ויקיפדיה

עבדות

מונח המציין משטר עבודה המאופיין בבעלות ושליטה רבה של אדם על אדם אחר שנחשב לרכושו
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעבדות במובנה הכללי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עבדות (פירושונים).

עבדות היא בעלות של אדם על אדם אחר. העבד נחשב לרכושו של אדונו. בעבדות, האדם המשועבד אינו חופשי לקבוע את התנהלותו ואת סדר יומו, ואדונו הוא שקובע בעבורו את כל או רוב סגנון חייו ודרכי התנהלותו.

"שוק העבדים", ציור מאת גוסטב בולאנז'ה
פאולינוס מנולה (אנ') משחרר עבד בציור של ג'ובאני ברנרדינו אזוליני (אנ') בכנסיית "פיו מונטה דלה מיסריקורדיה" (אנ')

הגדרת העבדות

עריכה
 
חסם פה על עבד שחור בברזיל, 1839. ענישה של עבדים כללה מלקות, כליאה, מניעת מזון, הטלת מומים ועוד.

בדרך כלל העבד יכול לקבל את מזונו וצרכיו האחרים מידי אדונו, ועליו לבצע כל עבודה שתידרש ממנו. פירותיה של עבודה זו יהיו לאדון. זאת בניגוד לעובד השכיר, הנהנה ממשכורת ואיננו תלוי באופן בלעדי במעסיקו לסיפוק מחייתו. עבד יכול לפעמים לקבל שכר, אבל בניגוד לעובד שכיר הוא אינו יכול לעבור למעסיק אחר או להתפטר.

העבד הוא בחזקת רכוש ולכן בתרבויות רבות לא היו עונשים או הגבלות על התאכזרות לעבדים- ניתן להפריד הורים מילדיהם, בין אחים או בין בני זוג. האדון החליט מה העבד ילבש, באיזה עבודה יעבוד, מה יאכל, היכן יגור ואם לכלוא אותו. במקרים רבים עבדים סומנו בברזל מלובן. עבדים שעבדו בשדות היו לעיתים מוגבלים על ידי שלשלאות. העבדים היו חשופים לכל סוג של אלימות - כולל התעללות מילולית, השפלות, נישואים כפויים, אונס, הצלפות במגלב, כליאה, מניעת מזון, ובמקרים של ניסיונות בריחה או כעס של אדונים אכזריים - עינויים, קטיעת איברים או הוצאה להורג.

עבדים היו חשופים לאלימות קיצונית לא רק כתוצאה מכעס או התנהגות לא נאותה - אלה גם כתוצאה מכך שנחשבו לרכוש שכפוף לשיקולי רווח והפסד. לדוגמה ב-1781 במה שמכונה הטבח בספינת העבדים זונג השליכה ספינת העבדים האנגלית "זונג" 132 עבדים לים, כשהם אזוקים בשלשלאות, וזאת כדי לקבל כספי ביטוח על אובדן ה"סחורה". מעשי טבח בסגנון זה היו נוהג נפוץ של הרג עבדים משיקולי נוחות.

עבד שונה מהצמית הפיאודלי. שעבוד הצמית לאדונו מתבטא בתשלום מס, והוא אחראי לאספקת צרכיו. לעבד, לעומת זאת, אין בעלות על גופו ועל תוצרי מלאכתו, ואף את צורכי הקיום המינימליים שלו אין הוא משיג בעבודתו, אלא כלחם חסד מבעליו.

סעיף ד' של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אוסר על קיום עבדות, שעבוד בני אדם, וסחר בעבדים. העבדות הוצאה אל מחוץ לחוק בכל מדינות העולם, אך בפועל מתקיימות גם כיום צורות של עבדות, עבדות מודרנית, שקורבנותיה הן בעיקר ילדים ונשים, בכמה ממדינות העולם השלישי. העבדים בהיסטוריה היו לעיתים קרובות ממוצא גזעי, אתני או דתי השונה מזה של משעבדיהם, כך שהעבדות הוצדקה על ידי גזענות. היות שהעבדים לא רכשו השכלה ועודדו אותם להיות שקטים וסבילים הדבר עודד גם דעות קדומות נגד אנשים ממוצא אחר, במיוחד נגד שחורים. תקופת עבדותם החלה בחטיפה או בנפילה בשבי במלחמה. סיבות לעבדותם של אנשים לבני עמם היו בדרך כלל הרשעה בפשע או חוסר יכולת לפרוע חוב. לעיתים נאסף תינוק נטוש לבית משפחה שגידלה אותו כעבד. ילדיהם של עבדים נידונו לרוב להיות עבדים בעצמם.

עבדות בתרבויות מסופוטמיה הקדומות

עריכה
 
תעודת חוקי אור-נמו

חוקי אור-נמו של ממלכת שומר כוללים חוקים הנוגעים לעבדים. החוקים נכתבו בסביבות 2100 - 2050 לפנה״ס בתקופת השושלת השלישית של אור, בימיו של אור-נמו, או בנו. זהו קובץ החוקים הקדום ביותר שנמצא בחפירות ארכאולוגיות. החוקים מבדילים בין אנשים מעמד שונה. לדוגמה אדם שבועל בכוח אשת איש שנישואיה טרם מומשו, הוא יומת. לעומת זאת אם גבר בועל בכוח שפחה של אדם אחר, עליו לשלם חמישה שקלי כסף[1] לבעל השפחה. עבדים יכלו לפעמים להתחתן עם שפחות או עם נשים חופשית.

הקוד הבבלי, חוקי חמורבי מתוארכים לתקופת 1700 לפנה"ס גם מתייחס לעבדים. החוקים מבחינים בין שלושה מעמדות שונים: החופשיים (awīlī), בהם גברים נשים וקטינים; בני המעמד הנמוך (muškenī – קשור למילה העברית "מסכן"), גברים ונשים שזכויותיהם פחותות בעניינים מסוימים מאלה של החופשיים; ועבדים ושפחות (wardī ו-amātim) הנמצאים בבעלות החופשיים, בני המעמד הנמוך או היכל המלך.

טקסטים חיתיים מאסיה הקטנה כוללים חוקים המסדירים את מוסד העבדות. עניין מיוחד הוא חוק הקובע כי התגמול עבור לכידתו של עבד נמלט יהיה גבוה יותר אם העבד כבר הצליח לחצות את נהר האליס ולהתרחק ממרכז הציוויליזציה החתית - ממנו ניתן להסיק שלפחות לחלק מהעבדים שהוחזקו על ידי החתים היה סיכוי ריאלי להימלט ולהחזיר את חירותם, אולי על ידי מציאת מקלט אצל ממלכות או קבוצות אתניות אחרות.

