עונש משמיים

עונש משמיים או עונש מאלוהים הוא טענה כי התקיים עונש על-טבעי שניתן לאדם בודד, לקבוצת אנשים, לעם שלם וכן לצמחים ובעלי חיים, על ידי ישות אלוהית כתגובה על חטא אנושי נתפס כלשהו - פעולה או מחשבה (כתלות בדת). בתרבויות רבות ברחבי העולם קיימים סיפורים על האופן שבו ישות אלוהית גבתה עונש מהתושבים הקדומים בארצם, וגרמה להם לאבדון.

הציור "חורבן סדום ועמורה" מאת הצייר האנגלי ג'ון מרטין, 1852

הדוגמאות הבולטת למה שנחשב עונש משמיים כוללות מוות, בדרך כלל המוני, עקב ואסונות טבע שונים - מגיפות, רעידות אדמה, מחלות חקלאיות ועוד. היבט נפוץ בעבר של מחשבה על עונש משמיים נוגע למשקעים - בצורת, ברד, עודף גשם, כפור, גל חום, שטפונות כביטוי לזעמו של האל - בעיות אלה כמו גם מחלות חקלאיות גרמו לרעב ונחשבו כאמצעי נוסף לעונש משמיים. בעבר, עד לפיתוח תאוריית החיידקים כגורמי מחלות היה מקובל להניח כי מחלות רבות הן עונש משמיים על חטאים שונים. דוגמה בולטת לכך היו הטקסים הדתיים רבים, וצורות שונות של תפילות, צומות, נדרים, תרומות וכן גם מעשי אלימות נגד יהודים בזמן המגיפה השחורה, ובזמן מגיפות אחרות. מחלות שנקשרו במיוחד לזעמו של האל הן מחלות עור - ובמיוחד צרעת ולעיתים קרובות גרר הדבר נידוי חברתי (שפרושו היה לפעמים עוני או מוות ברעב). בחברות רבות גם בעיות נפשיות נחשבו עונש מידי שמיים או כשד שנכס באדם מסיבות לא ברורות. גם אסונות שנגרמים בידי בני אדם כמו פלישות של ברברים, מלחמות, מרידות, וגם גלות בבל, הגלות לאחר חורבן בית המקדש השני, רדיפות שונות וכן השואה, נחשבו לעיתים קרובות כעונש מידי שמיים, שכן האל שלח מנהיג אכזר במיוחד או עם תוקפני במיוחד כדי להעניש כביכול את העמים שסבלו ממנו. דוגמא אחרת לטענות על עונש משמיים כביכול הוא חוסר הצלחה כלכלי - קשיים כלכליים של עסק, עוני, מחסור או בעיה שהתרחשה בבית (לדוגמה גג דולף וכו'). בעוד בחלק מהדתות ראו בעוני סימן לשפלות רוח, צניעות ואות לכך שהאדם עסוק בעבדות אלוהים (חלק מהדמויות ביהדות, העוני בתפיסה הקתולית) בדת הנצרות פרוטסטנטית רואים בהצלחה כלכלית סימן לברכה מידי אלוהים, ואילו חוסר הצלחה כלכלית - סימן לכך שאלוהים אינו מרוצה מהאדם. נוכח המצוות הרבות שיש בדתות השונות, ונוכח הפרשנות הרחבה של מצוות אלה, מנהיגים דתיים תמיד טענו כי בעת הזו אנשים חוטאים ולכן ראויים לעונש. לעיתים קרובות, נטען כי כיום אנשים חוטאים יותר מאשר בעבר, אם כי גם בתקופות קדומות בתנ"ך לדוגמה מתוארים חטאים רבים של חלקים גדולים מהציבור.

דוגמאות נוספות לעונש משמיים הוא איום בעונש, בדרך כלל עונש נצחי, לאחר המוות. לפי הטענה אחרי מות הגוף קיימת נשמה וזו יכולה להגיע למקום אחר, ולהמשיך לסבול או להנות בה. איום נפוץ בעונש משמיים לאחר המוות הוא איום בגהינום שם אמורים החוטאים לסבול לנצח נצחים. גרסה נוספת לדבר זה היא הטיעון על אחרית הימים שבה הצדיקים יקומו לתחייה או יגיעו לגרסה אחרת של גן עדן ואילו החוטאים יסבלו בגסה אחרת של גהינום. קיימים עידונים שונים על רעיון הגינהנום לדוגמה לימבו. דרך אחרת לאיום עונש משמיים לאחר המוות הוא גלגול נשמות שבו נשמות טובות אמורות להתגלגל למעמד חברתי אנושי גבוה יותר, ואילו נשמות של חוטאים יסבלו בגלל גלגול לבעלי חיים נחותים יותר.

