אורי טפליץ
אוּרי (אריך) טֶפְּלִיץ (בגרמנית: Uri (Erich) Toeplitz) (6 באפריל 1913 - אוקטובר[1] 2006) היה חלילן ישראלי, ממייסדי התזמורת הארץ ישראלית והחלילן הראשון בתזמורת, מוזיקולוג ומורה למוזיקה.
 | |
| לידה |
6 באפריל 1913 גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
אוקטובר 2006 (בגיל 93) ישראל |
| מוקד פעילות |
פרנקפורט  |
| כלי נגינה |
חליל צד |
  | |
חייו
עריכה
אריך טפליץ (Erich Toeplitz) נולד בגטינגן שבגרמניה, בן למתמטיקאי אוטו טפליץ. משם עברה משפחתו לקיל, בעקבות מינויו של אביו לפרופסור באוניברסיטת קיל, וב-1928 לבון, כאשר התמנה אביו לפרופסור באוניברסיטה שם. טפליץ למד נגינה בחליל ובהמשך למד מוזיקולוגיה באוניברסיטאות ברלין, בון וקלן. עם עליית הנאצים לשלטון הפסיק את לימודיו והצטרף לתזמורת "האגודה היהודית לתרבות" (Jüdischer Kulturbund; יידישער קולטורבונד) בפרנקפורט. ברוניסלב הוברמן, שגייס באותו זמן נגנים לתזמורת הארץ-ישראלית שהחל בהקמתה, קיבל את המלצתו של ויליאם שטיינברג, המנהל המוזיקלי של תזמורת הקולטורבונד, וצירף לשורות התזמורת הארץ ישראלית את טפליץ ועוד כמה נגנים.[2] ב-1936 עלה בגפו לארץ ישראל.[3]
טפליץ כיהן תקופה ארוכה בהנהלת התזמורת והיה מן הגורמים המכריעים בהבאת זובין מהטה לניהולה. כאשר החליטה התזמורת, ביוזמת מהטה, להשמיע בקונצרטים יצירות משל וגנר וריכרד שטראוס, כתב טפליץ בתוכניה מאמר על "חשיבותו של וגנר", שעורר עליו את זעם הקהל והעיתונות.[4]
טפליץ היה מורה לחליל באקדמיה למוזיקה בתל אביב והקים תלמידים שהיו לחלילנים נודעים בארץ ובעולם. לאחר השתלמות בצרפת אצל מרסל מואיז אימץ את שיטותיו לנגינה בחליל. בין תלמידיו אורי שוהם, אבנר בירון, משה אהרן אפשטיין, בצלאל אבירם ויוסי ארנהיים.
לאחר פרישתו ב-1970, כתב עבודת דוקטור בהצטיינות יתרה על כלי הנשיפה מעץ במוזיקה של מוצרט, וכעבור כמה שנים פרסם בגרמנית ספר המבוסס עליה (Die Holzbläser in der Musik Mozarts und ihr Verhältnis zur Tonartwahl). ב-1992 פרסם בעברית את ה"ביוגרפיה" של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. ב-1999 פרסם בגרמנית את האוטוביוגרפיה שלו וסיפור משפחתו.
טפליץ היה חבר בחמישיית כלי הנשיפה הישראלית. כן היה המנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית חיפה, פעל בהנהלת נוער מוזיקלי בישראל ובמועצה לתרבות ואמנות. עיריית תל אביב-יפו הכתירה אותו בתואר יקיר העיר.
אורי טפליץ נפטר בשנת 2006 , ונקבר לצד אשתו רות ( נפטרה בשנת 1993 ) בבית העלמין האזורי של מושבי מועצה אזורית גדרות . הוא הותיר את גבריאלה, בתו מאשתו הראשונה אלן, ואת הבנים גדעון וירון (רוני), מאשתו השנייה רות.
כשנה לפני מותו של טפליץ התקיים לראשונה בתל אביב "יום החליל" ביוזמת התזמורת הפילהרמונית הישראלית הישראלית ותוכנית מפתח, שהוקדש כאות הוקרה לו.
אוסף התווים הפרטי של אורי טפליץ שמור ומקוטלג במרכז פליציה בלומנטל למוזיקה.
כתביו
עריכה- עבודת דוקטור בנושא "כלי-הנשיפה מעץ במוזיקה של מוצארט", תל אביב: חמו"ל, 1977.
- סיפורה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית (מאנגלית: הד סלע), תל אביב: ספרית פועלים, תשנ"ג-1992.
- Die Holzbläser in der Musik Mozarts und ihr Verhältnis zur Tonartwahl, Baden-Baden: Verlag Koerner (Sammlung musikwissenschaftlicher Abhandlungen, 62), 1978. ISBN 3873205629(בגרמנית)
- Und Worte reichen nicht: von der Mathematik in Deutschland zur Musik in Israel: eine jüdische Familiengeschichte, 1812-1998 / Uri Toeplitz; Vorwort von Niels Hansen; herausgegeben von Erhard Roy Wiehn, Konstanz: Hartung-Gorre Verlag (Schoah und Judaica. 3, Jüdische Biographien und Familiengeschichten), 1999. ISBN 3896493515(בגרמנית)
קישורים חיצוניים
עריכה
- אורי טפליץ, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ אורי דרומי, "אחרי מות": החלילן הראשון של הפילהרמונית: ד"ר אורי טפליץ, ממייסדי התזמורת הפילהרמונית, 1913-2006, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2006.
- ^ טפליץ אורי-אריך, באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה.
- ^ אהרון דולב, נאצי בהיכל, מעריב, 10 באוקטובר 1969, המשך 1, מעריב, 10 באוקטובר 1969, המשך 2, מעריב, 10 באוקטובר 1969, המשך 3, מעריב, 10 באוקטובר 1969