העבדות ביהדות

עריכה
  ערכים מורחבים – עבד עברי, אמה עברייה, עבד כנעני, עבדות בתנ"ך

במשפט העברי נעשית הבחנה בין עבד עברי (שהסיבה לעבדותו היא חוסר יכולת תשלום על גנבה או מכירה עצמית), לבין עבד לא יהודי המכונה עבד כנעני. תנאיו של העבד העברי הם טובים יותר, ועבדותו לא נמשכת יותר משש שנים,[2] (מצב זה יכול להשתנות במקרה שהוא מתעקש להישאר בעבדותו וטוב לו בה,[3] ומאז הוא הופך ל"עבד נרצע".[4]) אסור לאדון להעביד אותו בעבודה בזויה, והוא צריך להתייחס אליו כאל שכיר. בזמן שחרורו האדון מחויב להעניק לו מענק שחרור.[5]

לעומת זאת, העבד הכנעני מוכר כרכוש בעליו, תקופת עבדותו אינה מוגבלת בזמן, וכן התורה אף מצווה להעבידו עד עולם.[6][7] עם זאת, פגיעה פיזית חמורה מאוד, שנעשית בו על ידי אדוניו, יכולה להיות עילה לשחרורו, אם הוא מאבד בעטיה שן, עין או אחד מעשרים וארבעה ראשי איברים המוזכרים בגמרא.[8] הריגתו, אם לא הפרידו 24 שעות בין רגע הפגיעה לרגע המוות, מחייבת את האדון בדין מוות.[9] ציווי הומני ויוצא דופן ביחס לעמים האחרים באותה תקופה[10] המובא בתורה הוא איסור על הסגרת עבד בורח לאדונו - "לא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ". זאת לעומת קובצי חוקים אחרים במזרח הקדום, אשר הורו למוצא עבד נמלט להחזירו לאדוניו. ומפרש הרמב"ם[11]: "ולא יכביד עולו על עבדו, ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה, ויקדים מזון העבדים לסעודת עצמו, ולא יבזהו ביד ולא בדברים, ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת, וישמע טענותיו". על פי המשפט העברי, הופך העבד הכנעני למעין יהודי למחצה, המחויב בחלק מהמצוות (למעט מצוות עשה שהזמן גרמן) ולכן בקבלת עבד כנעני יש לקיים הליך דומה לגיור הכולל מילה וטבילה. לאחר שחרורו, העבד הכנעני משלים את תהליך הגיור והוא יהודי לכל דבר.

אדם שחוטף את חברו ומוכרו לעבד דינו מוות - "גונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת".[12]

בתלמוד הבבלי,[13] על פי נבואת זכריה,[14] נאמר כי באחרית הימים יזכו כל לובשי הציצית שישמשו אותם 2800 עבדים.

מספר ירמיהו,[15] עולה כי צדקיהו מלך יהודה הורה לעם לשחרר את העבדים והשפחות העבריים שלהם, אך לאחר ביצוע השחרור התחרטו העם, וחזרו וכבשו את העבדים ששחררו. הדבר עורר עליהם את קיצפו של ה', כדברי הנביא: ”לָכֵן כֹּה אָמַר ה': אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ, הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר, נְאֻם ה', אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַוֲעָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ” (ירמיהו, ל"ד, י"ז)

עבדים יהודים

עריכה
  ערכים מורחבים – שעבוד מצרים

בזמנים שונים לאורך ההיסטוריה היהודית בגלות נלקחו יהודים לעבדות. ברוב המקרים הם נפדו או פדו עצמם. פדיון עבדים יהודים נחשבת מצווה רבת חשיבות ומהווה גושפנקא משמעותית לאיסוף צדקה בקרב קהילות ישראל.

על פי ספר שמות, בני ישראל היו עבדים במצרים, אליה נדדו עקב בצורת, העבדים הועסקו בעיקר בבניית ערי המסכנות של פרעה.

יהודים רבים שועבדו לאימפריה הרומית לאחר דיכוי המרד הגדול ומרד בר כוכבא, ונאמר במקורות שעקב ריבוי העבדים היהודים ירד מחיר העבדים בכל האימפריה.[16] בדור שלאחר מכן כמעט ואין עדויות על עבדים יהודים.

שחרור עבדים על ידי כורש הגדול מלך פרס

עריכה
 
גליל כורש, מאמצע המאה ה-6 לפני הספירה, נחשב למסמך זכויות האדם הראשון בהיסטוריה

באמצע המאה ה-6 לפנה"ס יסד כורש הגדול האימפריה הפרסית האחמנית. עם כיבוש בבל פרסם כורש את גליל כורש שהעניק זכויות לבבלים תחת שליטתו. המסמך העניק זכויות אדם כמו שחרור העבדים, חופש דת ושוויון אתני ונחשב למסמך זכויות האדם הראשון בהיסטוריה.[17]

עבדות ביוון וברומא

עריכה
  ערך מורחב – עבדות ביוון העתיקה, עבדות ברומא העתיקה

מקורות העבדות ברומא הקדומה לא היו שונים מאלה שבכל מקום אחר. דיון כריסוסטומוס ידע כי אפשר היה לקבל עבדים בירושה או כמתנה; היה אפשר לקנות שבויי מלחמה; כן אפשר היה לקנות ילדים עזובים או חטופים או את קורבנותיהם של שודדי ים. חטיפת בני אדם בידי שודדי ים היה נוהג עתיק יומין. לחופי הים השחור חיו שבטים שעיקר פרנסתם היה על שוד ימי. והמלכה טאוטה הסבירה לשליחי רומא כי משלח יד זה מעוגן היטב במסורת של השבטים האיליריים. ודאי היו גם עבדים שנולדו בבתי אדוניהם וגודלו שם. אחרים הגיעו לעבדות בגין אי פרעון חוב או כעונש על מעשי פשע שעשו.

הפילוסופים הגדולים של יוון לא מצאו פסול בעבדות. אריסטו הכריז כי יש ברברים, הראויים לעבדות "מטבעם". ברומא היו העבדים נטולי כל זכויות. ניתן היה לענותם ולהורגם על פי גחמות האדון. היו בין האדונים שניצלו זאת ונהגו באכזריות רבה. על אחד מהסנאטורים מסופר שהיה משליך לאקווריום מלא בדגים טורפים עבדים שהתרשלו והפילו כלי חרס. על פי נוהג עתיק, הריגתו של אדון בידי עבדו הביאה להמתת כל העבדים שבבית, גם החפים מפשע שבהם.

לעבדים ביוון וברומא היה, עם זאת, סיכוי להשתחרר. אמנם על עבדים משוחררים הוטלו מגבלות מסוימות, אך גם הם הצליחו להגיע לעיתים לעמדות גבוהות בחברה. הקיסר פרטינקס למשל היה בנו של עבד משוחרר.