דוגמה בולטת לטענות של עונש משמיים, אותה ניתן למצוא בתרבויות רבות, הם המיתוסים של מבול כאשר בסיפורים הללו נטען כי נגרם אובדן רב לאנושות כולה, ובחלק מהסיפורים גם לרוב בעלי החיים היבשתיים, כמתואר בעלילות גילגמש, בוודות ההינדיות ובספר בראשית, בעוד שאדם מסוים "נבחר" לשרוד. במקרה של עלילות גילגמש, היה זה אותנפישתים, ובמקרה של ספר בראשית היה זה נח. ישנם גם אזכורים בברית החדשה ובקוראן לסיפור המקראי של נח.

דוגמאות בולטות לטענות על עונש משמיים קיימות בתנ"ך, והן כוללות את הסיפור של מגדל בבל בו אלוהים בלבל את שפתם של האנשים שבנו את מגדל בבל והפיצם בכל רחבי תבל, את חורבן הערים סדום ועמורה בשל חטאי תושביהם. במקרה של עשרת המכות נטען כי אלוהים מעניש את כל המצרים הקדמונים בשל שעבודם בני ישראל על ידי פרעה. בהמשך מתאר התנ"ך כי אלוהים התערב לטובת בני ישראל בקרבות שלהם עם עמים שישבו בישראל וסייע להם לנצח את העמים על ידי ניסים שונים לדוגמה על ידי מיטוט חומות יריחו.

עונש משמיים משמש לעיתים קרובות הצדקה לאלימות או ענישה בידי בני אדם דתיים או מטעם חוקים על רקע דתי, נגד התנהגות או מחשבות שנתפסות על ידם כחטא. לדוגמה מטיפים נוצרים קיצוניים טוענים כי אלוהים השתמש במגיפת האיידס כעונש נגד הומוסקסואלים. בו זמנית הם מעודדים ביטוי הומופוביה נגד הומוסקסואלים.

בחלק מהדתות, כגון דאיזם, פנתאיזם ובודהיזם, לא כלולה האמונה ב"עונש משמיים", והאלים בדתות אלה אינם מבטאים רגשות אנושיים כמו קנאה, נקמה או זעם.

דוגמאות בתנ"ך

ספר בראשית

• נפילת האדם והגירוש מגן העדן.
• אות קין לאחר שקין רצח את אחיו הבל.
• המבול הגדול נגרם בשל השחיתות, האלימות והרשעות שהפכו נפוצים באותה העת.
• אלוהים בחר לבלבל את שפתם של האנשים שבנו את מגדל בבל והפיצם בכל רחבי תבל.
• חורבן הערים סדום ועמורה בשל חטאי תושביהם.
• השמדתם של ער ואונן בשל חטאיהם.

ספר שמות

• עשרת המכות פקדו את המצרים הקדמונים בשל סרובו של פרעה, מלך מצרים, לשחרר את בני ישראל מעבדות.
• בעקבות חטא עגל הזהב אלוהים הביע רצון להשמיד את בני ישראל על אי ציותם, אך בשל תחינתו של משה אלוהים נמנע מלעשות זאת, למרות שמגפת דבר פרצה בעקבות האירוע.

ספר ויקרא

• המרד של קורח, דתן ואבירם מוביל למותם ולהתפרצות מגפה.

ספר שמואל

• חלק מתושבי בית שמש נהרגו משום שהביטו לתוך ארון הברית.
• עוזה מת משום שנגע בארון הברית.

ספר מלכים

• צאצאיו של המלך המלך שלמה נענשים על כך ששלמה אפשר בתקופת שלטונו בניית בתי מזבח לאלים אחרים עבור חלק מנשותיו.

עונש משמיים לבעלי חיים

אף כי בעלי חיים אינם נחשבים כבעלי מוסר, ומסוגלים לחטוא, מוזכרים מספר מקרים בתנ"ך בהם בעלי חיים רבים מומתים בידי אלוהים בגלל חטאים של בני אדם. דוגמאות לכך כוללות:

• בסיפור המבול, טובעים כמעט כל בעלי החיים היבשתיים, בגלל חטאי בני האדם.
• בסיפור סדום ואמורה, אלוהים משמיד יחד עם בני העיר גם את כל בעלי החיים שם.
• בסיפור מכות מצרים, נענשים בעלי חיים יחד עם המצרים בשל חטעי פרעה, מלך מצרים, ראשית בעשרת המכות ולאחר מכן גם במכת בכורות.

בנוסף, בתנ"ך מתוארים מקרים בהם כדי לעצור עונש משמיים, בני אדם מצווים להקריב בעלי חיים כמנחה לאלוהים. לדוגמה בספר שמואל ב', פרק כ"ד מתאורת מגפה בימי דוד המלך. לפי מסופר אלוהים גורם למגפת דבר בעקבות מפקד אוכלוסין שערך דוד בעם. לפי המקרא מגפה זו הרגה 70 אלף איש וכדי לעצור את המגפה דוד הקים בגורן ארונה היבוסי מזבח והקריב קורבנות.

