איבן אולברייט
איבן אולברייט (באנגלית: Ivan Albright; 20 בפברואר 1897 – 18 בנובמבר 1983) היה צייר, פסל ויוצר דפוס אמריקאי הידוע בעיקר בזכות דיוקנאותיו העצמיים, חקר דמויות וטבע הדומם.[1] בשל הטכניקה והנושאים האפלים שלו, הוא מסווג לעיתים קרובות בין הריאליסטים ומכונה "אמן מקאברי".
,_1934,_oil_on_canvas,_291%E2%81%844_by_191%E2%81%844_inches._Collection_of_New_Trier_High_School_District_203.png) | |
| לידה |
20 בפברואר 1897 הארווי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
18 בנובמבר 1983 (בגיל 86) Woodstock, ארצות הברית |
| שם לידה |
Ivan Le Lorraine Albright |
| מקום קבורה |
Mount Pleasant Cemetery |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
ריאליזם קסום |
| פרסים והוקרה |
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים |
| בן או בת זוג |
Josephine Patterson Albright |
| צאצאים |
ג'וזף אולברייט |
  | |
אולברייט נכנס לאמנות האמריקאית בשנות ה-30 של המאה ה-20 ויצר מוניטין של אחד הריאליסטים האניגמטיים ביותר באמריקה.[2] הוא זעזע, והרגיז את ציבור הצופים באמצעות יצירותיו בדגש על שבריריות הגוף, הבשר והמצב האנושי בסגנונו הדגיש את הפרטים הקטנים והמרקם של כל משטח לעיתים קרובות, חייבה אותו להשקיע שנים או עשרות שנים על ציור בודד.[3]
ביוגרפיה
עריכהלפני לידתם של איבן ואחיו התאום הזהה מלווין אולברייט, משפחת אולברייט כבר הייתה ידועה ביצירות אמנות ואומנות. סבא רבא של איבן מצד אביו, אנדראס אלברכט, היה אמן כלי נשק בטורינגיה, גרמניה, מקצוע משפחתי שעבר לידי סבו של איבן זכריה. כמו כן, אביו של איבן, אדם אמורי אולברייט, היה צייר אימפרסיוניסטי ותלמידו של תומאס אייקינס שבנה את המוניטין שלו על נופים וציורים אידיאלים של ילדים. (אנ')
שנים ראשונות (1897–1925)
עריכה
איבן ומלווין נולדו ב-1897 ליד שיקגו בצפון הארווי, אילינוי, לאדם אמורי אולברייט וקלרה ווילסון אולברייט. בצעירותם ועד שהשניים היו בני אחת עשרה, אביהם היה משתמש בבנים כמודלים בציוריו. אדם החל גם הוא ללמד את השניים לצייר בגיל שמונה: זה כלל שיעורי ציור רשמיים בסגנון אייקנס וביקורים קבועים במכון האמנות של שיקגו. דרך אביהם, הנערים הכירו כמה אימפרסיוניסטים וריאליסטים אמריקאים בולטים, כולל, רוברט אנרי, וויליאם גלאקנס, מוריס פרנדרגאסט, אדמונד טרבל וג'ון טוואטמן. כפי שמתאר מייקל קרוידון, הביוגרף של איבן, חוויות אלו הניחו את הבסיס לקריירות של איבן ואחיו כציירים.
ההשכלה הפורמלית וסיכויי הקריירה של איבן בצעירותו ובבגרותו המוקדמת היו לא קבועים יחסית. משפחתו עברה לעיתים קרובות עקב הקריירה של אביו ורק ב-1910 הם התיישבו בהוברד וודס, שם יכלו איבן ומלווין ללמוד בבית הספר התיכון ניו טרייר. עד 1915 איבן נכנס לקולג' לאמנויות ליברליות של אוניברסיטת נורת'ווסטרן, שממנה נשר. אחיו נרשם לאותו בית ספר זמן קצר לאחר מכן.[4] בשנת 1916 הוא החל ללמוד באוניברסיטת אילינוי באוראנה, באותה תקופה שקלו קריירה באדריכלות או בהנדסה כימית. רק בשנת 1918, לאחר טיול ציור משפחתי בקראקס, ונצואלה, החל איבן לקחת ברצינות את האפשרות להפוך לאמן. באותה שנה הוא הציג בפומבי את עבודתו הראשונה - ציור בצבעי מים של העצים ליד ביתו בהאברד וודס בשם The Oaks in Winter - בתערוכת צבעי המים השנתית של המכון לאמנות של שיקגו. גם כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה שיבשה את חייו הבוגרים המוקדמים שכן גם הוא וגם אחיו התגייסו לצבא ארצות הברית כחלק מחיל הרפואה של כוחות המשלוח האמריקאים. בזמן שהוצב בנאנט שבצרפת בין השנים 1918 ו-1919, אולברייט הפיק לפחות שמונה ספרי סקיצות של רישומים רפואיים הממחישים ניתוחים ופצועים בגרפיט ובצבעי מים. בעוד אולברייט עדיין לא היה שרטט מוכשר, היסטוריונים ומבקרי אמנות מרבים לצטט את האיורים הללו כזרז להתעניינותו בשבריריות הבשר והאנושות.[5]
