אופוסום צמרירי חשוף-זנב

אופוסום צמרירי חשוף-זנב (שם מדעי: Caluromys philander; מכונה גם וואקארו) הוא מין של כיסאי אמריקני קטן-בינוני שוכן-עצים בסוג אופוסום צמרירי שמצוי ברחבי אמריקה הדרומית. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1758 על ידי הזואולוג קארולוס ליניאוס ולו 4 תת-מינים. זהו המין הקטן ביותר בסוגו.

אופוסום צמרירי חשוף-זנב
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	אופוסומאים
משפחה:	אופוסומיים
סוג:	אופוסום צמרירי
מין:	אופוסום צמרירי חשוף-זנב
שם מדעי
Caluromys philander ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

תיאור

אנטומיה ומאפייזים פיזיים

האופוסום חשוף הזנב הוא מין קטן-בינוני בגודלו, ודומה במקצת לדביבון לופת; אורך ראשו וגופו 16–27 ס״מ, אורך זנבו 25–40 ס״מ ומשקלו 140–390 גרם, כאשר הנקבות קטנות יותר מהזכרים. מבנה גופו גוץ ומוצק, צווארו עבה, וראשו קצר ורחב. האוזניים עגלגלות וקירחות בגודל בינוני. העיניים גדולות במיוחד עם קשתית צבעונית שגורמת לאישונים להיראות קטנים. הגפיים קצרות וחזקות, הכפות גדולות ומותאמות לטיפוס. הזנב הגמיש והארוך יכול להימתח לאורך ומסייע לאופוסום בטיפוס, איזון ואחיזה; בניגוד למינים האחרים בסוג, מרבית זנבו של מין זה חשוף בשיער וזהו המקור לשמו. הכיס של הנקבה אינו מפותח ומופיע רק לאחר ההמלטה בתור קפל עור.

כסות

הפרווה של האופוסום חשוף הזנב, רכה, עבה וצמרירית, כאשר לפרטים החיים בשפלה יש פרווה קצרה יותר מאלה החיים באזורים הרריים. הוא נבדל בנקל מקרוביו הגדולים בכך שפרוותו פחות רבגונית ואינה מתאפיינת בניגוד ברור בצבעים. צבעה הכללי נע בין חום אדמדם בהיר לחלודה, חום צהבהב, חום אוכרה, חום זית או אפרפר; צביעה ערמונית-אדומה בוהקת מתרחשת גם אך פחות נפוצה. כאמור למין זה אין צבעים מנוגדים בבירור, אך לעיתים הגוונים בה משתנים מעט בשל ריכוז גבוה יותר של שיער מצבע מסוים. הגחון עשוי להיות בצבע זהה לשאר הגוף, אך בדרך כלל בהיר יותר ונע בין כתמתם-אפרסק לצהבהב, אפרפר או לבנבן. הפנים אפרפרות עם פס כהה לאורך החרטום והלחיים והסנטר צהבהבים או לבנבנים. סביב העיניים יש לעיתים טבעות חומות. כפות הידיים והרגליים, האוזניים והחוטם ורודים, והעיניים בצבע אדום, כתום או זית. הזנב שחור בבסיס, וחלקו החשוף והוורוד מנוקד בלבן וחום כהה; הקצה לבן או צהבהב.

תת-מינים

לאופוסום הצמרירי 4 תת-מינים:

• C. p. affinis
• C. p. dichurus
• C. p. philander
• C. p. trinitatis - עשוי לייצג מין עצמאי.

תפוצה ובית גידול

האופוסום חשוף הזנב חי באמריקה הדרומית; התפוצה מחולקת לשני חלקים עיקריים: הטווח הגדול הכולל את צפון ומרכז ברזיל, סורינאם, גיאנה, גיאנה הצרפתית ווונצואלה, והטווח הקטן יותר לאורך החוף המזרחי של ברזיל. האוכלוסייה המבודדת של האופוסום בחוף הצפוני של וונצואלה ובאיים הסמוכים מרגריטה, טרינידד וטובגו מייצגת בסבירות גבוהה מין עצמאי, וייתכן מאוד שהוא יופרד ממנו בעתיד.

