ויקיפדיה

אלימות נגד נשים

שם כולל לאלימות פיזית, אלימות מילולית, התעללות נפשית, תקיפה מינית או אלימות כלכלית כלפי נשים
(הופנה מהדף אלימות כלפי נשים)

אלימות נגד נשים ידועה גם בתור אלימות מגדרית מוגדרת כפגיעה אלימה או פוטנציאל לפגיעה, המבוצעת על בסיס נורמות מגדריות ודינמיקת כוח לא שוויונית כנגד רצונו של האדם.[1][2] אלימות נגד נשים היא תופעה אוניברסלית, השכיחה בלא הבדל דת, מעמד חברתי, תרבותי, גאוגרפי, גילי, או רמת השכלה. אלימות זו נתפסת לעיתים כפשע שנאה וכמנגנון להכנעה של נשים, בחברה או בכלל או ביחסים בין-אישיים בפרט. היא עשויה לנבוע מתפיסה של זכאות, עליונות, ושנאת נשים.

מיצג כנגד אלימות ורצח נשים בקריית טבעון 20 במאי 2023

הצהרת האו"ם בדבר אלימות נגד נשים קובעת, "אלימות נגד נשים היא ביטוי ליחסי כוח בלתי שוויוניים היסטוריים בין גברים ונשים. אלימות נגד נשים היא אחד המנגנונים החברתיים שבאמצעותם נשים נאלצות לשאת תפקיד כפוף בהשוואה לגברים".[3] תיאוריות שונות מנסות להסביר את המניעים לאלימות המופנית כלפי אישה וביניהם השוויון המגדרי ובמעמדן הנחות של נשים לאורך ההיסטוריה. על אף התקדמות מסוימת במעמדן של נשים וחקיקת חוקים מגנים, הרי שהיקפה ממשיך להיות רחב ברחבי העולם.

במדינות רבות בעולם, כמו במדינת ישראל, המסר חלחל וההתייחסות לאלימות כלפי נשים הפכה לסוגיה פוליטית שמוסדות הקהילה, המדינה והחברה העולמית אמורים לתת עליה את הדעת. ואכן אלימות מגדרית מוגדרת כיום במקומות רבים בעולם כהפרה של החוק ושל הקוד התרבותי הדמוקרטי.[4]

היסטוריה

עריכה

בתרבויות שונות ובחברות פטריארכליות נחשבה האישה לרכוש של הגבר. אלימות נגד נשים הייתה דרך לשליטה בהן ולהגבלת צעדיהן ומעמדן בחברה, ותרמו לכך חוקים שונים ומדיניות ממשלתית בחלק מהתרבויות, אשר קיימים גם כיום.[5][6] לאלימות נגד נשים ולאלימות במשפחה יש היסטוריה ארוכה, אולם היה זה הגל השני של הפמיניזם שהעלה לראשונה את הנושא כבעיה חברתית שיש לדון בה ולהכניסה לשיח הציבורי.

תאוריות

עריכה

לאורך השנים הוצעו תאוריות סוציולוגיות ופסיכולוגיות שונות להבנת היבטים שונים של אלימות נגד נשים והתערבות בהם. תאוריות אלה כוללות תאוריות דינמיות, חברתיות, קוגניטיביות, ביולוגיות-התנהגותיות, מערכתיות ועוד.[7]

