מקדוניה היוונית
מָקֶדוֹנְיָה היוונית (יוונית Μακεδονία) היא אזור גאוגרפי ובעבר גם מנהלי בצפון יוון, המהווה את רוב האזור ההיסטורי מקדוניה, שטחה של ממלכת מוקדון (מקדוניה) העתיקה. אזור זה מצוי כיום בשטחן של חמש מדינות נוספות מלבד יוון: מקדוניה הצפונית כולה, שטחים נרחבים בבולגריה, ושטחים מצומצמים באלבניה, בסרביה ובקוסובו. מקדוניה היוונית משתרעת 52.4% משטחו של אזור מקדוניה ומתגוררים בה 52.9% מסך אוכלוסייתו.
יתר החלקים: ירוק - בולגריה; אדום - מקדוניה הצפונית; ורוד - סרביה; כתום - אלבניה
שטחה של מקדוניה היוונית הוא 34,231 קמ"ר, והיא חבל הארץ השני בגודלו ביוון מבחינת אוכלוסייתו, שמנתה בשנת 2001 2,492,232 איש. באופן לא רשמי נהוג להתייחס אל מקדוניה היוונית יחד עם תראקיה ותסליה כאל "צפון יוון".
גאוגרפיה ואקלים
עריכהמקדוניה היוונית גובלת בטורקיה, בבולגריה וברפובליקה של מקדוניה בצפון, באלבניה ובמחוז אפירוס במערב, ובמחוז תסליה ובים האגאי בדרום. האזור הררי ברובו ומגיע עד לגובה מקסימלי של 2,919 מטר. לאורך חופי הים האגאי משתרעים מישורים מעובדים הנחצים על ידי ארבעה נהרות עיקריים – הליקמון, ורדאר, מסטה וסטרימונאס – החוצים אותם בדרכם מן ההרים שבצפון האזור ובמערבו ונשפכים אל הים האגאי. שני האיים האגאיים תאסוס (Θάσος) (אנ') וסמותראקי (Σαμοθράκη) (אנ') שייכים למחוז מזרח מקדוניה.
אקלימה של מקדוניה הוא אלפיני בהרים ובעיקר בחלקה המערבי המרוחק מן הים, וים תיכוני-ממוזג לאורך חופי הים האגאי, במרכזה ובמזרחה.
כלכלה ותחבורה
עריכהלמרות פני הקרקע ההרריים, אדמתה של מקדוניה בחלקה הגדול פורייה ומתאימה לחקלאות, שכוללת גידולי אורז, חיטה, שעועית, זית, כותנה, טבק, פירות, ענבים ועוד. ענפי התעשייה החשובים הם עיבוד מזון וטקסטיל, והתיירות נחשבת גם היא למקור הכנסה חשוב, בייחוד לאורך החוף, באי תאסוס, ובדרום מקדוניה, בקרבת הר אולימפוס. סלוניקי היא העיר הגדולה במקדוניה ומהווה את המרכז המסחרי, הכלכלי, השלטוני והעיסקי החשוב ביותר באזור ובצפון יוון.
נמל סלוניקי הוא הנמל החשוב בצפון יוון ושדה התעופה הבינלאומי סלוניקי מקדוניה שלידה הוא השער האווירי המרכזי למקדוניה הן לטיסות פנים והן לטיסות בינלאומיות. ויה אגנטיה חוצה את מקדוניה לכל אורכה, מדרום-מערב לכיוון מזרח, ומחברת את כל עריה העיקריות. הכביש המהיר הארצי מספר 1 מחבר את סלוניקי צפונה אל הגבול עם הרפובליקה של מקדוניה והלאה לכיוון סקופיה, ומצידו השני מוביל דרומה לכיוון אתונה.
חלוקה מנהלית
עריכהעד שנת 1987 הייתה כל מקדוניה מאוגדת במסגרת מחוז אחד ביוון שבירתו בעיר סלוניקי. באותה שנה שונתה חלוקת המחוזות במדינה (Περιφέρειες) שמספרם גדל מ-10 ל-13, ו"מחוז מקדוניה" חולק לשלושה מחוזות - מחוז מערב מקדוניה שבירתו בקוזני, מחוז מרכז מקדוניה שבירתו בסלוניקי, ואילו חלקו המזרחי של המחוז הקודם אוחד עם תראקיה ויצר את מחוז מזרח מקדוניה ותראקיה שבירתו בקוואלה. סלוניקי עדיין נחשבת למרכז השלטוני, הכלכלי והמסחרי החשוב בכל מקדוניה היוונית ובכל צפון יוון.
