אינגושטיה
הרפובליקה האינגושטית (ברוסית: Респу́блика Ингуше́тия - רפובליקה אִינְגוּשֶטְיָה; באינגושית: ГIалгIай Мохк) היא רפובליקה של רוסיה השוכנת בדרום הפדרציה הרוסית. רובם המכריע של האינגושטים הם מוסלמים.
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של צפון קווקז | ||
| מחוז כלכלי | מחוז צפון הקווקז | ||
| מושל | מחמוד עלי קלימאטוב | ||
| רשות מחוקקת |
אספת העם של רפובליקת אינגושטיה  | ||
| ערים ברפובליקה | נזראן (העיר הגדולה ביותר) | ||
| בירת הרפובליקה | מגאס | ||
| שפה רשמית | אינגושית, רוסית | ||
| תאריך ייסוד | 4 ביוני 1992 | ||
| שטח | 3,123 קמ"ר (דירוג: 82) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ ברפובליקה | 527,200 (דירוג: 72, 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 168.8 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 43°12′N 45°00′E / 43.2°N 45°E | ||
| אזור זמן | UTC +4 | ||
| http://www.ingushetia.ru | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||
  | |||
היסטוריה
עריכהאינגושטיה הפכה לראשונה לחלק מהאימפריה הרוסית בשנת 1810. אינגושים לקחו חלק פעיל במלחמת הקווקז, כאשר חלקם הם לחמו לצד האימפריה הרוסית.
בין השנים 1921 ו־1924 היא הייתה חלק מהרפובליקה הסובייטית ההררית עם קברדינו-בלקריה, קאראצ'אי-צ'רקסיה, צ'צ'ניה וצפון אוסטיה - אלניה. בין השנים 1934 ל-1992 היא הייתה חלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאלית האוטונומית צ'צ'נו-אינגוש למעט תקופת מלחמת העולם השנייה במהלכה אינגושים גורשו מהאזור ובתקופת ניקיטה חרושצ'וב הורשו לחזור.
במהלך מלחמת העולם השנייה חשד סטלין שתושבי אינגושטיה עוזרים לצבא הנאצי ולכן הגלה את כל האוכלוסייה למרכז אסיה. בשנות החמישים החלה חזרה של תושבי אינגושטיה המקוריים לארצם שכבר קלטה תושבים מצפון אוסטיה. באותה תקופה הוקמה רפובלקיה אטונומית של צ'צ'ניה-אינגושטיה שהייתה חלק של רוסיה הסובייטית.
עם נפילת ברית המועצות בשנת 1992 הוכרז על הקמת רפובליקה עצמאית של אינגושטיה בנפרד מצ'צ'ינה שבירתו הייתה נזראן. בשנת 2002 הועברה הבירה מנזראן למגאס שהיא עיר הבירה הנוכחית.
בשנת 2018 נחתם הסכם בין ראשי הרפובליקות צ'צ'ינה ואינגושטיה על העברת חלק מהשטח מאינגושטיה לצ'צ'ניה. בין השלכות של המהלך היה התפתרות של ראש אנגושטיה אך ההסכם נותר בתוקף.
גאוגרפיה
עריכה
אינגושטיה נמצאת בדרום רוסיה באזור הקווקז. רפובליקת אינגושטיה גובלת בתחום רוסיה ברפובליקת צפון אוסטיה - אלניה וברפובליקת צ'צ'ניה. וכן היא גובלת בגאורגיה בדרום. בשטח אינגושטיה ישנם אתרים רבים להפקת נפט וגז טבעי אשר אינגושטיה עשירה בהם.
דמוגרפיה
עריכהנכון לינואר 2024 ברפבוליקה התגוררו 527,220 תושבים. קיימות ספקות לגבי נכונות הנתונים. כך למשל בין נתוני מפקד 2002 למפקד הקודם הייתה קפיצה של 170 אלף (מ-280 אלף ל-450 אלף) במספר התושבים. ככל הנראה הדבר קשור להיקף הסבסוס שרפובליקה מקבלת מהממשל המרכזי ומחושב לפי נפש. במפקד 2010 היקף אוכלוסייה הופחת בכ-12%. גם נתוני 2021 נשחבים לחשודים. יחד עם זאת קצב ילודה ברפובליקה הוא מהגובים בתחומי הפדרציה הרוסית.
העם האינגושי קרוב מאוד לעם הצ'צ'ני והם אף דוברים שפות דומות (אינגושית וצ'צ'נית) השייכות לאותה משפחת שפות. כ-93 אחוזים מאוכלוסיית אינגושטיה הם אינגושים, כ-2.4 אחוזים צ'צ'נים, פחות מאחוז הם בני העם הרוסי, כחמישית אחוז טורקים. סה"כ ישנן 78 קבוצות אתניות כיום באינגושטיה.
נכון לשנת 2010, כ-96% מאוכלוסיית רפובליקת אינגושטיה הם מוסלמים ובפרט מהזרם הסוני.
ממשל
עריכההרשות המחוקקת היא "אספת העם של רפובליקת אינגושטיה" שכוללת 32 חברים. בבחירות שנערכו בשנת 2021 נציגי רוסיה המאוחדת זכו ב-32 מושבים.
חוקת הרפובליקה התקבלה בשנת 1994. מאז היו כמה תיקונים. בין היתר חוקה כוללת סעיף מיוח דלפיו יש לפעול להחזרת השטחים שכיום נכללות באוסטיה הצפונית.
בראש אינגושטיה עומד ראש הרפובליקה (עד לשנת 2011 נשיא) שנבחר לכהונה של 5 שנים. בשנת 2016 הבחירות הישירות בוטלו ומאז ראש הרפובליקה נבחר על ידי המועצה המדינית מרשימת מועמדים שאושרה על ידי נשיא הפדרציה הרוסית. בשנת 2019 לתפקיד נבחר מחמוד-עלי קלימאטוב ובשנת 2024 הוא נבחר לכהונה השנייה.
מבחינה מנהלית הרפולביקה כוללת 5 ערים בעלי מעמד מיוחד ו-4 ראיונים.
כלכלה
עריכהכלכלת הרפובליקה מבוססת על חקלאות.
קיימות מפעלים בתחום זיקוק נפט. הפקת נפט באזור החלה בשנת 1915 אך בשנים אחרונות היקף פעילות בתחום זה פחת. תחום תעשיה מפותח נוסף הוא תעשיית המזון וטקסטיל.
תחבורה
עריכהבשטח הרפובליקה עובר כביש R-217 רוסטוב על דון-באקו.
עיר נזרן חוברה למסילת ברזל בשנת 1891. מאז נבנו מסילות ברזל נוספות.
במאגאס פועל נמל תעופה לטיסות פנים.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אינגושטיה (ברוסית)- אינגושטיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