במכרות שועבדו העבדים בתנאים קשים מנשוא:

"הם מכלים את גופם בחפירות מתחת לפני האדמה, ביום ובלילה, ומתים במספרים רבים בשל הסבל הקיצוני שבו עליהם לעמוד. אין הם זוכים להפסקה בעבודתם או למנוחה, ועליהם לסבול את מלקות המשגיחים ולעמוד בקשיים הנוראיים ביותר, וכך לעמוד בחייהם האומללים" (דיודורוס)

רוב הגלדיאטורים היו עבדים. אחד מהם, ספרטקוס אסף סביבו חבורת עבדים, הצליח לקרוא תיגר על צבאות רומא ולהטיל עליה אימה במשך כמה שנים. בסופו של דבר הובס בידי המצביא הרומי קראסוס. שבויי המלחמה הוקעו על צלבים לאורך הדרך עד רומא.

אף עליית הנצרות לא ערערה את מוסד העבדות, ונראה שהמעבר מעבדות לצמיתות בימי הביניים נבע ממניעים כלכליים ולא מוסריים. אוגוסטינוס כתב כי עבדות היא שלילית, אך היא בין העונשים הנובעים מהחטא הקדמון.

עבדות בימי הביניים באירופה

עריכה

הכנסייה התנגדה עקרונית לעבדות, אך לא התפתחה בה מגמה ברורה הקוראת לביטול העבדות, ובעלי אדמות נוצרים, בהם גם אנשי כנסייה, המשיכו להחזיק בעבדים. הצעד המשמעותי היחיד שנקטה הכנסייה בנוגע לעבדות היה איסור על יהודים להחזיק בעבדים נוצרים או לסחור בהם.[18]

עבדים היו חלק בלתי נפרד מן המרקם הדמוגרפי של הממלכה הפרנקית בתקופה המרובינגית. לא ידוע בוודאות מה היה מוצאם. ייתכן שהיו צאצאי העבדים מן האימפריה הרומית המאוחרת, ייתכן שמרביתם היו שבויי מלחמה שנלקחו בתקופת הפלישות של המלך הפרנקי כלוביס הראשון ובניו, וייתכן גם שסוחרי עבדים שפעלו באגן הים התיכון הביאו עמם עבדים ומכרו אותם בערי הנמל של דרום צרפת. אך בנוסף להם, כל אדם חופשי היה יכול למכור את עצמו לעבדות אם התקשה לעמוד בתשלום חובותיו או אם לא הצליח להתפרנס בדרכים אחרות.[19]

אלא שמסוף המאה ה-6 ובמהלך המאות ה-7, ה-8 וה-9, מספר העבדים בממלכה הפרנקית הלך והתדלדל. הסחר בעבדים, שהיו ברוב המקרים שבויי מלחמה, דעך במהלך התקופה המרובינגית. אספקה של עבדים חדשים הייתה דלה, והריבוי הטבעי שלהם היה נמוך מהתמותה שלהם. בנוסף, החזקת קבוצות גדולות של עבדים לצורכי עיבוד הקרקע הייתה יקרה מאוד, שכן היה צריך לספק להם מגורים וכלכלה גם בעונות שבהן לא עיבדו את האדמה, מה שהטיל נטל כבד על בעלי האדמות. בשל התדלדלות הערים והיעלמות השווקים הגדולים, נעשה הייצור החקלאי לא רווחי ובעלי האדמות נפטרו בהדרגה מן העבדים שהחזיקו באחוזותיהם.[20] מספר העבדים בממלכה הפרנקית הצטמצם בהדרגה ובתחילת המאה ה-9 הם היו לא יותר מעשירית מכלל כוח העבודה בה. מקצת בעלי האדמות מכרו את עבדיהם לסוחרי עבדים ביזנטים או מוסלמים שפעלו בגאליה, אולם במרבית המקרים התרחש תהליך שונה: מסוף המאה ה-6 ואילך החלו בעלי האדמות לחלק את אדמתם לחלקות קרקע קטנות וליישב עליהן משפחות של עבדים. חלקה כזאת נקראה "מנסוס" (mansus), וגודלה הממוצע נע בין 100 ל-150 דונם, שטח שהספיק כדי לכלכל משפחה ממוצעת. עבדים אלה כונו "עבדים בעלי בית" או "עבדים מיושבים". העבד ומשפחתו עיבדו את החלקה בתמורה לתשלום שנתי לבעל האדמה, ובתמורה למספר ימי עבודה בשנה שבהם עיבדו גם את אדמתו של האדון שלא חולקה. כך נעשו מרבית העבדים בממלכה הפרנקית לאיכרים צמיתים. הם אמנם לא הוגדרו עבדים, אך כמו עבדים, הם נותרו קשורים לקרקע שעיבדו ועדיין היו משועבדים לאדון.[21]

מעט מעל לעבדים, ניצבו בסולם החברתי הקולוני, שכמו העבדים, גם הם עיבדו חלקות אדמה שהיו בבעלותו של בעל קרקעות עשיר. הקולוני היו חופשיים מן ההיבט המשפטי, אך למעשה היו "חופשיים למחצה", משום שגם הם נדרשו להעלות מס ולעבד את אדמתו של בעל האחוזה, והוטלו עליהם גם הגבלות שונות, כמו איסור על מכירת הקרקע או העברתה בירושה ללא אישור בעל האדמות, ואיסור על עזיבת מקום המושב או נטישת האדמה. בעקבות השינויים במעמד העבדים, חלה התקרבות בין העבדים והקולוני, והם התמזגו עם השנים למעמד אחד של איכרים פשוטים. המיזוג הזה חל בעיקר בגלל הקרבה הפיזית שבין העבדים והקולוני, שחיו לעיתים קרובות באותם כפרים ועיבדו חלקות אדמה שהיו סמוכות. במאות ה-7, ה-8 וה-9 יש עדויות לנישואי תערובת בין צאצאי העבדים לצאצאי הקולוני, וכך נוצרה שכבת איכרים רחבה שמעמדה המשפטי אינו ברור.[22]

עבדות באסלאם

עריכה
  ערך מורחב – עבדות באסלאם

עבדים בארצות האסלאם בדרך כלל הועסקו בעבודות בית. ניתנה העדפה לשפחות נקבות, שיכולות היו לשמש גם כפילגשים. העבדים הובאו לארצות האסלאם מאפריקה על ידי סוחרים מוסלמים. כך למשל, חלק מהעבדים הובאו מסודאן לארץ ישראל והתערו במהלך הדורות בקרב ערביי ארץ ישראל- הם החלו לדבר בערבית, לתת לילדיהם שמות ערביים, וגם קיבלו על עצמם את הדת המוסלמית. בכתבים המוסלמיים יש גינוי לשעבודם של מוסלמים בידי מוסלמים, אך המרת דת לא הבטיחה לעבד את חירותו.

