אליעזר ערמון
אליעזר ערמון (17 במאי 1922 – 18 בדצמבר 1995) היה איש הפלמ"ח ומפקד ספינות מעפילים לארץ ישראל, ולאחר קום המדינה היה שגריר ועובד משרד החוץ עד מותו. סייע כמפקד ומלווה בהבאתן של שש ספינות מעפילים בין השנים 1945–1947, בהן הפליגו למעלה מ-11 אלף איש.
ביוגרפיה
עריכהאליעזר ערמון (ורש) נולד ב-17 במאי[1] 1922 בארד שבטרנסילבניה, כבן למשפחה יהודית-הונגרית מתבוללת. כשהיה כבן 15, עם תחילת לימודיו בגימנסיה היהודית בקלוג', החל להתוודע למוצאו ולאידאולוגיה הציונית. הוא הצטרף לתנועת "הנוער הציוני", נרשם לעלייה בשנת 1938, אך רק בתום שלוש שנים של המתנה במהלכן הוציאה משפחתו סכום כסף גבוה על סרטיפיקט, עלה לארץ ישראל בתחילת שנת 1941, עם אחת הקבוצות האחרונות של עליית הנוער.
כחודשיים מהגעתו התנדב לפלמ"ח, והשתייך לפלוגה ג' תחת פיקודו של אורי יפה. ב-1943 עבר קורס ימי ובמקביל הוקמה המחלקה הימית אליה הועבר, נודע בכינוי "דני". בינואר 1945 השתתף בקורס החובלים הראשון, שנמשך 8 חודשים. ב-12 בספטמבר 1945 היה מפקד ספינת המעפילים "פייטרו א'" שיצאה מחופי איטליה והגיעה לחוף שפיים כשעליה 168 מעפילים. כמפקד "פייטרו 2" הוביל 175 איש. את אוניית המעפילים "חנה סנש" ליווה כסגן למפקד ישראל חורב ועליה 252 איש. ערמון היה גם מפקדה של האונייה הגדולה "מקס נורדאו" שעגנה בנמל חיפה ב-14 במאי 1946 וכללה 1770 איש. הספינה השישית והאחרונה שהביא הייתה הגדולה מכולן, "עצמאות" (7736 עולים), ועליה גם היו הוריו.
לאחר קום המדינה שירת בחיל הים. בין 1953 ל-1958 היה בשליחות המוסד לעלייה ב' בבלגיה ובהונגריה. מ-1960 ועד 1988 כיהן במגוון תפקידים במשרד החוץ בהם: מזכיר ראשון בשגרירות ישראל בפרו, הממונה על השגרירות בבוליביה, שגריר ישראל בצ'אד, סגן מנהל המחלקה הכלכלית, מנהל מחלקה במשרד, שגריר ישראל באקוודור ובגואטמלה.
אליעזר ערמון היה נשוי לאסתר ערמון, אמנית ומורה, שימשה כמנהלת ואוצרת בית האמנים בירושלים (נפטרה באפריל 2010), ולהם שלושה ילדים.
קישורים חיצוניים
עריכה- אליעזר ערמון, באתר הפל"ים
- ההעפלה לאחר מלה"ע השנייה, 1945–1948, באתר הפלי"ם
- אליעזר ערמון, באתר הפלמ"ח