שם מדעי
שם מדעי או נומנקלטורה דו-שמית (בלטינית: Nomenclatura binomiale) הוא חלק בשיטת שיום המינים בביולוגיה.
השיטה מבוססת על שימוש בלטינית (מודרנית ומדעית), לכן הכינוי "שם לטיני" זכה לפופולריות. מאידך, המינוח: "שם מדעי" הוא המינוח המועדף על ידי אנשי המקצוע. בשיטה זו נזנח השימוש בטקסונומיה בת שבע הקטגוריות (ממלכה-מערכה-מחלקה-סדרה-משפחה-סוג-מין), לטובת שיטת שיום בת שתי מילים. המילה הראשונה בשם מייצגת את הסוג, והשנייה את השם הייחודי. לדוגמה, שם סוג האדם הוא Homo והשם הייחודי הוא sapiens, לכן נקרא מין בני האדם Homo sapiens. כמוסכמה, יתחיל השם הראשון באות רֵישִׁית, בעוד השני יתחיל תמיד באות קטנה (גם אם מקורו בשם של אדם או מקום). נהוג להשתמש בכתב נטוי לציון סוגים וסיווגים נמוכים יותר, ובכיתוב רגיל לציון משפחות ומעלה. ניתן לסווג גם תת-מינים תוך שימוש בשם בן שלוש מילים.
מקור השיטה
עריכהאת אימוץ השיטה ניתן לייחס לקארולוס ליניאוס, שניסה לתאר את כל עולם הטבע ונתן לכל מין (בפרט, גם למינרלים) שם כפול. עם זאת, שימוש בשיטה דומה נעשה גם על ידי החוקרים ממשפחת באוהין, משפחת מדענים צרפתית-שווייצרית, מאתיים שנה לפני ליניאוס.
יתרונות השיטה
עריכההשיטה זוכה לפופולריות רבה הודות לחסכנותה וליציבותם של השמות הנוצרים בעזרתה. באופן זה נעשה שימוש באותו שם ברחבי העולם, תוך הימנעות מבעיות תרגום. הגם שיציבות השמות כלל אינה מובטחת, כאשר, עקב ידע חדש, נקבע שמין שייך לסוג אחר, ניתן לשמור על התיאור הייחודי. באופן דומה, אם התגלתה טעות בסיווג יצורים כשייכים למינים נפרדים, ניתן להשתמש בשמות המקוריים עבור תת-המינים.
על אף החוקים שנועדו להשגת יציבות וייחודיות, ייתכן שלמין מסוים יהיו כמה שמות מדעיים, בהתאם לנקודת המבט הטקסונומית.
קביעת השמות
עריכהניתן לבחור את שם המין והמאפיין הייחודי מכל מקור. לרוב יהיו אלו מילים לטיניות סטנדרטיות, אך לעיתים יבחרו דווקא מילים ביוונית עתיקה, שמות של מקומות, אנשים (במקרים רבים, אנשי מדעי הטבע), שמות שמקורם בשפת המקום וכיוצא בזה. עם זאת, מבחינה תחבירית, יכתבו הביטויים תמיד כאילו היה מקורם בשפה הלטינית. משפחות נקראות לעיתים קרובות על שם מין פופולרי ששייך למשפחה. שם הסוג יהיה תמיד ייחודי בכל ממלכה, ובדרך כלל יהיה שם עצם בתחביר לטיני.
התיאור הייחודי יהיה אף הוא בלטינית, אך הוא יכול להיות כל אחת מהצורות הדקדוקיות הבאות:
- שם עצם נוסף; לדוגמה: אריה הוא Panthera leo.
- שייכות, כאשר השם הייחודי הוא שמו של אדם; לדוגמה: שמה המדעי של האנטילופה הטיבטית הוא Pantholops hodgsonii, על שם הודג'סון.
- חלק מסמיכות, כאשר השם הייחודי הוא שם של מקום; לדוגמה: Latimeria chalumnae, מין של דג הקרוי על שם נהר כלומנה.
- שם עצם בסמיכות, נפוץ בקרב טפילים; לדוגמה: Xenos vesparum, כאשר "vesparum" משמעו "של הצרעות".