מוסד חשוב של עבדים באסלאם היו הממלוכים. מדובר בעבדות כחיילים. הם הובאו כילדים מהערבה האירואסייתית, אוסלמו ועבדו בשירות הח'ליף. לאחר מכן הם השתלטו על מצרים והפכו מעבדים לשליטים.

במאות ה-13–16 השתמשה האימפריה המוסלמית בשיטה דומה של מס-אדם על נוצרים הקרוי דוושירמה, ואנשיו היו שייכים לצבא עבדים נאמן שעבר חינוך מחדש. הדבר היה חלק מרכזי מארגון האימפריה העות'מאנית אשר שימשה מרכז סחר משמעותי לחטיפה וסחר בעבדים.

במאות ה-15–19, במקביל לסחר העבדים שהתפתח בין מערב אפריקה לאמריקה, התפתח סחר עבדים שחורים ממרכז אפריקה ומזרחה לחצי האי ערב במסגרת סחר העבדים הערבי. לפי ההערכות, היה היקף הסחר מיליוני עבדים במהלך התקופה.

בימי הביניים פעלו סוחרי עבדים ערבים מוסלמים לאספקת עבדים ממזרח אפריקה לארצות האסלאם ולדרום אסיה. שודדי ים ברברים מצפון אפריקה חטפו אירופאים רבים לעבדות באימפריה העות'מאנית. באפריקה התקיים גם סחר עבדים פנימי, ועבדים אפריקאים שועבדו בידי אפריקאים אחרים.

באפריקה, כנראה יותר מאשר בכל יבשת אחרת, נמשכת עבדות עד היום.[דרוש מקור] בסודאן היא קשורה למלחמת האזרחים המתמשכת שם. במאוריטניה היא הוצאה מחוץ לחוק רק ב-1981, אך כנראה לא נפסקה כליל. בבנין ובניגריה קיים סחר בילדים.

בנובמבר 2017 פרסמה רשת סי-אן-אן תיעוד של מכירת עבדים שהתרחשה אז בלוב.[23]

עבדות באימפריות האירופאיות

עריכה
 עמוד ראשי
 ראו גם – סחר העבדים האטלנטי, הטבח בספינת העבדים זונג

עם תחילת עיסוקם של בני עמי אירופה בסחר בעבדים נקבעו שיטות לקביעת מחיר העבדים. הדברים שנלקחו בחשבון היו יכולת נשיאת משא, יכולת שרידות בתנאי קור וחשיפה לשמש, חסינות נפשית וגופנית, מצב השיניים וצבען.

לרוב היו אלו מנהיגי שבטים ומיוחסים אחרים מאפריקה עצמה שחטפו בני שבטים אחרים לצורך מכירתם לסוחרי עבדים אירופאים, לעיתים מכירת בני שבטם שלהם. לאחר שגילו על כך הסוחרים האירופאים, החלו הסוחרים לחטוף את האחרונים עצמם לעבדות ולאמץ את שיטתם. כלומר, לחטוף לעבדות מנהיגי שבטים ומיוחסים שונים מאפריקה ללא תשלום דבר לאפריקאים או למנהיגי השבטים האפריקאים עצמם. כך שערכם וערך המחיר שיוכלו לדרוש עבורם יהיה גבוה יותר. הדבר הוביל לביטול האפשרות להתנגדות והתקוממות מקומית עתידית מצד תושבי אפריקה לביטול אפשרות המשך סחר העבדים האטלנטי ולקיחת אפריקאים לעבדות. שכן ללא מנהיגיהם וחכמי דתם הדבר יבטל את רוח לחימתם ואפשרות התנגדות עתידית לאורך דורות.

החלת רעיון האדונים והעבדים באירופה הוביל לרצון מצד בני המעמדות הגבוהים של הקולוניות השונות גם כן להחזיק במשרתים ועבדים. כך לדוגמה בהודו בתקופת הקולוניות החלו להשתמש במשרתים ועבדים, וביטלו את מנהג הקאסטות, ובעבר היה נהוג שאשתו הראשונה של בעל הבית הייתה האחראית הבלעדית על כלל משק הבית וניהולו לרבות הכנת אוכל והזמנת מצרכים. הדבר הוגדר ככבוד רם, שכן רק היא הורשתה להחזיק במפתח לבית, אם המפתח היה נלקח ממנה הדבר הוגדר כזלזול בה וגירושה מבית האדון.

לעיתים סוחרים בעבדים ידעו שלא יוכלו למכרם באירופה לאור ההיצע הרב שהיה קיים שם. היצע זה נבע בחלקו ממנהג האדונים באירופה לרכוש מלכלתחילה רק עבדים חזקים ולזווגם למטרות המשך ניהול משק ביתם או מכירת צאצאיהם כעבדים לאדונים אחרים, לאור היכרותם וביטחונם בהם. משום כך היו הסוחרים רוכשים בכוונה תחילה ביטוח לאוניית משא עליה העמיסו את העבדים, ופוגמים בעבדים דרך הרעבתם או הכאתם על-מנת שלכשיגיעו לנמל יוכלו לגבות את סכום הביטוח וכן למכור את העבדים הפגועים במחיר מוזל, דבר שיבטיח להם רווח טוב מהסחר, כדוגמת הטבח בספינת העבדים זונג. לאחר שחברות הביטוח גילו את התהליך, הן תיקנו תקנות כגון תחקיר מלא לפני ואחרי המסע וחתימה לפני שכירת האוניה על איסור מעשים שכאלו. לאחר זמן מסוים משלא הועילו התקנות, החלו להתקין תקנות בדבר ביטול העבדות.

לאחר שירד הביקוש בעבדים באירופה עברו סוחרי העבדים למכור ולהעביר עבדים ליבשת אמריקה לאור הדילול באוכלוסייה שם ולאור ביקוש האדונים האירופאים במסעות המוקדמים ליבשת אמריקה ועידן התגליות בעובדי ספנות ועבדים, לעיתם דובר באותם סוחרי עבדים שהוגלו מאירופה. זאת לצורך כריית מכרות הכסף, הזהב והיהלומים ועבודות עיבוד השדות החקלאיים באמריקה (בעיקר תירס וקני סוכר).

העבדות מעולם לא תפסה מקום עיקרי באירופה בעת החדשה, ובתחילת המאה ה-19 נאסרה בפועל בידי המדינות הגדולות ביבשת.

