אמנת זכויות הילד
אמנה בדבר זכויות הילד[1] היא אמנה בין־לאומית השואפת לקבוע את זכויותיהם הפוליטיות, האזרחיות, הכלכליות והתרבותיות של ילדים ובני נוער. באמנה 54 סעיפים, המונים זכויות רבות להן זכאים ילדים.
מרבית חברי האומות המאוחדות אישרו אמנה זו, בין אם בצורה מלאה ובין אם בצורה חלקית. עצרת האו"ם אמצה את נוסח האמנה ב-20 בנובמבר 1989. בספטמבר 1990 האמנה נכנסה לתוקף לאחר שאושררה על ידי מספר המדינות המינימליות הנדרשות. ישראל אשררה את האמנה ב-4 באוגוסט 1991 והאמנה נכנסה לתוקף לגביה ב-2 בנובמבר 1991.
תוכן האמנה
עריכההאמנה מכירה בזכויות הבסיסיות של כל ילד וכן קובעת את מכלול החובות שיש למדינות כלפי ילדים, ביניהן:
- זכות לחינוך וטיפול רפואי.[2]
- הגנה מפני פעולות מזיקות כגון עינויים, ניצול מיני, ניצול בעבודה, התעללות, הזנחה וסחר בילדים.
- הגנת ילדים נכים, ילדים חסרי משפחה וילדים פליטים.
- חובת המדינות החתומות לכבד ולהבטיח את הזכויות המפורטות באמנה ללא אפליה וללא התייחסות למאפייני דת, גזע, מגדר, שפה וכו'. כמו כן המדינות ינקטו בכל האמצעים המתאימים להבטיח את הגנת הילד מפני אפליה בשל מעמד, השקפה וכו'.
- בכל הפעולות הנוגעות לילדים, תהא טובת הילד השיקול הראשון.[3] המדינות החברות יבטיחו לילד הגנה וטיפול ככל שיידרש לטובתו.
- המדינות החברות יכבדו את אחריותם, זכויותיהם וחובותיהם של ההורים או של בני המשפחה המורחבת או של הקהילה על מנת לספק הכוונה והדרכה לילד המתפתח.
- הילד יירשם מיד לאחר לידתו, ומתוקף זכויותיו תהא לו הזכות להיקרא בשם פרטי, הזכות לקבל אזרחות, הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על ידם.
- המדינות החברות יבטיחו כי לא יופרד הילד מהוריו בניגוד לרצונם, אלא רק במקרים מסוימים כגון התעללות, הזנחה וכו'. במקרה זה המדינות יכבדו את זכויות הילד המופרד.
- לילד שהוריו גרים במדינות שונות יש זכות לקיים קשרים אישיים ומגעים ישירים עם שני הוריו גם יחד.
- לילד המסוגל לחוות דעה משלו יש זכות להביע דעה כזו. וההורים שלו חייבים לאפשר לו זאת.
- המדינות החברות יכירו בעקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול הילד ולהתפתחותו.
- המדינות החברות ינקטו באמצעים: חוקתיים, מנהליים, חברתיים וחינוכיים מתאימים על מנת להגן על הילד מפני אלימות גופנית או נפשית, חבלה, התעללות, הזנחה, טיפול רשלני, אכזריות או ניצול.
- ילד שסביבתו המשפחתית נשללה ממנו, יהיה זכאי להגנה מיוחדת ולסיוע מצד המדינה.
- מדינות חברות המכירות בשיטת האימוץ ומתירות אותה יבטיחו כי טובת הילד תהווה את השיקול המכריע, כמו כן יבטיחו כי האימוץ יאושר רק על ידי רשויות מוסמכות. האנשים נוגעים בדבר האימוץ הסכימו מתוך ידיעה מלאה לאימוץ בהתבסס על ייעוץ.
- אימוץ בן-ארצי יישקל כאמצעי חלופי לטיפול בילד כאשר המועמד לאימוץ זה ייהנה מביטחונות ומתנאים – בדומה לאימוץ פנימי.
