אלברטו אסקרי
אלברטו אסקרי (13 ביולי 1918 - 26 במאי 1955) היה נהג מרוצים איטלקי, שזכה פעמיים באליפות הפורמולה 1. הוא החל את דרכו במרוצי אופנועים ובהמשך עבר להתחרות במגוון מרוצי מכוניות.
 | |||||||||||||||||
| לידה |
13 ביולי 1918 מילאנו שבאיטליה | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 במאי 1955 (בגיל 36) מונצה, איטליה  | ||||||||||||||||
| לאום |
 איטליה | ||||||||||||||||
| מקום קבורה |
בית הקברות הגדול במילאנו | ||||||||||||||||
| תקופת הפעילות |
? – 26 במאי 1955 | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
אנטוניו אסקרי, אביו של אלברטו היה גם הוא נהג מרוצים. הוא נהרג בתאונה במהלך הגרנד פרי הצרפתי ב-26 ביולי 1925, כשהוא בן 36. גם בנו נהרג בתאונה שארעה במהלך ההכנות למרוץ ב-26 במאי 1955, וגם הוא היה בן 36 במותו.
שנים ראשונות
עריכהאלברטו אסקרי נולד במילאנו, בנו של אנטוניו אסקרי, נהג מרוצים שכיכב בשנות ה-20 בקבוצת אלפא רומיאו. שבועיים לפני יום הולדתו השביעי נהרג אביו בתאונה שהתרחשה במהלך הגרנד פרי הצרפתי[1]. הוא החל להתחרות במרוצי אופנועים ובגיל 19 הוחתם כרוכב בקבוצת ביאנקי. בשנת 1940 התחרה, ביחד עם בן דודו, במרוץ המילה מילייה (Mille Miglia). השניים התחרו, כשהם נוהגים בדגם אאוטו אביו קוסטרוזיוני 815, רכב המרוצים הראשון שיוצר על ידי אנצו פרארי כעצמאי[2].
במהלך מלחמת העולם השנייה, המוסך המשפחתי שהיה בהנהלת אלברטו, העניק שירות לרכבי הצבא האיטלקי. באותה תקופה הקים יחד עם שותפו, לואיג'י וילורסי, עסק לאספקת דלק לכוחות הצבא ששהו בצפון אפריקה. הצמד שרד התהפכות שאירעה בנמל טריפולי בעת שהובילו משלוח של משאיות. בשל העובדה שהעסק שהקים סיפק שירותים לצבא קיבל פטור מגיוס לצבא כלוחם[3].
קריירת מרוצים
עריכהלאחר סיום המלחמה החל אסקרי להשתתף בתחרויות כשהוא נוהג במזארטי 4CLT. בן זוגו לקבוצה היה שותפו העסקי, וילורסי. הצמד זכה להצלחה רבה במרוצים שנערכו בצפון איטליה ולאסקרי הודבק הכינוי "צ'יצ'ו" (באיטלקית: Ciccio), שמשמעותו "גוץ שמנמן". בשנת 1946 פורסמו תקנות הפורמולה 1, לקראת האליפות שתוכננה להפתח ארבע שנים מאוחר יותר. בתקופת המעבר עד להתחלת האליפות הרשמית השתתף וניצח במגוון תחרויות ברחבי אירופה. הוא ניצח את הגרנד פרי של סן רמו בשנת 1948[4], סיים שני במרוץ שנערך בסילברסטון, אנגליה וניצח את הגרנד פרי שנערך בבואנוס איירס בינואר 1949. בעקבות ההצלחה הוחתמו אסקרי ווילורסי בקבוצת פרארי. באותה שנה זכה בשלושה מרוצים נוספים[5].
אליפות הפורמולה 1 נפתחה בשנת 1950. אסקרי ערך את הופעת הבכורה באליפות בגרנד פרי מונקו, המרוץ השני בעונה[6], לצידם של וילורסי וריימונד סומר, צמד נהגי הקבוצה. את המרוץ סיים במקום השני, אחרי חואן מנואל פנג'יו[7]. דגם הטיפו 125 של הקבוצה לא היה מספיק חזק בשביל להתמודד עם דגמי האלפא רומיאו ובמהלך העונה הוחלף בדגם ה-275 ולאחר מכן בדגם ה-375 בעל מנוע בנפח 4.5 ליטרים. הדגם החדש אפשר לאסקרי לנצח את הגרנד פרי שהתקיים בברצלונה, תחרות שלא הייתה חלק מסבב האליפות[8].
