אמירות טביליסי
אמירות טביליסי (בגאורגית: თბილისის საამირო, בתעתיק לעברית: תבּילִיסִיס סאאמִירוֹ; בערבית: إمارة تفليسي) היא אמירות שנשלטה באזור של מה נחשב כיום כמזרח גאורגיה, ובבסיסה העיר טביליסי. בשנים שבין 726 לשנת 1080 (נומינלית עד ל-1122). נוסדה על ידי הערבים במהלך פלישותיהם לאדמות הגאורגיות. האמירות הייתה מוצב חוץ של השלטון המוסלמי בקווקז עד לתפיסתה מחדש על ידי הגאורגים תחת שלטונו של דוד הרביעי, בשנת 1122. יסוד האמירות הייתה למעשה תחילת האסלאם בגאורגיה.
היסטוריה
עריכההערבים הגיעו לראשונה לגאורגיה בשנת 645, אבל עד לשנת 735 הם לא הצליחו לייצב את שלטונם. באותה שנה הח'ליף האומאי, מרואן השני (אנ') כבש את טביליסי וחלק גדול מהשטחים השכנים, מידי ממלכת איבריה (כארתלי), וייסד אמירות ערבית, שהייתה תחת חסותו של ח'ליף בגדאד או לעיתים הואלי (ولي) של ארמניה (Armīniya).
במהלך התקופה הערבית, טביליסי, שנקראה "אל-תפליס" (al-Tefelis), גדלה למרכז המסחר בין העולם המוסלמי לבין צפון אירופה. מעבר לזה, היא תפקדה כמוצב חוץ מפתח והיוותה חוצץ בהתמודדות כנגד הביזנטים והשליטה הכוזרית. במהלך הזמן הפכה טביליסי מוסלמית בעיקרה, אבל ההשפעה האסלאמית נתחמה לעיר עצמה כאשר הסביבה נשארה נוצרית.
טביליסי הייתה עיר גדולה עם חומה כפולה ובה 3 שערים. היא שכנה על שני צידי נהר הקורה, ושני חלקיה היו מחוברים בגשר של סירות.
גאוגרפים בני זמננו מציינים במיוחד את המעיינות החמים של טביליסי, ששימשו לאמבטיות עם אספקת מים חמים קבועה. על הנהר היו טחנות מים. הבתים היו בנויים בעיקר מעץ אורן, וזאת להפתעתם של נוסעים ערבים בני זמננו. במחצית הראשונה של המאה ה-9, טביליסי הייתה לעיר השנייה בגודלה בקווקז אחרי דרבנט. עם לפחות 50,000 תושבים ומסחר משגשג.
אחרי שהח'ליפות נחלשה, בעקבות חורבן בגדאד בשנת 813, ההשפעה העבאסית נפגעה מהנטייה של שליטי הפריפריה לפרוש מהחליפות, וטביליסי לא יצאה מן הכלל. באותו הזמן, האמירות הפכה למטרה של משפחת המלוכה הגאורגית, בגרטיוני, ששחררו מספר אדמות גאורגיות מהאחיזה הערבית. אמירות טביליסי נוהלה ביד חזקה יחסית תחת שליטתו של אסחאק בן אסמאעיל (833-853), שהיה חזק מספיק להכניע את הנסיכים הגאורגים, ולהשליט את השלטון העבאסי על האזור. הוא השעה את המענק השנתי לבגדאד, והכריז על עצמאות מהח'ליפות. בשנת 853 שיגר הח'ליף אל-מתווכל (المتوكل على الله جعفر بن المعتصم),, משלחת ענישה לדיכוי המרד, בראשות בוגה אל-כביר אל-שרעבי (ידוע גם בשם בוגה הטורקי *). האחרון שרף את טביליסי עד לאפר וערף את ראשו של אסחאק בן אסמאעיל. בכך הוא חיסל את הסיכוי של העיר להפוך למרכז של מדינה אסלאמית עצמאית בקווקז. הח'ליפות העבאסית בחרה לא לבנות מחדש את העיר באופן נרחב, וכתוצאה מכך היוקרה והסמכות המוסלמיות באזור החלו לרדת.
בתחילה המאה ה-11, בשנת 1020, מלכים גאורגים שאפו להתפשט כנגד אמירות טביליסי, והעיר הייתה בחלק מהזמן בשליטה גאורגית. שטחי האמירות התכווצו לטביליסי והשכונות הסמוכות לה. אבל, פלישה של הסלג'וקים בשנות ה-80 של המאה ה-11 סיכלה את התקדמות הגאורגים, ועיכבה את תוכניותיהם של הבגרטיונים, בקרוב למחצית המאה. הפעם האחרונה שבה מוזכר אמיר טביליסי הייתה בשנת 1080 לערך, וממשלת העיר נוהלה לאחר מכן על ידי אוליגרכיית סוחרים הידועה, בספר תולדות גאורגיה, בשם "טביללי בֶּרבֶּי", הזקן של טביליסי. ניצחונותיו של דוד הרביעי על הסלג'וקים הטורקים הנחיתו את המכה הסופית על טביליסי האסלאמית, והצבא הגאורגי עטור הניצחון נכנס לעיר בפברואר 1122 וסיים 400 שנות שלטון זר.
שליטים
עריכהאמירי בני שוהב של טביליסי
עריכה- אסמאעיל אבן שוהב (אנ') (האמיר הראשון שידוע), שלט עד לשנת 813
- מוחמד אבן עתב (גאו') (813-829)
- עלי אבן שוהב אל תיפליס (אנ') (829-833)
- אסחאק איבן אסמאעיל (אנ') (833-853)
אמירי בני שיבאן של טביליסי
עריכה- מוחמד אבן ח'ליל (853-870)
- עיסא אבן אל-שייח' אלשיבאני (870-876)
- אבראהים (876-878)
- גאבולוץ (גאו') (878-880)
אמירי בני ג'עפר של טביליסי (שושלת ג'עפרידזה)
עריכה- ג'עפר הראשון איבן עלי (גאו') (880-914)
- מנצור איבן ג'עפר (גאו') (914-952)
- ג'עפר השני איבן מנצור (גאו') (952-981)
- עלי איבן ג'עפר (גאו') (981-1032)
- ג'עפר השלישי איבן עלי (גאו') (1032-1046)
- מנצור איבן ג'עפר (1046-1054)
- אבו אלהיג'א איבן ג'עפר (גאו') (1054-1062)
- סאתילארבי (גאו') (1068-1080) מונה על ידי אלפ ארסלאן
קישורים חיצוניים
עריכה