כל שלושת המחוזות מחולקים למחוזות משנה (יחיד נומי - νομοί; רבים נומוס - νομός), ובקצה הדרום-מזרחי של מחוז מרכז מקדוניה שוכן הר אתוס האוטונומי הנקרא באופן רשמי "מדינת המנזרים האוטונומית של ההר הקדוש" (Αυτόνομη Μοναστική Πολιτεία Αγίου Όρους). הר אתוס אינו כפוף למחוז מרכז מקדוניה אלא ישירות לממשלת יוון, והוא גם אינו חלק מהאיחוד האירופי.
| מפת מקדוניה היוונית | מספר | מחוזות משנה ביוון | בירה | שטח (קמ"ר) | אוכלוסייה |
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| סה"כ | מערב מקדוניה | קוזני | 9,451 | 303,857 | |
| 1 | מחוז משנה קסטוריה | קסטוריה | 1,720 | 53,584 | |
| 2 | מחוז משנה פלורינה | פלורינה | 1,924 | 55,210 | |
| 3 | מחוז משנה קוזני | קוזני | 3,516 | 156,807 | |
| 4 | מחוז משנה גרוונה | גרוונה | 2,291 | 38,256 | |
| סה"כ | מרכז מקדוניה | סלוניקי | 18,811 | 1,931,870 | |
| 5 | פלה | אדסה | 2,506 | 148,190 | |
| 6 | אימאתיה | וריה | 1,701 | 144,835 | |
| 7 | פיאריה | קתריני | 1,516 | 134,739 | |
| 8 | מחוז משנה קילקיס | קילקיס | 2,519 | 91,828 | |
| 9 | מחוז משנה סלוניקי | סלוניקי | 3,683 | 1,099,598 | |
| 10 | כלקידיקי | פוליגרוס | 2,918 | 109,587 | |
| 11 | מחוז משנה סרס | סרס | 3.968 | 203,093 | |
| סה"כ | מזרח מקדוניה חלק ממזרח מקדוניה ותראקיה | קוואלה | 5,579 | 254,255 | |
| 12 | דרמה | דרמה | 3,468 | 106,371 | |
| 13 | מחוז משנה קוואלה | קוואלה | 2,111 | 147,884 | |
| - | הר אתוס (אוטונומי) | קריאס | 335 | 2,250 | |
| סה"כ | מקדוניה היוונית | סלוניקי | 34,231 | 2,492,232[1] |
דמוגרפיה
עריכה98% מאוכלוסיית האזור היא כיום יוונית, דוברת יוונית ומשתייכת לכנסייה האורתודוקסית היוונית. עד סיפוח מקדוניה ליוון בשנת 1913 התגוררו בה קבוצות אתניות גדולות של טורקים, בולגרים ויהודים, ומיעוטים קטנים יותר של צוענים ועמים סלאבים אחרים. לאחר מלחמת העולם הראשונה נערכו חילופי אוכלוסייה בין יוון ובולגריה, ובעקבות הסכם לוזאן ב-1923 עזבו הטורקים ומוסלמים אחרים את מקדוניה, ואת מקומם תפסו יוונים מאסיה הקטנה.
במהלך השואה, כעשרים שנים לאחר מכן, חוסלה כמעט כל הקהילה היהודית בסלוניקי אשר מנתה כ-50,000 איש, וסך הכל גורשו כ-55,000 יהודים ממקדוניה היוונית, רובם למחנות ההשמדה. מאז התפוררות הגוש הסובייטי, הייתה הגירה של בני לאומים מזרח אירופים שונים אשר הגיעו למקדוניה, וליוון בכלל, במטרה לחפש עבודה, אולם היקף התופעה אינו ידוע במדויק.
סלאבים דוברי השפה המקדונית מהווים מיעוט באוכלוסיית האזור. חלק מנציגי התרבות המקדונית, כמו מרקוס מסקוס יוצרים את היצירות ביוונית.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- מקדוניה היוונית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)