עבדות באמריקה

עריכה
 
גבו המצולק מהצלפות של גורדון העבד הנמלט. תמונה מפורסמת זו מ-1863 הופצה בידי מתנגדי עבדות על מנת להביא לביטול העבדות
 עמוד ראשי
 ראו גם – האינדיאנים בארצות הברית, עבדות בארצות הברית, חוק העבד הנמלט 1793

רבים מהשבטים האינדיאנים עסקו בסחר בבני אדם, בינם לבין עצמם, דרך חטיפת בני שבטים אחרים. לעיתים למטרות פולחן והקרבת קורבן לאלים במקדשים השונים ולעיתים למטרות מציאת זיווג לראש השבט המתחרה.

תרבויות רבות אבדו בעקבות הסחר בעבדים והבאתם לאמריקות על בסיס גזעם. לפיכך, עבדים שנסחרו, ילידי אמריקה ואפריקה, התקבצו לעיתים קרובות בלא יכולת לתקשר, שכן דיברו שפות שונות. קהילות העבדים פיתחו תרבויות מקומיות, שמרו על מנהגים מקוריים רבים, וגם פיתחו מנהגים נוספים. העבדים פיתחו באזורים השונים שפה קריאולית, סגנונות מוזיקליים, סגנונות ריקוד ותוצרים תרבותיים נוספים שהתבססו על חיבור בין תרבויות שמקורן באפריקה, התרבות הילידית, ואף תרבות האדונים. הקפואירה מברזיל, למשל, התפתחה מאחר שאסרו על העבדים להתאמן בלחימה, ועל כן העבדים שילבו בלימודי הלחימה מוזיקה ותנועות ריקוד, כדי שלא יעוררו חשד בעת שהתאמנו. דוגמאות נוספות - הבלוז ששימש את העבדים באמריקה להתבטאות, וריקוד הגו-קה מגוואדלופ, ריקוד המשמר עד היום תנועות של הגבלה משלשלאות אותן נשאו העבדים או שסימלו את המכות שספגו מאדוניהם.

עם כיבוש יבשת אמריקה, נעשה ניסיון בידי הכובשים לרתום את האינדיאנים לעבדות, אך אלו מתו בהמוניהם ממחלות שנשאו האירופאים.[24] בנוסף, עם התנצרותם הם זכו להגנת הכתר הספרדי והכנסייה. במקומם שימשה אפריקה כמאגר עבדים עבור העולם החדש, אשר דרישתו הגבוהה לעבדים הביאה לעלייה משמעותית בסחר ולפגיעה הרסנית במרקם החברתי במערב אפריקה. ישנה טענה כי העלייה בצריכת הסוכר באירופה וההתמכרות של האירופאים למתוק ייצרה ביקושי שיא לגידולי קני סוכר,[25] לאדמות ולידיים עובדות. האדמות היו בשפע באמריקה ואת הידיים העובדות ייבאו מאפריקה. העבדים היו נחטפים בידי סוחרים מקומיים או על ידי בני שבטים יריבים, ולעיתים נמכרו אף בידי בני משפחתם. עבור שבטים שחורים רבים הייתה אספקת העבדים דרך פרנסה עיקרית. בסופו של דבר הגיעו הנמכרים לעבדות לסוחרי עבדים אירופאיים, בעיקר מאנגליה ומפורטוגל, והובלו בספינות בתנאים בלתי אנושיים, בעיקר לאיים הקריביים ולברזיל, שם עונו ונמכרו תמורת זהב או סחורות בהתאם לאיכותם. בשלבים מאוחרים יותר של סחר העבדים נשלט הסחר בידי ברזילאים והולנדים. מעריכים שלמעלה מ-12.5 מיליון עבדים הובלו רק לאמריקה, וכ-15% מהם נספו במסע.

עבדות הייתה נפוצה בארצות הקריביים ובאמריקה הדרומית. לעבדים הייתה חשיבות רבה בכלכלת ברזיל, שבה עבדו במטעי קנה הסוכר והקפה בתנאים קשים. העבדות בארצות הברית הייתה, מבחינת היקפה, קטנה יחסית לארצות אחרות ביבשת אמריקה. אך חוקרים רבים סבורים שהעבדות שיחקה תפקיד חשוב בכלכלה האירופאית של העולם החדש וביטולה הגיע בעקבות המהפכה התעשייתית.

על פי מסד הנתונים על סחר העבדים הטרנס אטלנטי, התחלקו העבדים שהובאו מאפריקה בין החלקים השונים באמריקה כדלקמן:

אפריקאים שעזבו את חופי היבשת במסגרת סחר העבדים הטרנס אטלנטי לעבדות בתקופה שבין 1501 ו-1866:

תקופה אירופה צפון אמריקה הקאריביים הבריטיים הקאריביים הצרפתיים אמריקה ההולנדית איים דניים אמריקה הספרדית ברזיל אפריקה סה"כ
המאה ה-16 903 0 0 0 0 0 241,917 34,686 0 277,506
המאה ה-17 3,639 19,956 405,117 50,356 145,980 22,610 313,301 910,361 4,312 1,875,631
המאה ה-18 6,256 358,845 2,139,819 1,178,518 339,559 81,801 175,438 2,210,931 3,451 6,494,619
המאה ה-19 0 93,581 218,475 99,549 28,654 25,455 860,589 2,376,141 171,137 3,873,580
סה"כ 10,798 472,381 2,763,411 1,328,422 514,192 129,867 1,591,245 5,532,118 178,901 12,521,336

כאמור, כ-15% מהעבדים לא שרדו את המסע הכרוך בחציית האוקיינוס האטלנטי. על פי המחקר, בסה"כ הגיעו לאמריקה 10,702,656 עבדים, או 85.48% מהיוצאים לדרך. למעלה ממחצית העבדים הגיעו לנמלי היעד בברזיל ואילו בריטים היו הקבוצה הגדולה ביותר המעורבת בארגון ומימון הסחר, והיוו כשליש מנפחו הכולל.

