איווריאה
אִיוֵורֵיאַה (באיטלקית: Ivrea) היא עיר בפרובינציה טורינו שבמחוז פיימונטה, בצפון-מערב איטליה. העיר שוכנת על גדת נהר דורה בלטאה, על הדרך לואלה ד'אאוסטה שהיא חלק מדרך ימי הביניים "פרנסיגנה" (Via Francigena), ונחשבת למרכז אזור "קנווסה" (Canavese). איווריאה מוקפת אגמים קטנים, שריד לאגם פרהיסטורי גדול.
 סמל איווריאה | |||||||||
 | |||||||||
| מדינה |
 איטליה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז |
 פיימונטה | ||||||||
| נפה | טורינו | ||||||||
| בירת העיר |
איווריאה  | ||||||||
| שטח | 3,019 קמ"ר | ||||||||
| גובה | 253 מטרים | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ בעיר | 22,357 (1 בינואר 2023) | ||||||||
| ‑ צפיפות | 798 נפש לקמ"ר (31 בדצמבר 2010) | ||||||||
| קואורדינטות | 45°28′N 7°53′E / 45.467°N 7.883°E | ||||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||||
| http://www.comune.ivrea.to.it | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
ב-2018 העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשל עברה התעשייתי הענף במאה ה-20 והאדריכלות שנבעה ממנו.[1]
תולדות העיר
עריכהאיווריאה מוזכרת בהיסטוריה כבר משנת 100 לפנה"ס. היא שימשה כתחנת דרכים בדרך בין צפון איטליה לארצות שמעבר להרי האלפים. שם העיר בלטינית היה Eporedia שמשמעותו "מקום בו מחליפים סוסים". כינוי זה דבק בתושבי העיר הנקראים עד היום "אפורידייאסי" (Eporediesi).
לאחר נפילת האימפריה הרומית הקדושה, הייתה איווריאה למושב הדוכס אלסנדרו מנצוני תחת שלטון הלומברדים. במאה ה-9 עברה העיר לשלטון הפרנקים. במאה ה-11 הייתה לעיר עצמאית, אך ב-1238 חזרה לשליטת פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. השליטה בעיר הייתה נושא למחלוקת בין המרקיז של מונפראטו לבין בית סבויה ובשנת 1356 נרכשה העיר על ידי אמדאו ה-4 מבית סבויה. ב-26 במאי 1800 כבש נפוליאון בונפרטה את העיר ושלט בה עד לנפילתו בשנת 1814.
במאה ה-20 התבסס מוניטין העיר על מפעל אוליבטי לייצור מכונות כתיבה, מכונות חישוב ומאוחר יותר מחשבים. החברה אינה קיימת עוד, אם כי חברות אחרות עושות שימוש בסימנה המסחרי. בשנת 1970 הועסקו במפעלי החברה 90,000 עובדים, כולל רבים מדרום איטליה, ובעקבות סגירת מפעליה הצטמצמה אוכלוסיית העיר ב-70%.
אתרים עיקריים
עריכה- המצודה, אשר נבנתה מלבנים בשנת 1357 על ידי אמדאו ה-4 מבית סבויה. שטח המצודה רבוע וארבעה מגדלים מתנשאים בפינותיה. אחד המגדלים, אשר שימש מחסן תחמושת, התפוצץ בשנת 1676 ולא שוחזר מאז. כיום מוצגות במצודה תערוכות.
- מוזיאון פייר אלסנדרו גרדה (Museum Pier Alessandro Garda), כולל תצוגה של ממצאים ארכאולוגיים ואוסף חפצי אומנות יפנית
- המוזיאון הפתוח לאדריכלות מודרנית, אשר נחנך בשנת 2001 בבניין אשר הוקם על ידי חברת אוליווטי בשנת 1950
- שרידים מתיאטרון רומי מהמאה ה-1 אשר נועד להכיל עד 10,000 צופים
- גשר עתיק מהמאה ה-1, אשר במקור נבנה מעץ ונבנה מחדש מאבן בשנת 1716
- בניין העירייה שנבנה בשנת 1758 הכולל מגדל פעמונים מהמאה ה-11
קרנבל התפוזים
עריכה
באיווריאה מתקיים קרנבל המבוסס על "קרב תפוזים". אלפי התושבים נחלקים לתשע קבוצות, המטילות תפוזים זו על זו בעוצמה רבה. הקרנבל נמשך שלושה ימים במהלך חודש פברואר ובסופו מתקיימת תהלוכת "אבל" חגיגית שבסופה מברך מושל העיר את המשתתפים בברכה מסורתית: "להתראות בשנה הבאה בשעה אחת אחר חצות".
מקור מסורת הקרנבל באגדה על כלה, בת הטוחן, (Mugnaia) אשר חוללה מהומה ומרד כאשר סרבה לשהות במחיצת הדוכס בליל הכלולות כמקובל באותם הימים, וכרתה את ראשו. הכרכרות העוברות בעיר בזמן הקרנבל מסמלות את משמרות השליט והתפוזים הנזרקים עליהן מסמלים את ראשו הכרות של הדוכס ומבטאים את זעם המורדים. הצופים ב"קרב" אינם רשאים לזרוק תפוזים, אלא אם בחרו להשתייך לאחת הקבוצות. משתתף החובש כובע אדום נחשב ל"מורד" ואינו סופג תפוזים ברקתו.
נראה כי בגרסתו המקורית של הקרנבל נעשה שימוש בתפוחים. המעבר לשימוש בתפוזים תמוה, שכן אינם גדלים באזור אלא מובאים מסיציליה הרחוקה. לקראת הקרנבל בשנת 1994 הובאו לעיר 265,000 ק"ג תפוזים, רובם שאריות מיבול החורף.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של איווריאה- איווריאה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר קרנבל התפוזים
- אתר המוזיאון לאדריכלות מודרנית
- איווריאה, עיר תעשייתית של המאה ה-20, באתר אונסק"ו (באנגלית)
- גלעד צ'כובר, קרנבל התפוזים באיווריאה - צפון איטליה שלא היכרתם, באתר GoTravel
איבראה (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ איווריאה, עיר תעשייתית של המאה ה-20, באתר אונסק"ו (באנגלית).