התאוריה הפטריארכלית פותחה במסגרת הפרדיגמה הפמיניסטית. פרדיגמה זו אינה מקשה אחת ויש בה גישות וזרמים שונים.[8][א] גישות וזרמים אלה יצרו כמה גרסאות של התאוריה, ובהן דגשים תאורטיים ויישומים שונים, ולכן לא ניתן להציגה כתאוריה אחת, אחידה ומגובשת. עם זאת, למרות הגרסאות השונות, נקודת המבט של התאוריה על המציאות המגדרית מגובשת למדי: המבנה החברתי הפטריארכלי המאפיין את רוב החברות בעולם, לרבות חברות המגדירות עצמן ליברליות-שוויוניות, מאפשר לגברים לתפוס מקום מרכזי ודומיננטי בחיים החברתיים, ובכך לדחוק את הנשים לשוליים.[9] מאזן הכוחות המגדרי המוטה מעמיד נשים בעמדת נחיתות בהשוואה לגברים, ובכך חושף אותן לסיכונים ממשיים בהקשרים חברתיים שונים לאורך כל חייהן, ובכלל זה גם לאלימות על סוגיה וצורותיה השונות. אחת הטענות המובילות בתאוריה הפטריארכלית היא שאלימות נגד נשים היא אמצעי לשימור הדומיננטיות והשליטה הגברית.[10] עוד נטען במסגרת התאוריה שמאזן הכוחות המגדרי אינו פוסח על שום הקשר חברתי. כשם שגברים דומיננטיים ושולטים בהקשרים החוץ-ביתיים הם שולטים גם בהקשרים התוך-ביתיים.[10] טענה זו, לגבי דומיננטיות, שליטה וכתוצאה מכך גם אלימות של גברים נגד נשים במערכות יחסים זוגיות זוכות להדגשה מיוחדת בשיח הפמיניסטי.[10] נראה שדגש זה נובע מההכרה שהמסגרת הזוגית האינטימית מהותית יותר מכל מסגרת חברתית אחרת לביטחונם ולרווחתם של בני-אדם.[11] לפי התאוריה הפטריארכלית האלימות ביחסים בין בני-זוג הטרוסקסואליים היא חלק ממה שמומשג כאלימות נגד נשים שבסיסה מגדרי (לעיתים מכונה בספרות המקצועית "אלימות מגדרית") המחבר את כל הצורות והסוגים של פגיעות בנשים וקושר ביניהם. המשמעות הרווחת של אלימות מגדרית זו היא שרק, או בעיקר, גברים נוקטים אותה כנגד נשים.[10]

לאורך השנים ספגה התאוריה הפטריארכלית ביקורת רבה.[ב] העדויות האמפיריות שהוצגו מצד אחד[12], ודחייתן מהצד השני, הציתו מחלוקת ארוכת-שנים בין שתי קבוצות מחקר בעלות תפיסות מנוגדות.[13] קבוצה אחת זכתה לכינוי "חוקרים פמיניסטים" או "חוקרי מגדר".[ג] קבוצה זו ראתה את הבעיה כאסימטרית מבחינה מגדרית, כלומר, האלימות הפיזית היא של גברים כנגד נשים. קבוצה זו מזהה את המבנה החברתי המוטה מגדרית כגורם העיקרי של הבעיה, לעומת הקבוצה השנייה, "חוקרי אלימות במשפחה" המזהה את הדינמיקה הבין-זוגית כגורם עיקרי לבעיה.[13]

סוגי אלימות

עריכה

קיימים ביטויים שונים לאלימות, בהם: אלימות מילולית, הטרדה מינית, הטרדה מאיימת, אלימות פיזית, תקיפה מינית ואונס, סחיטה, אלימות כלכלית, הדחה לזנות, סחר בנשים, השחתת איבר המין הנשי, גיהוץ החזה (אנ'), הפלה בכפייה, נישואין כפויים, ורצח על כבוד המשפחה.

אלימות פיזית

עריכה

פגיעה בגוף או בבריאות או איום בפגיעה בהם. האלימות כוללת מכות, דחיפות, בעיטות, משיכה בשיער, וכל צורה אחרת של גרימת כאב ונזק פיזי, או איום בהם. המקרים הקיצוניים של אלימות זו מסתיימים באשפוז בבית חולים ואף ברצח.[14]