בית הגידול של אופוסום כולל יער גשם טרופי ראשוני ומשני, יער סובטרופי לח, הסוואנות המיוערות של הסראדו ויער גדותיים. אף על פי שהוא מעדיף אזור עם צמחייה צפופה ועבותה, הוא מפגין סתגלתנות מסוימת לשינויים בסביבה, ומופיע גם במטעים, יערות עם הפרעה אנושית, וישובים נטושים; עם זאת הוא נמנע לחלוטין משהות או אפילו מעבר בשטחים פתוחים, ומסיבה זאת בירוא יערות אפילו בהיקף קטן יכול לגרום לבידוד אוכלוסיות. האופוסום מצוי באזורי שפלה נמוכים ובחופים עד לאזורים הרריים ברום 1,800 מטר מעל פני הים.

אקולוגיה

התנהגות ופעילות

אופוסום חשוף-זנב נע על ענפים בברזיל.

האופוסום הצמרירי חשוף הזנב הוא מין שוכן עצים מובהק בדומה לקרוביו; הוא נמצא רק לעיתים רחוקות על ענפים נמוכים הסמוכים לקרקע ולעולם לא על הקרקע עצמה. הוא מעדיף את החופה העליונה הצפופה להגנה מפני טורפים אוויריים וקרקעיים, ויושן בחורי עצים או בקיני עלים שבנה. האופוסום יונק לילי, ופעילותו מושפעת ממחזור הירח. הפעילות מורכבת בעיקר מחיפוש אחר מזון ברחבי החופה, כאשר הוא מחפש מזון כ-70 דקות בממוצע ולאחר מכן מפסיק למנוחה קצרה וחוזר חלילה. בדרך כלל הוא לא מבקר בלילה יותר מעץ אחד.

האופוסום אינו טריטוריאלי במיוחד, אך עשוי להפגין דומיננטיות כלפי אופוסומים אחרים שנתקלים בו או להגן על שטחו באופן רופף; ההיררכיה הדומיננטית בין הפרטים המבוססת בעיקר על גודל, מייתרת בדרך כלל את הצורך בלחימה ומונעת פציעות מיותרות. שטח המחיה הקבוע של האופוסום חשוף הזנב נע בין 1.3 דונם ל-8.9 דונם עם ממוצע של 3.1 דונם לבוגרים. ייתכן ששטח זה לא יוחזק אך ורק על ידי אופוסום יחיד אלא יחפוף במידה רבה לשטחים של מספר אופוסומים אחרים (בדרך כלל זכר ומספר נקבות).

היקף השטח תלוי בגיל ובמין; בוגרים פעילים בשטח גדול יותר משל הצעירים, והנקבות פעילות בשטח גדול יותר משל הזכרים. השטחים גם לא מוחזקים לנצח, אלא מוחלפים בתדירות של 7 חודשים, כשהמקסימום המתועד להחזקת שטח הוא 21 חודשים. בכל שטח מחיה יש מספר אזורי ליבה שבהם האופוסום מבלה את רוב הזמן, בדרך כלל סביב עצים שופעים בפירות וצוף. צפיפות האוכלוסייה נעה בין 51 פרטים לקמ״ר ביער בתולי ל-151 פרטים לקמ״ר ביער משני, ככל הנראה בשל גיוון רב יותר במקורות המזון.

תקשורת, תזונה וטריפה

אופוסום חשוף-זנב אוכל פרי.

האופוסום הצמרירי הוא חיה שקטה בדרך כלל, ונע בשקט ככל האפשר בין ענפי העצים. התקשורת בין בני המין מתרחשת בדרך כלל רק במפגש פנים אל פנים, אז הם עשויים לשרוק לאות אזהרה כאשר מדובר באופוסומים מאותו הזוויג. רפרטואר הקולות שלהם כולל גם נקישות שמושמעים על ידי הגורים, וצרחת מצוקה בעת לכידה על ידי טורף. לאופוסום חושים חדים של ראייה, שמיעה וריח, והוא מסתייע בהם כדי לאתר פירות וחרקים ולקלוט נוכחות של טורפים.

