אייטורו

כפר דייגים בדרום מערב ניגריה

אייטורו (אנגלית: Aiyetoro) היא עיר באונדו השוכנת בחוף הדרום מזרחי של ניגריה כ-160 ממזרח ללאגוס. היישוב הוקם בשנת 1947 על ידי קבוצת דייגים נוצרים אשר ביקשו להקים יישוב קומונלי. פירוש שמה 'העיר המאושרת'.[1]

אייטורו (מושבה)
מדינה ניגריהניגריה ניגריה
תאריך ייסוד ינואר 1947 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 6°06′17″N 4°46′43″E / 6.1046150707091°N 4.7786978511245°E / 6.1046150707091; 4.7786978511245 
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקבוצה שהקימה את היישוב התגבשה בשנות ה-20 של המאה ה-20 מקרב שבטי אילאג'י, דוברי יורובה נוצרים מזרם האלדורה(אנ')[2] אשר הטיפו להפסקת עבודת האלילים וביקשה לשנות את אורחות החיים של חבריה ולהיבדל מאורח החיים המסורתי בסביבה, קראו תחילה 'שרפים וכרובים'. בשנות ה-40 של המאה ה-20 שינו את שם הקבוצה ל'עדת השליחים הקדושים', והאמינו כי למנהיגי הקהילה ישנה יכולת נבואית.[3] בין חברי הקבוצה בלטו בין היתר פיליפ איראיתן, סולומון דימיהן ולילה זכיאוס.[4]

הקבוצה עסקה בפעילות מיסיונרית וגייסה אליה תומכים נוספים.[3] רבים מהמצטרפים לקבוצה עזבו את משפחתם, והקבוצה סבלה מהתנכלות מצד סביבתה. בתחילת 1944 כינסו אספה גדולה במטרה להניח את היסודות הארגוניים שלהם, אולם אספתם פוזרה באלימות על ידי ראשי השבטים. מנהיגי הקבוצה נידונו על ידי בין הדין של השבט בעקבות האספה לעונשי מאסר של שנתיים וחצי ולקנסות כבדים, וסירותיהם נגנבו. השלטון הבריטי לא נטה להתערב בסכסוך. גם ילדי הקבוצה הוצאו ממסגרות הלימודים.[4]

בינואר 1947 החלו בבניית הכפר השיתופי באזור שנחשב שומם וביצתי. שכניהם חסמו את תעלת המים המובילה ליישוב, וחברי הקהילה נאלצו להתקין לעצמם נתיב חלופי, עבודה שלקחה כשנה שלמה במהלכה עבדו במשמרות - כל פעם 200 חברים שעבדו במשך עשרה ימים. מקור ההכנסה העיקרי של הקהילה היה דיג בים ובבריכות דגים. סירות הדייג היו רכוש משותף של הקהילה. הקהילה ייצרה לעצמה את רוב בגדיה באמצעות בית אריגה וכן הפעילה בית חרושת לסבון, סנדלרייה, פחחיה ונגריה. הקהילה אף החזיקה מספר גנרטורים אשר סיפקו לה חשמל, והייתה הכפר השני במדינה שהיה מצויד בחשמל ומואר בלילות.[1] נשים עבדו במרבית המלאכות למעט בדיג, וגברים עבדו אף הם במכבסת הקהילה. הקהילה אף הקימה חדר אוכל משותף, וחילקה מזון לארוחות קטנות בבתי המשפחות לאורך היום וכן הקימה בית ספר ומערכת גני ילדים. בני הנוער למדו עד גיל 14, כשהחל מגיל 12 החלו לעבוד חצי יום. לבוגרים יותר, ישנו גם בית ספר ערב, וחברי הקהילה היו יודעי קרוא וכתוב. עד שנת 1955 כשנחקק חוק חינוך חובה בניגריה, נשאה הקהילה בהוצאות החינוך לבדה. כשלוש שנים לאחר הקמתו מנה מספר חברי הקומונה כאלפיים.[4]

הקהילה התנגדה למסורת של הריגת ילדים תאומים בלידתם שהייתה קיימת באזורה.[1] הקהילה התנגדה לתשלום מוהר בגין נישואין, בטענה כי מדובר בסחר עבדים - גורם נוסף לקונפליקט בינם לבין שכניהם, אשר נפטר בסופו של דבר בפשרה באשר לגובה המוהר המשולם על ידי הקהילה במקרה של נישואין עם נשים מחוץ לקהילה. הקהילה לא אסרה על נישואים פוליגמיים, אך על פי עדות חבריה, נוהג זה פחת בה. חברי הקהילה נמנעו מאחזקת כסף פרטי. נשות הקהילה לבשו בגדים שאינם נבדלים בהרבה מאלו של הגברים. חברי הקהילה, גברים ונשים, גזזו את שיער ראשם, ונמנעו מעישון ומאלכוהול.[4] בהנהגת הקהילה, ניצבה סמכות רוחנית המכונה 'אובה', שעל פי אמונתם שורה עליו רוח הנבואה.[4][3]

עד תחילת שנות ה-80 חיו ביישוב כ-3,000 איש, עם זאת התפתחות היוזמה הפרטית ערערה את אורח החיים ביישוב והביאה לזניחת המבנה הקומונלי שלו.[2] העיירה מתמודדת מאז תחילת שנות ה-2000 עם עליית פני הים המציפה חלקים ניכרים משטחה ומביאה להמלחת מקורות המים שלה - דבר שגרר עזיבה של אלפי אנשים.[5][1]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 On the brink of extinction, a Nigerian coastal town fights for survival
  2. ^ 1 2 The Editors of Encyclopaedia Britannica, Aiyetoro | Yoruba Town, Fishing Village, Coastal Lagoon, Encyclopedia Britannica, ‏20 באוקטובר 2009
  3. ^ 1 2 3 Aiyetoro - The Happy city of The Holy Apostles' Community by S.O.A. Authority, Printed by Eruobodo Memorial Press, Lagos 1966
  4. ^ 1 2 3 4 5 שלום וורם, קומונות ואורחות חייהן, הוצאת עיינות תשכ"ח, עמ' 517-531, אייטורו - עולם בשלום
  5. ^ The Associated Press, It was meant to be a Christian utopia. Now this Nigerian community is helpless against rising seas., NBC News, ‏23 ביוני 2024