איסאאקיוס הראשון קומננוס, קיסר האימפריה הביזנטית
אִיסָאאקוּס הָרִאשׁוֹן קוֹמנֵנוּס (ביוונית ביזנטית: Ισαάκιος Α΄ Κομνηνός; 1007 – 1060) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין השנים 1057–1059. איסאאקיוס היה מייסד שושלת קומננוס ששלטה על האימפריה הביזנטית עד מסע הצלב הרביעי. שלטונו החל במרד צבאי ומאוחר יותר גם עממי, מוצלח נגד מיכאל השישי סטרטיוטיכוס, קיסר האימפריה הביזנטית. יחסיו עם הנהגת הכנסייה האורתודוקסית ידעו עליות ומורדות.
.png) | |||||
| מטבע עם דיוקנו של איסאאקיוס הראשון. | |||||
| לידה |
1007 קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1060 (בגיל 53 בערך) קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית | ||||
| שם מלא | איסאאקיוס קומננוס | ||||
| מדינה |
 האימפריה הביזנטית | ||||
| מקום קבורה | כנסיית השליחים הקדושים | ||||
| דת | נצרות אורתודוקסית | ||||
| בת זוג | יקטרינה מבולגריה | ||||
| שושלת קומננוס | |||||
| |||||
| |||||
לאורך שלטונו הצליח להשיב לאימפריה יציבות כלכלית והגנה סדירה על הגבולות כפי שנראתה קודם לכן רק בתקופתו של בסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית מהשושלת המקדונית. כאשר נפל לחולי ולא היה ביכולתו לנהל עוד את האימפריה, איסאאקיוס שמע ליועצו מיכאל פסלוס והותיר את הכתר לקונסטנטינוס העשירי מבית דוכס. יועצו מיכאל פסלוס שהיה גם הוגה דעות והיסטוריון, רשם בספרו "הכרונוגרפיה" אודות פועלו של הקיסר איסאאקיוס וספרו משמש לחלק נרחב מהרישומים בני התקופה על שלטונו של איסאאקיוס.
ביוגרפיה
עריכהשנותיו הראשונות
עריכהאיסאאקיוס נולד בשנת 1007 והיה בן למשפחה בעלת מסורת צבאית ארוכת דורות. אביו, מנואל ארוטיקוס קומננוס היה מפקד צבאי בשורות הצבא הביזנטי מימיו של בסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית. מנואל קומננוס הפך בשנותיו קרוב יותר ויותר אל המלוכה הביזנטית ובמותו בשנת 1020 הוא הותיר את בניו, איסאאקיוס ויוחנן, בשמירה של החצר הקיסרית הביזנטית. לאורך ילדותם גדלו האחים לבית קומננוס בקירוב להנהגה הפוליטית של האימפריה הביזנטית. מעמדם נשמר בעת השלטון של הקיסרים הבאים מהשושלת המקדונית גם לאחר מותו של בסיליוס השני.
איסאאקיוס, בדומה לאביו, החל לעסוק בקריירה צבאית אך עשה זאת על גבי התמיכה שניתנה לו בידי הקיסרות הביזנטית. עם עלייתו בדרגות הצבא הוא מונה למפקד חלק נרחב מן הכוחות בגבול המזרחי של האימפריה, בין אסיה הקטנה וחבל כורדיסטן אשר נשלט בידי אמירויות מוסלמיות שונות. מעמדו החברתי עלה במקביל וההערצה האזרחית אליו גדלה הודות לסדרת ניצחונות צבאיים נגד האמירויות המוסלמיות. תמיכת השושלת המקדונית באיסאאקיוס הגיעה לסופה במותה של תאודורה, קיסרית האימפריה הביזנטית, אשר לאחריה הגיעה השושלת לסופה.
