אלי רוזנברג

אלי (אליהו) רוזנברג (6 במאי 1928; ט"ז באייר ה'תרפ"ח – 9 במאי 2020; ט"ו באייר ה'תש"ף) היה גאולוג ויזם ויועץ בתחום קידוחי גז מסחריים בישראל, בים התיכון ובעולם. מראשוני הגאולוגים בתחום האנרגיה בישראל וחלוץ גילויי הגז המסחרי בים התיכון.

אלי רוזנברג

ד"ר אלי רוזנברג, 2014
לידה	6 במאי 1928 ט"ז באייר ה'תרפ"ח ברלין, גרמניה
פטירה	9 במאי 2020 (בגיל 92) ט"ו באייר ה'תש"ף ישראל
ענף מדעי	גאולוגיה
מקום מגורים
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת ציריך ובית הספר הטכני הגבוה הפדרלי, שווייץ
הערות	מרצה בחוג לגאולוגיה, האוניברסיטה העברית; החוג לאסטרופיזיקה, אוניברסיטת תל אביב
תרומות עיקריות
יזם ויועץ בתחום האנרגיה, חלוץ קידוחי הגאז בים התיכון

ד"ר רוזנברג ליד ראש המקדח של קידוח הגז בשדה "לווייתן 4", שהוענק לו כהוקרה על ידי הַחברות השוּתָפוֹת בשדה לווייתן (דלק, אבנר ונובל אנרג'י).

אלי רוזנברג (משמאל) ב"שדה חלמיש" - 1995

פרס איש השנה באנרגיה שנת 2010 שניתן לאלי רוזנברג

ביוגרפיה

רוזנברג נולד בברלין, שבגרמניה, לשולמית (לבית הורביץ) ולנחום רוזנברג. נכדו של מיכאל הורביץ, ציר בקונגרס הציוני הראשון ונינו (מצד אביו) של חיים קאהן, בעליה של ענקית הנפט האירופית NITAG (מיסודם של האחים אלפרד ולודוויג נובל). ב-1933, עם עליית היטלר לשלטון, כשהיה בגיל חמש, עלה ארצה עם בני משפחתו. כנער התגייס לשורות ההגנה וב-1946–1947 שירת בקיבוץ דן כנוטר במשטרת היישובים העבריים. ב-1947 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים מתמטיקה, פיזיקה וגאולוגיה.

ב-1948, עם פרוץ מלחמת העצמאות, הפסיק את לימודיו והתגייס לצה"ל. שירת ב"פלוגת הסטודנטים" של חטיבת עציוני בחזית ירושלים ואחר כך הצטרף כחבלן לגדוד 51 של חטיבת גבעתי. הוא נטל חלק בפעולותיה בחזית הדרום עד תום המלחמה, ובכללן המערכה הקשה והממושכת על כיבוש משטרת עיראק סווידאן, נוכח התנגדות ממושכת של הצבא המצרי שהתבצר בה ובמשלטים שבקרבתה.

לאחר שחרורו מהצבא החליט לעשות את הגאולוגיה לתחום עיסוקו הראשי, ולכן נסע לשווייץ ולמד בציריך באוניברסיטת ציריך וב"בית הספר הטכני הגבוה הפדרלי" (ETH Zurich) גאולוגיה והתמחה במינרלוגיה, פטרוגרפיה פליאונתולוגיה וכימיה. ב-1957 סיים את המסלול הישיר של לימודי הדוקטורט עם הגשת עבודת התיזה בנושא "הגאולוגיה של הרי נפתלי, הגליל העליון".

לאחר שובו לישראל, שימש ד"ר רוזנברג כגאולוג בחברה הממשלתית "מחצבי ישראל" (שהשתלבה לימים בחברת "כימיקלים לישראל" - כי"ל), ונשלח מטעמה לעסוק כשנה בחקר מחצבים בקפריסין. ב-1958 הצטרף לחברת הנפט הישראלית נפטא כגאולוג נפט וגז, לימים התמנה לגאולוג הראשי של החברה והיה שותף לגילוי ולפיתוח של שדות הגז "זוהר", "כידוד", "קנאים" ו"גורים".

ב-1969 הפך ד"ר רוזנברג ליועץ גאולוגי עצמאי של חברות נפט בישראל (לפידות, חיפושי נפט וחברת הנפט הלאומית) וממדינות נוספות, שפעלו בים הצפוני, בארצות הברית, בקנדה, באקוודור ועוד. בעיקר שימש מאז כיועץ הגאולוגי הראשי של חברת "דלק קידוחים" והיה יועץ החברה במהלך תגליות הגז הגדולות בים התיכון. ב-1975 היה נציג חברת הנפט הלאומית במשלחת המדינית-צבאית של ישראל בשיחות על החזרת שדות הנפט בסיני למצרים וההסדרים הקשורים לעניין זה, במסגרת המשא ומתן על הסכם הביניים בין ישראל למצרים.

