אלברט בראון
מייג'ור גנרל אלברט איגר בראון (באנגלית: Albert Eger Brown; 13 ביוני 1889 – 12 באוקטובר 1984) היה קצין מעוטר בשירות צבא ארצות הברית. אחרי שסיים את הכשרתו בהאקדמיה הצבאית של ארצות הברית, שירת הן במשלחת פנצ'ו וייה והן בשתי מלחמות העולם. בראון ידוע בעיקר כמפקד דיוויזיית הרגלים ה-7 במהלך הקרב על האיים האלאוטיים.
 | |
| לידה |
13 ביוני 1889 צ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 1984 (בגיל 95) נאשוויל, טנסי, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות הלאומי ארלינגטון  |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה | |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1912–1949 (כ־37 שנים) |
| דרגה |
 מייג'ור גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה | |
  | |
אחרי המלחמה, בראון שימש כיושב ראש הנציבות האמריקאית-סובייטית המשותפת בקוריאה. בתפקידו זה, עיקר עיסוקו היה בניהול דרום קוריאה ובמשא ומתן עם ברית המועצות. בראון סיים את הקריירה שלו ב-1949 כגנרל[1][2][3].
ראשית הקריירה
עריכה_at_West_Point_in_1912.png)
אלברט איגר בראון נולד ב-13 ביוני 1889 בצ'ארלסטון שבקרוליינה הדרומית, והיה בנם של סמואל קלוד בראון ופני מאי הרץ. אביו, בן למשפחת מהגרים סקוטים, היה בעלים שותף ומנכ"ל חברת הכרייה בולטון, שעסקה בכריית פוספט.
בצעירותו, השלים אלברט לימודים בבית ספר פרטי וציבורי בצ'ארלסטון וסיים את הלימודים בתיכון צ'ארלסטון ב-1907. לאחר מכן החל ללמוד בקולג' צ'ארלסטון, אבל עזב שנה אחר כך, כשקיבל שיבוץ לאקדמיה הצבאית של ארצות הברית, שם היה פעיל בפוטבול ובקליעה וקיבל את הכינוי "ברפי"[2].
בראון השלים את ההכשרה במקום ה-78 בכיתה של 95 חניכים ב-12 ביוני 1912 עם תואר במדעים ושובץ כלוטננט שני בזרוע הרגלים. בראון הוצב לאחר מכן לרגימנט הרגלים ה-4 בפורט קרוק שבנברסקה וליווה את מערב הגדוד לגלווסטון שבטקסס, בינואר 1913 כחלק ממלחמת הגבול המקסיקני בפנצ'ו וייה.
בראון שירת בגלווסטון עד אפריל 1914, אז שט עם הרגימנט שלו לוראקרוס שבמקסיקו כחיל מצב במקום אחרי פלישת ארצות הברית. הוא קודם ללוטננט ראשון, ביולי 1916 וקיבל את הפיקוד על מחלקת רגלים ברגימנט הרגלים ה-4.
אחרי כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה באפריל 1917, קודם בראון לדרגת קפטן ב-15 במאי ונקרא לגטיסבורג שבפנסילבניה, שם הצטרף לרגימנט הרגלים ה-59 שזה עתה הוקם. הוא מונה לשליש הגדוד. הוא נותר בתפקידו זה עד נובמבר, אז נשלח לקמפ גרין שבקרוליינה הצפונית, אז מונה לשליש הבריגדה ה-8 תחת הדיוויזיה ה-4, בפיקודו של בריגדיר גנרל סמואל מילר.
בראון קודם לדרגה זמנית של מייג'ור ונשלח לצרפת ביוני 1918. הוא השתתף בקרב השני על המארן, ולאחר מכן מונה לשליש הדיוויזיה ה-92 והבריגדה ה-183. הוא לקח חלק בקרבות בהרי הווז', יער ארגון ומארבאך, ואחרי שביתת הנשק עם גרמניה ב-11 בנובמבר 1918, הוא צורף למפקדת הדיוויזיה ה-92 בפיקודו של בריגדיר גנרל ג'יימס ארווין.