התנועה לביטול העבדות

עריכה
 עמוד ראשי
 ראו גם – התנועה לביטול העבדות
 
ויליאם וילברפורס, מחלוצי התנועה לביטול העבדות

כתנועה חברתית, התנועה לביטול העבדות החלה בעיקרה בסוף המאה ה-18 כאשר קוויקרים מאנגליה ומארצות הברית החלו לערער על מוסריות העבדות. המורה הקווייקר, אנתוני בנזט שהתנגד לעבדות משנת 1750 השפיע על מספר אישים בבריטניה שהפכו למתנגדי העבדות. James Oglethorpe שהיה נדבן, איש פרלמנט ופעיל החברתי בבריטניה, היה בין הראשונים שניסחו טיעונים נגד העבדות בשם הנאורות. כמייסד של מושבת ג'ורג'יה, הוא אסר על העבדות שם מטעמים הומניטריים. הוא גם טען נגד העבדות בפרלמנט הבריטי. הוא עודד את חבריו גרנוויל שארפ (אנ') והאנה מור לתמוך במאבק זה בעקשנות. זמן קצר לאחר מותו, ב-1785, שארפ ומור איחדו כוחות עם ויליאם וילברפורס ואחרים והקימו את Clapham Sect, קבוצת רפורמיסטים נוצרים ששאפו לבטל את העבדות ולקדם גם רפורמות נוספות. בשנת 1787 נוצרה בלונדון האגודה לביטול סחר העבדים (אנ')

בשנת 1775 פרסם תומאס פיין, הוגה דעות ואחד האבות המייסדים של ארצות הברית, מאמר נגד העבדות. שבועות מספר לאחר מכן, הקימו בנזט, פיין ופעילים נוספים את "האגודה לביטול העבדות של פנסילבניה", שהייתה הארגון הראשון שפעל לביטול העבדות באמריקה. חלק גדול מחברי האגודה היו מקרב קהילת הקווייקרים. לאחר מכן מונה בנג'מין פרנקלין כיו"ר האגודה. בהמשך קמו אגודות דומות לביטול העבדות במדינות נוספות בארצות הברית. ב-1785 קמה במדינת ניו יורק חברת השחרור של ניו יורק (New York Manumission Society), על ידי ג'ון ג'יי, אלכסנדר המילטון ואחרים.

ב-1807, לאחר מאבק פוליטי ממושך, נחקק בבריטניה חוק האוסר על סחר עבדים, אם כי הותרה עדיין בעלות על עבדים. החל מ-1808 החוק נכנס לתוקף גם במושבות הבריטיות באמריקה הצפונית. בעשורים שלאחר חקיקתו יצאה בריטניה, באמצעות הצי הבריטי החזק, למאבק בסחר העבדים הטרנס אטלנטי. ב-1833 נאסרה העבדות במושבות האימפריה הבריטית (בעיקר נגע הדבר למטעי הסוכר באיים הקריביים), ובריטניה החלה ללחוץ על מדינות אחרות לבטלה כליל.

בצפון אמריקה העבדות נאסרה בקנדה וכן במדינות הצפוניות של ארצות הברית. אולם היא המשיכה והתחזקה במדינות הדרום. במדינות הצפונית ובקרב חלק מהחוגים הדתיים והליברלים החלה התנגדות לעבדות. "רכבת החופש" או מסילת הרכבת המחתרתית עסקה בהברחתם של עבדים למדינות צפוניות ולקנדה. בשנת 1848 התקיימה ועידת סנקה פולס ודנה בצורך בהענקת חירות לנשים ולשחורים. דבר זה יצר לחץ נגדי ומדינות הדרום ניסו להחיל את העבדות על כל ארצות הברית. בין היתר נחקק חוק העבד הנמלט 1850, שקבע כי עבדים שנמלטו למדינות צפוניות יושבו לבעליהם. במקביל התחזקה תנועת תמיכה בעבדות שטענה כי העבדות של שחורים אינה "רע הכרחי" אלא "טוב מוחלט" שמחויב מחוקי המוסר והדת ואף מטעמים חברתיים וביולוגיים. מתחים אלה הובילו לבסוף לפרישת מדינות הדרום מהברית ולפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית. בשנת 1865, כתוצאת לוואי של המלחמה בעקבות ניצחון הצפון, נאסרה העבדות בארצות הברית במסגרת התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית.

ביטול העבדות, היה בדרך כלל, הדרגתי: ראשית נאסר סחר העבדים הטרנס אטלנטי; דבר זה ייקר את מחירי העבדים והגביל את מספרם. התייקרות העבדים אילצה חלק מבעלי העבדים לוותר על העבדות, ולחפש חלופות אחרות. כמו כן הפרוש היה שפחות כדאי להרוג או להתעלל בעבד שכן קשה יותר להחליף אותו בעבד חדש. לאחר מכן הוחל חוק הרחם החופשי, שהעניק לילדי העבדים את חירותם, ולבסוף בוטלה העבדות סופית, תוך פיצוי בעלי העבדים על אובדנם. כך, למשל, היה תהליך ביטול העבדות בברזיל. שתי המדינות שהיו אחרונות לבטל את העבדות באמריקות היו קובה (1886) וברזיל (1888). מרד העבדים המפורסם שאירע בסנטו דומינגו הצרפתית (האיטי של היום) בסוף המאה ה-18 ומלחמת האזרחים בארצות הברית הם שני המקרים היחידים בהם הסתיימה העבדות בשפיכות דמים, ולא בהסדר כלשהו.

לאחר ביטול העבדות בארצות הברית, העבדים-לשעבר הפכו לאזרחי המדינה, אם כי הם קופחו באופן חוקי ולא חוקי לעומת הלבנים. גם באמריקה הלטינית בתקופה בה כבר בוטלה העבדות בחוק, הייתה תקופת ביניים בה התקיימו מודלים של עבודה ללא שכר, על בסיס מערכת של ניהול חובות.[26] רק כעבור עשרות שנים זכו צאצאי העבדים לשוויון זכויות מלא בעקבות מאבק התנועה האפרו-אמריקנית לזכויות האזרח, והחלו להשתלב בהדרגה בחברה האמריקנית.

המדינות הדמוקרטיות ובראשן בריטניה, צרפת וכעת גם ארצות הברית לחצו על מדינות נוספות לבטל את העבדות ודבר זה נמשך במהלך המאה ה-20 במזרח התיכון ובאפריקה. לדוגמה באמנת ג'דה משנת 1927, בין הממשל הבריטי לבין אבן סעוד הוסכם לדכא את העבדות בערב הסעודית. צו משנת 1936 אסר על יבוא של עבדים למדינה אלא אם ניתן היה להוכיח שהם היו עבדים קודם לכן. בשנת 1962 נאסר על סחר בעבדים או החזקת עבדים בסעודיה. בשנת 1953 שייחים מקטר שהיו בהכתרת אליזבט השנייה בבריטניה לוו בעבדים, וכך גם בביקור חמש שנים מאוחר יותר. עד שנת 1969 רוב המדינות המוסלמית אסרו על עבדות, אם כי זו המשיכה להתקיים במדבריות עיראק, וכן בערב הסעודית, תימן ועומאן. אלו אסרו על עבדות בתחומן בשנת 1970. המדינה האחרונה שהפסיקה מבחינה רשמית את העבדות בתחומה הייתה מאוריטניה בשנת 1981.