האופוסום חשוף הזנב הוא יונק אוכל-כל; 25% מתזונתו מורכבים מפרוקי רגליים ו-75% מפירות, צוף ושרף עצים. התזונה משתנה מאוד במהלך השנה בהתאם לזמינות ולעונה: פירות ופרוקי רגליים נמצאים בשפע בעונה הגשומה, וצוף ושרף זמינים יותר בעונה היבשה. מבין פרוקי הרגליים, חיפושיות ופרפרים הם פריטי הטרף העיקריים, העצים אפרואה פלקטה (Eperua falcata) וסימפוניה גלובוליפרה (Symphonia globulifera) הם המקור העיקרי לצוף, ובאזור הצפון הסוגים הבאים הם המקור העיקרי לפירות: הומריסטרום (Humiriastrum), טפירירה (Tapirira), אפרואה (Eperua), סימפוניה (Symphonia), ליקניה (Licania), נורנטיה (Norantea) ודאקריודס (Dacryodes). האופוסום גם מסוגל לזהות עם הפירות בשלים או לא, ובכך לחסוך תנועה מיותרת. כדי להתמודד עם חומר סיבי מהפירות, יש לאופוסום מעי גס ארוך שנועד לאפשר תהליך עיכול ממושך. הרגלי האכילה שלו הופכים אותו למפיץ זרעים ברחבי היער.

הטורפים העיקריים של האופוסום כוללים עיט גואני מצויץ, יגוארונדי, נמרון מרגיי, נחשים ודורסי לילה. על אף מזגו הרגוע, האופוסום לא יישאר פסיבי כשהוא מותקף, וינסה לנשוך את אויבו בכל הכוח.

רבייה ומחזור חיים

בהתאם לזמינות המזון, האופוסום יכול להתרבות עד 3 פעמים בשנה. הזכרים מחפשים נקבות בשטחם ומחזרים אחריהם. ההיריון נמשך 24 ימים, לאחריהם נולדים וולדות זעירים שזוחלים לכיס ונצמדים לפטמות שבתוכו. מספר הוולדות תלוי בזמינות המזון ונע בין 4 ל-7; בניגוד למקובל לחשוב, לאופוסומית אין עלות אנרגטית נוספת מריבוי הצאצאים, אלא דווקא לגורים שנאלצים להיגמל בתקופה מוקדמת יותר בשל המחסור בחלב.

הגורים שוהים בכיס עד 120 ימים, כשמגיל 90 יום הם יוצאים מהכיס לטייל מדי פעם וחוזרים לתוכו. לאחר עזיבת הכיס לצמיתות, הם נשארים בקן של האם 30–45 יום נוספים; בתום תקופה זו הם עוזבים את הקן והופכים לעצמאים. בשבי, כאשר גורים לא הוצאו מהקן לאחר תקופה זו, הם החלו להפגין התנהגות קניבלית כלפי אימם. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל 270 יום. תוחלת החיים של האופוסום בטבע בסביבות 3 שנים ובשבי עד 5 שנים.

מצב

האופוסום הצמרירי חשוף הזנב מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בגלל תפוצתו הרחבה, אוכלוסייתו הגדולה לכאורה, התרחשותו במספר אזורים מוגנים, ומשום שלא סביר שמספריו ירדו בשיעור הנדרש על מנת להעפיל לקטגוריה מאוימת יותר. חלק מתת המינים שלו מאוימים עקב בירוא יערות שמוביל לאובדן בית גידול נרחב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אופוסום צמרירי חשוף-זנב בוויקישיתוף

• אופוסום צמרירי חשוף-זנב, באתר ITIS (באנגלית)
• אופוסום צמרירי חשוף-זנב, באתר NCBI (באנגלית)
• אופוסום צמרירי חשוף-זנב, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• אופוסום צמרירי חשוף-זנב, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• אופוסום צמרירי חשוף-זנב, באתר GBIF (באנגלית)