תסביך אדיפוס
תסביך אדיפוס הוא השם שניתן על ידי זיגמונד פרויד לשלב תאורטי בהתפתחות בנים שבו הם מאוהבים באימם ומקנאים באביהם שנתפס על ידם כמתחרה. התסביך נקרא על שם אדיפוס מהמיתולוגיה היוונית, שנשא לאישה את מלכת תבאי מבלי ששניהם ידעו שהיא אימו. פרויד הסתמך על פרשנותו לתיאורי מקרה שטיפל בהם בפסיכואנליזה[1] ועל סיפורי מיתולוגיה וסיפורים מתחום האנתרופולוגיה.[2] תסביך אדיפוס הוא חלק מהמודל הפסיכוסקסואלי של פרויד. למרות שהמודל מוכר בפסיכולוגיה הפופולרית, אין לו ביסוס מדעי. מבין המודלים השונים בפסיכואנליזה, זהו המודל הכי שנוי במחלוקת. זהו גם המודל שמתייחסים אליו הכי הרבה כאל פסאודו־מדעי.[3]
מאפיינים
עריכהפרויד התייחס לראשונה לאדיפוס בהקשר הפסיכולוגי במכתב שכתב ב-1897 על "כוחו המרתק של אדיפוס המלך"; הוא שאל את הדימוי מהטרגדיה היוונית כדי להסביר את הנוירוזה אצל הגבר. את המונח "תסביך אדיפוס" טבע לראשונה פרויד במאמרו "סוג מיוחד של בחירת אובייקט שעושה האדם" משנת 1910. פרויד מייחס לכל זכר תשוקה מינית לאם וקנאה רצחנית כלפי האב.
פרויד האמין כי חולים רבים לא הצליחו להתגבר על רגשות ילדות שרוב האנשים מצליחים לכבוש; אלה הם האהבה לאם והקנאה לאב. לטענתו, האב הוא המתחרה המיני של הילד על אמו, בפועל או בכוח. כשהתחושות המיניות הילדותיות של הילד כלפי אמו מציפות אותו, על פי פרויד - הילד מפתח שאיפה למות האב, ופנטזיות על "הצלתה" של האם מידי אביו ונטילת מקומו. משאלות לא-מודעות אלו מעוררות חרדה בלב הילד שמא אביו יסרס אותו כנקמה על רצונו לסלקו, במה שקרוי חרדת סירוס (אנ'). פחד זה הוא שגורם לו להשלים עם מקומו של אביו בסופו של דבר, ולוותר על אהבתו המינית כלפי אימו. נערים מתגברים בדרך כלל על התסביך על ידי התקת רגשותיהם המיניים לנערות בנות גילם.
לפי המודל הפסיכוסקסואלי ורעיון ה"אזורים הארוגניים" של פרויד, תחושת הריגוש של הילד בתקופה זו מתמקדת באזור הארוגני של איבר מינו. הורי הילד, לדברי פרויד, אינם מרוצים מתשומת הלב המופרזת של הילד לאיברו, ומאיימים "לקחת אותו ממנו" אם לא ירפה. התוצאה היא שהילד לומד לנתב ("לעדן", Sublimate) את הליבידו שלו לתחושות פחות מאיימות, כמו חיבתו העמוקה להוריו. הוא מתגבר על אהבתו לאמו ועל כעסו על אביו, בכך שהוא מזדהה עם שניהם. בדרך זו זוכה הילד באני העליון שלו, ותשוקותיו מודחקות במשך תקופת החביון, וחוזרות בתקופת ההתבגרות המינית.
על פי התאוריה של פרויד, ילד שגדל עם דמות אב מרוחקת או עם אם מפתה, או ילד הגדל במשפחה חד הורית שחסרה בה דמות אב, יחווה קושי גדול יותר להשתחרר מאהבתו הילדותית לאימו. לדעתו של פרויד מאחורי רוב הנוירזות של האדם בבגרותו עומד אי פתרון של התסביך האדיפלי.
המושג המקביל, שמתייחס לבת החושקת באביה, נקרא "תסביך אלקטרה".
ביקורת
עריכהתסביך אדיפוס הוא חלק מהמודל הפסיכוסקסואלי של פרויד. למרות שהמודל מוכר בפסיכולוגיה הפופולרית, אין לו ביסוס מדעי. מבין המודלים השונים בפסיכואנליזה, זהו המודל הכי שנוי במחלוקת. זהו גם המודל שמתייחסים אליו הכי הרבה כאל פסאודו־מדעי.[3] באופן כללי, למרות שהתאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית,[4] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.[5] קיימת גם ביקורת על האפקטיביות הנמוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.[6][7]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- ברוניסלב מלינובסקי (2004), "מין והדחקה בחברה הפראית"', תל אביב, הוצאת רסלינג
- אנדרה גרין (2006),"תסביך הסירוס"', תל אביב, הוצאת רסלינג
קישורים חיצוניים
עריכה
- יגאל, י., פסיכואנליזה ותרבות – בין הגלוי לסמוי: תסביך אדיפוס, באתר פסיכולוגיה עברית, 2015
- בטיפולנט - מונח תסביך אדיפוס
- שמעון גלבץ, אדיפוס והספינקס: על תסביך אדיפוס וחשיבותו בהגותו של פרויד, באתר האייל הקורא
- דפנה כצנלסון-בנק, "אבא, תן לילד לפלרטט עם אישתך", באתר ynet, 14 במאי 2009
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "אדיפוס/אנטי אדיפוס", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- topic/oedipal-stage תסביך אדיפוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Wolpe, Joseph; Rachman, Stanley (1960). "Psychoanalytic "evidence": A critique based on Freud's case of little Hans". The Journal of Nervous and Mental Disease. 131 (2): 135–148. doi:10.1097/00005053-196008000-00007.
- ^ Fonagy, Peter; Target, Mary (2006). Psychoanalytic Theories: Perspectives from Developmental Psychopathology. Whurr Publishers. ISBN 9781861562395. OCLC 749483878.
- ^ 1 2 Scott Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Psychology: From inquiry to understanding, 3rd edition, Pearson, 2015, עמ' 582
- ^ Frederick Crews, The Verdict on Freud, Psychological Science 7, 1996-03, עמ' 63–68 doi: 10.1111/j.1467-9280.1996.tb00331.x
- ^ Mario Bunge, The philosophy behind pseudoscience, Skeptical Inquirer, 2006, עמ' 29-37
- ^ Evan Mayo-Wilson et al, Psychological and pharmacological interventions for social anxiety disorder in adults: a systematic review and network meta-analysis, The Lancet Psychiatry 1, 2014-10, עמ' 368–376 doi: 10.1016/S2215-0366(14)70329-3
- ^ Xinyu Zhou et al, Comparative efficacy and acceptability of psychotherapies for depression in children and adolescents: A systematic review and network meta-analysis, World Psychiatry 14, 2015-06, עמ' 207–222 doi: 10.1002/wps.20217