לאחר שעבד זמן קצר באדריכלות ובפרסום, בשנת 1920, הוא וגם אחיו נכנסו למכון האמנות של שיקגו. בעוד מלווין למד פיסול, איבן למד ציור - כל אחד קיבל הכשרה אקדמית סטנדרטית בהתאם לפילוסופיה המסורתית של המכון.[6] הוא שהה שם עד שסיים את לימודיו ב-1923, לאחר שהציג את "הפילוסוף" (1922) וקיבל ציון כבוד של הפקולטה הן בציורי חיים והן בציור דיוקנאות. לאחר לימודיו במכון לאמנות, הוא המשיך את לימודיו באקדמיה לאמנויות יפות של פנסילבניה, במטרה ללמוד מג'ורג' בלוז. בלוז היה בשבתון באירופה, ולכן איבן בחר לעבור לאקדמיה הלאומית לעיצוב כדי ללמוד אצל צ'ארלס וובסטר הות'ורן. לאחר שסיים את השכלתו הפורמלית, ב-1925 הוא ואחיו מלווין שכרו סטודיו בפילדלפיה והקריירה המקצועית שלו כאמן החלה.
תחילת ואמצע הקריירה (1925–1950)
עריכה
בין השנים 1925 ל-1926 החל להופיע הסגנון הפורמלי ה"בארוק" הבוגר של אולברייט, ובמקרים רבים הציבור הרחב לא היה מוכן ל"חשיפה עירומה ובלתי מתפשרת שלו על המצב האנושי". בסוף 1926, אולברייט ואחיו בילו שלושה חודשים בדרום קליפורניה ליד סן דייגו. בזמן שהותו שם, אולברייט הפיק מספר יצירות המייצגות את הבשלות של סגנונו. עד שנת 1927 הוא ומלווין חזרו לאילינוי, שם אביהם אדם הפעיל מחדש כנסייה מתודיסטית מוזנחת כגלריית אולברייט לציור ופיסול. בשל קרבתם של האחים במשך השנתיים הבאות, מלווין אימץ את השם הבדוי Zsissly כדי למנוע בלבול עם איבן. במהלך השנים בסטודיו זה החל הסגנון של איבן לעורר מחלוקת: במאי 1928 שימש ציורו The Lineman כשער למגזין המסחרי Electric Light and Power. קהל הקוראים של המגזין חשב שדמותו של "איש הקו" לא מדויקת ומדכאת; עם זאת, הציור הצליח להרשים הרבה יותר את מבקרי האמנות. זמן לא רב לאחר מכן, אולברייט החל לעבוד על ציורים שהדגישו את האיכות המיקרוסקופית של פני השטח לא פחות מצורת הבארוק.[7]
עד 1931 ותחילת השפל הגדול הייתה הקריירה של אולברייט מבוססת היטב. ביולי אותה שנה הוא הציג ארבעה עשר ציורים במכון האמנות של שיקגו לצד האמנים עמיתיו ג'ורג' ומרטין באר. לפי אולברייט, השפל לא השפיע באופן משמעותי על הקריירה שלו מכיוון שאנשים לא קנו את ציוריו "בין אם היו זמנים טובים או רעים, [לכן] זה לא שינה"[8] הצלחה של משפחתו אפשרה לאלברייט לחיות בנוחות לאורך שנות ה-30. אף על פי כן, כמו אמנים רבים אחרים בתקופה, אולברייט השתתף בפרויקט יצירות אמנות ציבוריות באילינוי. הוא היה אמור לקבל שלושים ושמונה דולר לשבוע בתוכנית כאמן. אבל הוא טען שמעולם לא קיבל תשלום עבור יצירותיו.
שנות ה-40 הביאו שורה של שינויים בחייו של אולברייט. אמו, קרלה וילסון אולברייט, מתה ב-8 במאי 1939, ושבורי לב, הוא, ואחיו בילו מספר קייצים בציור במיין.[9] איבן ומלווין התבקשו לצייר עבור העיבוד לקולנוע של מטרו-גולדווין-מאייר ל"תמונת דוריאן גריי", בבימויו של אלברט לוין. אולברייט התעקש לעבוד באותם אורות קשים כמו על הסט. כדי לפצות על התאורה החזקה הוא פיתח רגישות סביב הצבע שהתמידה בעבודתו עד שנות ה-70.
