אידנא

עיירה פלסטינית בנפת חברון שברשות הפלסטינית

אִדְנָאערבית: إذنا; בתעתיק מדויק: אד'נא) היא עיירה פלסטינית בנפת חברון, שברשות הפלסטינית, הסמוכה לעיירה תרקומיא ולמחסום תרקומיא. נכון לשנת 2007 חיו בה כ-20,000 תושבים. כל תושבי העיירה הם מוסלמים. העיירה שוכנת בשטח A.

אידנא
إذنا
חותם אידנא
חותם אידנא
חותם אידנא
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה חברון
ראש העיר מחמוד סלימיה
שטח 25.5 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 19,012 (2007)
קואורדינטות 31°33′31″N 34°58′34″E / 31.558611111111°N 34.976111111111°E / 31.558611111111; 34.976111111111 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיקום

עריכה

אידנא שוכנת במערב יהודה, 13 ק"מ מערבית לחברון, בסמוך לקו הירוק בצד הפלסטיני. העיירה צופה על כביש 35 (כביש קריית גת-חברון) שמהווה גם את הכניסה הראשית אליה, וממנה גם נוף לכל אורך שפלת יהודה ומישור החוף הדרומי. דרומית לה נמצאת חורבת אלכום, מזרחית לה היישובים אדורה ותלם, וצפון-מזרחית לה תרקומיא. העיירה נחלקת לשני חלקים: חלק צפוני וחלק דרומי, המופרדים ביניהם על ידי ואדי.

היסטוריה

עריכה

יש שהציעו לזהות את אידנא עם העיר המקראית דַנָּה הנזכרת בספר יהושע ברשימת ערי הר חברון.[1][2][3]

בצפון הכפר מצוי תל גדול, בשטח 30–40 דונם, עם חרסים החל מהתקופה הישראלית, ואשר בו נמצאו מטבעות קדומים רבים.[4] בסקר ארכאולוגי שנערך במקום לאחר מלחמת ששת הימים, נמצאו חרסים מהתקופה הישראלית (שפע רב מן המאות ה-11 וה-10 לפנה"ס ואילך), הפרסית, ההלניסטית והרומית (משתי האחרונות נתגלו חרסים רבים), הביזנטית וימי הביניים. הסוקרים ציינו כי התושבים מצאו מטבעות מהתקופה החשמונאית, המרד הגדול, ומן התקופות הרומית והביזנטית.[5]

היישוב נזכר בשם Iedna בתחילת המאה ה-4 לספירה, באונומסטיקון של אוסביוס, כאחד היישובים היהודיים בהר חברון, תוך שמצוין כי הוא שוכן בסמוך לאבן המיל השישית בדרך מבית גוברין לחברון (תואם בדיוק למיקומו של הכפר בימינו).

במאה ה-13 צורף הכפר לווקף של חברון בידי הסולטאן הממלוכי ביברס, ובמהלך המאה ה-19 נהרס כתוצאה ממלחמות שבטי קייס וימן.[6]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אידנא בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק מ"ט.
  2. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ג', עמ' 685.
  3. ^ Conder and Kitchener, 1881, SWP III, p. 305
  4. ^ מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, כרך יהודה, 251.
  5. ^ משה כוכבי (ע), יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים: כרטא ירושלים, 1972, עמ' 50
  6. ^ מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, כרך יהודה, 251.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא יישובים ברשות הפלסטינית ובנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.