איגור מרקביץ'
איגור מרקביץ' (27 ביולי 1912 - 7 במרץ 1983) היה מלחין ומנצח יליד אוקראינה.
לידה |
9 באוגוסט 1912 קייב, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
7 במרץ 1983 (בגיל 70) אנטיב, צרפת |
מוקד פעילות | זלצבורג, מוסקבה |
מקום לימודים | אקול נורמל דה מוזיק בפריז |
זרם | מוזיקה קלאסית |
סוגה | מוזיקה קלאסית |
שפה מועדפת | צרפתית, אוקראינית |
כלי נגינה | פסנתר |
בן או בת זוג | Kyra Nijinsky |
צאצאים | אולג קטאני |
פרסים והוקרה | הצלב הגדול של מסדר המופת האזרחי (1983) |
פרופיל ב-IMDb | |
מרקביץ' נולד בקייב, אך משפחתו היגרה לשווייץ בשנת 1914, כשהיה בן שנתיים. הראשון שעמד על כשרונותיו המוזיקליים היה הפסנתרן אלפרד קורטו, שלקח אותו לפריז בשנת 1926 להשתלם כמלחין ופסנתרן. הוא זכה להכרה בשנת 1929, עם ביצוע הקונצ'רטו גרוסו שלו בפריז.
הופעתו הראשונה של מרקביץ' כמנצח הייתה בגיל 18, עם תזמורת הקונצרטחבאו. הוא השתקע באיטליה וקיבל אזרחות איטלקית. בתקופת מלחמת העולם השנייה היה פעיל בתנועת הפרטיזנים. הוא עקר ללונדון בשנת 1953 ומאז 1965 ניצח על תזמורת RTVE הספרדית. הוא מת באופן פתאומי באנטיב, ב-7 במרץ 1983.
בנו של מרקביץ' מאשתו השנייה, דונה טופזיה קטאני, הוא המנצח אולג קטאני. אשתו הראשונה הייתה קירה, בתו של הרקדן ואצלב ניז'ינסקי.
חיבורים
עריכהיצירות מוזיקליות
עריכה- פרטיטה (1931) לפסנתר ותזמורת קטנה.
- L'Envol d'Icare בלט לתזמורת (1932).
- גן העדן האבוד (1934-35) אורטוריה לסולנים, מקהלה ותזמורת.
- לורנצו הנהדר (1940) לסופרן ותזמורת.
תאוריה
עריכה"מחקרים היסטוריים, אנליטיים ומעשיים בסימפוניות של בטהובן", בהוצאת פיטרס, לייפציג.
קישורים חיצוניים
עריכה- איגור מרקביץ', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- איגור מרקביץ', באתר ספוטיפיי
- איגור מרקביץ', באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
- איגור מרקביץ', באתר AllMusic (באנגלית)
- איגור מרקביץ', באתר MusicBrainz (באנגלית)
- איגור מרקביץ', באתר Discogs (באנגלית)
הקודם: ז'אן מרטינו |
מנצח ראשי, תזמורת לאמורה 1957 - 1961 |
הבא: ז'אן-בטיסט מארי |
הקודם: אוטו קלמפרר |
מנהל מוזיקלי, התזמורת הסימפונית של מונטריאול 1957 - 1961 |
הבא: זובין מהטה |
הקודם: פרננדו פרוויטאלי |
מנצח ראשי, תזמורת האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה 1967 - 1972 |
הבא: תומאס שיפרס |
הקודם: לואי פרמו |
מנהל מוזיקלי, הפילהרמונית של מונטה קרלו 1967 - 1972 |
הבא: לוברו פון מאטאצ'יק |