- אימוץ בן ארצי לא יביא לרווח כספי בלתי הוגן עבור המעורבים בכך.
בנוסף לכך, האמנה מחייבת את המדינות החתומות לאפשר לילד להשתתף בכל הליך בו מתקבלת החלטה הנוגעת אליו ומבקשת שנקודת ההשקפה של הילד תילקח בחשבון בנושאים אלו, בהתאם לגיל הילד ולכשריו המתפתחים. האמנה אוסרת הפעלת גזר דין עונש מוות על ילדים.
האמנה קובעת כי טובת הילד הוא שיקול ראשון במעלה והוא מחייב את המדינה כל אימת שהיא מקבלת החלטה שיש בה כדי להשפיע על ככל הילדים או על ילד מסוים. בהתאם לגישה זו שונה החוק המצוי במדינות רבות, בו התייחסו בעבר אל ילדם ונשים כאל רכוש או נכס. כמו כן, היא מנסה לקדם סדר יום חדש מזה הקיים, בו לילדים אין קול בשיח הציבורי והם אינם יכולים להשפיע על קבלת החלטות הנוגעות אליהם, במישרין או בעקיפין. יישום מלא של האמנה מחייבת בדיקה כללית של חוקי משמורת ואפוטרופסות של ילדים, או, לכל הפחות, גישה חדשנית במסגרת החוקים הקיימים. משרד המשפטים הקים בשנת 1997 ועדה בין תחומית שבחנה את יישום האמנה בהסדרים שונים במשפט הישראלי. הוועדה הגישה את מסקנותיה בשנת 2003 והתייחסה לתחומים הבאים: הילד במשפחה, הילד במערכת הפלילית, ילדים בהשמה חוץ ביתית, ילדים במערכת החינוך וייצוג נפרד של ילדים בהליכי אזרחיים.
פרוטוקולים אופציונליים
עריכהלאמנה שלושה פרוטוקולים אופציונליים:
- פרוטוקול אופציונלי בנושא מעורבות של ילדים בעימותים (אנ') משנת 2000 (נכנס לתוקף ב-2002), נכון לספטמבר 2024 חברות בו 172 מדינות, ביניהן ישראל.
- פרוטוקול אופציונלי בנושא הסחר בילדים, זנות ילדים ופורנוגרפיית ילדים (אנ') משנת 2000 (נכנס לתוקף ב-2002), נכון לספטמבר 2024 חברות בו 178 מדינות, ביניהן ישראל.
- פרוטוקול אופציונלי בנושא הגשת תלונות בגין הפרת זכויות על פי האמנה (אנ') משנת 2011 (נכנס לתוקף ב-2014), נכון לספטמבר 2024 חברות בו 50 מדינות (ישראל לא הצטרפה).
מדינות חברות
עריכהכל המדינות החברות באו"ם הן צד לאמנה מלבד ארצות הברית, שחתמה על האמנה אך עדיין לא אשררה אותה. ההתנגדות להצטרפות בארצות הברית נובעת מגורמים שמרניים המתנגדים למה שנתפס כהתערבות שלטונית (ובין־לאומית) בחיי המשפחה. כמו כן, עד תחילת שנות ה-2000 בארצות הברית ניתן היה להוציא להורג קטינים, בניגוד לאיסור שבאמנה.
אמנת זכויות הילד בישראל
עריכהישראל אשררה את אמנת לזכויות הילד בשנת 1991. בשנת 2000 נחקק חוק זכויות התלמיד והוקמה ועדה מיוחדת לקידום מעמד הילד. בשנת 2001 מדינת ישראל הגישה את הדו"ח התקופתי הראשון לוועדה המנטרת את האמנה, ובו פירוט הפעולות בישראל ליישום האמנה, ובכלל זה אמצעים כלליים ליישומה, הגדרת ילד לפי חוקים שונים, ויישומם של העקרונות הכלליים שנקבעו באמנה ושל הזכויות המעוגנות בה. באוקטובר 2002 נערך דיון במליאת הוועדה לבדיקת זכיות הילד של קרן החירום הבין־לאומית של האומות המאוחדות לילדים (יוניצ"ף). הדוח התקופתי השני של ישראל לוועדת האו"ם לזכויות הוגש ביוני 2010. בדוח מפורטות פעולותיה של ישראל בנושא, ובכללן חקיקה, פסיקה ועבודת משרדי ממשלה וגופים אחרים. הדוח פורסם באתר משרד המשפטים, ופרסום הדוח לציבור נכלל באמצעים ליישום האמנה.
