אלכסנדר נ. יאקובלב

אלכסנדר ניקולאייביץ' יאקובלב (ברוסית: Алекса́ндр Никола́евич Я́ковлев,‏ 2 בדצמבר 1923, קורוליובו, פלך יארוסלבל – 18 באוקטובר 2005, מוסקבה) היה פוליטיקאי, פובליציסט, דיפלומט ומומחה רוסי וסובייטי בענייני צפון אמריקה, אחד מהאידאולוגים הראשיים, ה"אדריכלים" של הפרסטרויקה ויועץ מקורב למנהיג האחרון של ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב.

אלכסנדר נ. יאקובלב
Алекса́ндр Никола́евич Я́ковлев

לידה	2 בדצמבר 1923 Korolevo, רוסיה
פטירה	18 באוקטובר 2005 (בגיל 81) מוסקבה, רוסיה
מדינה	ברית המועצות, רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות טרויקורובסקויה
השכלה	אוניברסיטת קולומביה (1959) האקדמיה למדעי החברה שעל יד הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (1960) מוסד
מפלגה	מפלגת הדמוקרטיה הסוציאלית הרוסית, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
שגריר ברית המועצות בקנדה 1973–מכהן (כ־51 שנים)
פרסים והוקרה
עיטור הדגל האדום עיטור הכוכב האדום עיטור הידידות בין העמים העיטור סרגיי הקדוש מראדונז', דרגה שלישית עיטור המשחרר של ונצואלה עיטור ההצטיינות של הרפובליקה של פולין בדרגת מפקד עיטור הדגל האדום של העמל העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עיטור שלושת הכוכבים, דרגה שלישית עיטור מהפכת אוקטובר עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה מפקד של מסדר הדוכס גדימינאס הגדול
חתימה

כיהן כחבר באקדמיה הרוסית למדעים.

יאקובלב השתתף בצעירותו במלחמה הגדולה להגנת המולדת נגד הפולשים הנאצים לברית המועצות. היה חבר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בין שנת 1944 לאוגוסט 1991, וכיהן כחבר ומזכיר הוועד המרכזי שלה בשנים 1986–1990 וכחבר בפוליטביורו בשנים 1987–1990. אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי היה יושב ראש מפלגת הדמוקרטיה הסוציאלית של רוסיה ושימש כמנהלו הראשון של השירות הפדרלי לשידורי רדיו וטלוויזיה, רגולטור הרדיו והטלוויזיה הממשלתי.

בשנים 1973–1983 כיהן יאקובלב כשגריר ברית המועצות בקנדה.

קורות חייו

ילדות וצעירות

יאקובלב נולד בשנת 1923 בכפר קטן בשם קורוליובו, על הנהר וולגה, על יד יארוסלבל, כילד הבכור מבין חמישה של משפחת איכרים רוסים. היו לו ארבע אחיות, מתוכן שתיים מתו בינקותן. האב, ניקולאי אלכסייביץ' יאקובלב, למד רק ארבע כיתות בבית ספר, ואמו, אגפיה מיכאילובנה למדה רק שלושה חדשים. יאקובלב היה חולני בילדותו וסבל מדלקת בלוטות הלימפה הצוואריות ("חזירית") על רקע שחפת. אביו שירת במלחמת האזרחים ברוסיה חיל הפרשים האדום והפך לקומוניסטי אדוק. הוא היה היושב ראש הראשון של קולחוז מקומי. אחרי כשיאקובלב היה בן שבע בית המשפחה הוצת והם עברו לגור בכפר קראסנייה טקאצ'י. יאקובלב סיים את לימודי התיכון עוד לפני הפלישה הנאצית לברית המועצות. בנובמבר 1941 גויס לחיל הים הסובייטי, עבר אימונים קצרים וצורף לחטיבה הימית השישית של הצי הבלטי ובימי מצור לנינגרד השתתף כמפקד פלוגה בקרבות בחזית וולחוב. ב-6 באוגוסט 1941 פיקד על 30 חיילים צ'ובשים ונדרש לתקוף עמדות גרמניות בוויניאגולובו על ידי לנינגרד ונפצע קשה. הוא אושפז עד פברואר 1943 ובהמשך שוחרר הבייתה. ב-1944 התקבל כחבר במפלגה הקומוניסטית. באותה תקופה הוא ראה במפלגה הקומוניסטית "את אמת החיים", האמין אמונה שלמה בברית המועצות והעריץ את יוסיף סטלין

