אכיפה מנהלית

אכיפה מנהלית היא סמכות ענישה המוענקת לפקחי הרשות המבצעת, מבלי שיזדקקו לשם כך לפנייה במשפט פלילי אל הרשות השופטת.

מנגנון האכיפה העיקרי שכוללת החקיקה הוא ההליך הפלילי, שבמסגרתו רשאי בית המשפט להטיל עונש על מי שהורשע בדין. דברי ההסבר להצעת חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך עמדו על הקושי שבהליך הפלילי:

"ההליכים הפליליים, מעצם טיבם, הם מורכבים, בשל דרישות המשפט הפלילי ברוב המקרים, לקיום יסוד נפשי של מחשבה פלילית ובשל נטלי ההוכחה המיוחדים הנדרשים בהליכים אלה, ולפיכך המנגנון של הפעלת הליך פלילי הוא איטי ויקר. לרשות ניירות ערך ולפרקליטות המדינה משאבים מוגבלים, כך שאין להם אפשרות להתייחס לכלי הפלילי כמכשיר אפקטיבי לשימוש רחב. זאת, לצד חוסר ההתאמה, במקרים מסוימים, בין חומרת ההפרה לשימוש בהליך הפלילי, המתבטא בכך שהפרות מסוימות של חוק ניירות ערך אינן מצדיקות את חומרתו של עונש המאסר ואת הטלת הקלון הכרוך באישום פלילי על מי שההליך הופעל כנגדו. מורכבות ומסורבלות ההליך והעלויות הרבות הכרוכות בו לצד אי–התאמתו לכלל ההפרות, גורמים לכך שנעשה בו שימוש בפועל רק בחלק מהמצבים, וכפועל יוצא מכך - להיעדר הרתעה מספקת. בנוסף, התמשכות ההליך הפלילי גורמת לעיתים לעינוי דין, שנמשך לאורך שנים רבות."

לשם התגברות על קשיים אלה קיים בישראל (ובמדינות נוספות, בהן ארצות הברית, בריטניה, גרמניה וצרפת) מנגנון של אכיפה מנהלית, המאפשר לפקחים של גוף פיקוח, כגון רשות ניירות ערך, רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה להטיל עונש, בדרך כלל עיצום כספי, סמוך מאוד לאיתור הפרה של החוק. מי שהוטל עליו עונש באכיפה מנהלית רשאי, אם קיבל לכך זכות לפי החוק המסמיך, לערור על כך בפני בית משפט.

חוקי ישראל הכוללים הסמכה לאכיפה מנהלית

הסמכה לאכיפה מנהלית קיימת בעשרות חוקים, להלן דוגמאות אחדות:

• חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, קובע לרשות להגנת הפרטיות סמכויות פיקוח, כולל כניסה לחצרים וחיפוש, דרישת ידיעות ומסמכים, ומאפשר לקבוע תוצרים אכיפתיים ובכללם קנסות מינהליים, התליית מאגר מידע ועוד.
• חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005, מאפשר לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון להטיל עיצום כספי על הפרה של חוק זה.
• חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, כפי שתוקן בשנת 2011, כולל אכיפה מנהלית על ידי רשות ניירות ערך, המאפשר לרשות ניירות ערך להטיל עיצום כספי שגובהו עד 5 מיליון ש"ח, לדרוש תשלום פיצויים לנפגעי ההפרה, לדרוש נקיטה של פעולות לתיקון ההפרה ולמניעת הישנותה, לאסור על כהונה בגופים מסוימים, להתלות רישיון ולהטיל ענישה על תנאי.
• חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011: מפקח עבודה שהוסמך לכך על ידי שר העבודה והרווחה מוסך להטיל עיצום כספי, שגובהו מגיע לעשרות אלפי שקלים להפרה אחת, על שלל הפרות של חוקי העבודה המפורטות בחוק.
• חוק התחרות הכלכלית, תשמ"ח-1988, מעניק לרשות התחרות סמכות לאכיפה מנהלית, ובה הטלת עיצום שגובהו מגיע ל-100 מיליון ש"ח.
• חוק המים, תשי"ט-1959, מסמיך את מנהל הרשות הממשלתית שמונה לפי חוק זה להטיל עיצום כספי המגיע ל-250,000 ש"ח על הפרת חוק זה.
• חוק אוויר נקי, תשס"ח-2008, מסמיך את ראש אגף איכות אוויר במשרד להגנת הסביבה להטיל עיצום כספי העולה על 900,000 ש"ח, על הפרת חוק זה.
• חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, תשס"ז-2007, מסמיך את מנכ"ל משרד הביטחון ואת אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד זה להטיל עיצום כספי על הפרת חובות מסוימות שנקבעו בחוק זה.
• חוק שירות מידע פיננסי, התשפ״ב–2021, מסמיך מאסדרים לפי חוק זה (המפקח על הבנקים, רשות ניירות ערך ועוד) להטיל עיצום כספי על הפרת חוק זה.

לקריאה נוספת

• רון שפירא, מאכיפה פלילית לאכיפה מינהלית, הוצאת נבו, 2019.

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.