אליפות איטליה הפתוחה (טניס)
אליפות איטליה הפתוחה בטניס (Italian Open; נקראת באיטלקית Internazionali d'Italia או מטעמי חסות Internazionali BNL d'Italia) הידועה גם בשם רומא מאסטרס לטורניר הגברים, היא טורניר טניס שנתי הנערך ברומא, איטליה. האליפות היא אחד מהטורנירים היוקרתיים ביותר שמשוחקים על משטח החימר, שנייה רק לאליפות צרפת הפתוחה: טורניר הגברים הוא מסבב המאסטרס העולמי 1000 של ה-ATP, ואילו טורניר הנשים הוא טורניר פרמייר 5 בסבב ה-WTA. טורנירי הנשים והגברים שוחקו בשבועות נפרדים עד שנת 2011, ומאז אוחדו והם משוחקים בו-זמנית.[1] הטורניר נערך בשבוע השני של חודש מאי, ונחשב לטורניר הכנה לאליפות צרפת הפתוחה, המתחילה כשבוע לאחר סיומו.
מיקום | רומא, איטליה |
---|---|
מקום הטורניר | פורו איטליקו |
משטח | משטח חימר |
האתר הרשמי | |
הסבב העולמי לגברים (ATP) | |
קטגוריה | טורניר מאסטרס |
הגרלה | 56S / 28Q/ 24D |
סך פרסים | €4,872,105 |
הסבב העולמי לנשים (WTA) | |
קטגוריה | טורניר פרמייר 5 |
הגרלה | 56S / 28Q/ 28D |
סך פרסים | $3,351,720 |
שיא הזכיות לגברים שייך לרפאל נדאל עם עשרה תארים, ובנשים לכריס אוורט עם חמישה בסך הכל.
היסטוריה
עריכהאליפות איטליה הראשונה בטניס נערכה בשנת 1930 במועדון הטניס בעיר מילאנו ביוזמתו של הרוזן אלברטו בונקוסה. הזוכים הראשונים ליחידים היו ביל טילדן ולילי אלברס. הטורניר נערך במילאנו עד 1934. בשנת 1935 האליפות עברה למתחם הספורט פורו איטליקו (Foro Italico) ברומא, בו הוא נערך עד היום. לא נערכו טורנירים בין 1936 ל-1949 בשל מלחמת העולם השנייה. התחרות חודשה ב-1950 ומאז נערכה בכל שנה עד היום (2018).[2]
רשימת הזוכים המובאת כאן היא מתחילת העידן הפתוח בטניס, בשנת 1969.
יחידים
עריכהשנה | אלוף | מקום שני | תוצאה |
---|---|---|---|
1969 | ג'ון ניוקומב | טוני רוץ' | 6–3, 4–6, 6–2, 5–7, 6–3 |
1970 | איליה נסטסה | יאן קודש | 6–3, 1–6, 6–3, 8–6 |
1971 | רוד לייבר (2) | יאן קודש | 7–5, 6–3, 6–3 |
1972 | מנואל אורנטס | יאן קודש | 4–6, 6–1, 7–5, 6–2 |
1973 | איליה נסטסה (2) | מנואל אורנטס | 6–1, 6–1, 6–1 |
1974 | ביורן בורג | איליה נסטסה | 6–3, 6–4, 6–2 |
1975 | ראול רמירס | מנואל אורנטס | 7–6, 7–5, 7–5 |
1976 | אדריאנו פנאטה | גיז'רמו וילאס | 2–6, 7–6, 6–2, 7–6 |
1977 | ויטאס גרולייטיס | אנטוניו צוקרלי | 6–2, 7–6, 3–6, 7–6 |
1978 | ביורן בורג (2) | אדריאנו פנאטה | 1–6, 6–3, 6–1, 4–6, 6–3 |
1979 | ויטאס גרולייטיס (2) | גיז'רמו וילאס | 6–7, 7–6, 6–7, 6–4, 6–2 |
1980 | גיז'רמו וילאס | יאניק נואה | 6–0, 6–4, 6–4 |
1981 | חוסה לואיס קלרק | ויקטור פצ'י | 6–3, 6–4, 6–0 |
1982 | אנדרס גומס | אליוט טלצ'ר | 6–2, 6–3, 6–2 |
1983 | ג'ימי אריאס | חוסה היגראס | 6–2, 6–7, 6–1, 6–4 |
1984 | אנדרס גומס (2) | ארון קריקסטיין | 2–6, 6–1, 6–2, 6–2 |
1985 | יאניק נואה | מילוסלב מצ'יר | 6–3, 3–6, 6–2, 7–6 |
1986 | איוואן לנדל | אמיליו סנצ'ס | 7–5, 4–6, 6–1, 6–1 |
1987 | מאטס וילאנדר | מרטין חייטה | 6–3, 6–4, 6–4 |
1988 | איוואן לנדל (2) | גיז'רמו פרס רולדן | 2–6, 6–4, 6–2, 4–6, 6–4 |
1989 | אלברטו מנסיני | אנדרה אגאסי | 6–3, 4–6, 2–6, 7–6, 6–1 |
1990 | תומאס מוסטר | אנדריי צ'סנוקוב | 6–1, 6–3, 6–1 |
1991 | אמיליו סנצ'ס | אלברטו מנסיני | 6–3, 6–1, 3–0 (פרישה) |
1992 | ג'ים קורייר | קרלוס קוסטה | 7–6, 6–0, 6–4 |
1993 | ג'ים קורייר (2) | גוראן ויוואנישביץ' | 6–1, 6–2, 6–2 |
1994 | פיט סמפראס | בוריס בקר | 6–1, 6–2, 6–2 |
1995 | תומאס מוסטר (2) | סרז'י ברוגרה | 3–6, 7–6(7–5), 6–2, 6–3 |
1996 | תומאס מוסטר (3) | ריצ'רד קרייצ'ק | 6–2, 6–4, 3–6, 6–3 |
1997 | אלכס קורצ'ה | מרסלו ריוס | 7–5, 7–5, 6–3 |
1998 | מרסלו ריוס | אלברט קוסטה | פרישה |
1999 | גוסטבו קוורטן | פטריק ראפטר | 6–4, 7–5, 7–6(8–6) |
2000 | מגנוס נורמן | גוסטבו קוורטן | 6–3, 4–6, 6–4, 6–4 |
2001 | חואן קרלוס פררו | גוסטבו קוורטן | 3–6, 6–1, 2–6, 6–4, 6–2 |
2002 | אנדרה אגאסי | טומי האס | 6–3, 6–3, 6–0 |
2003 | פליקס מנטייה | רוג'ר פדרר | 7–5, 6–2, 7–6(10–8) |
2004 | קרלוס מויה | דויד נלבנדיאן | 6–3, 6–3, 6–1 |
2005 | רפאל נדאל | גיז'רמו קוריה | 6–4, 3–6, 6–3, 4–6, 7–6(8–6) |
2006 | רפאל נדאל (2) | רוג'ר פדרר | 6–7(0–7), 7–6(7–5), 6–4, 2–6, 7–6(7–5) |
2007 | רפאל נדאל (3) | פרננדו גונסאלס | 6–2, 6–2 |
2008 | נובאק ג'וקוביץ' | סטאן ואוורינקה | 4–6, 6–3, 6–3 |
2009 | רפאל נדאל (4) | נובאק ג'וקוביץ' | 7–6(7–2), 6–2 |
2010 | רפאל נדאל (5) | דויד פרר | 7–5, 6–2 |
2011 | נובאק ג'וקוביץ' (2) | רפאל נדאל | 6–4, 6–4 |
2012 | רפאל נדאל (6) | נובאק ג'וקוביץ' | 7–5, 6–3 |
2013 | רפאל נדאל (7) | רוג'ר פדרר | 6–1, 6–3 |
2014 | נובאק ג'וקוביץ' (3) | רפאל נדאל | 4–6, 6–3, 6–3 |
2015 | נובאק ג'וקוביץ' (4) | רוג'ר פדרר | 6–4, 6–3 |
2016 | אנדי מארי | נובאק ג'וקוביץ' | 6–3, 6–3 |
2017 | אלכסנדר זברב | נובאק ג'וקוביץ' | 6–4, 6–3 |
2018 | רפאל נדאל (8) | אלכסנדר זברב | 6–1, 1–6, 6–3 |
2019 | רפאל נדאל (9) | נובאק ג'וקוביץ' | 6–0, 4–6, 6–1 |
2020 | נובאק ג'וקוביץ' (5) | דייגו שוורצמן | 7–5, 6–3 |
2021 | רפאל נדאל (10) | נובאק ג'וקוביץ' | 7–5, 1–6, 6–3 |
2022 | נובאק ג'וקוביץ' (6) | סטפנוס ציציפס | 6–0, 7–6(7–5) |
2023 | דנייל מדבדב | הולגר רונה | 7–5, 7–5 |
2024 | אלכסנדר זברב (2) | ניקולס יארי | 4-6, 5-7 |
יחידות
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של אליפות איטליה הפתוחה
- אליפות איטליה הפתוחה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- אליפות איטליה הפתוחה, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
עריכה- ^ אליפות איטליה הפתוחה: עובדות ומספרים באתר Tennis 365
- ^ על ההיסטוריה של אליפות איטליה הפתוחה באתר הרשמי
- ^ רשימת הזוכים באתר הטורניר הרשמי