בדו"ח שנכתב ב-2010 במטה יוניצ"ף נמתחה ביקורת על כך שאין בישראל תוכנית פעולה לאומית או ועדה ממשלתית הממונה על הגנה וקידום זכויות הילד. כמו כן מותח הדו"ח ביקורת על עמדתה של ישראל, לפיה אמנת האו"ם לזכויות הילד אינה חלה בשטחים הפלסטיניים. מצוין בו כי צווים צבאיים החלים על שטחי הרשות הפלסטינית מגדירים ילד מתחת לגיל 16, בעוד שהחוק הישראלי ואמנת האו"ם מגדירים ילד מתחת לגיל 18. הדו"ח מציין כי גורמים רשמיים בישראל אינם אוספים נתונים מקיפים על מעמדם של הילדים ואינם מפרסמים נתונים שנתיים על הוצאות הממשלה המיועדות לילדים. על פי הדו"ח, ההשקעה בישראל מגן הילדים ועד התיכון נמוכה מהממוצע הבין־לאומי.[4]
האמנה כוללת המלצה להקים גוף סטטוטורי העוסק בזכויות ילדים. עקב כך נוסחה בשנת 2011 הצעת חוק להקמת "נציבות זכויות הילד", גוף ממלכתי שיעסוק בשמירה על זכויות ילדים בישראל בתחומים שונים. הצעת החוק לא קודמה מאז. השופטת סביונה רוטלוי, שעמדה בראש ועדת רוטלוי שבחנה את זכויות הילד בישראל, מתחה ביקורת קשה על משרד החינוך: "יש השתקה מכוונת של זכויות הילדים במערכת החינוך. המדינה התחייבה ליישם ולהפיץ את האמנה, אבל בשנים האחרונות לא נעשה דבר אלא להפך - יש נסיגה משמעותית".[5]
בדו"ח הבא שהגישה ישראל נאמר שהצטמצמו הפערים בין המגזר הערבי למגזר היהודי בתחומים אלה, בהם חינוך, רווחה ובריאות, לאחר שהממשלה הקצתה משאבים לשם כך. חלה התקדמות בנושא מעמדם החוק וזכויותיהם של ילדי מהגרי עבודה וחלק ניכר משידוריה של רשות השידור עוסקים במניעת אפליה וסובלנות. בנושא מניעת התעללות בילדים הוסדרו הוראות לדיווח על אלימות גופנית במוסדות חינוך ב-2009. כמו כן, הוכנסו תיקונים לחוק העונשין ובשנת 2000 התקבל חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום). משנת 2006 פועלת תוכנית לאומית מתוקצבת בנושא ילדים ובני נוער בסיכון. בנושא שיתוף פעולה עם החברה האזרחית הביאו מחברי הדו"ח דוגמאות לשיתוף פעולה עם החברה האזרחית וביניהם עבודה עם הג'וינט בקהילה האתיופית.