עונש משמיים בחברה המערבית

בחברה הדתית עד לעת המודרנית הניחו כי האל מעניש את בני האדם על חטאים רבים.

התפיסה של צרעת ביהדות היתה כי מדובר בעונש מאלוהים. הטענה המקובלת בקרב חז"ל היא שהצרעת נועדה לעונש ותיקון עבור חוטאים מסוימים, כגון גאוותנים או בעלי לשון הרע. ספר החינוך מהמאה ה-13, מסביר שהקורבן נועד להמחיש למצורע עד כמה הגוף לא חשוב לעומת הנפש, כדי שיתקן את מעשיו ויחזור בתשובה.

בזמן המגפה השחורה אוכלוסיית מערב אירופה פעלה בדרכים שונות על מנת להתמודד עם המגפה. האמונה המרכזית היתה כי אמונה כי המגפה היא עונש מהאל על חטאי האדם והאנושות. היו מעטים שטענו כי המגפה בישרה על תחילת אחרית הימים, אך הכנסייה לא האמינה בכך, שכן לא התקיימו מרכיבים שונים שלפי ספרי הקודש יבשרו על אחרית הימים, כמו שלטון האנטיכריסט. תגובה אחת כזו, הייתה של נזיר פרנציסקני צרפתי, john of rupescissa, וביצירתו משנת 1349- Liber Secretorum Eventuum. ג'ון, עוד לפני פרוץ המגפה השחורה, האמין כי האנטיכריסט ינצח וישלוט במהלך 3 וחצי שנים, שיתרחשו לפני שנת 1370. כתוצאה מפרוץ המגפה השחורה, ועקב הידבקותו במחלה, ג'ון החל להאמין כי האל העניש את האנושות בדרכים שונות שיקלו על הניצחון הקרב של האנטיכריסט, אך הבנה נכונה של העתיד תסייע למאמינים. כתביו של ג'ון הופצו במהירות ברחבי מערב אירופה, קיימים עותקים ספורים בלטינית ובקטלונית. ג'ון נעצר ונכלא עקב התקפותיו על הפרנציסקנים ועל התקפותיו כלפי הכנסייה וההיררכיה הכנסייתית.

הדרכים הרוחניות העיקריות בהן בחרו הכנסייה הקתולית והמאמינים להתמודד עם המגפה היו תפילות ונדרים. הקדושה העיקרית אליה פנו המאמינים בתקווה לסיוע, הייתה מרים הבתולה, אמו של ישו. המאמינים קיוו כי מרים תוכל לפנות אל בנה ולבקש רחמים עבור הסובלים מהמגפה.. קדושים נוספים אליהם בחרו המאמינים להתפלל היו רוכוס הקדוש, וסבסטיאן הקדוש. רוכוס הקדוש (מאות 13–14) נחשב לקדוש המגפה כיוון שהאמינו כי הצליח לרפא רבים ממגפה ברומא לאחר שבירך אותם עם הצלב הקדוש. רוכוס הקדוש הקדיש את חייו לטיפול בחולים, נדבק בעצמו במגפה באיטליה והחלים.

האפיפיור באביניון, קלמנס השישי (1291–1352), אמנם לא ברח ממילוי תפקידו כמו כמרים מקומיים רבים, אך בהמלצת רופאו שהה בדירתו באביניון בבדידות מוחלטת על מנת שלא להידבק במגפה. בתוך דירתו של קלמנס היו שני אחים בוערים כהגנה מפני המגפה, וכהגנה נוספת לבש על אצבעו אבן ברקת, שהאמין כי כאשר היא פונה דרומה - צמצמה ארסיות רעלים, וכאשר פונה מזרחה צמצמה את אפשרות הזיהום.

בכרוניקה, אשר נכתבה בין השנים 1348–1358 ניתן ללמוד יותר על פעולות הכנסייה הנוצרית במערב אירופה במהלך המגפה השחורה. ז'אן דה ונט (Jean de Venette) היה ראש המנזר הכרמליטי בפריז בשנת 1339, ובשנת 1342 מונה להיות האחראי על מחוז צרפת מטעם המסדר הכרמליטי. בכרוניקות שכתב, תיאר את התפתחות המגפה. ז'אן דחה טענות שונות לפרוץ המגפה, וטען כי הסיבה היחידה לפרוץ המגפה היא רצון האל, הרוע באוויר ובאדמה ומעשי שחיתות של האדם. ז'אן ציין כי אנשים רבים תרמו את רכושם לכנסייה ולמסדרים נזיריים, גם עקב התמיכה הכנסייתית שזכו לה וגם עקב העובדה שלמרביתם לא נותרו יורשים או קרובי משפחה עקב המגפה.

