אוכרנה

המחלקה לאבטחת הסדר וביטחון הציבור
Отделение по охранению общественной безопасности и порядка
	תצלום של קבוצת שוטרי אוכרנה מסנקט פטרבורג, 1905.
מידע כללי
מדינה	האימפריה הרוסית
תחום שיפוט	האימפריה הרוסית
משרד אחראי	משרד הפנים
סוכנות אם	משרד הפנים
תאריך הקמה	1866
סוכנות קודמת	המחלקה השלישית בלשכת הוד מעלת הקיסר
תאריך פירוק	1917
סוכנות מחליפה	צ'קה
ראש	קונסטנטין גלובאצ'ב (בסנקט פטרבורג) ; אלכסנדר מרטינוב (במוסקבה) ; אלכסנדר קרסילניקוב (בפריז) (אחרונים)
מטה מרכזי	גרוחובאיה אוליצה, בית מס' 2, סנקט פטרבורג, רוסיה

אין לבלבל ערך זה, העוסק בשירות החשאי של הצאר, עם הערך "אוכרנה (הפדרציה הרוסית)", העוסק בגוף מודרני למתן שרותי אבטחה.

או֗כְרָנָה – המחלקה לאבטחת הסדר וביטחון הציבור (ברוסית: Охрана - Отделение по охранению общественной безопасности и порядка) הייתה משטרה חשאית של האימפריה הרוסית שעסקה בבילוש פוליטי. תפקידה העיקרי היה לשמור על שלום המשטר כנגד כוחות שמאל קיצוני וטרור פוליטי.

המחלקה הייתה כפופה למשרד הפנים הרוסי ועסקה בחקירת פשעים פוליטיים ברוסיה ומחוצה לה.

היסטוריה

"המחלקה לאבטחת הסדר וביטחון הציבור" הוקמה ב־1866 בסנקט פטרבורג כצוות חקירה בן 12 חוקרים, זאת לאחר שדמיטרי קראקוזוב נכשל בניסיונו להתנקש בחיי הצאר אלכסנדר השני ב-4 באפריל אותה שנה. לאחר ניסיון התנקשות נוסף ב־6 באוגוסט 1880 הוקמה "מחלקת המשטרה" (Департамент полиции) כיורשת המחלקה השלישית בלשכת הוד מעלת הקיסר.

אלכסנדר השלישי הקים משרד נוסף שנקרא "אבטחה וחקירה", שהופעל על ידי אנשי הז'נדרמריה הרוסית בשני סניפים: מוסקבה וורשה. גוף זה היה בסיס לאוכרנה.

עלייתה של התנועה המרקסיסטית ברוסיה חייבה איחוד של כוחות הביטחון - וכך נוצרה האוכרנה. רציחות של אישים בכירים ברוסיה, כגון פיוטר סטוליפין, ואירועי מהפכת 1905, חייבו הגדלה של כוחות הביטחון. כך ב־1908 היו 31 תחנות של האוכרנה, וב־1911 היו מעל ל־60 תחנות. בסתיו 1913 נסגרו כל התחנות ופעולותיה של האוכרנה נפסקו.

בקרב האוכרנה פעלו הפילורים, פילור (בצרפתית: fileur) היה בלש סוכן באוכרנה שעסק באיסוף מודיעין על פשעים פוליטיים ומפלגות פוליטיות במדינה.

ב-4 במרץ 1917 האוכרנה פורקה ובמקומה הוקם הצ'קה.

מבנה

ב-14 בדצמבר 1906, מבנה האוכרנה אורגן באופן הבא, על מנת לבזר את תפקודו במחוזות השונים במדינה:

מחוז צפון - פטרבורג הבירה, פסקוב, נובגורוד ועוד
מחוז מרכז - מוסקבה, טבר, ירוסלבל, וולוגדה, ארכנגלסק, קוסטרומה, קאלוגה, ולדימיר, ריאזן, ניז'ני נובגורוד ועוד
מחוז הוולגה - סמרה, פרם, ויאטקה, קאזאן, סימבריסק, אופה, סרטוב, אורנבורג, אסטרחן, פנזה, אוראל
מחוז דרום מזרח - חרקוב, קורסק, וורונז', טמבוב, מחוז דון, ויקטרינבורג
מחוז דרום מערב - קייב, צ'רניגוב, פולטבה, פודולסק, וולין
מחוז דרום - אודסה, חרסון, בסרביה, סביבות הים השחור
מחוז צפון מערב - וילנה, קובנה, מוהילב, מינסק, ויטבסק, סמולנסק
מחוז הים הבלטי - ריגה, לפלנד והסביבה

ראשי אוכרנה

מעצרו של תעמולן בידי האוכרנה, ציור של איליה רפין (1880-1892)

כרטיס המידע של גנריך יגודה במסמכי האוכרנה של שנת 1912

ראשי האוכרנה בסנקט פטרבורג

פיודור קולישקין (1867-1877)
מיטרופן אוסטימוביץ' (1877-1878)
ואסילי פורסוב (1878-1880)
גיאורגי סודייחין (1880 - 16 בדצמבר 1883); נרצח על ידי מתנקש.
ק. ולביצקי (1884-1885)
פיוטר סקרינסקי (1889-1897)
ולדימיר פירמידוב (1897 - 21 ביוני 1901); נרצח
נ. מצ'לוב (1901)
א. סאזונוב (1901-1903)
לאוניד קרמנצקי (1903-1905)
אלכסנדר גראסימוב (1905-1909)
סרגיי קארפוב (1909); נרצח ב-19 בדצמבר 1909
מיכאל פון קוטן (1909-1914)
פ. פופוב (1914-1915)
קונסטנטין גלובאצ'ב (1915–פברואר 1917)

ראשי האוכרנה במוסקבה

אלכסנדר סקאנדרקוב (1880–1884)
ניקולאי ברדיאייב (1885–1896)
סרגיי זובּאטוב (1896–1902)
ואסילי ראטקו (1902–1905)
ולדימיר טרג'ציאק (1905)
יבגני קלימוביץ' (1906–1907)
מיכאל קוטן (1907–1910)
פאבל זווארזין (1910–1912)
אלכסנדר מרטינוב (1912–27 בפברואר 1917)

ראשי האוכרנה בחו"ל (פריז)

פיוטר איוואנוביץ' רצ'קובסקי (1885–1902)
לאוניד רטאייב (1902–1905)
ארקדי גארטינג (1905–1909)
אלכסנדר קרסילניקוב (1909–פברואר 1917)

ראו גם

לקריאה נוספת

The Okhrana: The Russian Secret Police. London, 1930.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוכרנה בוויקישיתוף

תולדות הביון הרוסי (רוסית)
מבצעי הביון הרוסי הקיסרי בפריז, מאז 1903
אוכרנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)