רפואה

רפואה (הנקראת לעיתים גם רפואה קונבנציונלית או רפואה מקובלת), היא ענף של המדע ומקצוע, העוסק באבחון, מחקר, וטיפול במחלות, בשיפור הבריאות וברפואה מונעת. הרפואה מתבססת על הישגיהם של מדעי הטבע, החברה, והרוח ומתקדמת במקביל להם. במרוצת השנים התפתחו במקצוע התמחויות בענפים מרובים, לפי קריטריונים שונים: מבחינים בין רפואה פנימית, רפואת חירום, רפואה כירורגית, רפואת עיניים, אף אוזן וגרון וכו', ולפי התחומים החברתיים – רפואה צבאית, רפואה משפטית, רפואה תעשייתית, רפואת בית חולים וכו'.

אסקלפיוס, אל הרפואה והריפוי במיתולוגיה היוונית, אוחז במטה אסקלפיוס שהפך לסמל הרפואה (פסל במוזיאון ני קרלסברג גליפטוטק, קופנהגן)

עיינו גם בפורטל פורטל הרפואה הוא שער לתחום הרפואה בוויקיפדיה. בפורטל ניתן למצוא קישורים לערכים רבים בנושא גוף האדם, בריאות, תחומי ענף הרפואה, מחלות ועוד.

הישגיה של הרפואה המודרנית ניכרים, בפרט בגידול המשמעותי בתוחלת החיים במאה השנים האחרונות, גידול שבעיקרו נובע מהישגיה של הרפואה, כגון אנטיביוטיקה וחיסונים, אך גם משיפור הסניטציה והתזונה. לעיתים קצרה ידה של הרפואה, ובמחלות מסוימות היא יכולה להציע טיפול סימפטומטי ומסייע למחלה, אך אינה יודעת לרפא או לסייע בהחלמה. אדם שהוא בעל הכשרה והיתר לעסוק ברפואה נקרא רופא, והוא מורשה לעסוק ברפואה בכלליות ולהתמחות באחת או יותר מההתמחויות הרפואיות השונות.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של הרפואה

הרפואה בימי קדם

דף מתוך פפירוס אברס (המאה ה-16 לפנה"ס): תיאור תרופה לאסתמה המתבססת על חימום תרופה צמחית על לבנים ושאיפת האדים

ראשיתה של הרפואה עוד בתקופות פרה-היסטוריות. האדם למד מניסיונו את טיבם של הצמחים בסביבתו (אכילים, רעילים, מרפאים), טיפל בפצעים, ניסה לרפא באמצעות הקזת דם, ואפילו קדח בגולגולות. הניסיון הועבר מדור לדור, הורחב ושוכלל. מכיוון שהידע התבסס על ניסיון ואמונה ולא על שיטות מדעיות, ברפואה העממית שימשו בערבוביה יסודות רציונליים ובלתי רציונליים, מזיקים ומועילים יחדיו.

בימי קדם לא ראה האדם במחלות ובמוות תהליכים טבעיים, כי אם פרי התערבות של כוחות עליונים – רוחות, אלים, ומכשפים. ה"רופאים" הראשונים היו שאמאנים וכוהני דת שחיפשו דרכים לרצות את הכוחות הללו ולכפר על עוון החולים. גם בימינו נשאר הקשר ההדוק בין הרפואה לתורת הנסתר ולדת. השימוש בתפילות, קמעות ולחשים כהגנה מפני מחלות, רווח במדינות לא מפותחות וקיים גם במדינות מפותחות.

טקסטים מראשית הציוויליזציה מעידים על התקדמות הרפואה וניסיונות לשוות לה אופי רציונלי יותר, אך עדיין לא פסק האימון באמונות הטפלות ובמאגיה. הידיעות באנטומיה ובפיזיולוגיה היו לקויות מאוד עד לעת החדשה, בעיקר בשל האיסורים בדתות השונות על ניתוחי גופות.

במצרים העתיקה התבססה הרפואה על שילוב של אמונות מאגיות, תרופות וטיפולים. בעיר ממפיס, בה ישב מייסד הרפואה המצרית, אמחותפ (כ-2650 לפני הספירה), היה קיים בית ספר לרפואה, שבו היה נפוץ השימוש במשלשלים ובאמצעי הקאה "לטיהור הדם המקולקל". הטקסט שנחשב לטקסט הרפואי הקדום ביותר, פפירוס אדווין סמית' המיוחס לאמחותפ, עוסק בניתוחי חירום ומפרט לגבי פגיעות ראש, צוואר וגוף. הוא כולל ארבעים ושמונה סוגי פגיעות והטיפול המתאים להן. חלק מההליכים המתוארים נחשבים הליכים רפואיים סבירים לתקופתם. פפירוס אברס (המאה ה-16 לפנה"ס) מתאר מתכונים לשש מאות שבעים ושבע תרופות, וכן תיאורים אנטומיים ופיזיולוגיים.

בדיקה רפואית מתוארת על גבי כד עתיק. שנת 470 לפנה"ס. מוזיאון הלובר, פריז, צרפת.