במסגרת החיבור פטיש המכשפות שהחל את תקופת ציד מכשפות באירופה, מסבירים המחברים כי קיום המכשפות ופעילותן מתאפשר תודות לאישורו של האל. החלק הראשון של החיבור מתמודד עם טענות המכחישות את קיומם של מכשפים וקובע שכדי שיתקיים כישוף צריכים להתקיים שלושה מרכיבים מהותיים: כוונות זדוניות מצד המכשף, עזרתו של השטן ואישורו של אלוהים.

ייחוס מקרי מוות המוניים לעונש משמיים בעת המודרנית

בעת המודרנית, לעיתים מנהיגים דתיים מעלים טענות כי אירועים קשים שהתרחשו בהווה, כמו אסונות, מגיפות, רעידות אדמה, הם מקרים של עונש משמיים. במקרים אחרים גם אסונות מעשה ידי אדם, כמו מלחמות, פיגועי טרור או השואה מיוחסים להתערבות אלוהית במטרה להעניש את החוטאים. במקרים רבים מדובר בהערות שנויות במחלוקת. לא ברור על סמך איזה מידע משייכים הטוענים כי חטא מסויים, גרם דווקא לאסון מסויים, ולא ברור מדוע דווקא קבוצה מסוימת ולא קבוצה אחרת שילמה את המחיר על החטא כביכול. לדוגמה כאשר אנשים חילוניים נהרגים, טוענים שהדבר נגרם כאשר חטאים גלויים שלהם נגד אלוהים, וכאשר אנשים דתיים נהרגים באסון המוני, הטענה היא שכנראה הדבר נגרם בגלל חטאם של אחרים, או משתמשים בטיעון גנרי כמו נסתרות דרכי האל. להלן מספר דוגמאות:

• אסונות טבע - לעיתים בעקבות אסונות טבע, כגון רעידות אדמה, הוריקנים או שיטפונות, עולות טענות על כך שאותם האירועים קרו בשל כשלים מוסריים או עלייה ניכרת בחטאי החברה. לדוגמה המטיף האוונגליסטי האמריקאי פט רוברטסון עורר מחלוקת רבה לאחר שטען כי רעידת האדמה בהאיטי ב-2010 הייתה עונש משמיים על כך שכביכול תושבי האיטי כרתו "ברית עם השטן" להפלת הצרפתים במהלך מרד העבדים בהאיטי.
• מגפות ופנדמיות - כאשר ישנה התפרצות של מחלות לעיתים עולות הטענות שזהו סוג של עונש משמיים.
• מהפך פוליטי או חברתי - לעיתים בתקופות של מהפכות פוליטיות או חברתיות (כולל סכסוכים אלימים, מהפות ומשברים כלכליים) עולות טענות על כך שזהו עונש משמיים על חטאי החברה.
• במסגרת הטפה דתית - לעיתים מנהיגים דתיים שונים ברחבי העולם בוחרים לשלב בדרשות שלהם את הקונספט של עונש משמיים על מנת לטעון כי עלולות להיות השלכות חמורות להתנהגות לא מוסרית.

הטפות על עונש לאחר המוות בעת המודרנית

איום נוסף בעונש משמיים הוא הרעיון של ענישה לאחר המוות, דוגמה מרכזית לכך היא גיהנום. לפי אמונה נפוצה בדתות השונות, גיהנום הוא המקום שאליו נשלחות לאחר המוות או בעולם הבא נשמותיהם של אלה שחטאו בחייהם, ובו הן סובלות ייסורים שונים, הכוללים לדוגמה שרפה באש, מכות וחבלות על ידי מלאכי חבלה ועוד. לגיהנום גרסאות שונות, המנוסחות בידי הדתות השונות, אך לכולן בסיס זהה: מקום נורא, לפי חלק מהן הוא שוכן מתחת לפני האדמה. העינוי בגינום הוא לכאורה נצחי. כך שהרציונל הוא שיש לציית לזמן קצר (במשך החיים עצמם) לצווי כהני הדת, ולאחר מכך להנות במשך זמן אינסופי או לסבול במשך זמן אינסופי. עינוי נצחי בייסורים בגניהום משמש מטיפים דתיים לאיים על ילדים ולהפחיד אותם מפני פעולות או מחשבות שלדעתם הם חטא. יש בתי ספר נוצריים שבהם ממחיזים את המתרחש בגינהום במטרה להפחיד את הילדים.

ראו גם

• הטיית האישוש
• השגחה
• מידה כנגד מידה
• השערת העולם הצודק
• קארמה
• נמסיס
• תאוריית החיידקים כגורמי מחלות
• מטאורולוגיה
• רעידות אדמה
• בריאות הציבור