אירופה אירופה

אירופה אירופה (בגרמנית: Hitlerjunge Salomon; בתרגום לעברית: "שלמה של הנוער ההיטלראי") הוא סרט קולנוע גרמני משנת 1990 שבוים על ידי אניישקה הולנד. הסרט מבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של שלמה פרל ("קוראים לי שלמה פרל"), ומספר על נער יהודי שנרדף על ידי הנאצים והתחזה לארי במהלך שנות הכיבוש הנאצי, ואף למד בפנימייה של הנוער ההיטלראי. בסרט מככבים מרקו הופשניידר וג'ולי דלפי.

אירופה אירופה
Europa Europa

כרזת הסרט
בימוי	אניישקה הולנד
הופק בידי	ארתור בראונר, מרגרט מנגוז
תסריט	אניישקה הולנד, על פי ספרו של שלמה פרל
עריכה	איזבל לורנטה אווה סמאל
שחקנים ראשיים	מרקו הופשניידר ג'ולי דלפי
מוזיקה	זביגנייב פרייזנר
צילום	יאצק פטריצקי
מדינה	צרפת, גרמניה, פולין
חברת הפקה	Les Films du Losange
חברה מפיצה	נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	14 בנובמבר 1990, צרפת
משך הקרנה	115 דקות
שפת הסרט	גרמנית
סוגה	סרט דרמה, סרט מלחמה, סרט היסטורי, סרט המבוסס על יצירה ספרותית, סיפור התבגרות, סרט ביוגרפי
הכנסות באתר מוג'ו	europaeuropa
פרסים	פרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר
דף הסרט ב־IMDb

הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר. בנוסף, הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ב-1991.

עלילה

סאלק (שלמה) ומשפחתו חיים בעיר פיינה, שגרמניה. בעקבות ליל הבדולח, הוריו שולחים אותו ואת אחיו לפולין במחשבה ששם בטוח יותר. בפולין הוא מתערה בחברה ולומד לדבר גם פולנית. כאשר הגרמנים תוקפים את פולין בספטמבר 1939, סאלק ואחיו נשלחים למזרח, לברית המועצות. בזמן הבריחה סאלק ואחיו נפרדים, סאלק נופל למים וניצל על ידי חייל רוסי. כאשר הוא מגיע לברית המועצות הוא עובר לבית יתומים, מתערה שם בחברה, ולומד רוסית ואת תורת הקומוניזם.

הוא חי בבית היתומים במשך שנתיים, וכאשר הגרמנים תוקפים את ברית המועצות, בית היתומים ננטש וסאלק מופרד מיתר היתומים. הוא נתפס על ידי הגרמנים ומעמיד פני גרמני ארי. אחד ממכריו הפולנים מלשין שהוא יהודי. אך החיילים מאמינים דווקא לסאלק ולא למלשן. הלוחמים הגרמנים משתמשים בסאלק כמתרגם, בשל היכרותו עם השפות גרמנית, רוסית ופולנית. הוא בונה לעצמו זהות חדשה, לפיה הוא גרמני בשם יוזף "יופ" פרייל מלטביה.

רוברט, חייל הומוסקסואל שהתיידד עם סאלק מגלה שהוא נימול, ומבין מכך שהוא יהודי, אך מבטיח לא לספר לאף אחד. השניים הופכים להיות חברים קרובים. עם זאת, סאלק מודע לסכנה האורבת לו, ומנסה לערוק לצבא הסובייטי לאחר מות חברו. בניגוד לתוכניותיו, הרוסים נכנעים, והוא נודע כגיבור בקרב הגרמנים. עובדה זו אפשרה לו לעזוב את החזית ולהצטרף לבית ספר לנערי היטלר בבראונשוויג. הוא מאומץ על ידי באנפיהרר בשם מורדהורסט שהיה אציל מפומרניה.

בבית הספר הוא מתאהב בנערה גרמניה בשם לני, נאצית קנאית, אך מכריח את עצמו לקבל את העובדה שאהבתם אינה אפשרית. אמה של לני חושדת שיוזף הוא אינו מי שהוא טוען להיות, והוא מתוודה בפניה שהוא יהודי. אמה של לני לא גילתה זאת לאיש, ודרכי השניים נפרדו.

במשך שלוש שנים סאלק מסתיר את יהדותו בפנימיית נוער היטלר. הוא מתחמק מבדיקות רפואיות ומרמה שוב ושוב את הפקידים, שבודקים את הניירת. עד, שבסופו של דבר, העיר בה מצויה הפנימייה מופצצת, ותיק החקירה על אודות מסמכיו עולה באש.