אלימות מינית

עריכה
  ערכים מורחבים – עבריינות מין, אלימות מינית, מיתוסים על אונס

אלימות מינית היא פעולה מינית כאשר הסכמה לא מתקבלת או לא ניתנת באופן חופשי.[15] מבצע האלימות הוא בדרך כלל מישהו שמוכר לקורבן, כגון חבר, בן זוג בהווה או לשעבר, עמית לעבודה, שכן או בן משפחה. ההשלכות של אלימות מינית עלולות להיות פיזיות, פסיכולוגיות, ואף כרוניות.[15] דוגמאות לגורמי סיכון מרכזיים לביצוע אלימות מינית כוללים היסטוריה של התעללות פיזית בילדות, חשיפה לאלימות הורית, מעורבות בהתנהגות אנטי-חברתית, עיוותי חשיבה, נאמנות לנורמות מסורתיות לתפקידי מגדר, ושימוש לרעה בסמים.[15] אחד הסוגים של אלימות מינית המופנית כלפי נשים הוא השחתת איבר המין הנשי. מנהג זה נהוג במדינות אפריקניות ומטרתו למנוע אורגזמה בקרב האישה. ההשחתה נערכת לרוב על ידי כריתת הדגדגן, או באמצעות תפירת השפתיים של איבר המין והשארת פתח קטן ליציאת השתן. מרבית מדינות המערב, רואות בהשחתת איבר המין הנשי כאלימות פיזית מינית ונפשית בנשים הכרוכה בסיכונים גבוהים של זיהומים.[16]

אלימות נפשית

עריכה
  ערך מורחב – התעללות רגשית

התעללות רגשית, המכונה לעיתים קרובות התעללות נפשית, היא סוג של התעללות, שבה אדם מתנהג בצורה שעלולה לגרום לטראומה נפשית, אובדן הערך העצמי, תלות נפשית וכלכלית בתוקף, חרדה, דיכאון קליני ואף הפרעת דחק פוסט-טראומטית.[17][18][19]

בחוק העונשין הישראלי, אלימות נפשית מוכרת כעבירה פלילית בהקשר מוגבל של "התעללות בקטין או בחסר ישע."[20] אך בניגוד למדינות אחרות בעולם, אין בחוק הישראלי הכרה בהתעללות נפשית כעבירה פלילית העומדת בפני עצמה בהקשרים רחבים יותר של מעשי אלימות במערכות יחסים.[21] אולם, על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, יכול להינתן צו הרחקה כאשר אדם "התעלל התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו".

אלימות רוחנית

עריכה

זהו סוג אלימות האופייני לחברות דתיות, ומאופיין בניסיון לפגוע בחיים הרוחניים של האישה: למנוע או להגביל את עשייתה הרוחנית ואף לגרום לה לעבור על איסורים רוחניים. אלימות כזאת יכולה לכלול למשל לזלזל בתפילותיה, למנוע ממנה להתפלל, או לכפות עליה יחסי אישות בהיותה נידה.[22]

אלימות במשפחה

עריכה
  ערכים מורחבים – אלימות במשפחה, אלימות בין בני זוג

לפי ג'ונסון, קיימים ארבע תבניות של אלימות זוגית ואלימות במשפחה: הראשונה הנקראת בספרות "טרוריזם אינטימי", מתייחסת לאלימות כפייתית המשמשת מנגנון שליטה על בת הזוג.[23] השנייה, "התנגדות לאלימות", מתייחסת לעובדה שלעיתים האישה משתמשת באלימות להגנה עצמית אל מול בן זוג אלים. התבנית השלישית נקראת "אלימות ושליטה הדדית" והיא מתייחסת לאלימות זוגית הדדית שמפעילים שני בני הזוג זה כלפי זה. התבנית הרביעית והאחרונה נקראת "אלימות מצבית", והיא התבנית הנפוצה ביותר: אלימות הנוצרת מתוך מצבים וקונפליקטים זוגיים שמובילים לתוקפנות ויכולים לנבוע ממחסור בכלים לפתור את הקונפליקטים האלה בדרכים יעילות.[23]