- שם תואר לטיני תקני; לדוגמה: "domesticus" ב-Passer domesticus (דרור הבית) משמעו "ביתי".
לעיתים קרובות משמשים אותם תיאורים ייחודיים עבור מינים שונים.
כללי השיום
עריכההחל מאמצע המאה ה-19, עם הפיכת הצורך בתיקנון לקביעת שמות למהותי, נקבעו קודים לקביעת שמות חיות (ICZN), צמחים (ICBN) וחיידקים (ICNB). שמות וירוסים נקבעים לפי קוד טקסונומי הקובע הן את השם והן את הסיווג (ICTV). בין הקודים קיימים מספר הבדלים; למשל, לבעלי חיים ניתן לתת שם ייחודי הזהה לשם המין ואילו בקרב צמחים לא.
ביוקוד, קוד כולל שהוצא לצורך החלפת הקודים השונים, נותר בינתיים ללא שימוש. נוסף לכך, מפותח קוד לסיווג קלדים (קבוצת בעלי חיים בעלת אב משותף) בשם פילוקוד.
כללי רישום
עריכהמספר מאפיינים אומצו בכלל הספרות המדעית, הגם שקיימים הבדלים קטנים באופן הרישום בין תחומי חקר במדעי הטבע (בעיקר בין בוטניקה לבין זואולוגיה), והם:
- שמו המדעי של כל מין מורכב משתי מילים בלטינית מודרנית. המלה הראשונה היא שם כללי הוא שמו המשותף של כל הסוג, והשנייה היא שם תואר (אפיתט) המזהה את המין. כמין שם פרטי ושם משפחה.
- השמות נכתבים בדרך כלל תוך שימוש באותיות מוטות ובגופן שונה משאר מילות המאמר. כאשר נכתב השם בכתב יד, יופיע קו מתחת לכל אחת ממילות השם.
- שם הסוג מתחיל באות גדולה, ואילו התיאור הייחודי (בשימוש הנוכחי) מתחיל באות קטנה.
- כל מיון מעל רמת המין יכלול מילה אחת בלבד.
- למיון תת-המין משמש כינוי בן שלוש מילים: שתי הראשונות הן שם המין והשלישית משמש לזיהוי תת-המין.
- בטקסט בו מופיע שמו המדעי של מין כמה פעמים ניתן לקצר את שם הסוג לאות הראשונה בלבד, לדוגמה Zilla spinosa (צמח ממשפחת המצליבים) יקוצר ל-Z. spinosa. שמות סוג המתחילים בצמד אותיות המהוות עיצור אחד יקוצרו לשתי האותיות התחיליות, לדוגמה Quercus look (סוג של אלון) יקוצר ל-Qu. look.
סיומות
עריכהטקסונים מעל רמת הסוג מקבלים לעיתים קרובות את שם הסוג הנומינאלי, עם סיומת סטנדרטית בהתאם לרמה הטקסונומית. שיטת כתיב זו עוזרת לזהות את הרמה הטקסונומית של הטקסון כבר בזמן קריאת השם.
| דרגה | צמחים | אצות | פטריות | בקטריות | בעלי חיים |
|---|---|---|---|---|---|
| מערכה | -phyta | -mycota | |||
| תת-מערכה | -phytina | -mycotina | |||
| מחלקה | -opsida | -phyceae | -mycetes | -ia | |
| תת-מחלקה | -idae | -phycidae | -mycetidae | -idae | |
| על-סדרה | -anae | ||||
| סדרה | -ales | ||||
| תת-סדרה | -ineae | ||||
| אינפרא-סדרה | -aria | ||||
| על-משפחה | -acea | -oidea | |||
| משפחה | -aceae | -aceae | -idae | ||
| תת-משפחה | -oideae | -oideae | -inae | ||
| אינפרא-משפחה | -odd[1] | ||||
| שבט | -eae | -eae | -ini | ||
| תת-שבט | -inae | -inae | -ina | ||
| אינפרא-שבט | -ad[1] | ||||
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- איגור ארמיאץ' שטיינפרס, וייקרא שמם בישראל, במדור "מדע במבט-על" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 20 ביוני 2019