עבדות מודרנית

עריכה

על פי מדד העבדות העולמי (אנ') ב-2016 עדיין יש בעולם קרוב ל-46 מיליון בני אדם בסטטוס של עבדות, שמועסקים בשלושה תחומים עיקריים: בניין, עבודות בית ומין. בנוסף יש מדינות בעיקר במזרח התיכון וצפון אפריקה שבהם מועסקים קטינים בלחימה.

המדינות בעלות השיעור הגבוה ביותר מאוכלוסייתם המוגדרים בעבדות מודרנית הן: קוריאה הצפונית, אוזבקיסטן, קמבודיה, הודו, קטר, פקיסטן, קונגו ועוד.[27] העבדות המודרנית מסתכמת במיליארדי דולרים מדי שנה.

דוח האו"ם מגדיר סחר בבני האדם כך: "גיוס, העברה, שינוע והסתרה של בני אדם באלימות, איומים או בכל צורה של כפייה, חטיפה, מרמה ושימוש בכוח למטרות ניצול, הכולל ניצול מיני, ניצול לצורכי עבודה או העסקה דמוית עבדות".[28]

בשנת 2000, פרסם האו"ם את פרוטוקול "פלרמו"[29] הפרוטוקול למניעת, דיכוי וענישה של סחר בבני אדם, בייחוד נשים וילדים, אשר משלים את אמנת האומות המאוחדות נגד פשע מאורגן חוצה גבולות, מטרת האמנה היא לקדם שת"פ על מנת למנוע פשע מאורגן חוצה גבולות. ישראל אישרה את הפרוטוקול בשנת 2008. סעיף 3 לפרוטוקול "פלמרו" מסביר מהם המאפיינים ודרכי הפעולה בכל הקשור לסחר בבני אדם, ומפרט את דרכי הניצול של הקרבנות. הסעיף מפרט שסחר בבני אדם כולל כל סוג של העברה או קבלה של בני אדם באמצעות סוג של כפייה, אשר משמשים להשגת שליטה על בנאדם אחר וניצולו. בנוסף הסעיף מגדיר שילד הוא כל אדם אשר גילו מתחת לגיל 18.

למושג סחר בבני אדם ישנן הגדרות נוספות:

  1. פעולה או נוהג של הובלה בלתי חוקית של אנשים ממדינה אחת או לאזור אחר, בדרך כלל למטרות עבודת כפייה או ניצול מיני.[30]
  2. פשע של קנייה ומכירה של אנשים, או רווח כספי הנובע מהעבודה שהנסחרים נאלצים לעשות, כגון עבודת מין.[31] לפי נתונים הנמצאים בידי המחלקה האמריקנית לביטחון לאומי יש מיליוני גברים נשים וילדים הנסחרים במדינות ברחבי העולם, כולל ארצות הברית. ההערכה היא כי סחר בבני אדם מייצר מיליארדי דולרים של רווחים בשנה.

סחר למטרות ניצול מיני

עריכה

הגדרה אחת היא פעילויות של מתן שירותים מיניים לכסף, כגון זנות.[32] בנוסף לפי הגדרה אחרת מדובר ב- פעולה או נוהג של הובלה בלתי חוקית של אנשים ממדינה אחת או לאזור אחר למטרות ניצול מיני.[30]

הגדרה נוספת היא כאשר אדם מבוגר עוסק בפעולת מין מסחרית, כגון זנות, כתוצאה מכוח, איומי כוח, מרמה, כפייה או כל שילוב של אמצעים כאלה, אותו אדם הוא קורבן סחר.[33] המעורבים בגיוס, באיתור, במשיכה, בהעברה, במתן, בהשגה, בהתנשאות, בשדולה או בשמירתו של אדם למטרה זו, אשמים בסחר מין של מבוגר. אם אדם מבוגר משתתף בזנות בהסכמה, ובשלב מאוחר יותר מוחזק בפעילות זו באמצעות מניפולציה פסיכולוגית או כוח פיזי, גם הוא נחשב כקורבן סחר.

סחר בילדים

עריכה
  ערך מורחב – סחר בילדים

קרן יוניסף פרסמה בשנת 2006 הנחיות בדבר הגנה על ילדים אשר נפגעו מסחר. עיקרי ההנחיות מפרטים מהו סחר בילדים: כל סוג של גיוס והעברה או קבלה של ילדים לצורך ניצולם. ההנחיה מפרטת את צורות הניצול האפשריות של הילדים, ובנוסף מגדירה שכל ניצול שלא באמצעים חוקיים, ייחשב כ"סחר בילדים". בנוסף נאמר שהסכמתו של ילד שהוא קורבן סחר בילדים, איננה רלוונטית. ההנחיות חלות גם על ילדים אשר נולדים לתוך הסביבה של סחר בבני אדם. סחר בילדים כולל בתוכו: עבודה בכפייה, ניצול מיני, ילדים בקבוצות חמושות וילדים אשר מעורבים בסחר בסמים.[34]

הערכות מצביעות על כ-152 מיליון ילדים מוגדרים כקורבנות של עבדות ילדים, מתוכם כ-73 מיליון ילדים עוסקים בעבודות מסכנות חיים .[35] עבודה מסכנת חיים מוגדרת, כעבודה אשר מעצם טיבה או איך שהיא מתבצעת עלולה לפגוע בבריאות, בבטיחות ומוסר של הילדים .[36] סחר בילדים מוגדר כפשע על פי המשפט הבין-לאומי והפרת זכויות הילדים בהתאם לאמנה בדבר זכויות הילד (1989).[37]

עבודה בכפייה (סחר למטרות עבודה)

עריכה

אמנת האו"ם (מס' 29) בדבר עבודת כפייה או עבודת-חובה, 1930, אשר נחתמה בז'נבה ונכסה לתוקף בישראל בשנת 1956, מגדירה בסעיף 2 את עבודת הכפייה או עבודת החובה ככל עבודה או שירות הנתבעים מאדם בכוח איום של איזה עונש שהוא ואשר אדם זה לא הציע לעשותם מרצונו הטוב. דוגמה רלוונטית לימינו, ניתן לראות במשטר הטוטליטרי המתנהל בקוריאה הצפונית על ידי הדיקטטור קים ג'ונג און.

חוקר האו"ם לענייני זכויות אדם בקוריאה הצפונית, מרזוקי דרוסמאן פרסם דו"ח לעצרת הכללית וממנו עולה כי יותר מ-50 אלף צפון קוריאנים נשלחו לעבוד מחוץ לגבולות קוריאה הצפונית בתנאי עבדות כדי לעקוף את הסנקציות שמטיל האו"ם על המדינה המבודדת. הוא האשים את השלטונות בפיונגיאנג הבירה, בהפרת האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות אשר אוסרת העסקה בכוח וציין כי קוריאה הצפונית חתומה על אמנה זו.[38]

גם כיום עבדות חוב היא תופעה די נפוצה במספר מדינות אסיה.

