מיכאל פסלוס

מיכאל פסלוס (ביוונית: Μιχαὴλ Ψελλός,‏ 1018–1078) היה הוגה דעות בתקופה הביזנטית התיכונה. הוא כתב את הספר "הכרונוגרפיה", מכתבים, שירה והסכמים. הוא חלש על כל תחומי המדע של התקופה. ישנו תיעוד של 1,176 כתבים של פסלוס, וכ-1,790 כתבים מימי הביניים והעת החדשה המוקדמת המזכירים אותו. ספרו, "כרונוגרפיה", תורגם ל-13 שפות, לרבות עברית. פסלוס העלה מחדש דיונים עם הפילוסופים היווניים, כגון אריסטו ואפלטון בשאלות כמו טיב האדם ומשמעות החלומות.

מיכאל פסלוס

מיכאל פסלוס משמאל עם תלמידו מיכאל השביעי (הקיסר) מימין
לידה	1018 קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
פטירה	מאי 1078 (בגיל 60 בערך) קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
השקפה דתית	נצרות אורתודוקסית
זרם	נאופלאטוניזם
עיסוק	פילוסוף, משורר, רופא, היסטוריון, סופר, פוליטיקאי, אסטרונום
מדינה	האימפריה הביזנטית
יצירות ידועות	Chronographia

רקע

המאה ה-11 באימפריה הביזנטית נחשבת לתקופה של שינוי, התפתחות כלכלית, התפתחות חברתית ופריחה תרבותית. על אף החילוף המהיר של הקיסרים באותה התקופה, פסלוס הצליח להתברג למשרות בכירות ולכתוב מספר רב של כתבים ששינו את צורת וסגנון הכתיבה באימפריה. באותה העת, העיר קונסטנטינופול עצמה הייתה במגמת גדילה וחזרה להיות מרכז כוח וכלכלה באגן הים התיכון.^{[דרוש מקור]}

ביוגרפיה

פסלוס נולד ב-1018 בשם "קונסטנטין" למשפחה מקונסטנטינופול (כיום איסטנבול) ממעמד הביניים. הוא נולד באחד הפרברים של העיר, ליד המנזר תה-נרסו (כיום ביזית באיסטנבול). בכתביו, פסלוס מספר כיצד משפחתו התנגדה שילמד, פרט לאמו. תחילה התלבטה אמו אם לתמוך בלימודיו או לא, אך לאחר שני חזיונות, אחד של יוחנן כריסוסטומוס והשני של מריה הבתולה, היא השתכנעה להמשיך את לימודיו של פסלוס הצעיר מעבר ללימודי היסוד. הוא למד את המקובל באותה התקופה: כללי הדקדוק, רטוריקה, שירה הומרית ופילוסופיה. פסלוס הצטיין בלימודי הרטוריקה שבאה לעזרתו רבות בתפקידיו לאחר הלימודים. המורה שלו היה יוחנן מאורופוס והוא למד במנזר תה-נרסו הסמוך לביתו.

לאחר לימודיו החל פסלוס לעבוד במשרות ציבוריות בשירות האימפריה. הוא התקדם בתפקידיו עד שנעשה המזכיר הקיסרי של הקיסר מיכאל הרביעי (1034–1041). בימיו של קונסטנטינוס התשיעי (1042–1055) החל פסלוס גם ללמד תלמידים בעצמו וקיבל את התואר "הפרודרוס של הפילוסופים" (1047), שמשמעותו היא המורה הבכיר. בין היתר הציע קונסטנטינוס לפסלוס תפקיד מנהלי בכיר שנקרא "פרוטסקרטיס", אך פסלוס סירב. הוא קיבל את התואר "בסטארקס", שנחשב לתואר השביעי בחשיבותו באימפריה, מתוך עשרים ושניים תארים. רבים מכתביו מתוארכים לתקופה זו, שבה השקיע את מרב זמנו ללימוד תלמידים וכתיבת הרצאות ונאומים עבור הקיסר. אחד הכתבים המשמעותיים מתקופה זו הוא שירת הלוויה לפילגש של הקיסר קונסטנטינוס התשיעי, מריה סקלראינה, משנת 1045.

בתקופה זו יצר פסלוס קשרים רבים בתוך השלטון האימפריאלי. מחד היו קולגות רבות שעבדו איתו, ומאידך כמה מתלמידיו החלו להתברג למשרות מפתח באימפריה. פסלוס התעשר רבות בתקופה זו, לרבות מספר מנזרים שהועברו לבעלותו על ידי הקיסר. פסלוס מתאר כיצד התפרסם כמורה, אשר תלמידים פונים אליו "מהמערב ומהמזרח הערבי: קלטים, ערבים, מצרים ובבלים". הוא לימד את כל התחומים שהיו נהוגים בתקופה, ובאופן הדרגתי הרחיב את חומר הלימוד לכתבים נוספים, והערות ופרשנויות נוספות. שניים מתלמידיו עלו לגדולה. האחד היה מיכאל קרולריוס, שמונה לפטריארך האקומני של קונסטנטינופול ב-1043, והשני היה יוחנן דוקס , שמונה על ידי אחיו, הקיסר קונסטנטינוס העשירי, ל"קיסר" , התפקיד השני בכוחו באימפריה. יוחנן דוקס נשאר בעמדת מפתח עד לשנת 1080.

