אוסטן סיינט בארב הריסון

אוסטן סיינט בארב הריסון (באנגלית: Austen St. Barbe Harrison‏, 23 בספטמבר 1891 – 11 בפברואר 1976) היה אדריכל ומתכנן ערים בריטי. הריסון שימש כאדריכל ראשי של מחלקת העבודות הציבוריות בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל בשנים 1922-1937, ועומד מאחורי תכנונם של כמה ממבני הציבור הבולטים שנבנו בירושלים ובערים אחרות באותה עת. כן תכנן מכלולים של מבני ציבור מוכרים בקפריסין, באנגליה ובגאנה.

אוסטן סיינט בארב הריסון
Austen Harrison

לידה	1891 קנט, הממלכה המאוחדת
פטירה	11 בפברואר 1976 (בגיל 85 בערך) אתונה, יוון
מקום לימודים	אוניברסיטת מקגיל יוניברסיטי קולג' לונדון
יצירות ידועות	מוזיאון רוקפלר, ארמון הנציב

ביוגרפיה

הריסון נולד בקנט שבאנגליה למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה. בגיל 12 נשלח ללמוד בפנימייה יוקרתית (Public School). עם סיום לימודיו ב-1909 שלחו אותו הוריו לקנדה ללימודי הנדסה ימית, אך שם התוודע לתחום האדריכלות ונרשם ללימודי אדריכלות באוניברסיטת מק'גיל במונטריאול. ב-1913 חזר לאנגליה להמשך לימודי אדריכלות בלונדון. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא הבריטי והשתתף במלחמה, בה חווה את זוועת מלחמת החפירות בקרב פשנדל, שבעקבותיו גיבש תפיסה פציפיסטית. בתום המלחמה עזב את הצבא וחזר להמשך לימודי תכנון עירוני בקולג' האוניברסיטאי של לונדון.

ב-1919 קיבל מינוי בשירות ממשלת יוון בבנייה ובשיקום של מבנים במקדוניה היוונית. את שהותו ביוון ניצל ללימודי אדריכלות ביזנטית ואסלאמית, וקיבל השראה מסיורים שערך באיסטנבול וברומא והתרשמות מהסגנונות האדריכליים ההיסטוריים שבהם. ב-1921, עם החמרת המצב הביטחוני ביוון, בוטל מינויו של הריסון והוא חזר ללונדון והצטרף למשרד אדריכלים. משם יצא לעבודה בהודו לתקופה קצרה בת חודשיים. ב-1922 עבר לארץ ישראל בשירות ממשלת המנדט, שם קיבל מינוי כאדריכל ראשי של מחלקת העבודות הציבוריות.

במסגרת עבודתו במע"צ תכנן בנייני ממשל, מוסדות חינוך ותרבות, בתי דואר ותחנות משטרה ברחבי הארץ. בין היתר תכנן את מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה של ארץ ישראל, ארמון הנציב - משכנו ומשרדיו של הנציב העליון, בניין הדואר המרכזי ובית המדפיס הממשלתי בירושלים, בית המשפט בחיפה, בית הדואר המרכזי ביפו ובית הספר החקלאי כדורי בגליל התחתון. הריסון הושפע רבות מן הסגנון הבינלאומי שרווח באדריכלות תקופתו ושלט בעקרונות סגנון זה, אך כמי שנשבה בקסם המזרח שאף לשלב בבנייניו הירושלמיים והארצישראליים אלמנטים אדריכליים בהשפעות ביזנטיות, אסלאמיות, ממלוכיות ואחרות, שבעיניו הלמו יותר את סגנונן וצביונן של העיר והארץ. הריסון היה נציג מובהק של האסכולה ה"רגיונליסטית" באדריכלות הקולוניאלית, הגורסת שעל בניין להתחשב בסביבתו, לעשות שימוש מושכל בחומרי בניין מקומיים, ולהימנע מהפניית עורף למסורות מקומיות. סגנונו האקלקטי של הריסון הוגדר על ידי חוקרי אמנות כ"מודרניזם מזרח-תיכוני", גישה היוצרת בנייה קולוניאלית ייצוגית משילוב מסורות בנייה מקומיות עם יסודות מודרניסטיים.