החל משנת 2006 פועלת בישראל תוכנית לשיתוף ילדים שהוריהם נתונים בהליכים משפטיים במצבי סכסוך במשפחה. התוכנית מבוססת על סעיף 12 באמנה הבין־לאומית לזכויות הילד. מטרת התוכנית לאפשר לילדים לממש את זכותם להשתתפות בתהליכי קבלת החלטות הנוגעות לחייהם.[6]
בשטחים הפלסטיניים פועלת האגודה הבין־לאומית לזכויות הילד משנת 1991 למימוש אמנת זכויות הילד. באגודה פועלים עורכי דין המייצגים קטינים בבתי משפט צבאיים, מבקרים קטינים הכלואים במתקני מעצר צבאיים, ומייצגים את משפחות הקטינים בבואם לבקש היתר כניסה לישראל מצה"ל.[7] כמו כן מפרסמת האגודה דו"חות עיתיים על מעצר ילדים פלסטינים. בנוסף, קבוצת "הורים נגד מעצרי ילדים" פועלת בישראל נגד מעצרי קטינים פלסטינים, על פי עקרון טובת הילד. לדבריהם, קיימת תופעה נרחבת של מעצרי ילדים בגדה המערבית וירושלים המזרחית, והם פועלים למען זכויותיהם של קטינים פלסטינים בהליך הפלילי[8].
ראו גם
עריכה- אמנות בין־לאומיות בנושאי זכויות אדם
- אמנת הגיל המינימלי
- חוק זכויות התלמיד
- זכות ההתחקות - זכותו של הילד לדעת מי הוריו, המעוגנת באמנה
- עת"מ 2702/04 פלונית נגד שר הפנים
לקריאה נוספת
עריכה- תמר מורג, "עשרים שנה אחרי: תפיסת זכויות הילד על פי האמנה בדבר זכויות הילד", זכויות הילד והמשפט הישראלי (תמר מורג, עורכת) 15, תש"ע-2010
- תמר מורג, " האמנם עידן חדש? פסיקת בתי המשפט בישראל והאמנה בדבר זכויות הילד", מתוך זכויות הילד והמשפט הישראלי 101 - 128 (תמר מורג, עורכת), הוצאת רמות – אוניברסיטת תל אביב תש"ע –2010
- סביונה רוטלוי, "אחריות המדינה בקידום זכויות ילדים", מתוך זכויות הילד והמשפט הישראלי 63 – 80 (תמר מורג, עורכת), הוצאת רמות – אוניברסיטת תל אביב תש"ע – 2010
- "קטינים במשפט: מתלות לעצמאות" (נתנאל ר. בושרי, 2009).
קישורים חיצוניים
עריכה
- נוסח האמנה, באתר ועדת זכויות האדם של האו"ם (באנגלית)
- אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, באתר משרד החינוך
- תרגום לעברית של האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, באתר "בצלם"
- הברונית ברנדה הייל מריצ'מונד, הבנת זכויות הילד: תיאוריה ומעשה, משפחה במשפט א, אוגוסט 2007
- רונה שוז, זכות הילד להשתתפות: בין תיאוריה לבין הלכה למעשה בבית המשפט לענייני משפחה, משפחה במשפט ב', תשס"ט
הערות שוליים
עריכה- ^ כתבי אמנה, כרך 1038;31:221–248, באתר רשומות, 16 במאי 1993.
- ^ ראו דיון בעניין שיתוף הקטין בבחירת מקום חינוכי, וכן דיון בעניין טיפול רפואי בקטין, לאור אמנת זכויות הילד וברוחה, בתוך נתנאל ר. בושרי (2019), קטינים במשפט: מתלות לעצמאות, 491-510, 553-582 (הוצאת שהם).
- ^ על מעמד הקטין במשפט הישראלי לאור אמנת זכויות הילד וברוחה, ראו: נתנאל ר. בושרי (2019), קטינים במשפט: מתלות לעצמאות, 19-277 (הוצאת שהם)
- ^ אור קשתי, דו"ח של האו"ם: ישראל אינה שומרת כראוי על זכויותיהם של הילדים, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2010
- ^ אור קשתי, הכנסת תדון היום בנציבות זכויות הילד, באתר הארץ, 25 בינואר 2011
- ^ ד"ר טלי באייר טופילסקי,ד"ר רחל סבו-לאל, אביטל מנור. 2015. יחידות הסיוע ליד בתי המשפט לענייני משפחה – מחקר הערכה ארצי. ירושלים: מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.
- ^ עמירה הס, שעה קלה עם עורך הדין, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2003.
- ^ אתר העמותה "הורים נגד מעצרי ילדים".