אולף השני, מלך דנמרק
אולף השני (בדנית: Olaf II; דצמבר 1370 – 23 באוגוסט 1387) היה מלך דנמרק מ-1376 ועד למותו ומלך נורווגיה, תחת השם אולף הרביעי (בנורווגית: Olaf IV) מ-1380 ועד למותו. אביו היה הוקון השישי, מלך נורווגיה, בנו של מגנוס הרביעי, מלך שוודיה. אמו הייתה מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק, בתו של ולדמר הרביעי, מלך דנמרק. בנוסף לטענתו לכתר דנמרק ומאוחר יותר לכתר נורווגיה, הוא היה בקו ישיר בסדר הירושה לכתר שוודיה.
 | |||||
| לידה |
1370 טירת אקרשוס, נורווגיה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 באוגוסט 1387 (בגיל 17 בערך) פלסטרבו, שוודיה | ||||
| מדינה |
 דנמרק  נורווגיה | ||||
| מקום קבורה | מנזר סורו, דנמרק | ||||
| שושלת ביילבו | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
אולף הוכתר כמלך דנמרק כאשר מלאו לו חמש שנים ומאוחר יותר הוא ירש את אביו על כס המלכות הנורווגי. מכאן והלאה, במשך יותר מ-400 שנים, נמשלה נורווגיה על ידי דנמרק, עד היפרדותה ממנה ב-1814.
חייו
עריכהכאשר מת סבו של אולף, ולדמר השני, מלך דנמרק, הוא היה בן חמש שנים בלבד. הוא הוכרז כמלך דנמרק בשנה שלאחר מכן. אמו, המלכה מרגרטה, שימשה כעוצרת עקב גילו הצעיר. הכרזתו כללה את התואר "היורש האמיתי של שוודיה", שהוסף בהתעקשותה של אמו, מאחר שסבו היה מלך שוודיה עד שאולץ להתפטר. אולף היה מלך סקונה, כולל הערים שנשלטו על ידי ברית ערי הנזה, על פי חוזה שטרלזונד מ-1370. מרגרטה חתמה על כתב הזכויות בשמו של בנה. בכתב הזכויות הסכים אולף להיפגש עם האספה הלאומית אחת לשנה לכל הפחות ולהשיב את הנחלות שסבו, ולדמר הרביעי, החרים במהלך תקופת מלכותו.
עם מות אביו ב-1380 הוכתר אולף כמלך נורווגיה. גם כאשר מלאו לו 15 שנים והוא הגיע לבגרות, המשיכה אמו למשול בשמו. כעת, כאשר הוא מלך גם על דנמרק וגם על נורווגיה, אוחדו שתי הממלכות באוניה פרסונלית, מצב שלמעט תקופות קצרות של אינטררגנום, נמשך עד ל-1814.
מותו
עריכהלמרות כל התקוות שתלו לעתידו אמו ועמי דנמרק, נורווגיה ושוודיה, הן מעולם לא התממשו. אולף מת באופן בלתי צפוי באוגוסט 1387 בגיל 16. הוא נקבר במנזר סורו שבאי זילנד. עד מהרה צצו שמועות על כך שהוא הורעל.
לאחר מותו הוכרזה אמו כ"הגבירה הכול יכולה של ממלכת דנמרק". על פי חוקת דנמרק באותה תקופה לא היה באפשרותן של נשים למלוך בזכות עצמן. בשנה שלאחר מכן הכריזה עליה נורווגיה כעל "מלכה מושלת". ב-1389, לאחר תבוסתו והדחתו של אלברכט, מלך שוודיה, היא הוכרזה כ"הגבירה הכול יכולה של שוודיה". ב-13 ביוני 1397 היה באפשרותה לאחד את כל שלוש הממלכות הסקנדינביות באוניה פרסונלית תחת כתר אחד של יורשה, אריק מפומרניה, במסגרת איחוד קאלמאר.
ב-550 השנים הבאות לא מלך על נורווגיה שום מלך שנולד על אדמה נורווגית, עד ללידתו של הנסיך האראלד (לימים האראלד החמישי, מלך נורווגיה) ב-1937. מותו של אולף השני שם גם קץ לקו הירושה הזכרי של שושלת ביילבו בשוודיה.
המתחזה
עריכהב-1402 דיווח ההיסטוריון הפרוסי, יוהאן פון פוסליג על אדם חולה ועני שהתאכסן בכפר ליד העיר גרודז'ונדז שפולין. קבוצה של סוחרים מדנמרק שאלו אותו אם הוא לא אדם ידוע בארצם, מאחר שהוא נראה דומה מאוד למלך אולף המנוח. הסוחרים יצאו כדי למצוא אדם שראה והכיר את מראהו של המלך ושבו איתו לשם. כאשר הגיע אותו אדם וראה את מי שהסוחרים חשבוהו לאולף, הוא פרץ בזעקות "אדוני המלך!".
רבים, בעיקר בנורווגיה, לא האמינו שאולף השני אכן מת. הם סברו שהמלכה מרגרטה הרעילה את המלך הצעיר כדי להסירו מדרכה וכדי שהיא תוכל למלוך. על פי השמועות, אולף הצעיר נמלט והתחבא. החדשות על הבחור שהתגלה בגרודז'יונדז הגיעו לאוזניו של הסוחר טים ון דר נלו, שלקח אותו לגדנסק. אצולת העיר קידמה אותו בברכה כמלכן של דנמרק ונורווגיה והעניקה לו מתנות ובגדים ראויים. חותם הוכן עבורו והוא כתב למלכה מרגרטה כדי להודיע לה שהוא בנה ודרש את החזרתם של תאריו ונחלותיו. המלכה השיבה לו במכתב שאם הוא יוכל להוכיח שהוא בנה, היא תקבל אותו בשמחה.
הריבון הגדול של המסדר הטבטוני ליווה את הבחור לקאלמאר כדי שייפגש עם המלכה. מיד עם הגיעו היה ברור שהוא מתחזה. הוא לא היה מסוגל לדבר מילה אחת בשפה הדנית וכאשר הוא נחקר, הוא הודה שהוא פרוסי, בנם של איכרים. אולף המתחזה נלקח ללונד שבסקונה. שם הוא הודה בחתרנותו כנגד המלוכה והוא נדון למוות בשריפה. המכתבים שהוא כתב למלכה נתלו סביב לצווארו וכתר מדומה הונח על ראשו לפני שהוא הועלה על המוקד. רכושו הועבר למנזר והמלכה דאגה להשמיד את חותמו המדומה. המועצה המלכותית הדנית פרסמה הסבר מפורט על נסיבות מותו של אולף האמיתי ב-1387 כדי לסתור את הסיפור על המתחזה שנפוץ ברחבי ארצות הים הבלטי.
קישורים חיצוניים
עריכה
- Oluf 2. Håkonsen | Gyldendal - Den Store Danske (בדנית)
- אולף השני, מלך דנמרק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אולף השני, מלך דנמרק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)