בשנות החמישים של המאה ה-11 החל פסלוס לאבד ממעמדו בחצר הקיסרית. תחילה, ב-1052, איבד פסלוס את בתו וכתב לה הספד מרגש. ב-1053 הוא ניסה ללא הצלחה לחתן את בתו המאומצת, איופמיה. ב-1054 כתב חיבור דומה לזכר אמו. הכנסייה החלה לצנזר חלק מכתביו, דבר שהוביל אותו לפרוש מחיי החצר ב-1054 ולשנות את שמו ל"מיכאל". ב-1055 עבר פסלוס למנזר בהר אולימפוס בביתיניה עד לעלייתה של תאודורה בסוף אותה השנה. גם לאחר חזרתו לחצר הקיסרית נהג פסלוס לשמור על מנהגיו הנזיריים.

תאודורה שלטה רק מ-1055 ועד 1056. בשנת 1057, תחת שלטונו של מיכאל השישי קיבל פסלוס תפקיד בכיר במשא ומתן עם המורדים בהנהגתו של איסאאקיוס הראשון קומננוס. מיכאל השישי העניק לפסלוס מחדש את התואר "פרואדרוס", ושינה את התואר הקודם שקיבל ל"היפאטוס של הפילוסופים" (ὕπατος τῶν φιλοσόφων). בתקופה זו השיג פסלוס כמה תלמידים משמעותיים, ביניהם מי שעתיד להיות הקיסר, מיכאל השביעי דוקס, בנו של קונסטנטינוס העשירי. פסלוס נשאר בחצר הקיסרית גם תחת שלטונם של קונסטנטינוס העשירי (1059–1067), רומנוס הרביעי (1067–1071), מיכאל השביעי (1071–1078) ומת ב-1078, בתחילת כהונתו של ניקפורוס השלישי בוטניאטס (1078–1081). פסלוס המשיך לקבל תארים גבוהים יותר ויותר לאורך שירותו בחצר. ככל הנראה, בסמיכות למותו, הוא קיבל את התואר "נובליסמוס". בתקופת מיכאל השביעי הפך פסלוס לפעיל מאוד בחצר. הוא כתב כמה כתבים עבור מיכאל השביעי, המשיך לכתוב את ה"כרונוגרפיה", ספרו המפורסם ביותר, וכמה נאומים לחבריו ששימשו גם הם בתפקידים בכירים.

בספרו, "כרונוגרפיה" מדגיש פסלוס כיצד העלייה בדרגות האצולה מקבילה למעשה להתקרבות שלו לקיסר. כלומר, הכוח האולטימטיבי הוא גישה חופשית לקיסר. הוא מתאר כיצד דלתו של קונסטנטינוס התשיעי תמיד הייתה פתוחה בפניו ושהקיסר היה משתף אותו בכול. איסאאקיוס הראשון התייעץ עם פסלוס כיצד לשלוט ושיתף אותו בתוכניותיו. קונסטנטינוס העשירי אמר בפניו שהוא אוהב אותו יותר מכל אדם אחר. כיום חוקרים טוענים שייתכן שלפסלוס לא היו קשרים קרובים עם הקיסרים בין קונסטנטינוס התשיעי ועד מינויו למשא ומתן ב-1057. בנוסף, היו קיסרים שפסלוס היה קרוב אליהם בצורה ברורה כמו קונסטנטינוס העשירי ואחיו יוחנן, אך מערכת היחסים התקררה עם הזמן. בימיו של רומנוס הרביעי נדחק פסלוס לשולי החצר עד לשלטונו של מיכאל השביעי, שהחזיר את פסלוס למרכזה, אם כי לא בטוח שאכן היה ביכולתו של פסלוס להשפיע השלטון בשלב זה. הפער בין כתביו לבין המציאות אינה מפתיעה. פסלוס מתאר את עצמו רבות בכתביו, את סיפור חייו, מחשבותיו, רגשותיו ומעלותיו, ויוצר לעצמו בתוכם דיוקן עצמי. מפני שעיקר המידע על פסלוס ניתן לנו על ידי פסלוס עצמו, ובכתביו מנסה פסלוס לפאר את עצמו, אנו מקבלים תמונה לא מהימנה של דמותו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכאל פסלוס בוויקישיתוף

• מיכאל פסלוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מיכאל פסלוס (1018-1078), דף שער בספרייה הלאומית
• מיכאל פסלוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)