בין המלחמות
עריכהבראון חזר עם הדיוויזיה לארצות הברית בפברואר 1919 ושירת לתקופת קצרות בקמפ אפטון שבניו יורק וקמפ מייד שבמרילנד, לפני שמונה לבוחן במחוז ה-8 של קורפוס האימונים של כוחות המילואים, באפריל 1919. בנוסף, הוא הוחזר לדרגת קפטן.
בראון המשיך בדרגה זו למשך ארבע השנים הבאות, עד שהועלה לדרגת מייג'ור באפריל 1923, כשמונה לפרופסור למדעי הצבא והטקטיקה באוניברסיטת דקוטה הצפונית. בראון שובץ לאחר מכן לבית הספר לרגלים בצבא שבפורט בנינג, ג'ורג'יה בספטמבר אותה שנה והשלים קורס קציני רגלים ביוני 1924.
הוא עבר הכשרה נוספת זמן קצר לאחר מכן, כשנשלח כסטודנט בית הספר לפיקוד צבאי בפורט ליוונוורף שבקנזס. בראון סיים את ההכשרה ביוני 1925 ושירת בפורט בנג'מין האריסון שבאינדיאנה בטרם נשלח להוואי כחלק מהמחלקה הצבאית שבמקום, בפיקודו של מייג'ור גנרל אדוארד מן לואיס.
בראון שב ליבשת ביוני 1929 ונרשם למכללת המלחמה של צבא ארצות הברית בוושינגטון די. סי. לאחר שנה השלים את לימודיו. לאחר מכן נרשם למכללת המלחמה של הצי שברוד איילנד ביולי 1930, והשלים גם שם את לימודיו ביוני 1931.
לאחר מכן, נקרא שוב לוושינגטון והצטרף לצוות למחלקת המלחמה הכללית, שם שירת תחת דאגלס מקארתור, עד אוקטובר 1935. בתפקיד זה, קודם לדרגת לוטננט קולונל באוגוסט 1935.
בשיבוץ הבא שלו חזר לפורט בנינג, שם הצטרף לחבר הרגלים, שם פיקד על פיתוח כלי נשק וציוד. לאחר מכן שימש כמפקד הגדוד הראשון שברגימנט הרגלים ה-29 בין ספטמבר 1938 למאי 1939, אז עבר לפקד על הגדוד הראשון ברגימנט הרגלים ה-38. בתפקיד זה השתתף בהדגמת טכניקות לחימה חדשות עבור פרחי קצונה בפורט בנינג.
בראון שב לוושינגטון באפריל 1940 ומונה לעוזר לקצין התקציבים והתכנון. אחרי קידומו לקולונל בפברואר 1941, מונה לקצין התקציבים והתכנון. בתפקיד זה היה אחראי על הכנת בקשות תקציבים שהוגשו לקונגרס וקודם לדרגה זמנית של בריגדיר גנרל באוגוסט 1941.
מלחמת העולם השנייה
עריכהאחרי המתקפה היפנית על פרל הארבור וכניסת ארצות הברית למלחמה בדצמבר 1941, בראון מונה לעוזר מפקד דיוויזיית הרגלים ה-7, בפיקודו של מייג'ור גנרל צ'ארלס ווייט. בראון לקח חלק באימונים האמפיביים של בנהר סלינס, ואחרי קידום זמני לדרגת מייג'ור גנרל, החליף את ווייט בפיקוד על הדיוויזיה במאי 1942[1][2][3].
בראון שירת במשך כמה חודשים באימונים בקמפ סנט לואיס שבקליפורניה, וכן השתתף באימון במדבר מוהאבי, ובהמשך שוב באימונים האמפיביים תחת מייג'ור גנרל הולנד סמית' מהמארינס.
