנה עם תחום הנדסה-בינוי ועסק במתן שירותי הנדסה במדבר המערבי במצרים בתחומי סלילת דרכים והקמת בסיסים. בחודש ינואר 1940 נמנה עם משלחת בין-חיילית שנשלחה באופן "תמים" לטורקיה לצורך סקר חשאי של פעילות חתרנית במדינה זו, והיה ותיכבש על ידי הגרמנים, ובתוך כך ציון דרכי תחבורה ותקשורת וחבלה במתקנים חיוניים. בחודש מרץ 1940, עם מינויו של גנרל ארצ'יבלד וייוול למפקד פקוד המזרח התיכון, הוצב כקצין מטה במחלקת ההנדסה הפקודית (וייוול הכיר אותו משרותם המשותף בארץ ישראל). בחודש יולי 1940 קיבל דרגה זמנית של מייג'ר ומונה לקצין ההנדסה של דיביזיית השריון מספר 7 ("עכברי המדבר"). במבצע "מצפן" היו תפקידי ההנדסה בפיקודו רבים ומגוונים. החל מפריצת שדות המוקשים של האויב במערכים המגינים, דרך הכשרת דרכים במדבר, מיכשול וביצור מחסומי הדרכים השונים לניתוק האיטלקים, הסוואת הכוחות וסיוע בהספקת מים לכוחות. לאחר המבצע, מונה למדריך בבית-הספר לפיקוד-ומטה של המזרח התיכון בחיפה, בין מרץ 1941 – ינואר 1942 להכשרת קצינים בכירים עבור הדרג המסייע: ארטילריה, הנדסה וקשר. לאחר מכן, בין ינואר לאוגוסט 1942 שימש כמדריך במרכז האימונים למבצעים-משולבים בכברית. במוסד זה התמחה גם בלוחמה אמפיבית ועבר קורס צניחה יחד עם לוחמי "שירות האוויר המיוחד" (SAS) של דייוויד סטירלינג שהתאמנו שם. באפריל 1942 קיבל דרגה זמנית של לוטננט-קולונל (סא"ל). באוגוסט אותה שנה מונה לראש ענף מבצעים-משולבים במפקדת פקוד ההמזרח התיכון.
פעילותו ביוון
עריכהמאיירס הוצנח ביוון הכבושה(אנ') ב-29 בספטמבר 1942 יחד עם 12 אנשי קומנדו בריטים, בהם ארץ-ישראלי אחד ממוצא רומני, מאיר "מייק" קיציס, כדי לשבש את נתיבי האספקה הגרמנים דרך יוון לצפון אפריקה. ולשם כך להיות האחראי על התיאום בין הצבא הבריטי וממשלת בריטניה לבין הכוחות שנלחמו במדינות הציר. בתוקף תפקידו הוא תיאם בין שתי קבוצות הפרטיזנים היריבות – צבא השחרור היווני העממי(אנ') (ELAS - גוף של תנועות השמאל, עם דומיננטיות של הקומוניסטים שפעל בעיקר ברומליה, תסליה ומקדוניה) והליגה הלאומית רפובליקנית היוונית(אנ') (EDES - גוף שהיה תנועת ההתנגדות של חוגי הימין והמלוכנים, הורכב מחיילים וקצינים יוצאי הצבא היווני, ופעל בעיקר באזור אפירוס).
הבריגדיר מאיירס יצר בתחילה קשר עם ELAS, וביקש עזרתם להרוס את מטרתו שהיא גשר רכבת על נהר גורגופוטמוס (Γοργοπόταμος)((אנ')) שבמרכז יוון. ה-ELAS לא שיתפו פעולה או שלא הצליח להשיגם. לכן הוא פנה ל-EDES ואלו הסכימו, כששמעו זאת ה-ELAS הם החליטו לא לאפשר ל-EDES להיות היחידים העוזרים לבריטים וכך, ב-25 בנובמבר 1942, שיתפו הבריטים, ה-ELAS וה-EDES פעולה במבצע הרלינג, פוצצו את הגשר, והצליחו לשבש את תנועת הרכבות למשך שישה שבועות.
על מבצע ״הרלינג״ לומדים באקדמיות צבאיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם. במורשת היוונית הוא נחרט כהצלחה המשמעותית ביותר של התנגדות המחתרת לכיבוש הנאצי. אבל מאיירס עצמו היה גאה במיוחד על מה שעשה למען הצלתו של היישוב היהודי בארץ ישראל. כך מספר וודהאוס בריאון: "היינו באירוע לציון 10 שנים למבצע. ואחרי האירוע שני גברים זרים ניגשו אלי ואל אדי. הם היו יהודים ורצו להודות לנו. תודה על כל מה שעשיתם בשבילנו - אמרו. אדי השיב - על מה? לא עשינו הרבה. הם השיבו לו – לא נכון, הרי היית שם! וזה באמת ריגש את אדי. ואותי.״
ב-21 ביוני 1943 היה מאיירס המתאם של פעולת השמדת גשר מסילת הרכבת באסופוס שבקצה הדרומי של הפלופונסוס.
באוגוסט 1943, טס מאיירס יחד עם 6 ממנהיגי כוחות ההתנגדות היוונים לקהיר, שם נערך מפגש עם נציגי הממשלה היוונית הגולה. במהלך המפגש מאיירס הואשם על ידי משרד החוץ הבריטי בכך שלא הצליח להישאר נייטרלי במאבק בין הימין והשמאל ביוון כמו גם בשאלת מעמדה של המלוכה אחרי המלחמה ולפי הטענות הוא נטה לכיוון השמאל, לכן הדיח משרד החוץ את מאיירס מתפקידו ומינה את סגנו לתפקיד.
בהמשך היה לראש הענף למבצעים-מיוחדים של אייזנהואר במהלך הפלישה לאירופה. קצין ההנדסה של הדיוויזיה המוטסת הראשונה הבריטית בקרב על ארנהם. במהלך הקרבות הוא נפגע מרסס. לאחר תום הקרבות באירופה, עבר לשרת בזירת המזרח הרחוק.
מאיירס שהיה בעל הסמכה כצנחן, הוצב כמפקד בשירות המהנדסים המלכותי של הדיוויזיה המוטסת הראשונה הבריטית ומטעמה נלחם בקרב על ארנהם. במהלך הקרבות נשלח מאיירס אל כקצין הנדסה אל הבריגדה הפולנית העצמאית הראשונה(אנ'), וארגן את צליחת הבריגדה את נהר הריין ואת פינוי הדיוויזיה המוטסת הראשונה מארנהם. במהלך הקרבות הוא נפגע מרסס.
זכה לאותות הצטיינות - מסדר האימפריה הבריטית במעמד מפקד, אות השירות המצוין, אות אריה הברונזה ההולנדי.
מאיירס נפטר בגלוסטרשייר אנגליה ב-6 בדצמבר 1997.
משפחתו
עריכהבן דודו היה בריגדיר (אחר כך גנרל) ברנרד פרייברג מניו זילנד שהיה מפקד קרב הגבורה של הכוחות בכרתים ואחר כך המושל הכללי של ניו זילנד.
אותות הצטיינות
עריכהראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אדי מאיירס, GREEK ENTANGLEMENT, הוצאת Alan Sutton, לונדון, 1955
קישורים חיצוניים
עריכה- יוון – פרטיזנים ולוחמי מחתרת באתר הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה