איזדורה דאנקן
איזדורה דאנקן (באנגלית: Isadora Duncan; 26 במאי 1877 או 27 במאי 1878 – 14 בספטמבר 1927) הייתה רקדנית אמריקאית.
לידה |
26 במאי 1877 סן פרנסיסקו, קליפורניה |
---|---|
פטירה |
14 בספטמבר 1927 (בגיל 50) ניס, הרפובליקה הצרפתית השלישית |
מדינה | ארצות הברית, ברית המועצות |
מקום קבורה | פר לשז |
השקפה דתית | אתאיזם |
בן או בת זוג |
|
חתימה | |
ביוגרפיה
עריכהאיזדורה אנג'לה דאנקן נולדה ב-1878 בסן פרנסיסקו שבקליפורניה לאב ג'וסף צ'ארלס דאנקן (1898–1819), בנקאי, ולאם מארי איזדורה גארי (1922–1849). דאנקן הייתה הצעירה מבין ארבעה אחים. אחיה הגדולים היו אוגוסטין דאקן וריימונד דאנקן. אחותה אליזבת דאנקן הייתה גם היא רקדנית. זמן קצר לאחר שנולדה, כשלו עסקיו של אביה, והמשפחה ירדה מנכסיה.
הוריה של דאנקן התגרשו (ככל הנראה בשנת 1889), והאם וילדיה עברו לאוקלנד. מכיוון שהאם הייתה מוזיקאית, זכתה איזדורה לחינוך תרבותי-אמנותי. כבר בילדותה היא למדה בלט ועמדה על קצות אצבעותיה בנעלי הפוינט, אולם עד מהרה היא הגיעה למסקנה שהתנועה לא טבעית, ושלרקדן יש צורך בקשר ישיר עם הרצפה.
בשנת 1896 התקבלה דאנקן ללהקה של אוגוסטין דיילי בניו יורק, שם קיבלה תפקיד פנטומימה שאותו שנאה ולאחר מכן סולו בחלום ליל קיץ. בשל היחס מצד דיילי שלא אהב את סגנונה ומשום שהרגישה שאין היא יכולה לבטא את עצמה שם, דאנקן התפטרה מהלהקה. דאנקן חזרה להופיע בבארים ובסלונים כדי להרוויח כסף.
הקריירה באירופה
עריכההיא נסעה ללונדון, שם ביקרה במוזיאון הבריטי לאמנות יוון העתיקה וראתה כדים ועליהם ציורים של אנשים דו-ממדיים. ציורים אלה השפיעו רבות על סגנונה, היא ראתה בציורים דו-ממדיים אלה תנועות של חופש שאימצה לריקודים שלה.
מלונדון נסעה לאיטליה. שם קראה את ספרו של הפילוסוף פרידריך ניטשה "הולדת הטרגדיה"; בספר זה דובר על שני דחפים: תבונה מצד אחד ותשוקה ויצר מאידך.
בשנת 1905 נסעה דאנקן לסנקט פטרבורג שברוסיה, ושם פגשה אמנים גדולים: סרגיי דיאגילב, אנה פבלובה וואצלב ניז'ינסקי. למרות שברוסיה המחול הקלאסי שלט, היא התקבלה בזרועות פתוחות ואף אמנים שונים הושפעו ממנה והחלו לרקוד יחפים.
טענתה של דאנקן נגד הבלט הקלאסי הייתה שהבלט הקלאסי חונק את הרקדן, ותנועותיו מוגבלות עד כדי כך שכבר לא ניתן לגוונן. הבלט הקלאסי כפי שראתה אותו היה מלאכותי ולא חלק מהטבע - אין בו זרימה אלא מעבר בין פוזיציות. דאנקן ראתה את המלאכותיות בבלט הקלאסי בעיקר בהרגשת חוסר הכובד ששלט בריקודי הבלט והתבטא, למשל, על ידי עליה על הפוינט. היא חשה שמשום שהכובד קיים בטבע אין להתעלם ממנו (או לנסות לעשות כן) במחול.
היא חזרה לפריז, מושפעת רבות מהפסל של אוגוסט רודן. הפסל של רודן הציב אותה בפני חשיבה שונה: יופי תמיד קיים אך הוא קיים בפנימיות ולאו דווקא בחיצוניות. כלומר לכל יצירת אמנות בין שזו מוזיקה, אמנות פלסטית או מחול יש יופי פנימי בתנאי שליצירה יש אופי.
בשנת 1909 פתחה בית ספר בברלין שבגרמניה, אשר היה פופולרי למשך 4 שנים בערך. דאנקן כיוונה את תלמידיה ליצור ועל ידי יצירה זו לפתח לקסיקון תנועות משלהם. דאנקן הזכירה לתלמידיה את התנועות הבסיסיות של האדם - הליכה ודילוג (שיעורים אותם העבירה אחותה). בנוסף לשיעורים אלה, היא העבירה שיעורי השראה בהם ניסתה ללמד את תלמידיה את מקור התנועה. מכיוון שאיזדורה עצמה לא סיימה בית ספר ולא ידעה כיצד מערכת החינוך פועלת, שיעוריה בבית הספר נטו להתקיים באופן לא מסודר, ולא נשאר תיעוד רב עליה ועל היצירות הכוריאוגרפיות שלה.
