ניסן

חודש בלוח העברי
►► ניסן ◄◄
יום טוב / שבתון חג שאיננו שבתון יום זיכרון או צום

ניסןאכדית: nisannu[1][2]), הוא חודש בלוח הבבלי ובלוח העברי, הראשון במספר לפי המסורת המקראית והשביעי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בתחילת האביב בארץ ישראל.

בחודש זה יש 30 ימים. א' בניסן יכול לחול בימים ראשון, שלישי, חמישי ושבת.

שמות החודש

עריכה

כמו כל שמות החודשים המקובלים בלוח השנה העברי מאז השיבה מגלות בבל, שמו של החודש הובא מהתרבות הבבלית[3], יחד עם מרכיבים תרבותיים נוספים, אשר הבולט והחשוב שבהם הוא הכתב העברי, המקובל מאז ועד היום. מקור השם במילה האכדית "ניסנו", ומשמעו ניצן[2], שפריחתו באביב, ככתוב: ”הניצנים נראו בארץ” (מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק י"ב). שמו של החודש מופיע במגילת אסתר: ”בחדש הראשון הוא חדש ניסן (מגילת אסתר, פרק ג', פסוק ז'), ובספר נחמיה: ”ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך” (ספר נחמיה, פרק ב', פסוק א'). בביתא ישראל החודש נקרא ליסן.

משמעות מאוחרת לשם הבבלי נדרשה על ידי חז"ל, והיא נגזרת מדמיון צלילי: ניסן מלשון נס, משום שנעשו בו ניסים לישראל[4].

במקרא מכונה חודש ניסן בשם "החודש הראשון"[5] וכן "ראש חדשים"[6], בציווי מקראי מיוחד שנאמר למשה רבנו זמן קצר לפני יציאת מצרים, ציווי שכלל גם את מצוות קידוש החודש: "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב, ב'). שם זה מופיע גם במגילת אסתר "בחודש הראשון הוא חדש ניסן[7].

טעם נוסף לכך כתב רבי אברהם אבן עזרא ”וידענו כי מצוות רבות הן בתורה זכר ליציאת מצרים, והנה ראוי חודש זה להיות תחלת חשבון ישראל”.

חודש ניסן נקרא במקרא גם בשם "חודש האביב": "את חג המצות תשמר: שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך, למועד חדש האביב, כי בחדש האביב יצאת ממצרים" (שמות ל"ד, יח). רמז נוסף ניתן לשם חודש האביב שהוא אב-י"ב כלומר הראשון לי"ב = שנים-עשר החודשים.

מאפייני החודש

עריכה

ראש חודש ניסן שימש בתקופת התנ"ך ובתקופה התלמודית, כראש השנה למלכים, ובו התחילו למנות את שנות מלכי יהודה. בקרב יהודי תוניסיה ולוב נהוג טקס הנערך בערב ראש חודש ניסן ומכונה "בשישה" או "בסיסה". הטקס כולל איחולים לשנה טובה וברוכה, כציון לשנה חדשה, המתחילה, כאמור, בניסן, על-פי מסורות קדומות.

בהלכה, בכל חודש ניסן לא צמים ולא אומרים בתפילה תחנון, ונוהגים שאין מספידים בו. על פי הדעה המקובלת בחז"ל, חנוכת המשכן הייתה בא' בניסן, ובשנים עשר הימים ממנו עד י"ב בניסן הקריבו נשיאי שנים עשר השבטים קורבנות, נשיא ליום. זכר לכך, נוהגים לקרוא בכל יום את הפסוקים המתארים את קרבן הנשיא שהקריב באותו יום.

בחודש ניסן חל חג הפסח, ובו מתחילה ספירת העומר הנמשכת עד לחג השבועות.

ברכת החמה, שאותה מברכים פעם ב־28 שנה, חלה כמעט תמיד במהלך חודש ניסן[8].

בחודש זה נוהגים לברך את ברכת האילנות, שזמנה הוא באביב. בנוסף נאמר על חודש זה ש"לא חמה קשה ולא צינה קשה" ולכן יצאו בני ישראל ממצרים בחודש זה[9].

חשבון התקופות מיוסד על ניסן, בהתאם לדעת רבי יהושע שבחודש ניסן נברא העולם, על פי דעתו ניסן הוא גם חודש הגאולה: "בניסן נגאלו (ממצרים), בניסן עתידין ליגאל"[10].

מזלו של החודש הוא טלה[11]. בלוח השנה במגילות קומראן מזלו הוא מזל שור.

מועדים עיקריים

עריכה

מאורעות במסורת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה