אהל משה

אהל משה
מידע
עיר	ירושלים
קואורדינטות	31°47′00″N 35°12′46″E / 31.78331111°N 35.21288056°E
	(למפת ירושלים רגילה) אהל משה

ערך זה עוסק בשכונה בירושלים. אם התכוונתם לשכונה שקדמה לתל אביב, ראו אהל משה (תל אביב).

אהל משה היא אחת מהשכונות הראשונות אשר הוקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים. כיום מהווה חלק משכונת נחלאות.

היסטוריה

שכונת אוהל משה נוסדה בשנת 1882 מכספי קרן מזכרת משה - קרן שהוקמה בשנת 1874 על מנת להנציח את זכרו של משה מונטיפיורי על ידי הקמת מפעלי התיישבות בארץ ישראל. בהמשך בנתה הקרן שכונות נוספות בירושלים כולן מכילות בשמן את השם "משה" ימין משה, זיכרון משה וקריית משה.

על ריבוי השכונות בהן מופיע השם משה כתב שמואל יוסף עגנון בספרו "תמול שלשום":

וכל מקום שם בירושלים קרוי משה, או אוהל משה או זיכרון משה או ימין משה או מזכרת משה. רוצה אתה להגיע לאחד מהמקומות הללו שוכח אתה אותה מילה שנטפלה למשה ואין אתה מגיע למשה זה שרצית.

במקביל, נוסדה שכונה צמודה לה מזכרת משה. במקור תוכננה אוהל משה להבנות כשכונה ספרדית, ומזכרת משה - כאשכנזית. רחובה הראשי של השכונה נושא את השם "אוהל משה" ובמקביל לו נמצא רחוב "מזכרת משה" (ראו מפה).

מספר הסופר הירושלמי שמואל יוסף עגנון בספרו "תמול שלשום":

יושבת לה ירושלים כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. יש שכונות מיוחדות לאשכנזים ויש שכונות מיוחדות לספרדים. ויש מהן שאשכנזים וספרדים דרים בהם כאחד. יש מהן שיושביהן תימנים או גורג'ים או מערביים או פרסים ויש מהן שכמה עדות יושבים בהן כאחד. יש מהן שבעוונותינו יצאו מידי ישראל ויש שמחמת קטנותן נשתכח שם שקראו להם ואין לך כל שכונה ושכונה שאין בהן בית כנסת ויש כאלה של כמה בתי כנסיות…

אגודת המתיישבים פרסמה עם יסוד השכונה את "ספר תקנות חברת אהל משה". על פי הרשום בספר זה "כל עוד אין לאדם בית ואחוזה, נחלה ומנוח, הרי הוא כנוד הקנה במים ואין מעמד, וכנוע עצי היער מפני רוח מצויה". ספר תקנות זה המסדיר את היחסים בין חברי האגודה מציין בפרטי פרטים את הסדר תשלום ההלוואה שנלקחה לרכישת הקרקע ובנית הבתים. ומצביע על הכרה ואמונה שלמה כי ייסוד השכונה איננו מעשה המכוון לגריפת תועלת עצמית גרידא אלא מחזיק בחובו רעיון בעל היקף גדול יותר – בניית ירושלים והחזרת עטרתה כבודה וגדולתה. ומציין ספר התקנות: "בני ציון היקרים על אדמת הקודש הנם נידחים ומטולטלים מבית לבית ומחצר לחצר בכל זמן ועידן ולא מצאה היונה מנוח...".

העיתון "הלבנון" ציין בינואר 1882 כי תוקם שכונה מחוץ לחומות העיר העתיקה ובה מאתיים בתי דירות. על פי העיתון תקציב הפרויקט הוא 5,000 לירות שטרלינג.

