אלפונסו, דוכס אנז'ו וקדיס

אלפונסו, דוכס אנז'ו וקדיס
Alfonso Jaime Marcelino Manuel Víctor María de Borbón y Dampierre, duque de Cádiz, duque de Anjou
	אלפונסו, דוכס אנז'ו וקדיס
לידה	20 באפריל 1936; רומא, ממלכת איטליה
פטירה	30 בינואר 1989 (בגיל 52); אייבון, קולורדו, ארצות הברית
שם לידה	Alfonso Jaime Marcelino Manuel Víctor María de Borbón y Dampierre
מדינה	איטליה, ממלכת איטליה, ספרד, צרפת
מקום קבורה	Convent of Las Descalzas Reales
בת זוג	מריה דל כרמן מרטינס-בורדיו אי פרנקו
שושלת בית בורבון
תואר	דוכס אנז'ו וקדיס
אב	האינפנטה חיימה, דוכס סגוביה
אם	אמנואלה דה דמפייר
צאצאים	ראו בהמשך
	1969–1972; (כ־3 שנים)
	1969–1972; (כ־3 שנים)
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (1972)

אלפונסו, דוכס אנז'ו וקדיס (בספרדית: Alfonso de Borbón y Dampierre;‏ 20 באפריל 1936 - 30 בינואר 1989), היה נכדו של אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד, והטוען לכתר צרפת מטעם הלגיטימיסטים בין השנים 1975–1989.

ביוגרפיה

אלפונסו נולד ב-20 באפריל 1936 ברומא, לאינפנטה חיימה, דוכס סגוביה, בנו של אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד, ולאמנואלה דה דמפייר, בתם של רוג'רו דה דמפייר, דוכס סן לורנצו השני וויטוריה רוספולי. אלפונסו הוטבל על ידי הקרדינל אווג'ניו פאצ'לי, שהפך מאוחר יותר לאפיפיור. בשנת 1941 מת סבו אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד, והוריו עברו להתגורר בלוזאן, שווייץ, על יד סבתו ויקטוריה אאוחניה, נסיכת בטנברג. בשנת 1950 קיבל אלפונסו מאביו את התואר דוכס בורבון.

בשנת 1933 ויתר אביו על מקומו בסדר הירושה הספרדי, לטובת אחיו חואן, רוזן ברצלונה, ובשנת 1941 פרנסיסקו פרנקו אף הכיר בו באופן רשמי כיורש החוקי של המלוכה. בשנת 1947 הכריז פרנקו על ספרד כממלכה, אם כי הוא לא החזיר בפועל את המלוכה לידי בית בורבון. בשנת 1949 חזר בו אביו מוויתורו על טענתו לכתר ספרד, ובעקבות הידרדרות היחסים בין אחיו חואן לפרנקו, הוא אף התבקש לשלוח את אלפונסו להתחנך בספרד. בשנת 1969 הכיר לבסוף פרנקו בחואן קרלוס, נסיך ספרד, בנו של חואן, כמלך הבא של ספרד, ואף קיבל את תמיכתו של אלפונסו לכך. בתמורה על תמיכתו, מינה אותו פרנקו בשנת 1972 כשגריר ספרד בשוודיה.

ב-8 במרץ 1972 התחתן אלפונסו עם מריה דל כרמן מרטינס-בורדיו אי פרנקו, בתם של קריסטובאל מרטינס-בורדיו, מרקיז ויאברדה העשירי וכרמן פרנקו, דוכסית פרנקו הראשונה, בתו של פרנסיסקו פרנקו, ממנה נולדו לו שני בנים. ב-22 בנובמבר אותה שנה העניק פרנקו לאלפונסו את התואר דוכס קדיס, שהוחזק בזמנו על ידי פרנסיסקו, דוכס קדיס, בעלה של איזבלה השנייה, מלכת ספרד. בשנת 1975 מת אביו, ואלפונסו הוכר על ידי הלגיטימיסטים כאלפונס השני, מלך צרפת ונווארה. בשנת 1979 נפרד אלפונסו מאשתו, ובשנת 1982 התגרשו השניים, ולאחר הגירושין קיבל אלפונסו משמורת על ילדיו.

ב-7 בפברואר 1984 חזר אלפונסו מסיור סקי בפירנאים, ובמהלך הנסיעה התנגש במשאית. בנו הבכור פרנסיסקו דה אסיס נהרג בתאונה, ואילו בנו הצעיר לואיס אלפונסו שהה בבית החולים במשך חודש, בעוד אלפונסו עצמו נזקק ל-6 ניתוחים. בית משפט ספרדי העניק לכרמן משמורת זמנית על לואיס אלפונסו, אך כעבור שישה חודשים החזיר בית המשפט את המשמורת לאלפונסו.

בשנת 1987 אנרי, רוזן קלרמון, בנו הבכור של אנרי, רוזן פריז, תבע את אלפונסו על השימוש בתואר דוכס אנז'ו, ועל השימוש בשלט האצולה הצרפתי; אנרי ביקש מבית המשפט לקנוס את אלפונסו ב-50,000 פרנקים צרפתיים על כל הפרה עתידית. בשנת 1988 הנסיך פרדיננדו, דוכס קסטרו וסיקסטו אנריקה, נסיך בורבון-פארמה הצטרפו אף הם לתביעה של אנרי על השימוש בתואר דוכס אנז'ו. ב-21 בדצמבר 1988 בית המשפט בפריז קבע כי התביעה אינה קבילה כי לא ניתן להוכיח את קיומו המשפטי של התואר; כי לא התובע (אנרי) ולא התובעים המשניים (פרדיננדו וסיקסטו) הוכיחו את זכויותיהם ואת תביעותיהם לתואר; וכי אנרי לא נפגע משימוש בשלט האצולה הצרפתי על ידי הענף הספרדי של בית בורבון. בשנת 1989 ערערו הנסיך אנרי ד'אורליאן והנסיך סיקסטו אנריקה מבורבון-פארמה על פסק הדין, אולם אף במשפט החוזר פסק בית המשפט לטובת אלפונסו.

בין השנים 1977–1984 היה אלפונסו נשיא איגוד הסקי הספרדי, ובין השנים 1984–1987 הוא היה נשיא הוועד האולימפי הספרדי. ב-30 בינואר 1989 נהרג אלפונסו בתאונת סקי באייבון, קולורדו, ובנו לואיס אלפונסו, דוכס אנז'ו ירש את תאריו.