עלייה לשלטון
עריכהתאודורה, בעודה על ערש דווי, מינתה גנרל בצבא הביזנטי לרשת את הכתר הקיסרי. עם מותה בשנת 1056 מונה הגנרל מיכאל השישי סטרטיוטיכוס, לקיסר האימפריה הביזנטית. עוד בשנה שעלה לשלטון בוצע ניסיון כושל להפיל את מיכאל השישי מהכס, בהנהגת בן-דודו של קונסטנטינוס התשיעי מונומכוס, קיסר האימפריה הביזנטית. מיכאל עם זאת ניהל אורח חיים נהנתן ולא השקיע רבות בפיתוח הצבא הביזנטי. יציבותה של האימפריה הייתה בהתערערות ממושכת מזה מספר עשורים (עוד משלטונו של קונסטנטינוס השמיני, קיסר האימפריה הביזנטית) ועם הזמן עלתה ההתנגדות לשלטונו.
איסאאקיוס הכין מרד נוסף שנועד להפיל את שלטונו של מיכאל השישי וריכז את כוחותיו ביחד עם כמה גנרלים נוספים שהתנגדו לממשל מיכאל השישי, בקירוב לגבול המזרחי של האימפריה באסיה הקטנה. אל תכנון המרד של איסאאקיוס הצטרף הגנרל הביזנטי ניקפורוס בריניוס שהיה רב הערכה בקרב שורות הצבא הביזנטי כולו. הצטרפותו לתמיכה במרד הובילה לכך שמפקדים שונים שהוצבו עם כוחותיהם באסיה הקטנה, החלו גם כן להביע את נאמנותם למרד של איסאאקיוס. ב-8 ביוני 1057 הוכרז איסאאקיוס בהיותו קיסר האימפריה הביזנטית הלגיטימי. הכתרתו נעשתה לצד נאמניו בעודם שוהים בחבל פפלגוניה. לאחר הבסת הכוחות האזוריים שהיו נאמנים למיכאל השישי, צעד איסאאקיוס בראש צבאו לעבר קונסטנטינופול.
הקיסר מיכאל השישי כשל בניסיונו להכין את הצבא הביזנטי (או לפחות הכוחות שנותרו נאמנים לו) לקראת המרד העולה ובתוך זמן קצר בקיץ של שנת 1057, היו הכוחות בראשותו של איסאאקיוס קרובים לשערי קונסטנטינופול וקרבים אליה מצידם המזרחי של מצרי הבוספורוס. בעוד התרחש מסע ומתן בין שליח הקיסר מיכאל השישי, מיכאל פסלוס, ונציגיו של איסאאקיוס, החל מרד עממי בתוך קונסטנטינופול עצמה שקרא להדחתו של מיכאל השישי. מיכאל לבסוף ראה את הסיכויים וויתר על הכתר הביזנטי, לאחר מכן פרש לחיי נזירות אורתודוקסית והקדיש את שארית ימיו לדת. עם ירידתו של מיכאל השישי מהכתר, המורדים הכריזו על איסאאקיוס פעם נוספת כקיסרם והוא הוכתר בצורה רשמית בקונסטנטינופול. לאחר מכן הכריז איסאאקיוס על שושלתו, שושלת קומננוס, כשושלת השליטים הלגיטימית של האימפריה הביזנטית.
קיסרות
עריכהמנהל פנים
עריכהאיסאאקיוס היה בן 50 כאשר ירש את הכתר והפך לקיסר האימפריה הביזנטית. מיכאל פסלוס, שהפך ליועץ קרוב שלו, כתב מאוחר יותר על אופיו של הקיסר החדש והדגיש כי בעוד פנה לנושאים מחד באדיבות ובשמחה, ידע הקיסר גם לפעול ברצינות ובמרות עם כל כוחו השלטוני בנושאים מאידך. איסאאקיוס דרש כי יולחמו מטבעות זהב בדמותו אוחז בחרב, הקיסר הראשון לדרוש דיוקן עם חרב שלופה על מטבעו מאז בסיליוס השני. לאחר מכן מינה את אחיו, יוחנן, למפקד העליון של הכוחות בחציה המערבי של האימפריה. קודמיו של איסאאקיוס העניקו מתנות רבות והבטיחו עלייה במעמדות לרבים בבירוקרטיה השלטונית במטרה לשמור על סמכותם בקרב ההנהלה המדינית אך בוא בזמן גרם הדבר לפגיעה באיסוף המס המדיני. איסאאקיוס סיים מדיניות זאת והחל לפעול במטרה לחזק את הכלכלה המדינית ולייצב את ערך המטבע הביזנטי. איסאאקיוס פנה למדיניות של שלטון סמכותני המדגיש את מעמדו במטרה למנוע את עלייתם של מורדים.