הקרב על האיים האלאוטיים
עריכה
אחרי נחיתת היפנים באיים אטו וקיסקה שבאיים האלאוטיים, בראון מונה למפקד כוח המשימה לשחרור אטו, ותחת פיקודו היו 16 אלף חיילים. תוכניתו של בראון הייתה להתקדם במקביל מצפון ומזרח האי, וכך לדחוק את היפנים לצפון מזרח האי[4].
התקדמות הכוח הייתה איטית בשל ירי מקלעים וצלפים יפנים, ובראון ביקש סיוע בהפצצות מהים ותגבורת. האדמירל תומאס קינקייד, מפקד הכוח באוקיינוס השקט, חשש מהצוללות היפניות שתקפו את כלי השיט שלו מספר ימים לפני כן. בראון הוסיף לבקש סיוע בכוחות הנדסה וציוד לסלילת כבישים, אולם קינקייד היה מהוסס לגבי הבקשה, בשל היעדר פריצת דרך ואבידות כבדות, השתכנע שבראון נבלם[2][5][6][7].
קינקייד התייעץ בסוגיה עם הגנרלים ג'ון דוויט וסיימון בוליבר באקנר, אשר המליצו על החלפתו של בראון. את בראון החליף מייג'ור גנרל יוג'ין לנדרום, ובראון חזר לארצות הברית לשיבוץ מחדש.
שירות בארצות הברית
עריכהעם הגעתו לארצות הברית, קיבל בראון תפקיד עורפי כמפקד בסיס האימונים של צבא ארצות הברית בקמפ וילר שבג'ורג'יה. נדמה היה שבראון יישאר בתפקיד מעין זה עד סוף המלחמה, אבל הוא קיבל הזדמנות נוספת כשהוצע לו להצטרף למערכה באירופה.
החזית באירופה
עריכהבדצמבר 1944 הצטרף בראון למפקדת המבצעים של החזית באירופה (E.T.Oׂ), שם הצטרף למפקדת דיוויזיית הרגלים ה-35 תחת מייג'ור גנרל פול באד, ושירת בבלגיה לתקופה קצרה. לאחר מכן מונה למפקד פיקוד תגבורות כוחות היבשה, והיה אחראי מתוקף תפקידו על האספקה לכל היחידות בחזית אירופה שהיו תחת המפקדה, עד תחילת אפריל 1945, אז הוצב כמפקד דיוויזיית הרגלים ה-5, אחרי שהמפקד הקודם, סטפורד לירוי אירווין, קודם למפקד הקורפוס ה-12.
בראון הוביל את הדיוויזיה בטיהור כיס הרוהר ולאחר מכן גרם לנסיגת הגרמנים מבוואריה תחתית, אוסטריה ולבסוף חצה את גבול צ'כוסלובקיה ב-1 במאי. הדיוויזיה בפיקודו השתתפה בלחימה נגד הכוחות הגרמניים הנסוגים עד שהגיעה לקו וולארי ווימפרק. כשהוצבו בצ'כוסלובקיה אחרי כניעת גרמניה הנאצית, מצאו החיילים קברים שלא היו חפורים עמוק, ובהם היו גופות יהודים שנרצחו במהלך מסעות המוות, ואחרי שהורעבו למוות בידי האס אס.
בראון הורה לאזרחים גרמנים מהעיירה הסמוכה להגיע ולקבור את הנרצחים מחדש בבית הקברות של וולארי. בנוסף, הוא חייב אותם לעבור ליד הגופות. על שירותו בגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה, בראון קיבל את עיטור לגיון ההצטיינות וכוכב הארד. כמו כן הוא קיבל את לגיון הכבוד וצלב המלחמה מצרפת; צלב המלחמה מצ'כוסלובקיה ואת מסדר הכוכב האדום מברית המועצות.