אלימות כלכלית במשפחה

עריכה
  ערך מורחב – אלימות כלכלית במשפחה

התעללות כלכלית היא חלק מדפוס התנהגויות המשמשות לפוגעים לשמר את כוחם ושליטתם בנפגעות, מדובר בדפוס אלימות שקורה בתוך המשפחה, בדרך כלל בין בני זוג, ומבוצע לרוב על ידי הגבר כלפי האישה. מדובר בפרקטיקות שונות המונעות מהאישה לשלוט בנכסים ומשאבים כלכליים, ואף מונעות ממנה להחזיק בעבודה ולשפר את יכולות התעסוקה שלה. אלו מונעים עצמאות מהנפגעת, וכל יכולת שלה לתמוך ולכלכל את עצמה. על כן, היא נאלצת להיתמך בפוגע, ובכך תלותה בו ויכולת השליטה שלו עליה מתגברת. הפרקטיקות השכיחות לאלימות כלכלית הן מניעה מהפנגעת למצוא עבודה או לשמור עלייה לטווח ארוך, הגבלת הנפגעת כאשר רוצה לשפר עצמה מבחינה תעסוקתית, מניעת מידע על המצב הפיננסי של בני הזוג, ניצול כלכלי של הנפגעת על ידי שימוש בשכר שמרוויחה בלבד, דרישה לדיווח על הוצאות, מניעת גישה לחשבונות פיננסים, הסתרת ממון במאגרים פיננסים נפרדים, קבלת החלטות כלכליות לבד ללא ייעוץ כלל, ויצירת חובות כספיים על שם בן הזוג ללא ידיעתו. דווח שב-94-99% ממקרי ממקרי הפניה לעזרה בנוגע לאלימות פיזית בארצות הברית, מתברר שהן מתמודדות גם עם אלימות כלכלית. על כן, אלימות כלכלית מופיעה בהמשך לשליטה ולנקמה אחרי שהמדינה מפעילה סנקציות נגד אלימות פיזית.[24]

רק ב-75.9% מתוך 141 מדינות שנבדקו ישנה חקיקה נגד אלימות במשפחה, ורק במחצית מהן מוזכרת אלימות כלכלית. עם זאת, לרוב האזכור לא כולל הליכי בדיקה אכיפה או תמיכה וחילוץ. בישראל, החוק למניעת אלימות במשפחה, המסדיר הגנה הוא מסגרת הטיפול היחידה האפשרית כיום לנפגעות אלימות. בישראל החוק מכיר באלימות כלכלית, רק כאשר נעשה כמקרה פרטי של אלימות בן זוג לצד אלימות פיזית, רגשית-נפשית, מינית ודיגיטלית. לכן, החלקיות של החוק מונע מיצוי עונש וסיוע לנפגעות במקרים רבים.

תאוריית מעגל-האלימות של ווקר

עריכה

לפי תאוריית מעגל-האלימות של ווקר,[25] האישה המוכה שרויה במצב פסיכולוגי שמונע ממנה לצאת מהמסגרת הפוגענית על-אף התוקפנות שהיא חווה. תהליך מחזורי זה מונה שלושה שלבים: שלב הבניית המתח, המאופיין בעלבונות והשפלות מילוליות; שלב ההתפרצות האלימה, המתבטא בחבלות קשות כלפי האישה אשר פעמים מגיעות עד לסיכון ממשי של חייה; שלב ההתפייסות, המאופיין ברגשות חרטה והתנצלות של המכה, עליהם תולה הקורבן תקוות לגבי סיומה הסופי של האלימות, ועל-כן, סולחת לו. לאחר מכן חוזר השלב הראשון, מעגל האלימות נוצר, ועוצמתו מתגברת ומחריפה עם חזרותיו. הקורבן מפתח פחד וחרדה קבועים מהאלימות הצפויה, גם בשלב "הרגוע".[26]

יתר על כן, נמצאו הסברים נוספים להישארותה במציאות האלימה: החל מפיתוח תלות בתוקף, הן כלכלית והן אישית, המשך בדאגה לטובת הילדים ורצון לשמור על שלמות התא המשפחתי כלפי פנים וכלפי חוץ, וכלה בתחושת חוסר אונים נרכש ואמונה כי אין טעם בבריחה, שכן לא תצליח לחמוק.[27]

מחקרים מצביעים על מספר גורמי סיכון עקביים המגבירים את הסיכוי להתנהגות אלימה (כתוקף) וכקורבן. מחקרים רבים מראים כי למתעללים ולקורבנות האלימות יש מאפיינים דומים.[28] בין המאפיינים השכיחים ביותר ניתן למצוא: חווית הורות לקויה, ורקע של אלימות במשפחה הקודמת או בחברה הסובבת.[28]

יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים

עריכה
  ערך מורחב – יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים

ב-17 בדצמבר 1999, הוכרז על ידי האו"ם, ה-25 בנובמבר כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים.[29]

אמנת איסטנבול

עריכה
  ערך מורחב – אמנת איסטנבול

אמנת אסטנבול, או בשמה המלא: האמנה למניעה ומאבק באלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה. היא אמנה בינלאומית של מועצת אירופה בנושא אלימות נגד נשים. האמנה נכנסה לתוקף ב-2014, ומאז מהווה את הסטנדרט הבינלאומי המקובל ביחס להתמודדות עם אלימות נגד נשים. היום חתומות על האמנה מעל 40 מדינות, ומעל 30 כבר אשררו אותה. למרות שהאמנה היא של מועצת אירופה, היא פתוחה להצטרפותן של כלל המדינות. בהקדמה קובעת האמנה כי שוויון דה-יורה ושוויון דה-פקטו בין נשים וגברים הוא מרכיב מרכזי במניעת אלימות כלפי נשים. האמנה מספקת מענה אפקטיבי לאלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, היא מחייבת פעולה מתואמת במספר זירות באמצעות שיתוף פעולה בין המדינה, המגזר הפרטי, מערכות החינוך, רשויות האכיפה וארגוני החברה האזרחית. היא מציבה ארבעה עמודי תיווך למיגור האלימות: מניעה, הגנה, העמדה לדין, וניטור. האמנה מבוססת על ההנחה שאין שחקן או מוסד שיכול להתמודד לבד עם תופעת האלימות נגד נשים והאלימות במשפחה, שכן מדובר על בעיה בינלאומית רחבה. לכן יש לתת לה מענה אפקטיבי והיא דורשת פעולה מתואמת על ידי שחקנים רבים ושונים.[30]

בישראל אמנת איסטנבול זכתה לבקרת בטענה שהאמנה עלולה לפגוע בזהותה היהודית של מדינת ישראל, תעביר את הפיקוח למוסדות בינלאומיים ועוד. [31] מנגד טוענת ד"ר עידית שפרן גיטלמן שסעיפי ההגירה אינם בעיה: יש רק שלושה כאלה מתוך 60 ואפשר להסתייג מהם. המתנגדים מונעים בדאגה לשמור על המבנה הפטריארכלי. [32] לגבי הטענה המשפטית כלל הסכמים בינלאומיים שמדינת ישראל צד להם אינם חלק מהמשפט בישראל אלא אם הכנסת מחליטה לחוקק חוק המאפשר את קליטתם כחלק מהדין המדינתי.[33]

בתנ"ך ובמסורת היהודית

עריכה

עדויות לאלימות נגד נשים ניתן לראות בין השאר בתנ"ך. סיפור דינה שהחל באלימות כלפי אישה אחת הביא לנקמה אלימה בקנה מידה של הכרזת מלחמה.

בספר שופטים בסיפור פילגש בגבעה. בסיפור זה מארח תושב הגבעה שחשש לחייו של אורחו, הציע להמון את פילגשו של האורח כקורבן חלופי. אנשים משבט בנימין אנסו פילגש של בן שבט לוי עד מוות. בתגובה למעשה יצאו יתר השבטים למלחמת אחים והשמידו את שבט בנימין, מהם נותרו 600 ניצולים.

פרשת אשת יפת תואר מראה שבתקופת המקרא היו מקובלות תופעות של שבי ואונס של נשות האויב בעת מלחמה. בתקופה בה חלו דיני עבד עברי, לאדם חסר-כל הייתה רשות למכור את בתו הקטנה לאמה עברייה, מעמד שנותר בתוקפו עד הגיעה לגיל בת מצווה והתיר לקונה לשאתה לאישה (בת חורין) או להשיאה לבנו (במידה והיא אינה רוצה בחתונה היא משוחררת לחופשי).[34]

לפי ההלכה, החובל באדם אחר, חייב לפצותו. דין זה חל גם על פגיעה בנשים. בספרות הרבנית יש גילויי סלידה מבעלים אלימים ובתקופות שונות תוקנו תקנות מיוחדות למניעת אלימות זו, הן בדיני משפחה, הן במישור המשפט הפלילי והן במישור האזרחי.[35]

