אוואלד כריסטיאן פון קלייסט
אֶוַלְד כְּרִיסְטְיַאן פוֹן קְלַיסְט (בגרמנית: Ewald Christian von Kleist; 7 במרץ 1715 – 24 באוגוסט 1759[1]) היה משורר וקצין פרשים גרמני. משפחתו הנרחבת הייתה מבוססת היטב בפומרניה הרחוקה (אנ'); 58 גברים מבני משפחתו לחמו בצבאו של פרידריך הגדול במלחמת שבע השנים. קלייסט נולד בצבלין (אנ'), ליד קסלין שבפומרניה הרחוקה, למשפחת קציני הפרשים פון קלייסט (אנ').
.jpg) | |
| לידה |
7 במרץ 1715 ציבולינו, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוגוסט 1759 (בגיל 44) פרנקפורט על האודר, ממלכת פרוסיה |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קניגסברג |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| תחום כתיבה | שירה |
| יצירות בולטות | "Der Frühling" ("האביב") |
  | |
_-_2.jpg)
משפחתו
עריכהמשפחת קלייסט הייתה משפחה ותיקה ומבוססת בפומרניה הרחוקה (אנ') ששורשיה מתוארכים למאה ה-12.[2] אביו של קלייסט, יואכים אוואלד (Joachim Ewald; 1684–1738), בנו של אוואלד פון קלייסט (Ewald von Kleist נפטר ב-1694), נולד באחוזה המשפחתית. ב-7 ביולי 1710 נשא לאישה את מארי יוליאן פון מנטויפל (Marie Juliane von Manteuffel, אחותו של היינריך פון מנטויפל (אנ')) מגרוס-פופלו (Groß-Poplow). היא נפטרה ב-9 בנובמבר 1719 לאחר לידת הילד השישי.[1]
אוואלד כריסטיאן, הילד השלישי בנישואים אלה, התגורר עם אחיו היחיד, פרנץ קזימיר (Franz Casimir), שהיה גדול ממנו בשנה, באחוזתו של דוד מצד אבא, כריסטיאן פון מנטויפל, בגרוס-פופלו. שני הבנים למדו בבית הספר הישועי בדויטש קרונה (Deutsch Krone, כיום וולץ' (אנ') בפולין) ולאחר מכן, ב-1729, בגימנסיה האקדמית דנציג (אנ'); ב-1731 התקדם אוואלד פון קלייסט לאוניברסיטת קניגסברג, שם למד משפטים ומתמטיקה. בין אם בסיום לימודיו, ובין אם משום שאביו לא היה מרוצה מהכיוון שבו עברו לימודיו (הוא התעקש על לימודי תאולוגיה ושפות מודרניות וקלאסיקות כמו גם משפטים ומתמטיקה) הוא הצטרף לצבא הדני, בו הפך לקצין בשנת 1736. הוא שירת ביחידה בפיקודו של חבר של אביו.[1]
בשנת 1738 נשלח לדאנציג לבקר את אביו ואחותו, וכן אצל חברו הטוב באטרו (Battrow, מצפון-מזרח לפלטו [Flatow]), קרוב משפחה רחוק, שבתו וילהלמינה עשתה עליו רושם; הוא התארס לה, אבל הם הופרדו בגלל שירותו הצבאי והיא נישאה לגבר אחר.[1]
שירות צבאי
עריכהנקרא לשרת בצבא פרוסיה על ידי פרידריך השני, מלך פרוסיה ב-1740, הוא מונה ללוטננט בגדוד שהוקם זה עתה שהוצב בפוטסדאם, שם התוודע למשורר הגרמני יוהאן וילהלם לודוויג גלים (אנ'), שעניין אותו בשירה. לאחר שהצטיין בקרב מולביץ (10 באפריל 1741) ובמצור על ניסה (1741), הועלה לדרגת קפטן ב-1749 ולמיור ב-1756.[1][3]
הוא שוּכן בחורף 1757–1758 בלייפציג במהלך מלחמת שבע השנים, הוא מצא הקלה מתפקידיו הצבאיים המעיקים בחברת גוטהולד אפרים לסינג. הרגימנט שלו, הגרנדירים של שנקנדורף, נכנס למערכות הקיץ. זמן קצר לאחר מכן בקרב קונרסדורף (אנ'), ב-12 באוגוסט 1759, שבו הביס צבא רוסי-אוסטרי את צבא פרוסיה, הוא נפצע אנושות בקדמת המתקפה.[3] תומאס קרלייל (Thomas Carlyle) מתאר את מותו (תיאור שאמינותו בספק): קלייסט צורף לדיוויזיה של פינק (Finck) בצד ימין של הצבא הפרוסי. הוא נפגע מספר פעמים מריקושטים, ואולי מכדורי מוסקט, אולי אפילו 12 פעמים. הוא המשיך להוביל את חייליו קדימה, כשהוא משתלט על סוללה שלישית, כשהוא נפגע קשה בשתי זרועותיו. ה"קולונל" שלו (מיור מארק ק.