סוף העידן הסטליניסטי וימי שלטונו של חרושצ'וב

בספטמבר 1945 חזר ללמוד - לימודי היסטוריה במכון הפדגוגי הממלכתי על שם ק.ד.אושינסקי ביארוסלבל. ב-8 בספטמבר 1945 התחתן עם נינה איוואנובנה סמירנובה. בתום לימודיו באותה שנה נסע למוסקבה על מנת ללמוד בבית הספר הגבוה של המפלגה. בנובמבר 1946 התמנה למפקח באגף לתעמולה ולהתססה ("אגיטפרופ") ביארוסלבל, וכיהן בתפקיד זה כשנה וחצי. כעבור זמן קצר התחיל לגלות ספקות לגבי המשטר, במיוחד אחרי שצפה בהלם ברכבות שהסיעו זו אחר זו את שבויי המלחמה הסובייטים לשעבר אאל מחנות לעבודת כפייה. בתחנת הרכבת וספוליה של יארוסלבל היה עד לבכיין של נשים רבות והזדעזע מיחס הרשויות כלפיהן. זיכרון אותם המראות ליווה אותו כל חייו.

במרץ 1953 זמן קצר אחרי מותו של סטלין, נשלח יאקובלב על ידי הוועד המרכזי של המפלגה כמפקח בבתי הספר. ב-25 בפברואר 1956 הנאום הסודי של ניקיטה חרושצ'וב הסעיר אותו מאוד. הוא שמע את הנאום בבלקון בארמון הגדול של הקרמלין. אחרי הקונגרס העשרים של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות איבד יאקובלב את התלהבותו מהקומוניזם והתחיל לנהל חיים כפולים. רצה לשוב אל מקורות האידאולוגיה הקומוניסטית - כתבי קרל מרקס, פרידריך אנגלס, לנין, הפילוסופים הגרמנים, הסוציאליסטים הצרפתים והאיטלקים והכלכלנים הבריטים. הוא ביקש לעזוב את הוועד המרכזי כדי לעבוד באקדמיה למדעי החברה של הוועד המרכזי. בקשתו נדחתה פעמיים אך לבסוף הורשה ללמוד למשך שנתיים והגיע למסקנה שהמרקסיזם-לניניזם הוא נבואת שקר, חלולה, בלתי שימושית, בלתי אנושית במהותו. כך ריפא את הקונפליקט הפנימי שהתעורר בתוכו בעקבות קונגרס העשרים של המפלגה. הוא התחיל להסכים עם המהפך של חרושצ'וב

ההשתלמות בארצות הברית

ב-1958 נבחר יאקובלב להשתתף למשך שנה בלימודים עם מלגת פולברייט בארצות הברית . מתוך 17 סטודנטים סובייטיים, 14 נבחרו על ידי ק.ג.ב. יאקובלב ועוד שלושה, לרבות אולג קלוגין נשלחו ללמוד ב באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. יאקובלב למד באופן אינטנסיבי את השפה האנגלית, על רוזוולט ועל הניו דיל והשווה את ארצות הברית באותה תקופה לבין ברית המועצות. במאי 1959 האורחים הסובייטים נלקחו לסיור בן שלושים יום ברחבי ארצות הברית. בזמן המסע התארח יאקובלב אצל משפחות במדינת וורמונט, בשיקגו ובאיווה. תופעות כמו גזענות, חומרנות, ואחרות לא שיפרו את התחושות האנטי אמריקאיות שבהן התחנך. יאקובלב חזר לוועד המרכזי של המפלגה על מנת לעסוק באידאולוגיה ובתעמולה, ופרסם כמה ספרים אנטי-אמריקאיים. כתב עבודת תואר על תולדות מדיניות החוץ של ארצות הברית וביולי 1960 קיבל את התואר "קנדידט למדעים", השקול כנגד דוקטורט.