עבדות מודרנית בישראל

עריכה
  ערך מורחב – איסור על עבדות במשפט הישראלי

עד לשנת 2006 לא הייתה קיימת בישראל עבירה בחוק של עבדות. בדו"ח של מחלקת המדינה האמריקאית מ-2001 דורגה ישראל בקטגוריה שלישית של מדינות שאינן עושות דיין על מנת להיאבק בסחר בבני אדם בתחומה של המדינה.[39] רק בשנת 2006 הגדרת המושג עבדות נחקקה בחוק איסור סחר בבני אדם, והיא מוגדרת כמצב שבו מופעלות כלפי בן-אדם אותן הסמכויות אשר מופעלות כלפי קניינו של בן-אדם, וכוללת שליטה ממשית בחייו של האדם או שלילת חירותו. בעקבות חוק זה נחקקה עבירת "החזקת אדם בתנאי עבדות" בסעיף 375א לחוק העונשין, תשל"ז–1977, על-פיה "המחזיק אדם בתנאי עבדות לצורך עבודה או שירותים, לרבות שירותי מין, דינו מאסר שש עשרה שנים".

נכון לשנת 2016, הוכרו בישראל כ-47 מקרים של סחר ועבדות, מתוכם 23 מקרים של גברים, ועוד כ-24 מקרים של נשים. הקורבנות כללו עובדי בניין שהוחזקו בתנאי עבדות, עובדות סיעוד ומשק בית שהוחזקו גם הן בתנאי עבדות, תיירת שהועסקה בזנות, ושורדי סחר ועבדות במחנות העינויים בסיני.[40] על-פי אינדקס העבדות הגלובלית 2016, מוערך מספר בני האדם המוחזקים בתנאי עבדות בישראל ב-11,600, בעיקר בתעשיית המין אך גם בניצול עובדים זרים.[41]

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: עבד
  ציטוטים בוויקיציטוט: עבדות
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עבדות

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יחידת משקל של כ-8 ושליש גרם.
  2. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ב'
  3. ^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק ט"ז: "והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך"
  4. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים ה'–ו'
  5. ^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י"ד: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ"
  6. ^ ספר החינוך, שמ״ז
  7. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק מ"ו: "לעולם בהם תעבודו"
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ה, עמוד א' על פי הפסוק (שמות, כ"א, כ"ו–כ"ז) "וכי יכה איש את עין עבדו" וכו'
  9. ^ דבר זה נלמד מפסוק כ' שם: "נקום ינקם", וראו רש"י על אתר.
  10. ^ אמנון שפירא, דמוקרטיה ראשונית במקרא: יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק ט', הלכה ח'
  12. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ט"ז
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ב, עמוד ב'
  14. ^ ספר זכריה, פרק ח', פסוק כ"ג
  15. ^ פרק ל"ד, פסוקים ח'–ט"ז
  16. ^ כרוניקון פסחלה, עמ' 474
  17. ^ "History of Natural Law & Basic Freedoms, Cyrus the Great". Archived from the original on 20 March 2023
  18. ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 5, עמ' 272: כמו שנקבע למשל בהחלטות ועידת הכנסייה בעיר מקון בשנים 581–583: "יש לשמור על מה שנקבע לפני זמן רב לא רק בהחלטות הכנסייה אלא גם בחוקים בדבר נוצרים, אשר כיוון שנלקחו בשבי או בגלל עבירה אחרת כלשהי, משרתים יהודים. מכיוון שעכשיו הועלתה תלונתם של אחדים, שאי אילו יהודים היושבים בערים ובעיירות הגיעו לדרגה כזו של יהירות וגסות, עד שאין כל דרך [שבאמצעותה] יכולים הנוצרים המוחים לשחרר את עצמם מעבדות, גם לא [בתשלום] מחירם. לכן, החלטנו באספה זו ובחסות האל, שלהבא שום נוצרי לא יהיה חייב לשרת יהודי, וכל נוצרי יוכל לפדות נוצרי בתמורה למחיר של 12 סולידי, ולשחררו או להעסיקו כעבד".
  19. ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 5, עמ' 270.
  20. ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 5, עמ' 272.
  21. ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 5, עמ' 273.
  22. ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 5, עמ' 274.
  23. ^ מערכת ישראל היום, למכירה: בני אדם, באתר nrg, ‏14 בנובמבר 2017
  24. ^ לפי חלק מהתיעודים שיעור התמותה בין 1492 ו-1650 עמד על מעל 80%, וכנראה קרוב יותר ל-90%. (ראו לדוגמה: Cook, Noble David. Born To Die, pp. 1-15)</ref, Rodolfo Acuna-Soto; David W. Stahle, Malcolm K. Cleaveland, and Matthew D. Therrell (April 2002)
  25. ^ ההיסטוריה המתועדת של ההתמכרות העולמית לסוכר, באתר הוצאת הספרים פוקוס
  26. ^ היסטוריה של אמריקה הלטינית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  27. ^ "Findings- Global Slavery Index 2016". Global Slavery Index (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-02-01.
  28. ^ Irena Omelaniuk, TRAFFICKING IN HUMAN BEINGS*
  29. ^ פרוטוקול פלרמו
  30. ^ 1 2 sex trafficking | Definition of sex trafficking in English by Oxford Dictionaries, Oxford Dictionaries | English
  31. ^ human trafficking Meaning in the Cambridge English Dictionary, dictionary.cambridge.org (באנגלית)
  32. ^ sex trade Meaning in the Cambridge English Dictionary, dictionary.cambridge.org (באנגלית)
  33. ^ What is Modern Slavery?, www.state.gov (באנגלית)
  34. ^ "Child labour: a textbook for university students" (באנגלית). 2004-01-01. נבדק ב-2018-02-02.
  35. ^ Child Labour, www.ilo.org (באנגלית)
  36. ^ ILC87 - CONVENTION 182, www.ilo.org
  37. ^ אמנה בדבר זכויות הילד
  38. ^   אי-פי, דו"ח: צפון קוריאה שולחת עבדים לחו"ל כדי להכניס למדינה מטבע זר, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2015
  39. ^ מחלקת המדינה האמריקאית, TRAFFICKING IN PERSONS REPORT, 2001, עמ' 88
  40. ^ המוקד לפליטים ולמהגרים, סחר בבני אדם בישראל, דו"ח מעקב שנתי, 2016
  41. ^ אינדקס העבדות הגלובלי (ארכיון)


אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=עבדות&oldid=39645172"