אלימות נגד נשים בישראל

עריכה
  ערך מורחב – אלימות נגד נשים בישראל

אלימות נגד נשים בישראל היא חלק מתופעה נפוצה בעולם. ההכרה בנושא התחילה ב-1976, ביוזמתה של חברת הכנסת מרשה פרידמן והובילה להקמת מקלטים לנשים מוכות ברחבי המדינה. ההכרה בהיקף התופעה אינה אחידה בכל החברה הישראלית, והיא איטית יותר בחברות מסורתיות וסגורות יותר ובפרט החברה הערבית, עולי קווקז, החברה הבדואית, החברה החרדית והקהילה האתיופית. בחברות אלה יש יחס מיוחד כלפי נשים ומעמדן במשפחה, עמדות כלפי נשים מוכות ובעלים אלימים.

דרכי התמודדות

הענישה בעבירות אלימות כלפי נשים נובעת מתפיסת מעמדן של נשים במשפחה ובחברה. קיימות הצעות לצעדים העשויים להשפיע על רמת הענישה ולהחמירה, דוגמת קביעת עונשי מינימום מרתיעים והחלתם על מגוון עבירות רחב יותר, לרבות עבירות של אלימות במשפחה. צעד נוסף, מתמקד בפעולות חינוך והסברה המיועדות לגורמי האכיפה שוטרים, חוקרים, שופטים העוסקים בעבירות של אלימות במשפחה ועבירות מין על מנת לעורר בקרב אותם גורמים מודעות שתמנע יחס מקל.

צעדים נוספים שהוצעו הם: פיקוח ובקרה הדוקים יותר של בתי המשפט על הסדרי טיעון מקלים הנחתמים עם הנאשמים בעבירות של אלימות נגד נשים; הגדלת מספר הערעורים לערכאות שיפוט גבוהות דוגמת בית המשפט העליון, הן על קולת הענישה והן ככלי להרתעה שמטרתו ליצור רף ענישה גבוה יותר; שינויים בניהול ההליך הפלילי, בכל הנוגע ללקיחת הצהרות מקורבנות האלימות והגשתן לבית המשפט וליווי קורבן העבירה בהליך הפלילי כולו, ובתוך כך, הסבר התהליכים המתנהלים בו ומשמעותם.[36]

