יואל (חברה)
יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: חסרים פרטים על עסקת מיזוג משולש אופקי עם אקויטל בע"מ ואקויטל החזקות 2018. | |
י.ו.א.ל. ירושלים אויל אקספלוריישין בע"מ (שם החברה נגזר מראשי התבות של החברה באנגלית - JOEL Jerusalem Oil Exploration Ltd היא חברת החזקות ישראלית.
נתונים כלליים | |
---|---|
סוג | חברה פרטית |
תקופת הפעילות | 1982–הווה (כ־42 שנים) |
משרד ראשי | קרית-אריה, פתח תקווה |
ענפי תעשייה | תעשיית האנרגיה |
מוצרים עיקריים | חיפושי נפט וגז טבעי |
הכנסות | 2.35 מיליארד ש"ח (2018)[1] |
רווח תפעולי | 1.74 מיליארד ש"ח (2018)[1] |
רווח | 1.42 מיליארד ש"ח (2018)[1] |
הון עצמי | 9.35 מיליארד ש"ח (2018)[1] |
סך המאזן | 19.2 מיליארד ש"ח (2018)[1] |
יו"ר | חיים צוף |
מנכ"ל | יוסף לוי |
יואל התאגדה ביוני 1982 כחברה ציבורית בחודש אוקטובר 1982 נרשמו לראשונה ניירות הערך של החברה למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בעלת השליטה בחברה היא אקויטל בע"מ שבבעלות אנשי העסקים קובי מימון וחיים צוף.[2]
היסטוריה
עריכהחברת יואל הוקמה על ידי איש העסקים יוסף (ג'ו) אלמליח וארמנד האמר, מיליונר יהודי־אמריקאי שהקים את חברת אוקסידנטל פטרוליום, תחתיה הוקמה בשנת 1983 החברה הבת ישראמקו אינק, שהונפקה בבורסת נאסד"ק בארצות הברית . הקבוצה קיבלה רישיונות קידוח לחיפושי נפט בשטחים עצומים ברחבי מדינת ישראל.[3] בין השנים 1983-1985 ביצעה ישראמקו ארבעה קידוחים בהשקעה של 8 מיליון דולר באזור ים המלח ("קידוחי גורים"). בקידוח גורים 4 התגלה נפט בעומק של כאלף מטר, בשכבה מגיל קרטיקון תחתון. 9,124 חביות נפט הופקו מגורים 4 במשך 14 חודשי הפקה, אך המשך ההפקה לא התאפשר בגלל פריצה מוקדמת של מי האקויפר הנמצאים מתחת למאגר לתוך הבאר, והקידוח הוגדר לא כלכלי.[4]
בשנת 1985 הקימה ישראמקו את "נגב 1 שותפות מוגבלת" בשותפות עם יואל, פספורט בע"מ (חברה נוספת בשליטת ג'ו אלמליח שהחזיקה ביואל), נפטא חברה ישראלית לנפט בע"מ, "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ, דלק חיפושי נפט בע"מ (כיום דלק אנרגיה) ושותפים נוספים. עד שנת 1988 ביצעה חיפושי וקידוחי נפט בהשקעה של 19 מיליון דולר ללא הצלחה ופורקה.
בינואר 1993 רכשה חברת יואל מחצית מהזכויות בקריית שדה התעופה (שבהמשך שונה שמה ל"איירפורט סיטי"), פרויקט משרדים והיי-טק בן 385 אלף מ"ר שנבנה על הקרקעות החקלאיות של מושב ברקת, ליד נמל התעופה בן-גוריון[5]. ב-2006 הנפקו ניירות הערך של חברת איירפורט סיטי בבורסה לניירות ערך בתל אביב והיא הפכה לזרוע הנדל"ן של החברה[6].
עד שנת 1993, אהוד אולמרט היה חבר דירקטוריון החברה (פרש לאחר שנבחר לראש עיריית ירושלים)[7].
בשנות ה-90 של המאה ה-20 החזיקה ב-20% מחברת ע.ר.מ שבנתה את שכונת "לב הפארק" ברעננה, פרויקט שכלל 756 יחידות דיור ומרכז מסחרי[8].
תחומי פעילות
עריכההחברה פועלת כיום כחברת החזקות ומחזיקה בחברות העוסקות בארבעה תחומי פעילות:
- תחום הנדל"ן המניב, בעיקר באמצעות החזקתה בחברת איירפורט סיטי בע"מ שהיא בעלת פארק העסקים איירפורט סיטי ובעלת השליטה בנצבא החזקות 1995 בע"מ המחזיקה בין היתר את כל תחנות האוטובוסים המרכזיות של "אגד" בישראל.
- תחום הנפט והגז הטבעי בעיקר באמצעות נפטא חברה ישראלית לנפט בע"מ אשר היא בעלת השליטה בישראמקו אינק
- תחום הבניה למגורים בעיקר באמצעות איירפורט סיטי
- תחום המלונאות בעיקר באמצעות החזקתה בנפטא חברה ישראלית לנפט בע"מ.
מבנה החזקות
עריכה- י.ו.א.ל. ירושלים אויל אקספלוריישין בע"מ
- נפטא חברה ישראלית לנפט בע"מ (65.07%)
- חנ"ל-חברת הנפט לישראל בע"מ (100%)
- ישראמקו אויל אנד גז בע"מ (100%)
- ישראמקו נגב 2 שותפות מוגבלת (8%)
- חנ"ל - ים המלח שותפות מוגבלת (33%)
- ישראמקו אויל אנד גז בע"מ (100%)
- נפטא אחזקות (100%)
- ישראמקו אינק (48.4%)
- חנ"ל-חברת הנפט לישראל בע"מ (100%)
- איירפורט סיטי בע"מ (59.02%)
- נצבא חברה להתנחלות בע"מ (96.21%)
- נפטא חברה ישראלית לנפט בע"מ (65.07%)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 י.ו.א.ל. ירושלים אויל אקספלוריישין בע"מ: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
- ^ חשיפת "גלובס": מיהו חיים צוף - הבעלים על הנייר של ישראמקו?, באתר גלובס, 5 בפברואר 2010
- ^ קרן צוריאל הררי, ריקוד ההיעלמות של ג'ו אלמליח, באתר כלכליסט, 23 ביוני 2011
- ^ מודיעין אנרגיה- שותפות מוגבלת דו"ח תקופתי לשנת 2006
- ^ עמי גינזבורג, אנליסט הממליץ על מניות של חברה בורסאית לחיפושי נפט?! יש דבר כזה, באתר הארץ, 26 ביולי 2004
- ^ עומר שרביט, קובי מימון לא מוותר: רוצה להנפיק את איירפורט סיטי לפי שווי של 140 מיליון דולר, באתר הארץ, 21 ביולי 2005
- ^ תומר זרחין, אולמרט ממשיך להסתבך: איש העסקים ג'ו אלמליח נחקר על הלוואה שנתן לאולמרט, באתר הארץ, 21 ביולי 2008
- ^ ע.ר.מ רעננה מחקה כ-8.9 מיליון שקל בגין ירידת ערכו של המרכז המסחרי בשכונת לב הפארק, באתר TheMarker, 7 באפריל 2003