בכתבי היד של חמורבי בבבל (המאה ה-18 לפנה"ס), נכתב כי הסיבות למחלות הם כוכבים, שדים, תולעים השורצים בנהרות ושינויים בדם. הם הראו הבנה של פעילויות כירורגיות בסיסיות המיטיבות עם החולה.

במקרא מוזכרות מחלות רבות, אולם אין פרטים רבים על דרך ריפוין. לעומת זאת, דינים רבים העוסקים ברפואה בכללותה, מראים על תברואה שבטית ואישית מפותחת ועל ידע רפואי. בתקופת המשנה והתלמוד, הושפעה הרפואה מתרבויות הסביבה. טובת החולה דחתה קיומן של מספר מצוות, הרופא היה מנתח ורוקח ואילו הקזת הדם נעשתה על ידי "אומן".

בהודו העתיקה הושגה התקדמות בכירורגיה ובניתוחים פלסטיים. המכשור היה עדין ויעיל, התפתחה מודעות גבוהה לתברואה האישית (טיפול בעור, התעמלות, תזונה נכונה, רחצה וניקיון). עיקר הריפוי היה בצמחים וכן בתרופות מינרליות ומן החי. את המחלות אבחנו על סמך חום הגוף, הנשימה ותפרישי הגוף.

ראשית הרפואה בסין עוד באלף ה-4 לפני הספירה. את המחלות אבחנו על פי הלשון ועל ידי מישוש הדופק, הם הכירו 10 נקודות בו אפשר לחוש אותו. הם תיארו במדויק מחלות כטיפוס, כולרה, קדחת הבהרות. בסין הורכב גם ככל הנראה החיסון כנגד אבעבועות שחורות שנים רבות לפני שעשה זאת אדוארד ג'נר, שלו מיוחס תרכיב החיסון הראשון בעולם. יש סברה לפיה הסינים היו אבות הריפוי במים. עיקר הטיפול היה בצמחים הידועים היום במערב ומהווים חלק מהרפואה המודרנית. שיטת ריפוי סינית עתיקה היא הדיקור במחטים.

תחילת הרפואה המדעית

מולדת הרפואה המדעית היא יוון העתיקה, שהושפעה מהישגי הרפואה בבבל ובמצרים. האנטומיה והכירורגיה היו בדרגה גבוהה, כבר בתקופה ההומרית. לאל הרפואה אסקלפיוס נבנו היכלים רבים, שהיו כעין מרכזי בריאות ושירתו בהם כוהני האל.

כבר במאה ה-5 לפנה"ס עסקו במקצוע רופאים חילוניים, בהם פילוסופים נודעים. כ"אבי הרפואה" נחשב היפוקרטס (460–357 לפנה"ס) שהשתית את עבודתו על תצפיות וניסויים, על חיזוי מהלך המחלה ותוצאותיה. הוא הניח כי קיימות בגוף ארבע ליחות (דם, ריר, מרה צהובה, מרה שחורה). הוא קבע שהמחלה היא תופעה טבעית, וסימניה מראים את תגובת הגוף נגדה, והיא מושפעת מתנאי האקלים, טיב המים, וגורמים סביבתיים אחרים. הוא הניח את היסודות לאתיקה הרפואית, הקרויה היום "שבועת היפוקרטס": שמירת סודותיו של החולה, הגשת עזרה רפואית לכל חולה וכו'. כתבים שיוחסו לו שימשו ספרי לימוד עד המאה ה-19.

אריסטו נחשב לאבי הביולוגיה, הוא הניח יסודות לאנטומיה השוואתית ולאמבריולוגיה (תורת התפתחות העובר).

בתקופה ההלניסטית נוסד באלכסנדריה מצרים, בית ספר לרפואה, בו הועמק חקר האנטומיה והפיזיולוגיה על ידי ניתוח גופות של פושעים.

הרפואה ברומא העתיקה, כמו שאר תחומי המדע, הושפעה מיוון. אסקלפיאדס היווני (המאה ה-1 לפנה"ס) הבחין בין מחלות חדות וכרוניות, הכניס את שיטת חיתוך הקנה (כיום קוניוטומיה), השתמש בעיסויים, הכיר מחלות נפש והמליץ על ריפוי בעיסוק לטיפולן. היווני קלאודיוס גלנוס (129–200), גדול חכמי הרפואה באימפריה הרומית, היה הראשון שפנה לניסויים פיזיולוגיים, קבע כי בעורקים זורם דם (לא אוויר כדעת קודמיו) מבלי שהכיר את מחזוריות הדם, חקר את מערכת העצבים המרכזית (ערך ניסויים בקופים חיים ובשאר יונקים). חיבוריו המדעיים הרבים היוו את ספרות הרפואה בימי הביניים, אולם בשל ריבוי דעות מוטעות, עוכבה התפתחות הרפואה במשך תקופה ממושכת. רופאים יוונים השתמשו באורוסקופיה לגילוי מחלות.