הריסון התגורר בירושלים במשך 15 שנות שירותו בארץ ישראל, בבית ערבי קלאסי בשכונת אבו תור, שם ארח בשנת 1923 את אלברט איינשטיין בעת ביקורו היחיד בארץ ישראל. מירושלים נהג הריסון לנסוע לארצות הסביבה ולתור אותן כדי לקבל השראה מן הסגנונות האדריכליים הרווחים במזרח אגן הים התיכון.

ב-1931 התבקש הריסון בידי רונלד סטורס, באותה עת מושל קפריסין מטעם השלטון הבריטי (וקודם לכן מושל ירושלים) לתכנן מחדש את בית המושל בניקוסיה לאחר שזה נשרף לחלוטין במהומות אלימות שפשטו בעיר. סטורס, שבעת כהונתו בירושלים הטביע בצורה ניכרת את חותמו על תכנונה של העיר והכיר היטב את עבודתו של הריסון בתכנון מוזיאון רוקפלר וארמון הנציב, ביקש ממנו להכין תוכנית גרנדיוזית למבנה מונומנטלי ומרשים שידגיש את עוצמתו של השלטון הבריטי. אבן הפינה נורתה רשמית ב-1932, עוד לפני שנחפרו יסודות המבנה, וזמן קצר לאחר מכן סיים סטורס את תפקידו בקפריסין ועבר לרודזיה. מחליפו בתפקיד לא חלק עמו את החזון בדבר בית המושל המונומנטלי, והזמין אדריכל אחר להכין תוכנית צנועה וזולה יותר. תוכניתו של הריסון נגנזה, ומבנה בית המושל של קפריסין בניקוסיה הוקם על פי התוכנית החדשה.

ב-1937 התפטר הריסון ממשרתו בשירות ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, במחאה על מדיניותה שלטעמו העדיפה את היישוב היהודי על פני אוכלוסיית הארץ הערבית. הוא חזר לאנגליה, שם התמודד מול 7 אדריכלים אחרים על תכנונו של קולג' נאפילד באוניברסיטת אוקספורד. ב-1938 זכה במינוי, וב-1939 הגיש תוכנית אדריכלית להקמת הקולג', שהתבססה על אלמנטים אוריינטליים וים-תיכוניים, בדומה לבנייני הממשל שתכנן הריסון בארץ ישראל. תוכנית זו נפסלה על הסף בידי תורם הקולג', תעשיין הרכב לורד נאפילד, שלטעמו לא הייתה "אנגלית" דיה ולא הלמה את רוחה של אוקספורד. הריסון נדרש להגיש תוכנית נוספת, בסגנון אנגלי יותר, ותוכנית זו אומצה בשינויים קלים ועל פיה הוקמו מבני הקולג'. קולג' נאפילד הוא, ככל הנראה, היצירה האדריכלית היחידה של הריסון בתחומי אנגליה.

בשנות ה-40 נבחר בידי השלטון הקולוניאלי הבריטי לתכנן את הקולג' האוניברסיטאי של חוף הזהב (כיום אוניברסיטת גאנה) במושבה הבריטית חוף הזהב (לימים רפובליקת גאנה). הוא גם עבד במשך שנים אחדות במצרים ובקפריסין, וב-1945 הכין דו"ח מפורט על תכנונה של העיר ולטה שבמלטה. ב-1950 השתקע בקפריסין, ולאחר מכן עבר ליוון שם חי עם משפחתו היוונית המאומצת עד יום מותו ב-1976.

חיים אישיים

הריסון מעולם לא נישא, ולא הביא ילדים לעולם. במהלך אחד מסיוריו בשנות ה-30 הכיר בקהיר, מצרים את דימיטרי פאפאדימוס, צעיר ממוצא יווני שהתייתם מהוריו בילדותו, ואותו אימץ באופן לא-רשמי כבן. עם פאפאדימוס, אשתו ובנו התגורר הריסון באתונה בערוב ימיו, ובבית המשפחה נפטר.