על פי "ספר היישוב מחוץ לחומת העיר תולדות השכונות ומיסדיהן מראשית הוסדן משנת הכת"ר עד היום (תרצ"ט)" מאת פנחס בן צבי גראייבסקי נקנה המגרש בו שוכנות שתי השכונות אוהל משה ומזכרת משה על ידי הוועד של השכונות הוותיקות יותר אבן ישראל ומשכנות ישראל וזאת באמצעות מימון שניתן על ידי הקרן מזכרת משה על ידי בא כוחו בארץ ישראל רבי יחיאל מיכל פינס. הבתים נבנו על ידי הלוואה ללא ריבית לתקופה של חמש עשרה שנים שנתנה הקרן לחברי האגודה. הבתים נרשמו לביטחון בספרי מרשם המקרקעין על שם מחברי הקרן ועם תום תשלום החוב הועברו הנכסים על שם החברים.

בקיץ 1882 החלה הבניה ובשנת 1885 סיפר עיתון "הצבי" על סיום הבניה בשכונות אהל משה ומזכרת משה כדלקמן:

...השבוע הזה כלתה מלאכת בנין בתי האשכנזים הנבנים בעזרת הוועד מלונדון למזכרת משה. עתה יש בשכונה הזאת – שלושה ושמונים בתים, בשניים מהם יתפללו ובאחד יהיה בית תלמוד תורה ויתרם לדירות לחברי השכונה. ...

העיתון ממשיך ומתאר את השכונה כדלקמן:

... הבתים נבנו במרובע ישר, ובתוך המרובע מקום פנוי ושם יינטעו עצים ופרחים והיה המקום לתפארת ירושלים.

לפי פרופסור יהושע בן אריה כבר בשנת 1890 היו רוב בתי השכונה בנויים וככל הנראה התגוררו בשכונה לפחות שמונים משפחות יהודיות.^[1]

ניהול ענייני השכונה הופקד בידי ועד נבחר של בעלי הדירות ובידיו הופקדו נושאי שרותי התושבים בשכונה כגון אספקת מים, נושאי שרותי דת ביטחון וכיוצא בכך. לוועד היה תקציב עצמאי והבחירות נערכו לעיתים רחוקות.

המשפחות הראשונות שהתיישבו בשכונה היו יוצאי העיר העתיקה. יהודים ספרדים ממשפחות ידועות. אך ייתכן כי הדשא של השכן נראה ירוק יותר ועיתון המליץ מדווח בחודש מאי 1887 כי תושבי השכונה הראשוני מתחו ביקורת על היזמים:

...גרי הבתים אהלי-משה, שנבנו בעד הספרדים בכסף ההלוואה של חברת אגודת אחים למזכרת משה מונטפיורי בלונדון, בראותם כי חברות אחרות בנו בתים טובים ויפים מבתיהם במחיר פחות משליש בתי אהלי-משה התעוררו ויקומו כולם כאיש אחד, ויבקשו חשבון ברור: איה הלך כל הכסף אשר העריכו על כל בית? במזכיר ס' מורינו אשר ממנו בקשו חשבון השיב כי לא יכול לתת חשבון יען אינו בקי בתורת (ההנהלת החשבונות), אבל מוכן הוא להשבע שלא מעל בכסף.

שער הכניסה לשכונת אהל משה

מעל הכניסה לשכונה מרחוב אגריפס הוצבה כתובת זיכרון למשה מונטיפיורי. ועליה חרוט כדלקמן באנגלית: "Sir Moses Montifiori Testimonial" ובעברית:

אבני זיכרון מזכרת לכבוד ולתפארת לזכר עולם יהיה צדיק גולת הכותרת. השר הגדול סיר משה מונטיפיורי זלה"ה (זיכרון לחיי העולם הבא) אוהב את התורה מאהבה מסותרת תנצב"א (תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים) מעוטרת אמן. ואנחנו נברך רב ברכות לכבוד השרים והסגנים גבאי החברה מזכרת משה בק"ק (קהילת קודש) לונדון יע"א (ישמור עליה אדוני) למשמרת יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים ברוב עושר וכבוד והצלחה מאושרת ושכרם כפול מאת ד' על הד מונים עשרת אמן