א. פון שוורץ) נהרג; הוא הוביל את הגדוד שלו קדימה אל הסוללה הרביעית כאשר פגז ריסק את רגלו לחתיכות; לאחר שנפל, קפטן זילביוס פון סוולינסקי קיבל את הפיקוד על הגדוד. הוא נפל מסוסו, ונישא לאחור. בבוא העת, הובא אליו רופא, אך זה נהרג מירי פגז. אחד מחבריו ניסה לשלוח אליו כרכרה, כדי להוציאו מכלל סכנה, אבל זה לקח כל כך הרבה זמן שהוא כותר על יד ההתקדמות הרוסית. עד הערב הפשיטו אותו הקוזקים, והשליכו אותו לביצה הקרובה. מאוחר יותר באותו לילה כמה הוסרים רוסים מצאו את קלייסט במצב זה, לקחו אותו למקום יבש, הציתו אש ונתנו לו מעט לחם. כשיצאו, חזרו הקוזקים ולקחו את השמיכה שהרוסים נתנו לו. לבסוף חלף במקום חיל פרשים רוסי; אחד הקפטנים שלהם, שלח אותו לפרנקפורט על האודר בכרכרה. בהשגחת פרופסור שם, הוא עבר ניתוח וטיפול רפואי, אם כי בלילה העשירי, העצם התפרקה, חתכה עורק, וב-2 בלילה ב-24 בלילה הוא מת.[1] לקלייסט הוענקה הלוויה של חייל, ארונו נישא על ידי 12 גרנדירים רוסים, והשתתפו בו כמה קצינים; קצין מטה אחד הניח את חרבו שלו על מרכבת הלוויה.
שירה
עריכהיצירתו הראשית של קלייסט היא שיר בהקסמטרים (אנ'), "Der Frühling" ("האביב", 1749), שהתבסס על מחזור השירים "עונות השנה (אנ')" של המשורר הסקוטי ג'יימס תומסון (אנ'). יצירה זו זיכתה אותו בכינוי "משורר האביב". הוא ציין במכתביו שקרל וילהלם רמלר (Carl Wilhelm Ramler) העניק לו פרשנות מאוחרת ושיפורים על הפואמה, שאותה הוציא לאור בעצמו בדצמבר 1749. לאחר מכן, שירו זכה לתשומת לב רבה, אפילו מפייר-לואי מורו דה מופרטואה (אנ').
קלייסט כתב גם כמה אודות, אידיליות ואלגיות, ושיר אפי קטן, "Cissides und Paches" (קיסידֶס ופאכֶס; 1759), הנושא הוא שני חברים תסליים שמתים מוות הירואי למען ארצם בקרב נגד האתונאים.[3] כמו כן, הוא חיבר אפיטפים עבור חבריו הרבים שנהרגו בקרבות, כמו מיור היינריך פון בלומנטל (Heinrich von Blumenthal), שניבא בצורה מוזרה את מותו שלו.[1]
ב-1756 פרסם קלייסט את האוסף הראשון של ה-"Gedichte" ("שירים") שלו, ואחריו האוסף השני ב-1758. לאחר מותו פרסם ידידו קרל וילהלם רמלר מהדורה של ה-"Samtliche Werke" ("עבודות שלמות") של קלייסט בשני כרכים (1760). מהדורה ביקורתית יצאה לאור על ידי אוגוסט זאואר (אנ'), בשלושה כרכים (1880–1882). ראו גם ארתור שוקה (אנ'), De Ewaldi Kleistii vita et scriptis (מלטינית: "על חייו וכתביו של אוולד קלייסטיוס" פריז, 1887), והיינריך פרוהלה (אנ'), "Friedrich der Grosse und die deutsche Literatur" ("פרידריך הגדול והספרות הגרמנית"; 1872).[3][1]
המחקר מציב את שלושת המשוררים לבית קלייסט - אוואלד, פרנץ אלכסנדר פון קלייסט (אנ') והיינריך פון קלייסט לאותו אב קדמון בתחילת המאה ה-15.[4]
קישורים חיצוניים
עריכה
- Literature by and about Ewald Christian von Kleist in the German National Library catalogue
- Works by and about Ewald Christian von Kleist in the German Digital Library
- Kleist, Ewald Christian von, 1911 Encyclopædia Britannica
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Rudolf Schwarze Ewald Christian von Kleist. Allgemeine Deutsche Biographie, Historischen Kommission bei der Bayerischen Akademie der Wissenschaften, Band 16 (1882), S. 113–121, Digitale Volltext-Ausgabe in Wikisource,(Version vom 3. April 2017, 19:29 Uhr UTC).
- ^ Gustav Gratz, Geschichte des Geschlechts von Kleist, Berlin, Schindler, 1862, Volume 1, pp. 1–25.
- ^ 1 2 3 4 Kleist, Ewald Christian von, 1911 Encyclopædia Britannica
- ^ Felix Bamberg, Kleist, Franz Alexander von. Allgemeine Deutsche Biographie, Band 16 (1882), S. 121–122, (Version vom 3. April 2017, 19:53 Uhr UTC).