בעונת 1951 ניצח את גרנד פרי גרמניה שהתקיים במסלול הנורבורגרינג ואת הגרנד פרי האיטלקי. לקראת המרוץ האחרון בעונה דורג במקום השני בפער של 2 נקודות בלבד אחרי פנג'יו. אסקרי זינק למרוץ מהפול פוזישן, אך בחירת צמיגים לא נכונה אפשרה לפנג'יו לעקוף אותו, לנצח את המרוץ ולזכות באליפות.
אלפא רומיאו, שזכתה באליפות בשנים הראשונות, פרשה מן האליפות לפני עונת 1952. אסקרי פרש ממרוץ האינדינאפוליס 500, בו היה הנהג האירופאי היחיד שלקח חלק. בהיעדר תחרות לא התקשה לנצח את ששת המרוצים האחרונים של העונה וזכה באליפות הראשונה עבורו ועבור הקבוצה. רצף הניצחונות נמשך עם שלושה ניצחונות בפתיחת עונת 1953. המשך העונה ניצח שני מרוצים נוספים וזכה באליפות השנייה ברציפות.
בעקבות ויכוח על גובה שכרו עזב את פרארי וחתם בקבוצת לנצ'יה. הקבוצה לא הצליחה להשלים את בניית הרכב בזמן לתחילת העונה. הקבוצה אישרה לאסקרי להתחרות בשני מרוצים עבור מזארטי ובגרנד פרי האיטלקי התחרה עבור פרארי. במהלך העונה התחרה וניצח במרוץ המילה מילייה (Mille Miglia), שלא היה חלק מאליפות הפורמולה[9]. דגם הלנצ'יה D50 היה מוכן לבסוף למרוץ סיום העונה, שנערך בספרד[10].
עונת 1955 החלה בצורה טובה עבור אסקרי, שניצח את המרוצים בטורינו ונאפולי, מרוצים שלא נכללו בסבב האליפות. ב-22 במאי, במהלך גרנד פרי מונקו, נכנס לאחת הפניות במהירות גבוהה מידי. כתוצאה מכך, עבר את המחסומים ושקי החול שהוצבו בצידי המסלול וצלל עם רכבו לתוך הים. לאחר מספר שניות צף ועלה על פני המים. הוא הועלה לספינה כשהוא סובל משבר באף וחבלות קלות בלבד[11].
ארבעה ימים לאחר התאונה הלך לבקר את יוג'ין קסטלוטי במסלול המרוצים של מונזה בו בחן את דגם הפרארי מונזה 750 החדש לקראת מרוץ 1,000 הק"מ בו היו אמורים השניים לקחת חלק. אסקרי לא היה אמור לנהוג ברכב, אך החליט לבצע מספר הקפות. בהקפה השלישית החליקה המכונית והתהפכה פעמיים לפנים. תוך כדי ההתהפכות נזרק אסקרי מהרכב, כתוצאה מכך נפצע קשה ומת מפצעיו לאחר מספר דקות[2]. נקבר בבית הקברות הגדול במילאנו.
הנצחה
עריכהלאחר מותו של אסקרי קראה עיריית רומא רחוב בעיר על שמו. מסלול במונזה, בו מצא את מותו, קרא לאחת הפניות על שמו. בשנת 1992 נבחר על ידי התאחדות הספורט המוטורי הבינלאומית להיכל התהילה.
בשנת 1998 בבריטניה הוקמה חברה Ascari Cars לייצור מכוניות ספורט. מכונית אסקארי A10 הגיע למהירות של מעל ל-300 קמ"ש[12].
קישורים חיצוניים
עריכה
- אלברטו אסקרי, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
- Hall of Fame - Alberto Ascari, באתר הרשמי של פורמולה 1.
- אלברטו אסקרי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אלברטו אסקרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Grand Prix History - Antonio Ascari, grandprixhistory.com
- ^ 1 2 Alberto Ascari-Bio,motorsportmagazine.com
- ^ Cursed natural talent, 8w.forix.com
- ^ 1948 Grands Prix
- ^ 1949 Grands Prix
- ^ קבוצת פרארי לא לקחה חלק במרוץ הפתיחה של האליפות עקב ויכוח עם המארגנים על גובה התשלום הנדרש
- ^ Grand Prix Results: Monaco GP, 1950, grandprix.com
- ^ בשנים הראשונות של האליפות נערכו במהלך העונה מספר גדול של תחרויות, אך רק חלקן נחשב לצורך צבירת הנקודות באליפות
- ^ Mille Miglia 1954 grandprixhistory.com
- ^ Formula 1's greatest drivers. Number 11: Alberto Ascari, BBC.co.uk, 12 ביולי 2012
- ^ Grand Prix Results: Monaco GP, 1955, grandprix.com
- ^ .https://books.google.co.il/books?id=mX3rEnB74eYC&dq=Ascari+A10&pg=PA69&redir_esc=y#v=onepage&q=Ascari%20A10&f=false