מבנה השכונה

מבנה השכונות הוא מבנה ריבועי, בו מסודרים הבתים סביב חצר מרכזית בה נמצאים בורות המים לאגירת מי הגשמים - מגגות הבתים היו מוזרמים המים לבורות לשימוש התושבים. שורות הבתים בנויים בצפיפות מסביב לחצר מרכזית אליה פונים חזיתות הבתים. חלקו האחורי של הבית פונה אל מחוץ לחצר וכך נוצר אזור מוגדר ומגודר ששערים קבועים בכניסה לסמטאות המובילות לתוך המתחם. שערי הכניסה היו ננעלים בשעות הלילה על מנת להגן על תושבי השכונה. הצמתים בתוך השכונה נבנו בתצורת T על מנת למנוע יצירת צורת הצלב.

בשכונה פעלו מוסדות משותפים לכלל התושבים כגון מאפיה, מקווה, בית כנסת אהל משה הגדול ותלמוד תורה.

בשכונה הוקם בית הכנסת הספרדי הגדול "אוהל משה" שבמשך תקופה ארוכה היה בית הכנסת הספרדי המרכזי מחוץ לעיר העתיקה. בית הכנסת נפגע ברעידת האדמה בשנת 1927, הנזקים תוקנו בעלות של 350 לירות ארץ ישראליות. סכום נכבד בימים דאז.

שכונת "אהל משה" תוכננה ופעלה כמו שכונות שהוקמו באותה תקופה בירושלים, אגודות על בסיס של עזרה הדדית ושכונה שהיא יחידה אורבאנית אורגנית המנהלת מארג חיים בעל צביון ייחודי. בהמשך נבנו שני בתי כנסת נוספים. בית הכנסת "בית אברהם ואהל שרה" בנוסח קהילת יהודי יאנינה - קהילה עתיקת יומין מתקופת גירוש רומי הנמנית עם הקהילות הקרויות רומניוטים. ביהכ"נ פעיל היום וממשיך במסורת אבות. בית הכנסת נמצא בקומה השנייה ברחוב הגלבוע ליד גן התות. בית כנסת נוסף הוא בית הכנסת טוראנטו סמוך לרחוב הגלבוע ליד פתח השכונה המוביל לשכונת זיכרון טוביה בית כנסת בן חדר אחד שעזרת הנשים היא למעשה בסימטא על ספסלים ליד הפתח.

השכונה כיום

בשכונה נמצא מתנ"ס "לב העיר", השוכן בבית משפחת יעקובזון ששנים רבות היה נטוש ועמד שומם, המבנה שופץ על ידי קרן היסוד וכיום הוא מרכז לפעילות תרבותית בשכונות נחלאות ומרכז העיר. ב"לב העיר" פועלת משנת 2002 קבוצת המשוררים הירושלמית כתובת העורכת ערבי קריאה, תערוכות וסדנאות. על פי אתר האינטרנט של הקבוצה מטרת פעילותם היא לקדם את פעילות כתיבת והשמעת שירה בירושלים ולהיות כתובת למשוררים בירושלים.

השכונה בתרבות

השכונה וסיפורי החיים שמה שימשו לבסיס והשראה למחזה "בוסתן ספרדי". זהו אוסף סיפורים, מערכונים ואגדות ממורשת יהדות ספרד שנכתבו על ידי הנשיא לשעבר יצחק נבון והשירים נלקחו מאוסף שירי הלדינו של החוקר יצחק לוי. כל הקטעים בהצגה מתארים את הווי סמטאות השכונה בשנות העשרים של המאה העשרים, דרך תיאור חייה של משפחה ירושלמית ספרדית. להצגה הייתה מאז השפעה אמיתית על השכונה, גן שנמצא בשכונה והיה ידוע כגן התות קיבל ביולי 2005 רשמית את השם גן הבוסתן הספרדי על שם ספרו המפורסם של הנשיא "יצחק נבון". המחזה בוסתן ספרדי זכה בפרס כינור דוד בשנת 1970. נכון לינואר 2007 העלה תיאטרון הבימה את ההצגה ה-1,000 של המחזה.