בשנות השמונים של המאה העשרים נטל חלק בפעילויות מגוונות בתחום חיפושי מקורות אנרגיה. הוא היה שותף להקמת החברות "ישראמקו" ו"יואל", היה מעורב בהבאת קבוצת ארמנד האמר (מבית Occidental Petroleum) ולשילוב מומחיה בעבודת חיפושי הנפט ביבשה ובים ושימש כמנהל הקידוחים של שלוש חברות אלה ושל "דלק". הוא יזם את הקידוחים הימיים מול חופי אשדוד, "ים-1" ו"ים-2". בקידוח ים-2 נמצא נפט מאיכות מעולה, אך הוא לא הוגדר כבעל פוטנציאל כלכלי, אם כי היה ההוכחה הראשונה לכך, שב"מדף היבשת" שלחופי ישראל נמצאים מאגרי נפט.

הקמת אבנר חיפושי נפט

פעולתו החלוצית המשמעותית ביותר הייתה ב-1989, בייזום הקמתה של "שותפות מוגבלת לחיפושי נפט" (יחד עם ד"ר דוד כהן וגדעון תדמור) - חברת "אבנר חיפושי נפט", שנקראה בראשי התיבות של שמו (אליהו בן נחום רוזנברג). הוא התמנה למנכ"ל משותף ולגאולוג הראשי ובעל הסמכות המקצועית הבלעדית. במקביל המשיך לשמש כיועץ הגאולוגי של חברת "דלק".

במסגרת עבודתו המקצועית ב"אבנר" העריך רוזנברג כי באזורים גאולוגיים מסוימים בים התיכון, בקרבת חופי ישראל, מצוי גז. הוא החליט על ביצוע קידוח בשדה "נועה", שדה הגז המסחרי הימי הראשון, שאותו קרא על שם בתו הצעירה. קידוחי "נועה" וקידוחי "מרי" הכלכליים שבאו אחריהם בוצעו במסגרת מיזם משותף (Joint Venture), שותפות ים תטיס, שאת הקמתה יזם ב-1999 (עם "דלק" ו"סאמדאן" [Samedan] - שהפכה לימים לנובל אנרג'י). שותפות זו פועלת עד היום בתחום מאגרי הגז באזור.

באוקטובר 2015 אישר משרד האנרגיה והתשתיות לקבוצה שיזם והקים רוזנברג לחדש את הקידוח בשדה "חלמיש 1", באזור חתרורים שבנגב, בין אזור ערד לים המלח. באתר זה מצא רוזנברג נפט כבר ב-1995, אבל הקידוח נסגר משיקולי אי-כדאיות כלכלית באותה עת. במאי 2016 פרסם מעריך חיצוני (Dunmore Consulting) דו"ח המצביע על 100% של ודאות גאולוגית להימצאות נפט באתר "חתרורים", בהיקף של בין 7 ל-11 מיליון חביות. רוזנברג החזיק באמצעות חברה בשליטתו ב-2.5% מרישיון חתרורים.

ד"ר רוזנברג היה מעורב בפעילויות בינלאומיות שונות בתחום חיפושי מקורות אנרגיה באירופה ובאמריקה. היה לו חלק במעורבות ישראל במאגר הימי הקפריסאי אפרודיטה (באזור "בלוק 12"), שהולידה שיתוף פעולה בתחום הגז בין ישראל לקפריסין. בד בבד עם עיסוקו המקצועי, שימש ד"ר רוזנברג במשך כ-20 שנים כמרצה בכיר ומרצה-אורח של סטודנטים לתואר מוסמך ודוקטור בחוג לגאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים ובחוג לאסטרופיזיקה של אוניברסיטת תל אביב, בתחומי המינרלוגיה, גאולוגיה של נפט, ופיענוח רישומים חשמליים-לוגיים (Interpretation of Electric Logs). הוא הכשיר דורות רבים של גאולוגים וגאופיזיקאים. לפי בקשת הפרופ' ישעיהו ליבוביץ ויעקב בן-תור כתב את הסקירה הגאולוגית של הערך נפט באנציקלופדיה העברית.

ד"ר רוזנברג זכה ב-2010 ב"אות השנה" מטעם "ועידת האנרגיה והעסקים של ישראל" על תרומתו למשק האנרגיה.

נפטר ב-9 במאי 2020. היה נשוי למרים (בת חיים ושרה כהנא, נולדה בתל אביב בכ"ג באדר א' תרפ"ט, 5 במרץ 1929, נפטרה ב-ח' באב תשפ"א, 17 ביולי,2021; אחותה של כלת פרס ישראל לספרות עמליה כהנא-כרמון). להם שתי בנות ובן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלי רוזנברג בוויקישיתוף

• אלי רוזנברג, האיש מאחרי תגליות הגז, באתר חדשות האנרגיה, 4 בינואר 2011
• עמירם ברקת, ‏מייסד אבנר בדרך לאקזיט של 40 מ' ד' בגיל 85, באתר גלובס, 23 במרץ 2014
• אמיר פוסטר, נפרדים מד"ר אליהו רוזנברג - ממייסדי תעשיית הגז הטבעי בישראל, אנרגטי - הבלוג של אמיר פוסטר, 7 ביוני 2020
• הרלוונטיות של העירום, מכתבים למערכת 26.12.2021, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2021