הנהגת הכנסייה תחילה תמכה בטענתו של איסאאקיוס לכתר הביזנטי אם כי החל קרע בינה לבינו כאשר הורה איסאאקיוס על העברת חלק מנחלות הכנסייה להיות לנחלות המדינה, בדומה למדיניותו של ניקפורוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית כמעט מאה שנים קודם לכן. הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול, קרולריו, איים על הקיסר איסאאקיוס שכפי שהוא הכתיר אותו לקיסר, ביכולתו גם להדיח אותו ממעמדו. ב-8 בנובמבר 1058 הורה איסאאקיוס על משמרו הקיסרי (שהורכב משכירי חרב שמקורם ברוס של קייב) לכלוא את הפטריארך. גם לאחר כליאתו, קרולריו סירב להתפטר מתפקידו כפטריארך. איסאאקיוס תכנן להדיח את קרולריו בעצמו כאשר בינואר 1059 נפטר האחרון. לאחר פטירתו של קרולריו בנסיבות טבעיות, איסאאקיוס מינה את קונסטנטינוס לייכודס להיות לפטריארך החדש.
יחסי חוץ
עריכהחודש לאחר עלייתו של איסאאקיוס לשלטון, איוואן, חבר האצולה בממלכת גאורגיה, דרש תמיכה מצד האימפריה הסלג'וקית במאבקו נגד הביזנטים. הכוחות הגאורגים והסלג'וקים המאוחדים בזזו ופשטו על גבי אסיה הקטנה והגיעו עד לעיר מלטיה, אותה בזזו גם כן. בעת שהכוחות הגאורגים-סלג'וקים נעו חזרה לאזור הגבול, הכוחות הביזנטים בהוראת איסאאקיוס ארבו להם ותקפו את עורף המערך הצבאי שלה ופגעו בהם קשות באזור חבל ארמניה ההררי. בשנת 1059 מאס איסאאקיוס בפשיטות ממושכות של ממלכת הונגריה על חבל הבלקן והנהיג את צבאו בצורה אישית בפלישה לתוכה. לאחר שהפיל את ההונגרים והביא אותם לחתימה על הסדר, איסאאקיוס יצא נגד הנוודים הפצ'נגים וכלא חלק ממפקדיהם הצבאיים. בדרכו של הצבא הביזנטי חזרה למוצבים במערב האימפריה, הכוחות נפגעו קשות בסופה.
שנים אחרונות
עריכהבשנת 1059 חלה איסאאקיוס ונפל למיטתו כך שלא היה יכול לנהל את האימפריה. לפי עצתו של מיכאל פסלוס, החליט איסאאקיוס לוותר על הכתר הביזנטי. איסאאקיוס בחר ביורשו להיות גנרל בצבא הביזנטי העונה לשם קונסטנטינוס אשר תמך באיסאאקיוס במהלך ההפיכה נגד שלטונו של מיכאל השישי. קונסטנטינוס ירש את הכתר הביזנטי והוכתר בתור קונסטנטינוס העשירי, קיסר האימפריה הביזנטית. בנו של יוחנן, אחי איסאאקיוס, הוכתר מאוחר יותר בתור אלכסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית. לאחר יציאתו לגמלאות נפטר הקיסר לשעבר איסאאקיוס בשנת 1060. שלטונו הוביל להסדר הכלכלה הביזנטית לאחר שנים של אי יציבות וכמו כן גם להסדר של מעמד הצבא ויציבותן של גבולות האימפריה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- איסאאקיוס הראשון קומננוס, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- איסאאקיוס הראשון קומננוס, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר אנציקלופדיה של היסטוריה עולמית (באנגלית)
- איסאאקיוס הראשון קומננוס, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)