אלימות מיילדותית

עריכה
  ערך מורחב – אלימות כלפי יולדות

ארגון 'נשים קוראות ללדת' הקים ב-2014 קו סיוע לנשים שעברו הפרת זכויות או פגיעה במהלך ההיריון או הלידה – 'קו ליולדת'[37] ובמסגרת זו ערכו סקר בנושא אלימות כלפי נשים בלידה. מתוך 675 פניות בשנים 2014-7, 70.3% היו פגיעות מילוליות, 63.7% היו התנהגות השוללת את הזכות להסכמה מדעת, 16.3% פגיעה בפרטיות ו- 9.5% מניעת מלווה ורק 2.1% פגיעות בגוף. 63.4% מהתלונות היו על אירועים בחדר הלידה במהלך הלידה. מתוך הפגיעות המילוליות, 16.7% היו זלזול בבקשות/בחירות היולדת, 18.6% הפעלת לחץ על היולדת לביצוע פעולה ו- 13.8% שימוש באיום כדי להביא לציות היולדת.  מעל ממחצית היולדות (50.7%) דיווחו על פעולות שבוצעו ללא הליך תקין של הסכמה מדעת, מתוכם חיתוך חיץ היה 14.1% ותפירה ללא אלחוש 6.1%. התחושות של היולדות היו השפלה ועלבון (49%), חוסר אונים (42.2%), פחד וחרדה (27.1%), כרבע (24.2%) מהיולדות הגיעו לבכי בזמן הלידה. ההשלכות לטווח ארוך כללו תחושת דיכאון ופוסט טראומה, קשיים בתפקוד מיני, קשיים בהיקשרות עם התינוק, כולל קושי בהנקה וחשש להיכנס שוב להיריון וללדת. התגובות הרשמיות של המערכת נעו בין הכחשה, ואי לקיחת אחריות, להבעת סימפתיה לרגשות היולדת והצעה לשיפורים עתידיים, כולל טענות שהצוות זכר אחרת את האירוע ועד סירוב להגיב.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אלימות נגד נשים בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ WHO | Sexual and other forms of gender-based violence in crises, web.archive.org, ‏2014-07-21
  2. ^ G. Krantz, Violence against women, Journal of Epidemiology & Community Health 59, 2005-10-01, עמ' 818–821 doi: 10.1136/jech.2004.022756
  3. ^ A/RES/48/104 - Declaration on the Elimination of Violence against Women - UN Documents: Gathering a body of global agreements, www.un-documents.net
  4. ^ סלביה פוגל-ביז'אוי, Sylvie Fogiel Bijaou, Review of להציץ מבעד לחומות: אלימות כלפי בנות הזוג בקהילות סגורות, Megamot / מגמות מט, 2014, עמ' 831–835
  5. ^ Charlotte Watts, Cathy Zimmerman, Violence against women: global scope and magnitude, The Lancet 359, 2002-04-06, עמ' 1232–1237 doi: 10.1016/S0140-6736(02)08221-1
  6. ^ Ending violence against women: From words to action. Study of the Secretary-General, UN Women – Headquarters, ‏2006 (באנגלית)
  7. ^ Mandi M. Larsen, Theoretical and Empirical Perspectives on Intimate Partner Violence, Cham: Springer International Publishing, 2016, עמ' 13–29, ISBN 978-3-319-29563-3. (באנגלית)
  8. ^ Walter S. DeKeseredy and Martin D. Schwartz, Theoretical and Definitional Issues in Violence Against Women, 2011
  9. ^ Gwen Hunnicutt, Varieties of Patriarchy and Violence Against Women: Resurrecting “Patriarchy” as a Theoretical Tool, Violence Against Women 15, 2009-05, עמ' 553–573 doi: 10.1177/1077801208331246
  10. ^ 1 2 3 4 Elizabeth A. Bates, Nicola Graham‐Kevan, John Archer, Testing predictions from the male control theory of men's partner violence, Aggressive Behavior 40, 2014-01, עמ' 42–55 doi: 10.1002/ab.21499
  11. ^ Mildred Daley Pagelow, Violence Against Wives: A Case Against the Patriarchy. R. Emerson Dobash , Russell Dobash, American Journal of Sociology 86, 1981-05, עמ' 1475–1476 doi: 10.1086/227416
  12. ^ Behind Closed Doors: Violence in the American Family | Office of Justice Programs, www.ojp.gov
  13. ^ 1 2 Zeev Winstok, Murray A. Straus, Bridging the two Sides of a 30-Year Controversy over Gender Differences in Perpetration of Physical Partner Violence, Journal of Family Violence 31, 2016-11-01, עמ' 933–935 doi: 10.1007/s10896-016-9896-x
  14. ^ משרד הרווחה והביטחון החברתי, סוגי אלימות: אלימות פיזית, באתר משרד הרווחה והביטחון החברתי
  15. ^ 1 2 3 ד"ר אריאל כדורי, מניעת אלימות מינית, באתר הרשות הלאומית לביטחון קהילתי
  16. ^ afrol News - Ethiopian women reject genital cutting (FGM)
  17. ^ Dutton, Donald G. (Summer 1994). "Patriarchy and wife assault: the ecological fallacy". Violence & Victims. 9 (2): 167–182. doi:10.1891/0886-6708.9.2.167. ISSN 0886-6708. PMID 7696196.
  18. ^ Dutton, Mary Ann; Goodman, Lisa A.; Bennett, Lauren (2000), "Court-involved battered women's responses to violence: the role of psychological, physical, and sexual abuse", in Maiuro (ed.), Psychological abuse in violent domestic relations, New York: Springer Publishing Company, p. 197, ISBN 9780826111463. Preview.
  19. ^ Thompson, Anne E.; Kaplan, Carole A. (בפברואר 1996). "Childhood emotional abuse". The British Journal of Psychiatry. 168 (2): 143–148. doi:10.1192/bjp.168.2.143. PMID 8837902. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ תיקון מספר 26 לחוק העונשין - "חוק הגנה על קטינים וחסרי ישע", באתר כל זכות
  21. ^ עו"ד ליאור בן דוד, חקיקה בנוגע להתעללות נפשית וכלכלית במסגרת המאבק באלימות במשפחה
  22. ^ ניקול דהאן וציפי לוי, התעללות רוחנית: המשגה ראשונית בעקבות קבוצה טיפולית חרדית, חברה ורווחה, לא 1 (מרץ 2011), משרד הרווחה
  23. ^ 1 2 Michael P. Johnson, Conflict and Control: Gender Symmetry and Asymmetry in Domestic Violence, Violence Against Women 12, 2006-11, עמ' 1003–1018 doi: 10.1177/1077801206293328
  24. ^ Adrienne E. Adams, Cris M. Sullivan, Deborah Bybee, Megan R. Greeson, Development of the Scale of Economic Abuse, Violence Against Women 14, 2008-05, עמ' 563–588 doi: 10.1177/1077801208315529
  25. ^ Lenore E. Walker, The Battered woman, 1st ed, New York: Harper & Row, 1979, ISBN 0-06-014582-X
  26. ^ EdD Lenore E. Walker, Battered Woman Syndrome, Psychiatric Times, Psychiatric Times Vol 26 No 7 26, 2009-07-08
  27. ^ עמנואל גרוס, "האישה המוכה — האם לא הגיעה העת כי המשפט הפלילי יגן עליה?" - פורסם בנבו
  28. ^ 1 2 WHO | Preventing intimate partner and sexual violence against women: taking action and generating evidence (עמ' 18-28), WHO
  29. ^ יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים - 25 בנובמבר
  30. ^ אמנת איסטנבול, באתר מרכז רקמן
  31. ^ בצלאל סמוטריץ, אמנת איסטנבול- כל מה שלא צריך לעשות במדינת ישראל, באתר ערוץ 7, ‏אפריל 2022
  32. ^ עידית גיטלמן שפרן, מה באמת מפריע למתנגדי אמנת איסטנבול, באתר ישראל היום, ‏מאי 2022
  33. ^ האמנה למאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה – אמנת איסטנבול, באתר מרכז רקמן- המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן
  34. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ז'; משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק ד'
  35. ^ ד"ר מרדכי פרישטיק, אלימות נגד נשים ביהדות, כתב העת "חברה ורווחה", משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, 1990
  36. ^ אורלי לוטן, אלימות נגד נשים – היקף התופעה וסוגיית הענישה, הכנסת - מרכז המחקר והמידע, 2006, עמ' 17
  37. ^ קו ליולדת