ב-27 באוגוסט 1946 התחתן עם ג'וזפין מדיל פטרסון ריב. לאחר הנישואים, בני הזוג עברו לזמן קצר לבילינגס, מונטנה ולאחר מכן דרומה לויומינג לפני שחזרו לשיקגו. אולברייט אימץ את ילדיה של ג'וזפין עם הנישואים. ב-1947 לאיבן וג'וזפין נולד בן אדם מדיל, ושנתיים לאחר מכן ב-1949 נולדה להם בת בלנדינה ואן אטן.
קריירה מאוחרת (1950–1983)
עריכההפורטרט והדיוקן העצמי שולטים בחלק ניכר מהיצירה בחלק האחרון של הקריירה של אולברייט. ב-1962, הוא החל לעבוד על דיוקן של חמו קפטן ג'וזף מדיל פטרסון, לאחר מותו. חמו היה קצין במהלך מלחמת העולם הראשונה ומייסד הניו יורק דיילי ניוז. כמו כן, בזמן שהוא ומשפחתו התאספו באספן, קולורדו בשנת 1963, הוא ביצע את הדיוקן העצמי, וצייר באופן אובייקטיבי את האמן בגיל שישים ושש.
העשורים של שנות ה-50 וה-60 הציגו מעט יצירות בקנה מידה גדול של אולברייט, אבל כן ראו אותו מרחיב את אופקיו עם נסיעות.[10] בין 1948 ל-1964, ייצר אולברייט מספר ציורי שמן וגואש עם נושאים של המערב. כי באמצעות ג'וזפין ואחותה אלישיה פטרסון גוגנהיים, האמנית רכשה בעלות חלקית על חווה בדובואה, וויומינג. החווה שימשה תפאורה הולמת לסדרה של יצירות אמנות בנושא המערב.
עם פטירתה של אלישיה ב-1963, איבן וג'וזפין ירשו את המטע שלה בג'ורג'יה, מעט צפונית לג'קסונוויל, מה שגרם לאלברייט להתעניין במיוחד בביצה כנושא. תקופתו של איבן בג'ורג'יה בין השנים 1963 ל-1965 הייתה בחלקה מתוך צורך, שכן עירית שיקגו החליטה להרוס את הסטודיו שלו בשדרות אוגדן כדי לפנות מקום לקניון.
אף שזכה בתערוכת רטרוספקטיבה במכון האמנות של שיקגו ובמוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית בשנים 1964–1965, אולברייט הרגיש מנודה על ידי הקהילה האמנותית של שיקגו. האמנות נשלטה בזמנו על ידי פופ-ארט ומינימליזם, בשונה מאוד מהסגנון הפיגורטיבי של אולברייט.[11]
שאולברייט היה בן שבעים וחמש, ראייתו החלה להידרדר עם התפתחות קטרקט. הקטרקט נעלם ב-1977 עם השתלת הקרנית הראשונה שלו, שהעניקה לאמן תחושת חיים חדשה. באותה שנה, הוא העניק הרבה מעבודותיו למכון האמנות של שיקגו, ובשנה שלאחר מכן פורסמה הביוגרפיה הראשונה שלו מאת מייקל קרוידון.[12]
למרות זאת, בריאותו התדרדרה במהרה. סדרת הציורים האחרונה שלו הייתה קבוצת דיוקנאות עצמיים בין 1981 ל-1983. אולברייט הפיק יותר מעשרים וארבעה דיוקנאות עצמאיים במגוון סגנונות ומדיה. את האחרון שבהם השלים לאחר שבץ מוחי ורק כמה ימים לפני מותו ב-18 בנובמבר 1983.
קישורים חיצוניים
עריכה
- איבן אולברייט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
איבן אולברייט, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Ivan Albright, The Art Institute of Chicago, 1897 (באנגלית)
- ^ James Rondeau, “Foreword,” in Oehler (2019), para 2
- ^ Croydon, Michael (1978). Ivan Albright. New York: Abbeville Press
- ^ Ivan Albright Paintings, Bio, Ideas, The Art Story
- ^ Robert Cozzolino, "Plates," Rossen (1997), plate 2
- ^ Donnell, Courtney Graham, "A Painter Am I: Ivan Albright," in Rossen (1997), p. 19
- ^ Robert Cozzolino, "Plates", in Rossen (1997), 10
- ^ The Farmer's Kitchen | Smithsonian American Art Museum, americanart.si.edu (באנגלית)
- ^ Croydon (1978), pp. 101–102
- ^ Courtney Graham Donnell, "A Painter Am I: Ivan Albright," in Rossen (1997), p. 44
- ^ Online Scholarly Catalogues at the Art Institute of Chicago, publications.artic.edu
- ^ Courtney Graham Donnell, "A Painter Am I: Ivan Albright," in Rossen (1997), p. 50