אמיר
תואר אצולה ערבי
אֶמִיר או אַמִיר (בערבית: أمير- ובפרסית, בפשטו ובאורדו: مير, מִיר) הוא תואר כבוד או אצולה הרווח בשימושו במדינות אסלאמיות במזרח התיכון, בצפון אפריקה, באסיה הקטנה, במדינות הטורקמניות, ובפקיסטן. משמעות המילה, הנגזרת מהשורש הערבי א־מ־ר (أمر), היא "מפקד". במקור היא נועדה לציין מנהיג או מפקד של קבוצת אנשים. עם הזמן הפך השימוש בתואר זה כדי לציין גם שליטים ומושלים ממדינות קטנות. בימינו, משמש תואר האמיר בעולם הערבי ל"נסיך" או ל"יורש העצר".
שימושים
עריכה- מדינה הנשלטת על ידי אמיר היא אמירות. כמה מהאמירויות הן מדינות ריבוניות, כמו כווית, הנשלטת על ידי שושלת אל-סבאח מאז עצמאותה ב-1961; קטר (מאז 1971) ובחריין (בשנים 1971-2002). אמירויות יכולות להוות גם חלק ממדינה ריבונית, כמו איחוד האמירויות הערביות.
- פירוש נוסף של התואר כ"נסיך" הוא במשמעותו כצאצא זכר של השליט. במשמעות זו נמצא התואר בשימוש בסולטנות האיים המלדיביים. בכמה מדינות אחרות תואר זה משמש לתיאור יורש העצר. כך למשל יורש העצר הירדני, חוסיין בן עבדאללה השני, מלך ירדן, מכונה "האמיר חוסיין".
- אמיר היה גם נציב בפרובינציה של האימפריה האיסלאמית.
- בצורתו התורכמנית של התואר - אאמיר, הוא משמש בהודו ובפקיסטן במשמעות "עשיר" - פעמים רבות בקונוטציה של אלמותיות.
- אמיר הוא גם תוארו של מנהיג כת אסלאמית שנוסדה בלאהור ב-1914. הנושא בתואר הוא בעל סמכות אסלאמית בלבד, ונטול כוח פוליטי. עד היום נשאו בתואר זה חמישה ממנהיגיה של התנועה האחמדית של לאהור.
- בצפון ניגריה ובמדינות אחרות באזור הסהרה, התואר משמש לתיאור ראשי שבטים.
- התנועה היזידית לצד התואר שייח' המשמש את המנהיג המוסלמי שלה, מעניקה את התואר האמיר למנהיג שאינו מנהיג מוסלמי גרידא.
תוארי נסיכות, אצולה ומשרה
עריכה- כל אחד מהח'ליפים הראשונים נקרא "אמיר המאמינים" (أمير المؤمنين), על מנת להדגיש את מנהיגותו מעל כלל העולם המוסלמי, ובייחוד במובן הכוחני והניצי למונח הג'יהאד על פי דת האסלאם.
ערכים העוסקים באמירים וביורשי-עצר
עריכהראו גם
עריכה
|
קישורים חיצוניים
עריכה
- אמיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)