ביאורים

עריכה
  1. ^ לדוג', פמיניזם ליברלי מתמקד בשוויון בין המינים על בסיס זכויות האדם האוניברסליות. בגרסה זו, הפטריארכיה נתפסת כמערכת חוקים, נורמות ותפיסות חברתיות המפלות נשים ומקנות לגברים כוח ועליונות. תומכי גישה זו מאמינים שניתן לשנות את המצב באמצעות חקיקה ורגולוציה. לדוגמאות נוספות: פמיניזם רדיקלי, פמיניזם פוסט מודרני, פמיניזם תרבותי
  2. ^ עד לתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 היה נהוג להאמין שרק או בעיקר גברים נוקטים אלימות פיזית כנגד בנות זוגם ביחסיהם האינטימיים.
  3. ^ הספרות הפמיניסטית מצאה שקיימת אלימות גברים כלפי נשים, ובאופן גורף יחסית אין עוררין על כיוון האלימות (אלימות גברים כלפי נשים ולא להפך, ראו: Intimate Partner Violence: Attributes of Victimization, 1993–2011), ואילו גישת הסימטריה המגדרית, כשמה כן היא, גורסת שיש גם תופעה ברורה של אלימות נשים כלפי גברים.
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=אלימות_נגד_נשים&oldid=40070019"