אולף הראשון, מלך דנמרק

אולף הראשון (בדנית: Oluf I; ‏1050 לערך – 18 באוגוסט 1095) היה מלך דנמרק מ-1086 ועד מותו. הוא עלה לכס המלכות לאחר מותו של אחיו קנוט הרביעי ("הקדוש") והיה בנו של סוון השני והשלישי מבין בניו שעלה על כס המלכות. אולף נשא לאישה את אינגגרד, בתו של האראלד השלישי, מלך נורווגיה. לאחר מותו ירש אותו אחיו אריק הראשון.

אולף הראשון
Oluf I

לידה	1050 דנמרק, ממלכת דנמרק
התאבד	18 באוגוסט 1095 (בגיל 45 בערך) דנמרק, ממלכת דנמרק
מדינה
בת זוג	אינגגרד
שושלת אסטרידסון
כינוי "הרעב" אב סוון השני צאצאים אולפהילד
מלך דנמרק 1086 – 18 באוגוסט 1095 (כ־9 שנים) → קנוט הרביעי אריק הראשון ←

ראשית חייו

אולף נולד בשנת 1050 לערך למלך סוון השני ולפילגשו ששמה לא ידוע. במהלך תקופת מלכותו של אחיו הגדול, קנוט הרביעי, כיהן אולף לכאורה כדוכס שלזוויג. ב-1085, נקרא אולף להתגייס למערכה כנגד אנגליה. קנוט לא היה יכול להצטרף למערכה ולאחר שהצי שגויס עייף מלהמתין לו, הפך אולף להיות דוברם של אנשי הצי. קנוט חשש מתמיכה שהייתה לאולף בקרב האצולה, בעוד שלאולף היו חששות בנוגע לתוכניות הירושה של קנוט והוא ראה באחיינו, שארל הטוב, כמתחרה בפוטנציה. קנוט ראה באולף כמעורר מהומות והוא נאסר על ידי אחיו אריק, לימים אריק הראשון. אולף גורש לפלנדריה ושם הושם תחת פיקודו של רובר, רוזן פלנדריה.

מלך

ביולי 1086 נרצח קנוט הרביעי במנזר סנט אלבן באודנסה, במהלך מרד שהתחולל בצפון יוטלנד. אולף הוכרז כמלך באספה שהתכנסה בוויבורג, למרות שהוא שהה עדיין בפלנדריה. על פי ההסדר הוחלף אולף באחיו הצעיר נילס, כדי לאפשר לו לשוב לדנמרק. עם שובו של אולף, נמלט אריק לסקונה. אולף היה השלישי מבניו של סוון השני שעלה על כס המלכות הדני.

תקופת מלכותו של אולף עמדה בסימן של כמה שנים רצופות של בצורת ורעב. על פי ההיסטוריון הדני, ארליד הויטפלדט, הייתה עונת האביב בשנים אלה כה יבשה, עד כי השדות נראו כאילו אירעו בהן שריפות ובעונת הסתיו ירדו גשמים כה חזקים לעיתים תכופות, עד שהאנשים שטו על גבי גזעי עצים כדי לקצור את שיבולי החיטה שבצבצו על פני מי השיטפונות. הרעב התגבר עד אשר האנשים חפרו באדמה כדי ללקט שורשים. רבים מעשירי דנמרק ירדו מנכסיהם והעניים מתו מרעב. בניסיונות הראשונים להקדיש את קנוט הרביעי, כונה אולף "הרעב" (Hunger), כדי לפאר את שמו של קנוט. באותה עת נטען שהרעב היה עונש משמיים על רציחתו של קנוט. הכרוניקן סקסו גרמטיקוס תיאר את הרעב כתופעה דנית ייחודית, למרות שמאוחר יותר התברר כי התופעה הייתה מנת חלקן של ארצות רבות באירופה באותה תקופה.

אולף ניתק ככל הנראה את קשריה של דנמרק עם הרפורמה הגרגוריאנית ותחת זאת תמך באנטי-אפיפיור קלמנט השלישי. במהלך תקופת מלכותו בוטלו כמה מהחוקים שחוקק קנוט וכוחן של הכמורה ושל המלוכה נחלש לטובת האצולה. כאשר ביקש סקילם היבידה לקבל את תמיכתו של אולף לפעולת נקמה על מותו של אחיו באמצעות מערכה צבאית כנגד הונדים, לא יכול היה אולף לגייס את הכוח הדרוש לכך. האצולה הפכה להיות יותר מעורבת בפעולתה של הכנסייה והאציל מיוטלנד, אסר סוונדסן מונה ב-1089 על ידי אולף להיות הארכיבישוף של לונד.

מותו

אולף הראשון מת ב-18 באוגוסט 1095 בנסיבות מסתורית. קיימות השערות שהוא שלח יד בנפשו או שהוא הקריב את עצמו לטובת עמו חסר המזל. סקסו גרמטיקוס כתב שהוא "מרצונו הקריב את עצמו כדי לשחרר את ממלכתו ממזלה הרע והתחנן שכל אשמתו תחול רק על ראשו". אולף הוא המלך הדני היחידי שמקום קבורתו לא נודע. ההנחה היא שגופתו בותרה וחולקה בין אזורי דנמרק השונים כסוג של כפרה על חטאיה של דנמרק ולהשבת מזלה הטוב. לאחר מותו עלה לכס המלוכה אחיו אריק הראשון.

אילן יוחסין

תורגיל ספרקלינג

לא ידועה

סוון הראשון, מלך דנמרק

סיגריד היהירה

אולף תורלינגסון

אסטריד

סוון השני, מלך דנמרק

לא ידועה

אולף הראשון, מלך דנמרק

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אולף הראשון, מלך דנמרק בוויקישיתוף