עוד כשהיה סאלק בבית היתומים הוא גילה שהוריו נשלחו לגטו לודז'. כעת, כחבר במוסד יוקרתי של נוער היטלר, הוא נוסע באחת החופשות לנסות ולאתרם בגטו. הוא עולה על רכבת חשמלית שחוצה את הגטו ומנסה לאתרם בצפייה דרך החלון. אך ללא הואיל. את הוריו ואת אחותו הוא לא מוצא יותר לעולם.

בימיה האחרונים של המלחמה, נערי היטלר נשלחים לחזית, כעת בברלין, והוא מצליח להיכנע לרוסים. שוביו אינם מאמינים שהוא אינו גרמני, ועומדים לירות בו. הם גם מטיחים בפניו שהוא, כביכול, מהאחראים לשואה. הוא מופתע לגלות שיהודים הושמדו במחנות השמדה, ומתחיל להתנצל. למזלו, אחיו, שזה עתה השתחרר ממחנה השמדה, מזהה אותו. משחררים אותו זמן קצר לאחר מכן, והוא מהגר לארץ ישראל (שהייתה באותו זמן בשלטון מנדט בריטי), שם הוא מאמץ בחום את מורשתו היהודית.

שלמה פרל עצמו מופיע בסרט, בסצנת סיום קצרה המוקדשת לו, בה הוא שר בעברית את הפסוק "הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה-נָּעִים-שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד" (תהילים קל"ג, א).

הפקת הסרט

הסרט דובר שלוש שפות: גרמנית, פולנית ורוסית. חלק מהשחקנים, שדמותם מדברת שפה מסוימת, אינם מדברים בשפת הדמות, אלא מדובבים אליה במקור. כך, למשל, ג'ולי דלפי הצרפתייה, דיברה באנגלית, כששיחקה את לני הגרמניה, ודובבה לגרמנית לאחר הצילום. מרקו הופשניידר, שדמותו מדברת בשלוש שפות, דיבר על הסט רק בשתיים מהן, ודובב לשלישית לאחר הצילום.

דוגמאות להבדלים בין הספר לסרט

למרות שעיקר העלילה זהה בספר ובתסריט, יש ביניהם הבדלים רבים. להלן מספר דוגמאות:

• בספר, פרל לא נשא נשק ולא היה בפעולות לוחמה של ממש. הוא היה מתורגמן של יחידה קרבית, בתקופה בה לא הזדמן ליחידה להשתתף בקרבות. בספר הוא רואה חיילים מיחידה מקבילה יורים בגורי חתולים ולא את חבריו ליחידה היורים בבני אדם.
• החייל הנאצי הומוסקסואל שמגלה את סודו של פרל אך לא מסגירו, על-פי הספר שמו היינץ והוא קצין הרפואה של הגדוד בו שהה. ההטרדות המיניות בספר קשות יותר מאשר בסרט. היינץ מנסה לאנוס את פרל תוך שימוש במטפחת ספוגה באתר.
• פרל התאהב בנערה בשם לני, שבסרט מתוארת כנאצית קנאית שונאת יהודים, אולם בספרו הוא תיאר אותה באור שונה לגמרי. כך, כשגילה לה לאחר השחרור שהוא יהודי, הגיבה בהומור "לפחות כבר לא יענישו אותי על ביזוי הגזע". כמו כן, למרות שמצוין בספר, כי לני הייתה חשובה עבור פרל, הספר ממעט לספר על אודותיה. אולם בסרט היא אחת הדמויות הראשיות.
• החלק האחרון בסרט, בו הוא נלכד בידי הסובייטים וכו', הוא בדיוני. בספרו, שלמה פרל תיאר כיצד הוא וחיילים לא מיומנים נוספים נתפסו בידי חיילים אמריקאים במוצב בו שהו בסוף המלחמה, ושוחררו כעבור יום אחד. הוא חבר ליהודים ללא קושי מיוחד.
• פרל נפגש לאחר שחרורו עם אחיו יצחק ואשתו, ובארץ ישראל פגש גם באחיו דוד. אחותו ברטה, שבסרט נרצחה עוד בליל הבדולח בגרמניה, ברחה, על פי הספר, מגטו לודז' והספיקה לבקרו בבית היתומים הקומוניסטי. מאז נעלמו עקבותיה.

קישורים חיצוניים

• "אירופה אירופה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "אירופה אירופה", באתר נטפליקס
• "אירופה אירופה", באתר AllMovie (באנגלית)
• "אירופה אירופה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "אירופה אירופה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "אירופה אירופה", באתר Metacritic (באנגלית)
• "אירופה אירופה", באתר אידיבי
• "אירופה אירופה", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
• "אירופה אירופה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)