אירוניה

המונח אירוניה (ביוונית עתיקה: εἰρωνεία – אֵרונֵאַה; מילולית: "בורות מדומה") מתאר מצב מסוים ששונה מן המצב שהיה אמור להתרחש לכאורה.

דוגמה לאירוניה: מודעת אבל שנתלתה על שלט פרסומת הנושא את הסיסמה "משדרג לך את הרגע"

לעיתים מתוארים אירועים שונים כ"צחוק הגורל", תהפוכות בלתי צפויות בחייו של אדם, הגורמות לו אושר או סבל רב. מקרים נפוצים הם מקרים בהם המצופה אינו מתרחש, בניגוד למקובל לחשוב, או כאשר פעולה שמטרתה הייתה לגרום לתוצאה רצויה, מביאה לתוצאה הפוכה, בבחינת "היקום לועג למאמצי האדם" (אירוניה קוסמית). לדוגמה, סנדלר המתהלך יחף. הסנדלר מייצר נעליים עבור אחרים, אך אינו משתמש בהן עבור רגליו שלו. דוגמה נוספת, ניסיון שימור מבנה גורם להריסתו. אירוניה יכולה להיות גם מכוונת, בעיקר בספרות או בתיאטרון. בטרגדיה ובסוגות ספרותיות נוספות האירוניה משמשת אמצעי ספרותי להגברת המתח, ולחידוד המסר לפיו אדם אינו יכול לשנות את גורלו, גם אם נדמה לו שיש בכוחו לעשות זאת. פעמים רבות משמעות הדברים האמיתית אינה מתגלה מיד אלא לאחר זמן, או תלאות רבות, כך שמה שמסתבר בסוף שונה בתכלית מפני הדברים בהתחלה.

אירוניה מכוונת נפוצה גם כאמצעי רטורי לשם חידוד המסר והבלטתו על דרך הניגוד, היא יכולה לקבל ביטוי מילולי כאשר הנאמר נוגד במהות את המסר, כפי שמתפרש בהתאם להקשר ולטון הדיבור. אמצעי זה יכול לשמש להבלטת מגוחכות או להבעת לעג ועוקצנות. לדוגמה, אדם זעוף פנים הנשאל לשלומו משיב: "בסדר גמור! לא יכול להיות טוב מכך!"

אירוניה בספרות

פעמים רבות בספרות ובתיאטרון קיימת אירוניה מכוונת. המחבר, המסתמך על ידיעה או הבנה מוקדמת של הקהל, הנקראת פער אירוני, כי גורל מסוים הולך ומתקרב, שם בפי הדמות הדוברת, שהיא בורה ואינה מודעת למצב האמיתי, דברים אשר משמעותם האמיתית, וההפוכה לכוונת הדמות, מובנת לאמיתה רק לקהל, או גורם לה למעשים אירוניים.

השימוש באירוניה היה נפוץ ביותר בטרגדיות היווניות. זאת מכיוון שגורלו של הגיבור הטרגי ידוע מראש ובלתי ניתן לשינוי. לכן פעמים רבות הגיבור מנסה לשנות את גורלו אבל פער בין הידע שלו לידע של הצופים, שנקרא פער אירוני, מוביל לכך שהוא בעצם מביא על עצמו את גורלו המר. הדוגמה המפורסמת ביותר לכך היא במחזה "אדיפוס המלך". אדיפוס מנסה לגלות מי הוא רוצחו של המלך הקודם על מנת לנקום בו, מבלי לדעת שהוא רצח את המלך, שהיה אביו, ונשא את אמו לאישה. פעולותיו מובילות לגילוי ולגורלו האכזר.

אירוניה, ציניות וסרקזם

יש קשר דיאלקטי בין אירוניה וציניות ולכן לעיתים קרובות מבלבלים ביניהם. בשניהם מובעת הטלת ספק המעידה שהסובייקט מוטרד מהפער בין המציאות לבין האופן שבו מדברים עליה. האירוניה נחשבת להתייחסות ראויה יותר מהציניות כיוון שהציני הוא אדם המאבד את האמון בטוב הלב ובהיגיון השכל של אנשים אחרים. האירוני לעומת זאת, אינו מאבד את האמונה התמימה בבני אדם ולעיתים קרובות יטיל ספק גם בעצמו. גישתו של האירוני מרוממת את המציאות ומובילה להחלטות ראויות לגביה. בניגוד לאירוני, גישתו של הציני מתחמקת מהצורך להתמודד ולנסות לשנות את המציאות.

סרקזם הוא סגנון דיבור עוקצני ומריר שמטרתו להקניט או לשים ללעג אדם. הוא שייך להתנהגויות שניתן לסווגן כציניות. הציניות משמשת לעיתים ככיסוי למניעים תוקפניים ויש בה משום מבט מרוחק על החיים וסוג של אובדן האמונה התמה בבני אדם.

ראו גם

• סימן אירוניה
• חוקי מרפי

לקריאה נוספת

• Claire Colebrook (2004). Irony. London: Routledge. ISBN 0-415-25133-8.
• Douglas Colin Muecke (2017). Irony and the Ironic. The Critical Idiom Reissued. London: Routledge. ISBN 9781138229631.

קישורים חיצוניים

• נחום סוקולוב, אירוניה (פרקים בפסיכולוגיה הסגנונית וערך האירוניה בספרות ובחיים), ירושלים, כסלו, התרצ"ה, בפרויקט בן-יהודה
• אילון גלעד, מה ההבדל בין אירוניה, ציניות וסרקזם?, באתר הארץ, 27 ביולי 2016.
• אירוניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אירוניה, דף שער בספרייה הלאומית