התחלת הקריירה הפוליטית

אחרי נפילתו של ניקיטה חרושצ'וב, ביולי 1965 המנהיג החדש לאוניד ברז'נייב מינה את יאקובלב כסגן מנהל של המחלקה לתעמולה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. באוגוסט 1968 נשלח יאקובלב לפראג כנציג הוועד המרכזי והיה עד לפליקת הטנקים הסובייטיים לפראג. מאוחר יותר הביע דעה נגד הרחקתו של המנהיג הצ'כוסלובקי אלכסנדר דובצ'ק. באותה שנה השתתף יאקובלב בצוות שנדרש לנסח חוקה חדשה של ברית המועצות ב-1977. יאקובלב שימש כעורך של כמה כתבי עת של המפלגה וכיהן בשנים 1969–1973 כראש המחלקה לאידאולוגיה ולתעמולה של המפלגה. בינואר 1970 ביקר שוב בארצות הברית, נפגש עם מושל קליפורניה, רונלד רייגן, עם הדיפלומט הנרי קיסינג'ר ועם השחקנית ג'יין פונדה שהזהירה אותו מפני "סכנת המיליטריזם האמריקאי שלדעתה, אינה זוכה למלוא החשיבות בעיני מוסקבה". בעקבות מסע זה באמריקה לא שינה יאקובלב את התרשמותו השלילית מארצות הברית.

שגריר בקנדה

ב-1972 פרסם יאקובלב ב כתב העת "ליטרטורנאיה גזטה" מאמר בכותרת "נגד האנטיהיסטוריזם" שבו הביע עמדה בקורתית כלפי הלאומנות הרוסית והלאומנות בברית המועצות בכלל. הפרסום הביא לסילוקו מהתפקיד. התאפשר לו לבחור תפקיד דיפלומטי והוא בחר להיות שגריר בקנדה, משישה שהוא מילא למשך עשור. ביולי 1973 הגיע לקנדה. במהלך שליחותו התיידד עם ראש ממשלת קנדה, פייר אליוט טרודו. טרודו קרא לבנו השני אלכסנדר טרודו, לפי שמו של יאקובלב. ב-16–23 במאי 1983 יאקובלב ליווה את המנהיג החדש, מיכאיל גורבצ'וב, אז אחראי בהנהגה הסובייטית בעננייני חקלאות, בעת ביקורו בקנדה. מטרת הביקור הייתה להתוועד לחוות ולמוסדות החקלאיים הקנדיים, לצורך לימוד לקחים בעלי יישום בברית המועצות. בהזדמנות זאת יאקובלב וגורבצ'וב חידשו את יחסי הידידות של פעם, והתחילו לדון ביניהם באפשרויות של ליברליזציה בארצם.

שובו למולדות

שבועיים אחרי הביקור, לפי המלצת גורבצ'וב, ב-16 באוגוסט 1983 מנהיג ברית המועצות באותם הימים, יורי אנדרופוב החזיר את יאקובלב הבייתה ומינה אותו כמנהל המכון לכלכלה עולמית וליחסים בינלאומיים של האקדמיה למדעים של ברית המועצות במוסקבה. ב-1985 הוריש את תפקידו לידידו, יבגני פרימקוב (לימים ראש ממשלת הפדרציה הרוסית). אף על פי שהתרשם חיובית מכלכלת קנדה החופשית והתחרותית, במיוחד בתחום החקלאות, שנחשב ענף חלש בברית המועצות - ומיתרונות שלטון החוק, יאקובלב פרסם חוברת בכותרת" סנטה קלאוס המסכן, או העין המשטרתית של הדמוקרטיה", שבו בכינוי העת י. אגאשין, הציג פרקיטיקות שנראו טוטליטריות בשיטת הממשל הקנדית. הוא טען ש, בין היתר, המשטר הקפיטליסטי יצר "מערכת ביוב משלו - משטר דיכוי, הפחדה וטרור" ושהממשלה הקנדית עושה לאזרחים "שטיפת מוח, שארצות הברית מפעילה טרור כלפי שכניה וקנדה אינה אלא מדינת משטרה טוטליטרית.

