איגוד נהגי הגרנד פרי
איגוד נהגי הגרנד פרי (באנגלית: Grand Prix Drivers' Association (GPDA)) הוא איגוד העובדים המייצג את נהגי אליפות הפורמולה 1. האיגוד נוסד בשנת 1961 ופעל עד שנת 1982. בשנת 1994 חודשה פעילותו. אלכסנדר וורץ מכהן כיו"ר הארגון הנוכחי, מאז שנת 2014.
היסטוריה
עריכהאיגוד נהגי הגרנד פרי נוסד בשנת 1961. בבחירות שערכו חברי האיגוד נבחר סטירלינג מוס לתפקיד יו"ר הארגון הראשון. מטרותיו הראשוניות של הארגון היו להשיג ייצוג בוועדת הספורט הבינלאומית (Commission Sportive Internationale) של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA), שבאותו הזמן היה הגוף המפקח על הספורט. חברי האיגוד פעלו במטרה לשפר את תקני הבטיחות הן של הנהגים והן של הצופים. עונת 1982 חלו שינויים במבנה הגופים המארגנים את התחרות, זאת בעקבות הסכסוך שפרץ בין ארגון יצרני הפורמולה אחד (FOCA) והפדרציה. כתוצאה מכך פורק האיגוד[1].
מותם של רולנד רצנברגר ואיירטון סנה במהלך גרנד פרי סן מרינו בשנת 1994 הוביל את ניקי לאודה וגרהרד ברגר להקים מחדש את האיגוד. באופן אירוני, היה זה סנה שהציע להקים מחדש את האיגוד יום אחד לפני שנהרג וזאת בעקבות התאונה בה נפצע רובנס באריקלו במהלך האימון המקדים למרוץ[2]. בשנת 1996 נרשם האיגוד כחברה מסחרית בבריטניה - "איגוד נהגי הגרנד פרי בע"מ". האיגוד קבע לעצמו חוקה ופתח משרד קבוע במונקו[3].
חברות והנהגה
עריכההחברות בארגון היא וולנטרית. נהג המבקש להצטרף נדרש לשלם דמי חבר בסך 2,000 ליש"ט[4]. חברי האיגוד בוחרים את בעלי התפקידים. כיום ישנם שלושה נהגים המשמשים כדירקטורים: סבסטיאן פטל, ג׳ורג׳ ראסל, ואלכסנדר וורץ, המהמש כיו"ר האיגוד.
רשימת מנהיגי האיגוד
עריכה| יושב ראש | שנות פעילות |
|---|---|
 סטירלינג מוס
|
1961–1963 |
 ג'ו בונייה
|
1963–1971 |
| ג'קי סטיוארט
|
1972–1978 |
 ג'ודי שכטר
|
1979–1980 |
 דידייה פירוני
|
1980–1982 |
| האיגוד לא היה פעיל | 1982–1994 |
 מיכאל שומאכר
|
1994–2005 |
| דייוויד קולטהרד
|
2005–2006 |
| ראלף שומאכר
|
2006–2008 |
 פדרו דה לה רוסה
|
2008–2010, 2012–2014 |
| ניק היידפלד
|
2010 |
 רובנס באריקלו
|
2010–2012 |
 אלכסנדר וורץ
|
2014–הווה |
מחלוקות
עריכהבמהלך עונת 2005 הפך האיגוד למעורב מאוד בפוליטיקה של הפורמולה 1. במהלך ההכנות לקראת גרנד פרי ארצות הברית באותה השנה אירועי ממספר תאונות לרכבי קבוצות שעשו שימוש בצמיגי מישלן. בעקבות האירועים החליטו מרבית הנהגים לפרוש מהמרוץ. רק שישה נהגים מתוך עשרים התחרו בסופו של דבר. בעקבות המרוץ הוציא האיגוד הודעת תמיכה בקבוצות שסירבו להתחרות. על ההצהרה חתמו מרבית הנהגים, אך מיכאל שומאכר סירב להצטרף אליהם. בעקבות ההודעה בוטלה פגישה בין נציגי האיגוד ומקס מוזלי, נשיא הפדרציה, שתוכננה להתקיים בגרנד פרי בריטניה. מוזלי טען שההודעה שפרסם דייוויד קולטהרד הייתה "עיוות" של מטרות הפגישה ובהתססת הרוחות. בתגובה האשים האיגוד את מוזלי בסיכון בטיחותם של הנהגים[5].
בשנת 2010, לקראת חזרתו של שומאכר לאליפות לאחר הפרישה הראשונה, הכריז כי לא יצטרף לאיגוד. בעקבות שכנוע של פליפה מאסה הסכים, בסופו של דבר, להיות "חבר שקט"[6].
הישגים
עריכהפעילות האיגוד הובילה לפסילת המסלולים בספא-פרנקוצ'אמפס בשנת 1969 ונורבורגרינג בשנת 1970 בעקבות בעיות בטיחות שהתגלו במסלולים.
בשנת 2015 פעלו האיגוד והאתר Motorsport.com בשיתוף פעולה על מנת לאפשר לאוהדי הספורט להשמיע את דעתם בסקר גדול שנערך ברחבי העולם[7].
הערות שוליים
עריכה- ^ Poachers turned gamekeepers: how the FOCA became the new FIA
- ^ The last 96 hours of Ayrton Senna
- ^ The drivers challenge Mosley, GrandPrix.com, 1 April 1996
- ^ Hamilton stance on union 'wrong', BBC, 18 March 2008
- ^ F1 drivers question Mosley's attitude, 6 July 2005
- ^ Schumacher joins GPDA after all, Autosport, 12 April 2010
- ^ GPDA and Motorsport.com Launch Global Fan Survey, Motorsport.com, 21 May 2015