לאחר מותו תרמה משפחת פאפאדימוס את ארכיונו המקצועי של הריסון לרשות העתיקות של מדינת ישראל, וכתביו ורישומיו נמצאים כיום בארכיון רשות העתיקות במוזיאון רוקפלר.

מבנים שתכנן

• 
  מוזיאון רוקפלר
• 
  בניין הדואר המרכזי (ירושלים)
• 
  בית הדואר המרכזי (יפו)
• 
  בית המדפיס הממשלתי
• 
  ארמון הנציב
• 
  מבנה היכל התפילה של מיס קרי בהר אורה המיוחס להריסון
• 
  בית המשפט בחיפה
• 
  בית הספר החקלאי כדורי בכפר תבור
• 
  בית הספר החקלאי כדורי בטול כרם
• 
  הקולג' הערבי
• 
  אוניברסיטת גאנה
• 
  קולג' נאפילד באוקספורד

ביבליוגרפיה

• זוסמן, איילה, ורוני רייך, "לתולדות מוזיאון רוקפלר בירושלים", אלי שילר עורך, ספר זאב וילנאי, ב', הוצאת אריאל, 1987. עמ' 91-83.
• כרמי-מלמד, עדה, ודן פרייס, אדריכלות בפלשתינה-א"י בימי המנדט הבריטי, 1948-1917, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2011. עמ' 125-93.
• פוקס, רון, "היסטוריציזם ומודרניזם בירושלים ופשרם", יהושע בן אריה עורך, ירושלים בתקופת המנדט, יד בן צבי, 2003, פרק: אדריכלות בירושלים בתקופת המנדט: היסטוריציזם מול מודרניזם. עמ' 203-197.
• פוקס, רון, "מבט מארמון הנציב", אבירם יוסף ואחרים (עורכים), ארץ-ישראל 28, [ספר טדי קולק], החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, 2008, עמ' 413-426.
• פוקס, רון, "הארכיטקט של המנדט", ארץ וטבע, אפריל 2012, עמ' 50 - 60.
• קרויאנקר, דוד, אדריכלות בירושלים, הבנייה בתקופת המנדט הבריטי, כתר, 1989.
• Fuchs, Ron & Gilbert Herbert, "Representing Mandatory Palestine, Austen St. Barbe Harrison and the Representational* Buildings of the British Mandate in Palestine 1922-37", Architectural History, Journal of the Society of Architectural Historians of Great Britain 43 (2000), pp. 281-333.
• Fuchs, Ron & Gilbert Herbert, "A Colonial Portrait of Jerusalem, British Architecture in Jerusalem of the Mandate 1917-48", in N. AlSayyad ed. Hybrid Urbanism, Praeger, Westpoint Conn., 2001, pp. 81-108.
• Fuchs, Ron, "Public Works in the Holy Land: Government Buildings under the British Mandate in Palestine, 1917-48", in L. Campbell ed., Twentieth Century Architecture and Its Histories, Special Millennial Issue of the Society of Architectural Historians of Great Britain (2000), pp. 275-306.
• ״אוסטן סנט בארב הריסון״, בתוך: ורד נבון, השדרה - שדרות ירושלים בעיני הצלמים, הוצאת ורד נבון, מהדורה שנייה, אוגוסט 2021, עמ׳ 77-72.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוסטן סיינט בארב הריסון בוויקישיתוף

• ביוגרפיה באתר מוזיאון רוקפלר
• Nezar AlSayyad, Hybrid Urbanism, Greenwood Publishing Group, 2001, pages 91-97
• מיכאל יעקובסון: סיבוב בבית הדואר המנדטורי ביפו, באתר 'חלון אחורי', 23 באפריל 2018
• כמה רשימות על מוזיאון רוקפלר יובל ברוך ורחל קודיש ושדי https://www.antiquities.org.il/article_heb.aspx?sec_id=39&subj_id=156&Module_id=12