פרסטרויקה

יאקובלב -השני משמאל, לצידו של מיכאיל גורבצ'וב היושב מול הנשיא ג'ורג' בוש, בפסגה האמרקיאית-סובייטית במלטה ב-1989

כשב-1985 נבחר גורבצ'וב כמזכיר כללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות יאקובלב היה ליועץ בכיר שלו, עזר לו לעצב את יחסי החוץ של ברית המועצות על בסיס אי התערבות סובייטית במזרח אירופה וליווה את גורבצ'וב בחמשת מפגשיו עם נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן. בקיץ 1985 יאקובלב התמנה שוב לראש מחלקת התעמולה של הוועד המרכזי של המפלגה. הוא התחיל בבית לתמוך בתוכניות רפורמה בנודעו בהמשך כגלסנוסט (פתיחות) ופרסטרויקה (הבניה מחדש) ומילא תפקיד מפתח ביישום המדיניות החדשה.

אחרי הקונגרס העשרים של המפלגה, בחוג צר מאוד של חברינו ומכרינו, דנו לעיתים קרובות בבעיות הדמוקרטיזציה של ארצנו וחברתנו. בחרנו בשיטה פשוטה - כמו פטיש - להפצת "רעיונותיו" של לנין המנוח. קבוצה של פורמיסטים אמתיים, ולא מדומים, (בוודאי, בעל פה) פיתחו את התוכנית הבאה: להכות בסטלין, סטליניזם, בעזרת יוקרתו של לנין. ואחר כך, אם זה מצליח, - להכות בלנין בעזרת יוקרתם של פלחנוב ושל הסוציאל דמוקרטיה, ואחר כך , להכות ב"מהפכנות" בכלל, בעזרת יוקרת הליברליזם וה"סוציאליזם המוסרי". נוכל להרוס את המשטר הטוטליטרי הסובייטי רק באמצעות גלסנוסט ומשמעת מפלגתית טוטליטרית, תוך הסתרת המניעים של שיפור הסוציאליזם. (...) במבט אחורה , אני יכול להגיד בגאווה, שטקטיקה חכמה אך פשוטה מאוד זו, - שימוש במנגנונים של טוטליטריזם נגד השיטה הטוטליטרית - עבדה

(יאקובלב במבוא ל"ספר השחור של הקומוניזם" מאת סטפאן קורטואה ואחרים ) ב-1987 הארגון הנאו-נאצי פאמיאט שפעל אז בברית המועצות שלח מכתב בכותרת "בלמו את יאקובלב!" למליאת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ובו הציג את יאקובלב כ"יהודי" כאשם הראשי במהלך שיביא ל"כניעה בפני האימפריאליסטים". במשך עשורים הייתה מדיניותה הרשמית של ברית המועצות לשלול את קיומו של הפרטיכל חשאי של ההסכם הסובייטי-גרמני מ-1939. בהוראת גורבצ'וב יאקובלב כינס ועדה שחקרה את קיומו של פרטיכל כזה. בדצמבר 1989 הסיק יאקובלב כי פרטיכל זה התקיים והציג את ממצאיו בפני הפרלמנט הסובייטי. כתוצאה מכך קונגרס הסובייטים שנבחר לראשונה בבחירות רב מפלגתיות מאז 1918, אישר הצהרה שבו הודה בקיומם של הפרטיכלים החשאיים, גינה והוקיע אותם.

השנים האחרונות

ב-1987 קודם יאקובלב כחבר בפוליטביורו של המפלגה אבל עד 1990 הפך ליעד למתקפות מצד הקומוניסטים השמרנים שהתנגדו לליברליזציה. בקונגרס ה-28 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות שהתקיים ביולי 1990, שאל אותו הגנרל אלכסנדר לבד בציניות וגרם למהומה:"כמה פנים יש לך, אלכסנדר ניקולאיביץ'?" יאקובלב התיעץ עם עמיתיו והמשיך במהלכים המדיניים אבל התפטר מהפוליטביורו יום אחרי סיום הקונגרס. ככל ההתחזק המחנה של הקומוניסטים המתנגדים לרפורמות, עמדתו נחלשה. אחרי שהותקף במאי 1991 גם על ידי גנאדי זיוגאנוב, בן חסותו לשעבר ולימים ראש המפלגה הקומוניסטית בפדרציה הרוסית, התפטר יאוקבולב מהמפלגה יומיים בלבד לפני ניסיון ההפיכה של אוגוסט 1991. בימי ניסיון ההפיכה הצטרף יאקובלב לאופוזיציה הדמוקרטית נגדה. אחרי סיום המאורעות ביקר יאקובלב את גורבצ'וב על כך שהיה תמים כשהכניס את הקושרים לחוג מקורביו הפנימי ואמר שגורבצ'וב היה אשם ביצירת צוות הבוגדים. מדוע הקיף את עצמו באנשים מסוגלים לבגוד?"

