אליסיה שחף
אליסיה שחף (נולדה בבואנוס איירס, ארגנטינה ב-25 בנובמבר 1959) היא אמנית, צלמת, ופעילה חברתית שצילמה ויצרה תערוכות אמנות בנושאים אישיים וגם עם מסרים חברתיים[1] של נפגעי אלימות מינית, שורדי שואה ומהגרים.
תולדות חייה
עריכהאליסיה שחף היא בתם של שושנה שקליאר מוניס (Susana Schkliar Monis), שהייתה מנהלת חשבונות ילידת ארגנטינה, ומריו מוניס (Mario Monis) שהיה מנהל חשבונות יליד ארגנטינה. המשפחה עלתה לישראל בשנת 1971 והתגוררה בבת ים. בשנת 1975 שבו לארגנטינה ובשנת 1980 עלו לישראל בפעם השנייה וגרו ברמת השרון.
שחף התגוררה בקיבוץ מצר בין השנים 1981–1996, שם התחתנה עם נסטור סקלוביץ (שחף).
בשנת 1994 סיימה את מגמת הצילום בית הספר לאמנות קמרה אובסקורה. בשנת 2003 הפכה לבוגרת הסמינר לאוצרות ותרבות בבית הספר. בשנת 2018 סיימה מסלול "פוטותרפיה בשילוב אמנויות" באוניברסיטה הפתוחה.
על אמנותה
עריכהשחף עוסקת בנושאים שקשורים להיסטוריה המשפחתית שלה, להיותה אישה, מהגרת. צילמה והציגה תערוכות על אנשים שנפגעו בצורות שונות, דוגמת בעיות הגירה או בעיות מקומיות, מתוך תחושה שבצילום אין רק תיעוד, אלא שההתבוננות באמצעות הצילום מאפשרת הבנה של אירועים, פרטים ומצבים. שחף הושפעה מאמנותם של צלמים שקדמו לה, ואימצה את הגישה לפיה צילום יכול לעלות מודעות לנושאים חברתיים. בהרצאה[2] במוזיאון על התפר בשנת 2018 סיפרה שהושפעה מצלמים כמו לואיס היין האמריקאי, שנכנס להיכל התהילה של הצילום הבינלאומי[3], שצילומיו עוררו מודעות ציבורית לבעיות של מעמד הפועלים ובפרט למצבם הנואש והקשה של ילדים עובדים בכל רחבי ארצות הברית. צלמת נוספת שמאוד השפיעה על שחף הייתה הארגנטינאית, אדריאנה לסטידו[4], שבצילומיה הראתה את קשיי חייהן של אמהות בגיל העשרה, אסירות, ויחסי אמהות ובנות. לדבריה ההשפעה הכי גדולה על דרכה האמנותית הייתה מהצלם רוברט מייפלתורפ, שצילם גברים אפרו-אמריקאים בעירום, בקומפוזיציה שמציגה אותם כמעין אלים. צילומים אלו השפיעו על מעמדם של הגברים הללו בחברה. כמו כן הושפעה מפרנצסקה וודמן[5] (Francesca Woodman), צלמת אמריקאית שהתפרסמה בצילומי שחור-לבן שלה או של דוגמניות, שזכו לתשומת לב חיובית. בהרבה מצילומיה נראות נשים עירומות או לבושות במטושטש.
באותה הרצאה היא מדגישה שהיא אינה מטפלת בנשים שעברו אלימות מינית, אלא שבעזרת חשיפת הדיוקן שלהן הן מעבירות מסר שאין להן סיבה להסתתר או להתבייש. מכיוון שבישראל אסור להראות תמונות של נפגעות אלימות מינית (עד לשנת 2018) ללא אישור שופט. כך, נפגעות מרגישות גם פגועות וגם "שקופות". הדיוקן הגדול בפנים גלויות בא להראות שהן גיבורות ולא קורבנות שצריך להסתירן מעיני הציבור. לאחר מכן יצירה שחף תערוכה נוספת של גברים שעברו אלימות מינית, מתוך רצון להדגיש גם את חשיבותו של הנושא.
תערוכות יחיד נבחרות
עריכה
2012: "גיבורות" – דיוקנאות של נשים נפגעות אלימות מינית[6]. מרכז ענב לתרבות, תל אביב; הספרייה למדעי החברה, אוניברסיטת תל אביב, כנסת ישראל[7]; הספרייה למדעי החברה באוניברסיטה העברית ירושלים; עיריית ראשון לציון ועוד. לתערוכה הודפס קטלוג[8].
2013: "La Maga"[9] – גלריה 121, תל אביב. אוצרת: אוסנת ישראלי.
2016: "נראים" – דיוקנאות של גברים נפגעי אלימות מינית[10], מרכז ענב לתרבות, תל אביב.
2018: "מביטים קדימה"[11] – דיוקנאות של ניצולי שואה, אוניברסיטת חיפה. אוצרת: פרופ' שרון פוליאקין, ליווי פרופ' יוחאי רוזן.
2020: "בית מלאכתה"[12] – אמניות במרחבי העבודה שלהן[13], גלריה ויטרינה, המכון הטכנולוגי חולון, אוצרת דר טל דקל.
2021: "כריסטינה" - תערוכה והשקה של ספר אמנית, גלריה מקום לאמנות, תל אביב, אוצר: ניר הרמט.
2022: כלוב הצלעות - תערוכה והשקה של ספר אמנית, הגלריה בבארי, אוצרת: סופי ברזון מקאי.
תערוכות קבוצתיות נבחרות
עריכה
2007: "משנה מקום" – מוזיאון בת ים. אוצרות: אורית בולגרו ולאה אביר. לתערוכה הודפס קטלוג.
How I see Germany" – OMC Gallery for Contemporary Art, USA :2008"
2008: "נשים במרכז התמונה" – אוניברסיטת בן-גוריון. לתערוכה הודפס קטלוג.
2010: "צבע טרי" – גלריה ארליך.
2011: "מילים מצטלמות" – גלריה P8, תל אביב. אוצרת: אליסיה שחף.
translucent" :2011" – ניסוי כלים #8, תל אביב. אוצר: אריה ברקוביץ.
2011: "זמאיקאה?" – גלריה על הצוק[14], נתניה. אוצרת: מאיה קשביץ. לתערוכה הודפס קטלוג.
2011: "טקסט, טקסט" – האנגר לאמנות עכשווית, כפר ויתקין. אוצרת: אוסנת ישראלי
2012: "משפחה/יחסים" – גלריה Espace 10, ירושלים. אוצרת: שושי שאולי.
Links" :2012" – האנגר לאמנות עכשווית, כפר ויתקין. אוצרת: אוסנת ישראלי.
2012: "דיוקנאות קין" – אוניברסיטת בן-גוריון. אוצר: חיים מאור.
2012: "קופסת אוכל" – הגלריה העירונית גבעתיים. אוצרת: גלי טימן.
2012: "הגירה" – בית האמנים רחובות.
2012: The Migration Project" – Chasama, New York".
2013: "באתי, התגעגעתי, באתי"[15]- הגלריה החדשה של המכון לאמנות בת ים.
2013: "חדרי קריאה" – גלריה אלפרד, תל אביב. אוצרת: גלי טימן.
2015: "מראות מקום: מבטים על מגדר והגירה בישראל"[16] - רדליין, באר שבע. אוצרות: אור תשובה וטל דקל. לתערוכה הודפס קטלוג.
2015: "#sellfee" – אמני הסטודיו מתחם אלפרד, גלריה אלפרד, תל אביב.
2017: "sellfie" – מוזיאון העיר קרלובץ, קרואטיה.
2017: This is so wrong" – Ephemeral Spaces[17], Raum D. MuseumsQuartier, Vienna, Austria"
2017: "אמנות מסוכנת" – מוזיאון חיפה[18]. אוצרת: סבטלנה ריינגולד.
2018: "כלואות" – מוזיאון על התפר[19], אוצר: רפי אתגר.
2019: "קליפת נגה וסוד האגוז"[20] – בית הספר לאמנות מוסררה, במסגרת הביאנלה לאמנות ירושלים, אוצר: אייל בן דב.
2020: "נשים יוצרות מציאות" – גלריה מירווח בהרדוף, אוצרות: דבורה מורג וענת מנדיל.
2021: "הופכות את היוצרות" - תאו, הרצליה, אוצרת: ביני שריד ושירה גפן.
2022: "תוגת יומולדת" - בית האמנים תל אביב, אוצרת: ענת גורל רורברגר.
2022: "דרך" - גלריה שתיים עין הוד, אוצר: ניר הרמט.
יצירות ייחודיות
עריכהTranslucent - פוטו רומן[21] מאת אליסיה שחף, רוני גלבפיש ותמר צירינסקי.
סרטוני וידאו שונים[22].
בשנת 2011 צילמה וכתבה שחף בסלונה את "אל עצמך תשוקתך" - פרויקט צילומי נשים ומושא תשוקתן[23], להבדיל מצילומי האשה הנחשקת בפרסומות, בפרויקט זה נשים המצולמות מספרות מהו מושא תשוקתן, ומביעות בין היתר תשוקה לשמחה[24], למשש מילים[25], ביטוי שלם[26], שירה[27], שינוי העולם לטובה[28], ידע[29], יופי[30], כתיבה[31], צדק/שלמות[32].
בשנת 2017 ארגנה סלונה במסגרת יום המאבק באלימות נגד נשים[33] פרויקט של צילומים ששחף יצרה מהם מיצג צילומי.
קישור חיצוני
עריכה- תיק עבודות http://alicia.shahaf.com
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ אליסיה שחף, אליסיה שחף, באתר Masterpiece בית לאמנות ישראלית
- ^ אליסיה שחף, באתר YOUTUBE, 14 במאי 2018
- ^ LEWIS HINE, International Photography Hall of fame and Museum (באנגלית)
- ^ Adriana Lestido, VU l`agence (באנגלית)
- ^ אריאלה בנקיר, עבודותיה של הצלמת פרנצ'סקה וודמן כובשות את הקהל לאחר מותה, באתר הארץ, 21 ביולי 2010
- ^ דב גיל הר, קורבן האונס סיימה את חייה בשווייץ: "מורן רצתה להעביר מסר אופטימי", באתר וואלה, 19 בינואר 2017
- ^ אריק בנדר, שליש מהקרבנות של תקיפה מינית:ילדים, באתר NRG, 16/7/2012 (בשפה עברית)
- ^ אליסיה שחף, גיבורות מתירות את קשר השתיקה, באתר גיבורות, 29.1.2017
- ^ לה מאגה (הקוסמת)– גלריה 121 לאמנות, באתר ARTBEAT, 14/11/2013
- ^ קטלוג התערוכה 'נראים' - גברים נפגעי אלימות מינית שוברים שתיקה, באתר מרכז סיוע תל אביב, 2.1.2017
- ^ אליסיה שחף – "מביטים קדימה" דיוקנאות שורדי שואה, באתר העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, 8.5.2018
- ^ אליסיה שחף/ בית מלאכתה, באתר מכון טכנולוגי חולון
- ^ סדרת צילומים של אליסיה שחף, באתר Mokasini, 2/3/2020
- ^ זמאיקאה?, באתר הארץ, 1.9.2011
- ^ הזמנה לתערוכה: באתי התגעגעתי, באתי, באתר AC, 9.3.2013
- ^ מראות מקום: מבטים על מגדר והגירה בישראל, באתר הארץ, 11.3.2015
- ^ Alicia Shahaf, LISTEN TO ME, EPHS (באנגלית)
- ^
איתן בוגנים, הזכות להציג, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2017
- ^ כלואות, באתר מוזיאון על התפר
- ^ קליפת נגה וסוד האגוז, באתר הארץ, 17.10.2019
- ^ אליסיה שחף, רוני גלבפיש ותמר צירינסקי, translucent
- ^ alicia shahaf, 17Videos, vimeo, 2012 (באנגלית)
- ^ דפנה לוי, אל עצמך תשוקתך: תערוכת צילומי נשים, באתר ynet, 3 באוגוסט 2011
- ^ אליסיה שחף, התשוקה לשמחה, באתר Saloona, 27/7/2010
- ^ אליסיה שחף, התשוקה למשש מילים, באתר Saloona, 18/11/2010
- ^ אליסיה שחף, התשוקה לביטוי שלם, באתר Saloona, 13/10/2010
- ^ אליסיה שחף, התשוקה לשירה, באתר Saloona, 4/11/2010
- ^ אליסיה שחף, התשוקה לשינוי העולם לטובה, באתר Saloona, 1/9/2010
- ^ אליסיה שחף, התשוקה לידע, באתר Saloona, 13/7/2010
- ^ אליסיה שחף, התשוקה ליופי, באתר Saloona, 1/10/2010
- ^ אליסיה שחף, התשוקה לכתיבה, באתר Saloona, 27/10/2010
- ^ אליסיה שחף, התשוקה לצדק/שלמות, באתר Saloona, 17.2.2011
- ^ יום המאבק באלימות נגד נשים: זו יכולה להיות כל אחת, באתר Saloona, 22/11/2017