ב-1913 טבעו ילדיה בנהר הסן בצרפת, כאשר המכונית שבה נמצאו עם האומנת הידרדרה אל תוך הנהר.
בזמן מלחמת העולם הראשונה, חזרה דאנקן לרוסיה, והקימה שם אקדמיה למחול. לאחר מספר שנים חזרה למולדתה, ארצות הברית, שם נאמה בעד הקומוניזם.
היא נהרגה בשנת 1927 בתאונת דרכים בניס שבצרפת, לאחר שהצעיף שלה נלכד בגלגלי מכוניתה הנוסעת.
חיים אישיים
עריכהכמו בקריירה, כך גם בחייה האישיים, איזדורה שברה מוסכמות רבות. היא הייתה ביסקסואלית, אתאיסטית, ותמכה בפומבי בקומוניזם (עקב כך גם נשללה אזרחותה האמריקאית בשנות ה-20 המוקדמות).
לאיזדורה היו שני ילדים מגברים שלא הייתה נשואה להם. דירדרה ביאטריס נולדה ב-1906, והייתה בתו של איש התיאטרון הנודע גורדון קרייג. הבן השני, פטריק, נולד ב-1 במאי 1910, והיה בנו של פריס סינגר, אחד מבניו של הממציא האמריקאי אייזק סינגר. שני הילדים מתו בתאונת טביעה בסן ב-1913. הילדים היו ברכב עם האומנת שלהם, לאחר ארוחה עם איזדורה ופריס סינגר. הנהג דומם את המנוע בניסיון למנוע התנגשות עם מכונית אחרת. הוא יצא מהרכב כדי להתניע ידנית, אבל שכח להפעיל את בלם היד. הרכב התגלגל במורד שדרות בורדו לתוך הנהר. הילדים והאומנת טבעו. לאחר התאונה איזדורה עברה תקופת התאוששות של מספר חודשים בקורפו עם אחיה ואחותה. לאחר מכן בילתה מספר שבועות בוויראג'יו שבטוסקנה עם השחקנית אליאונורה דוזה. נולד לה ילד נוסף ב-13 באוגוסט 1914, אך הוא שרד רק מספר שעות.
בשנת 1922 היא נישאה לסרגיי יסנין, משורר רוסי מפורסם, שהיה צעיר ממנה ב-18 שנה. יסנין הצטרף אליה לסיבוב הופעות באירופה וארצות הברית. בשנה שלאחר מכן עזב את דאנקן וחזר למוסקבה. הוא התאבד בשנת 1925, בגיל 30.
לדאנקן הייתה גם מערכת יחסים רומנטית עם המשוררת והמחזאית האמריקאית מרסדס דה אקוסטה, המתועדת במכתבים רבים שכתבו אחת לשנייה. באחד מהם כתבה דאנקן "מרסדס, הובילי אותי בידייך הקטנות והחזקות ואני אלך אחרייך - לפסגת הר. לסוף העולם. לאן שתחפצי".
ב-1968 הופק הסרט "איזדורה" בכיכובה של ונסה רדגרייב בתפקיד איזדורה דאנקן.
תרומתה לתולדות המחול המודרני
עריכהסגנונה של דאנקן ידוע כנקודת מפנה בתולדות המחול המודרני, בשל ניגודו למחול הקלאסי. היא הצליחה לשחרר את עצמה מהתפיסות שהרקדן הקלאסי הכיר עד אז, כמו השמלות הנוקשות שבמקומן לבשה טוניקות בד ומן הנעליים, כאשר רקדה יחפה, ומתחושת חוסר המשקל כאשר בריקודיה התייחסה למשקל. כאישה הפועלת בדרך האקספרסיוניסטית, היא טענה שהציר המרכזי של התנועה הוא החופש של היוצרת. כלומר על המחול להיות דרך של הרקדן לביטוי אישי פנימי ולא חיצוני, ומשום כך הייתה הכוריאוגרפית של עצמה.
קישורים חיצוניים
עריכה- גבי לוין, הרקדנית ששינתה את פני המחול המודרני, באתר הארץ, 28 במאי 2015
- איזדורה דאנקן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- איזדורה דאנקן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- איזדורה דונקן (1877-1927), דף שער בספרייה הלאומית
- איזדורה דאנקן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- איזדורה דאנקן, באתר AllMovie (באנגלית)
- איזדורה דאנקן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- איזדורה דאנקן, באתר MusicBrainz (באנגלית)