בספרו "בתוך הארכיון של סטלין" (2008) סיפר ג'ונתן ברנט שב-1991 כשהמוני ליטאים הפגינו בעד העצמאות מברית המועצות, גרובצ'וב התיעץ עם יאקובלב לגבי התבונה שב דיכוי הצבאי נגדם. הוא שאל: "עלינו לירות?". יאבובלב הגיב: "אם חייל סובייטי אחד ירה כדור אחד בלבד על ההמונים הלא חמושים, נגמר עם השלטון הסובייטי". על אף הזהרותיו של יאקובלב, ברית המועצות התערבה בליטא אחרי הכרזת העצמאות שלה, ואחר כך כעבור שבעה חדשים התפרקה. יאקובלב הנהיג בהמשך את הוועדה שהקים הנשיא בוריס ילצין לטיהור שמם של קרבנות הדיכוי הפוליטי הסובייטי. בשנים שחלפו אחרי התפרקות ברית המועצות, כתב יאקובלב והרצה הרצאות רבות על ההיסטוריה, הפוליטיקה והכלכלה. הוא היה תקופה מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית התמזגה באמצע שנות ה-1990 עם סיעות אחרות והקימה את "הדמוקרטים המאוחדים" ברית מצדדת ברפורמות שהתארגנה יותר מאוחר ב"ברית כוחות הימין". ב-2002 כראש הוועד הנשיאותי לטיהור שמם של קרבנות הדיכוי הפוליטי נכח יאקובלב בהוצאה לאור של תקליטור עם השמות המפורטים וביוגרפיות קצרות של קרבנות הדיכוי הסובייטי. מאוחר יותר בחייו, הקים יאקבולב וניהל את קרן הדמוקרטיה הבינלאומית. הוא דרש לקיחת אחריות על פשעי העבר ומתח ביקורת על הנשיא ולדימיר פוטין שהתחיל להגביל את הדמוקרטיה בפדרציה הרוסית. בשנת 2000 טען יאקובלב שהדיפלומט השוודי ראול ולנברג שהתפרסם בהצלת אלפי יהודים הונגרים בעת השואה, נורה למוות ונרצח בבניין הבולשת הסובייטית בשנת 1947.

יאקובלב הלך לעולמו ב-18 באוקטובר 2005. טקס אשכבה אזרחי התקיים ב-21 באוקטובר בבניין האקדמיה למדעים של רוסיה. הוא הובא לקבורה בבית העלמין טרויקורובסקויה במוסקבה.

פרסים ואותות הוקרה

• 1984 - חבר בהתכתבות באקדמיה למדעים של ברית המועצות, מחלקת כלכלה, התמתחות ב"כלכלה העולמית ויחסים בינלאומיים"
• 1990 - חבר האקדמיה למדעים של ברית המועצות - בתחום הכלכלה העולמית והיחסים הבינאלומיים
• דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטאות סוקה (יפן), דרהאם, אקסטר (הממלכה המאוחדת)
• מדליית כסף לשם כבוד של אוניברסיטת פראג
• 2 בדצמבר 1998 - עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה ב

על תפקידו האישי בהשכנתה ופיתוחה של מדינת צדק ודמוקרטית, על פעילותו הפורייה ורבת השנים

• עיטור מהפכת אוקטובר
• עיטור הדגל האדום
• עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה א
• עיטור הדגל האדום של העמל - שלוש פעמים
• עיטור הידידות בין העמים
• עיטור הכוכב האדום
• 1997 - עיטור סרגיי הקדוש מראדונז' דרגה ג, מטעם הכנסייה האורתודוקסית הרוסית
• עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, בדרגת קצין
• עיטור להצטיינות של הרפובליקת פולין בדרגת מפקד
• 26 במרץ 2001 - העיטור הדוכס הגדול גדמינס של ליטא
• עיטור שלושת הכוכבים של לטביה
• 3 בפברואר 2003 - העיטור הצלב של אדמת מרים - מטעם אסטוניה
• עיטור השחרור של ונצואלה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר נ. יאקובלב בוויקישיתוף