אלן הודג'קין

אלן לויד הודג'קין (באנגלית: Alan Lloyd Hodgkin‏; 5 בפברואר 1914 - 20 בדצמבר 1998) היה פיזיולוג וביופיזיקאי בריטי, שזכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1963 יחד עם אנדרו הקסלי וג'ון אקלס.

אלן הודג'קין
Alan Lloyd Hodgkin

צילום מ-1963 כשזכה בפרס נובל
לידה	5 בפברואר 1914 בנבורי, הממלכה המאוחדת
פטירה	20 בדצמבר 1998 (בגיל 84) קיימברידג', הממלכה המאוחדת
ענף מדעי	פיזיולוגיה, ביופיזיקה
מקום לימודים	טריניטי קולג' בית ספר גרשם The Downs, Malvern College Prep School
מוסדות	אוניברסיטת קיימברידג'
תלמידי דוקטורט	Trevor Ian Shaw
פרסים והוקרה	עמית החברה המלכותית עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עמית באגודה האמריקאית לקידום המדע Annual Review Prize Lecture (1976) מדליית קופלי (1965) פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1963) המדליה המלכותית (1958) אביר מפקד במסדר האימפריה הבריטית הרצאת קרוניאן (1957) מדליית ביילי (1955) עמית כבוד של החברה הביופיזיקאית הבריטית
בן או בת זוג	Marni Hodgkin
צאצאים	Deborah Hodgkin, Rachel Hodgkin, Sarah Hodgkin, Jonathan Alan Hodgkin

ביוגרפיה

הודג'קין נולד בבאנבורי שבאוקספורדשייר. ב-1930 זכה במדליית ארד בתחרות לבתי ספר שארגנה החברה המלכותית להגנה על ציפורים. בהמשך, הוא למד ביולוגיה וכימיה בקולג' טריניטי (Trinity) שבקיימברידג', שם סיים את לימודיו ב-1936. בטריניטי, הומלץ לו ללמוד כמה שיותר פיזיקה ומתמטיקה, וכך עשה. בטרם סיים את לימודיו, החל לעשות ניסויים חובבניים על מערכת העצבים של צפרדעים, שאותם המשיך מאוחר יותר. בין השנים 1937–1938 עבד במעבדה של הרברט ספנסר גסר ברוקפלר שבניו יורק, שם למד לנתח אקסון של לוליגו שקוף (Loligo vulgaris). ב-1938 חזר לקיימברידג', והתחיל לעבוד עם אנדרו הקסלי. כבר ב-1939 פרסמו השניים מאמר ב-Nature, שבו הציגו את הפעם הראשונה בה נמדדו פוטנציאלי פעולה מתוך סיב עצב. מדידה זו הוכיחה כי תיאורית הממברנה של ברנשטיין שהייתה מקובלת עד אז לגבי המנגנון מאחורי תופעת פוטנציאל הפעולה איננה נכונה, והיוותה את הבסיס להמשך מחקרם של השניים אחרי מלה"ע השנייה.

במהלך מלחמת העולם השנייה התנדב לשירות רפואה בחיל האוויר. בין השנים 1940–1945 פיתח רדאר מוטס. במסגרת זו, הוטס הודג'קין בטיסת המבחן של בריסטול בלנהיים מחומש ברדאר הסנטימטרי הראשון. לאחר מכן שב לקיימברידג', שם יחד עם אנדרו הקסלי פיתח תאוריה לגבי פוטנציאל פעולה, באמצעות אחד טכניקה אלקטרופיזיולוגית חדשה של קיבוע מתח ("Voltage clamp"). לשיטה הזו נחשף בביקורו בארצות הברית אצל קנט קול באביב 1947. השיטה זו שומרת על מתח קבועה של התא באמצעות הזרקה של יונים עם מטען חשמלי נגדי בעת שינוי של מתח הממברנה. הודג'קין והקסלי יישמו את השיטרה במהירות ושכללו אותה להוכיח המנגנון היוני בבסיס הדחף העצבי. העבודה נעשתה על האקסון הענק מדיונוני רחף, עליו עבד הודג'קין קודם לכן, מה שאפשר להם לעקוב אחר הזרמים היוניים. דבר זה לא התאפשר בנוירונים אחרים, משום שהטכנולוגיה של אותה עת לא הצליחה לעקוב אחרי זרמים יוניים בתאים כה קטנים. השניים פרסמו סדרה של חמישה מאמרים עוקבים ב-1952, בהם ביססו מודל מתמטי למנגנון שמאחורי פוטנציאל הפעולה המניח שני זרמים עצמאיים של יונים, נתרן ואשלגן, העומדים בבסיס פוטנציאל הפעולה.

ב-1963 זכה בפרס נובל לרפואה ולפיזיולוגיה על מחקרו המשותף עם אנדרו הקסלי שעסק בפוטנציאלי פעולה בעצבים. את הפרס הם חלקו עם ג'ון אקלס, שמחקריו עסקו בפעילותן של סינפסות. מחקריהם של הקסלי והודג'קין הובילו אותם לשער שיש תעלות יונים, השערה שאוששה כמה עשורים מאוחר יותר, לאחר פיתוח של שיטות עליהם זכו ארווין נהר וברט זקמן בפרס נובל לרפואה ולפיזיולוגיה לשנת 1991.

ב-1965 זכה במדליית קופלי מטעם החברה המלכותית.

בין השנים 1966–1976 היה הודג'קין נשיא האיגוד לביולוגיה ימית של בריטניה (Marine Biological Association of the United Kingdom). ב-1973–1984 היה נשיא אוניברסיטת לסטר. ב-1948 הצטרף לחברה המלכותית. ב-1972 הוענק לו תואר אבירות מטעם מסדר האימפריה הבריטית, וב-1973 הצטרף למסדר ההצטיינות. בין השנים 1970–1975 הוא היה נשיא החברה המלכותית.

ראו גם

• מודל הודג'קין-הקסלי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלן הודג'קין בוויקישיתוף

• אלן הודג'קין, באתר פרס נובל (באנגלית)
• כתבה בעקבות פטירתו באתר BBC (באנגלית)
• מאמרם של הודג'קין והקסלי על פוטנציאל חשמלי(הקישור אינו פעיל) (באנגלית)
• אלן הודג'קין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)