אחרי מלחמת העולם השנייה
עריכהבראון המשיך לשמש למספר שבועות כמפקד בכיבוש בוואריה תחתית, שם הוטל על כוחותיו לדאוג ליישוב מחדש של העקורים, אספקת מזון, טיפול רפואי ושמירה על הסדר הציבורי. בסוף יוני החלה הדיוויזיה ה-5 בחזרה ההדרגתית לארצות הברית, לשם שבה בסוף יולי. הדיוויזיה הוצבה בפורט קמפבל שבקנטקי, שם פיקח בראון על הכנת הדיוויזיה למעבר לחזית האוקיינוס השקט.
כניעת יפן ב-15 באוגוסט שינתה את התוכניות, ובראון היה אחראי לשחרור המדורג של חייליו עד יוני 1946, אז הוצב מחדש באוקיינוס השקט למשימה הבאה. בראון קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה ה-6 בקוריאה, ששלטה בחלקו הדרומי של חצי האי והמשיכה להיות אחראית עד ספטמבר, כשמונה ליושב ראש הנציבות המשותפת של ארצות הברית וברית המועצות. משימתו העיקרית שם הייתה לנהל את המשא ומתן עם הסובייטים בפיקודו של טרנטי שטיקוב ולנהל את דרום קוריאה.
בראון נשאר בתפקיד זה עד דצמבר, כשמונה לסגן מפקד צבא ארצות הברית בקוריאה תחת פיקודו של גנרל ג'ון הודג'. הוא שימש גם כגנרל זמני בין פברואר לאפריל 1947 במהלך היעדרו של הודג' ולאחר מכן שב לתפקיד כסגנו. בראון שירת בקוריאה עד מרץ 1948 ועל כך קיבל את לגיון הכבוד השני שלו. בהענקת המדליה נכתב:
”נשיא ארצות הברית של אמריקה, שהוסמך בחוק הקונגרס, 20 ביולי 1942, נהנה להציג אשכול עלי ברונזה כלגיון הכבוד השני שמוענק למייג'ור גנרל אלברט איגר בראון, מצבא ארצות הברית, עבור התנהגות ראויה במיוחד בביצוע שירותים יוצאי דופן לממשלת ארצות הברית כסגן המפקד הכללי וכגנרל בפיקוד כוחות צבא ארצות הברית בקוריאה, בין ספטמבר 1946 לנובמבר 1947”
לאחר חזרתו לארצות הברית במרץ 1948, בראון מונה לגנרל בפיקוד של צבא ארצות הברית במחוז הצפון, והמטה שלו היה בונקובר שבמדינת וושינגטון. במהלך תקופה זו, דרש בראון לחקור מחדש את סוגיית שירותו באי אטו ואת סיום תפקידו שם, ואחרי שורה ארוכה של שימועים נקבע ב-1949 כי בראון התנהל כראוי בתפקידו זה.
בראון פרש מהצבא ב-30 ביוני 1949, אחרי 37 שנות שירות פעיל, והתיישב באשוויל שבקרוליינה הצפונית. מאוחר יותר, הוא ואשתו עברו להתגורר בנאשוויל שבטנסי, שם נפטר ב-12 באוקטובר 1984. הוא נקבר בטקס צבאי בבית הקברות של ארלינגטון לצד אשתו ג'ס סוול וויבר בראון, ובנו, אלברט בראון ג'וניור, שנהרג בתאונת דרכים ב-1940, זמן קצר אחרי שסיים את ההכשרה בווסט פוינט.
קישורים חיצונים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 "Biography of Major-General Albert Eger Brown (1889 - 1984), USA". generals.dk. generals.dk Websites. נבדק ב-12 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 "Albert E. Brown 1912 - West Point Association of Graduates".
- ^ 1 2 "Albert Eger Brown - Arlington National Cemetery". 13 ביולי 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Del Kostka, Banzai Attack on Attu!: US Army Combat Engineers in the Aleutian Campaign, Military History Online
- ^ "Chapter XI - Clearing the Aleutians".
- ^ "Brown, Albert Eger (1889-1984) - The Pacific War Online Encyclopedia".
- ^ "What We Learned from the Battle of Attu". 4 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה)