רוברט מייפלת'ורפ

רוברט מייפלת'ורפ
Robert Mapplethorpe
	דיוקן עצמי, 1980
לידה	4 בנובמבר 1946; פלורל פארק, ארצות הברית
פטירה	9 במרץ 1989 (בגיל 42); בוסטון, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות סנט. ג'ון
מקום לימודים	מכון פראט; תיכון מרטין ואן ביורן ;
תקופת הפעילות	1971–1989 (כ־18 שנים)
תחום יצירה	צילום
הושפע על ידי	סינדי שרמן, טום אוף פינלנד, Sam Wagstaff
יצירות ידועות	Man in Polyester Suit
	mapplethorpe.org

רוברט מייפלת'ורפ (באנגלית: Robert Mapplethorpe;‏ 4 בנובמבר 1946 – 9 במרץ 1989) היה צלם אמריקאי. נודע במיוחד בצילומים של פרחים, בצילומי עירום של גברים ובדיוקנאות שחור-לבן גדולים, במיוחד של ידוענים. בין היתר, צילם את אנדי וורהול, ריצ'רד גיר, פיטר גבריאל וגרייס ג'ונס.

ביוגרפיה

מייפלת'ורפ נולד למשפחה קתולית בקווינס שבניו יורק. הוא גדל בלונג איילנד. משנת 1963 ועד שנת 1969 הוא למד במכון פראט ציור, פיסול ורישום אך עזב בטרם סיים את התואר^[1].

מייפלת'ורפ חי עם חברתו, האמנית והמוזיקאית פטי סמית', מ-1967 עד 1972, והיא תמכה בו כספית על ידי עבודה בחנויות ספרים. הם יצרו אמנות יחד, והם שמרו על קשרי ידידות קרובה לאורך כל חייו. מייפלת'ורפ צילם את הצילומים הראשונים שלו בסוף שנות ה-60 או תחילת שנות ה-70 באמצעות מצלמת פולארויד. הוא גם עיצב ומכר תכשיטים וייצר גם רישומים, קולאז'ים ופסלים מחפצים שמצא ברחוב.

בשנת 1972, מייפלת'ורפ פגש את אוצר האמנות סם וגסטאף, שהפך למנטור שלו, מאבהו, פטרונו ובן לוויה לכל החיים. באמצע שנות ה-70 רכש ווגסטאף מצלמה עבורו והוא החל לצלם מעגל רחב של חברים ומכרים, כולל אמנים, מוזיקאים ואנשי חברה. במהלך תקופה זו, הוא התיידד עם האמן ג'ורג' דורו, שלעבודותיו הייתה השפעה כה עמוקה על מייפלת'ורפ והוא חיקה רבים מהתצלומים המוקדמים של דורו.

בשנות ה-80, מייפלת'ורפ התמקד בצילום בעירום של כברים ונשים, צילום פסלים, צילומי טבע דומם וצילום דיוקנאות רשמיים של אמנים וסלבריטאים. הסטודיו הראשון של מייפלת'ורפ היה ברחוב בונד 24 במנהטן. בשנות ה-80, רכש וואגסטאף לופט בקומה העליונה ברחוב 35 ווסט 23 עבורו, שם הוא התגורר, ושם גם היה הסטודיו שלו. הוא שמר על הלופט ברחוב בונד כחדר החושך שלו. ב-1988, מייפלת'ורפ בחר בפטרישיה מוריסרו לכתוב את הביוגרפיה שלו, שהתבססה על יותר מ-300 ראיונות עם ידוענים, מבקרים ומייפלת'ורפ עצמו.

מייפלת'ורפ נפטר בשנת 1989 כתוצאה מסיבוכים שנגרמו ממחלת האיידס^[1]. אפרו נטמן בקברה של אימו בקווינס, ניו יורק. כשנה לפני מותו, בהיותו חולה, הוא הקים קרן על שמו. מטרת הקרן הייתה להגן על עבודותיו ולתמוך ביצירתו ובחזונו האמנותי. בנוסף, הקרן תרמה מיליוני דולרים למחקר רפואי ולמאבק במחלת האיידס. בשנה זו גם ערך תערוכות של יצירותיו שהוצגו בלונדון ובניו יורק, שעזרו לו לגייס כספים לקרן הצדקה שלו^[2].

לאחר מותו

לאחר מותו הוכנה לזכרו תערוכה רטרוספקטיבית, שהייתה אמורה להיות מוצגת בוושינגטון די. סי.. ההומואירוטיקה הבוטה של כמה מעבודותיו, כמו גם צילומים של תנוחות סאדו-מאזוכיסטיות, גרמה לוויכוח ציבורי ולחצים של גורמים שמרנים, בראשות הסנטור ג'סי הלמס, שהביאו לביטול התערוכה^[3]. במרץ 1990 התערוכה הייתה אמור להיות מוצגת במרכז לאמנויות עכשווית בסינסינטי אוהיו, אך פעילים נגד פורנוגרפיה ופעילים שמרנים פתחו בקמפיין לביטול התערוכה. ביום הפתיחה שוטרים בסינסינטי הורו ל-400 המבקרים לעזוב, בזמן שהם צילמו בווידאו את הצילומים של מייפלתכראיה לתמיכה בהאשמות שהוגשו נגד מנהל המרכז. זו הייתה הפעם הראשונה שמוזיאון בארצות הברית עמד בפני תביעה בגין האמנות שהציג. ב-5 באוקטובר 1990, זוכו המרכז ומנהלו בבית המשפט. התביעה לא הצליחה לשכנע את חבר המושבעים שצילומיו של מייפלת'ורפ חסרות כשרון אמנותי והן פורנוגרפיה^[4]. אחר כך יותר מ-80,000 אנשים ביקרו בתערוכה. למעשה המשפט הביא תשומת לב רבה יותר מאשר אחרת הייתה זוכה לו התערוכה. בעקבות התערוכה נעשה נסיון של פוליטיקאים למנוע מהקרן הלאומית לאמנויות לממן תערוכות "תועבה"^[5].

בשנת 2010 התפרסם ספר הזכרונות עטור השבחים של פטי סמית', "רק ילדים", המספר על החברות ארוכת השנים בינה לבין מייפלת'ורפ, מהיכרותם בניו יורק של סוף שנות השישים ועד מותו בסוף שנות השמונים^[6].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוברט מייפלת'ורפ בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של רוברט מייפלת'ורפ (באנגלית)
רוברט מייפלת'ורפ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
רוברט מייפלת'ורפ, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רוברט מייפלת'ורפ, באתר AllMovie (באנגלית)
רוברט מייפלת'ורפ, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
רוברט מייפלת'ורפ, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רוברט מייפלת'ורפ, באתר Discogs (באנגלית)
רוברט מייפלת'ורפ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גליה יהב, רוברט מפלתורפ: האמן שתיעד אברי מין, פורנו ומוות, באתר הארץ, 20 באפריל 2014
שחר אטואן, מה מסתתר מאחורי הצילומים השערורייתיים של רוברט מייפלתורפ, באתר הארץ, 14 ביולי 2016

הערות שוליים

^ ¹ ² אמיר גוטרמן, מי זה בכלל רוברט מייפלתורפ ???, חדשות, 12 באפריל 1989
^ מאיר אגסי, חודר לדם - הוא הצלם החם, הצלם האופנתי של העשור האחרון, חדשות, 6 במאי 1988
^ רותי רובין, צנזורה - הסיפור על כיטול התערוכה של רוברט מייפלתורפ, חדשות, 17 באוקטובר 1989
^ זוכה - חבר המושבעים שפסק, השבוע, שהתמונות המופיעות בעמוד זה הן אמנות ולא "תועבה", מעריב, 9 באוקטובר 1990
^ משה דור, וושינגטון, הפוליטיקאי, האמן והכיס, מעריב, 22 ביוני 1990
^ נטע קובלנץ, "רק ילדים": אגדה אורבנית, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
ארז שוייצר, "רק ילדים": חייתי למען האהבה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012

[גוטרמן-1] ¹ ² אמיר גוטרמן, מי זה בכלל רוברט מייפלתורפ ???, חדשות, 12 באפריל 1989

[2] מאיר אגסי, חודר לדם - הוא הצלם החם, הצלם האופנתי של העשור האחרון, חדשות, 6 במאי 1988

[3] רותי רובין, צנזורה - הסיפור על כיטול התערוכה של רוברט מייפלתורפ, חדשות, 17 באוקטובר 1989

[4] זוכה - חבר המושבעים שפסק, השבוע, שהתמונות המופיעות בעמוד זה הן אמנות ולא "תועבה", מעריב, 9 באוקטובר 1990

[5] משה דור, וושינגטון, הפוליטיקאי, האמן והכיס, מעריב, 22 ביוני 1990

[6] נטע קובלנץ, "רק ילדים": אגדה אורבנית, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
ארז שוייצר, "רק ילדים": חייתי למען האהבה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]


דיוקן עצמי, 1980
לידה	4 בנובמבר 1946 פלורל פארק, ארצות הברית
פטירה	9 במרץ 1989 (בגיל 42) בוסטון, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות סנט. ג'ון
מקום לימודים	מכון פראט תיכון מרטין ואן ביורן
תקופת הפעילות	1971–1989 (כ־18 שנים)
תחום יצירה	צילום
הושפע על ידי	סינדי שרמן, טום אוף פינלנד, Sam Wagstaff
יצירות ידועות	Man in Polyester Suit
mapplethorpe.org