הרפואה בימי הביניים

איור של מערכת השלד מתוך הקאנון של אבן סינא

ערך מורחב – רפואת ימי הביניים

עם התפוררות הקיסרות הרומית, שקע גם המדע היווני-הלניסטי ונשכחו רבים מהישגי הרפואה. אחד מגורמי הנסיגה הייתה עלייתה של הנצרות, שראתה במחלות עונש על חטאים ובתפילות אמצעי ריפוי. הספרות הרפואית הייתה דתית-מקראית, כזאת שלא פגעה בעליונות הכנסייה (שלא ככתבי קלאודיוס גלנוס).

התקדמות הרפואה הייתה בארצות החליפות המוסלמית, קודמה על ידי ערבים ויהודים, מהם פילוסופים נודעים. כתבי גאלנוס והיפוקרטס תורגמו לערבית ועברית, ואף חוברו ספרי רפואה מקוריים. נוסדו בתי ספר לרפואה בקורדובה ובטולדו המוסלמיות. אל-ראזי מבגדאד (865–923) תרם לאבחנה מבדלת בין אבעבועות לחצבת. אבן סינא (980–1037) חיבר את "קאנון" שריכז את כל הידע הרפואי, והיה לספר החשוב ביותר בימי הביניים. הרפואה הערבית תרמה בשטח הכימיה ופיתוח התרופות המוכרות עד היום.

גדולי הרופאים היהודיים היו אסף הרופא (המאה ה-6~), שבתי דונולו (913–982 באיטליה), יצחק בן שלמה הישראלי (המאה ה-10 במצרים), והרמב"ם (המאה ה-12) אשר היה מסוללי הדרך לרפואה המונעת. הרמב"ם היה כנראה מראשוני המבקרים השיטתיים של גאלינוס (לפחות מחצית המאה לפני רוג'ר בייקון). בסוף פרקי משה ברפואה הוא מעודד את הקורא-המתלמד לבקר את דבריו על סמך ההיגיון והניסיון האישי. הרופאים היהודיים קנו לעצמם מוניטין רב, רבים היו בחצרות המלוכה ומקורבים לאצילות, אך בשל דתם לא הורשו ללמד באוניברסיטאות.

עם התפוררות החליפות המוסלמית, עלה חזרה לגדולה המערב. בית הספר הראשון לרפואה באירופה, קם בסאלרנו איטליה במאה ה-9, לימדו בו מורים מהמזרח ובהמשך הוקמו אחרים ברחבי איטליה שהייתה למרכז רפואה. עם תחילת המדע האמפירי במאה ה-13, המבוסס על ניסויים ותצפיות, החלו לזנוח את התאוריות הישנות של גאלנוס ואבן סינא. במאה ה-14 גברה ההתעניינות באנטומיה ובפיזיולוגיה, ומדעים אלו פותחו בתקופת הרנסאנס.

הסטטוס החברתי של הרופא היה נמוך בימי הביניים, עובדה זו בלמה את התפתחות הרפואה. כדי שלא ייחשב עובד כפיים, הייתה מלאכת הניתוח בידי גלב (שהודרך על ידי רופא). הגלב עסק בהקזת דם, העמדת כוסות רוח וטיפול בעלוקות (שהיו מוכרות כטיפול יעיל עד לסוף המאה ה-19). רק החל מהמאה ה-15, עם עליית רמת הלימודים בבתי הספר לרפואה, החל ביקוש מחדש למקצוע, עלתה יוקרתו ושכרו והוכר כמקצוע חופשי.

הרפואה בעת החדשה (מהמאה ה-15 עד המאה ה-19)

מתוך ספר האנטומיה של וסאליוס, De humani corporis fabrica libri septem

עם ההתעניינות המתחדשת באנטומיה ובפיזיולוגיה, תם עידן ימי הביניים והחלה תקופת הרנסאנס. ב-1543 חיבר וסאליוס את ספר האנטומיה, ששלל את כל תורתו של גאלנוס והצטייר כמדויק ואמין יותר. לאונרדו דה וינצ'י עסק, בין השאר, בנתיחת מתים והעשיר את ידיעותינו אודות גוף האדם. פאראצלסוס, 1493–1541, ביטל את תורת ליחות הגוף, חקר את חילוף החומרים, התאים את התרופות הידועות אל המחלות כדי לייעל את השפעתם, החדיר את השימוש בתכשירים כימיים. אנשים אלו נחשבים כאבות הרפואה המודרנית. פארא בצרפת שחי במאה ה-16 נחשב לאבי הכירורגיה המודרנית. מיכאל סרווטוס, ספרדי שהתגורר בצרפת גילה במאה ה-16 את מחזור הדם הקטן (או גם מחזור דם ריאתי).

במאה ה-17 החלה הרפואה להתקדם, בהישענה על המדעים האחרים:

• ויליאם הארווי הוכיח ב-1628 את קיומו של מחזור הדם בגוף, והניח יסודות לאמבריולוגיה המודרנית. רבים חלקו על דעתו, אולם עירוי הדם הראשון שבוצע ב-1666 הוכיח את נכונותה.
• בתקופה זו הומצא המיקרוסקופ על ידי לבנהוק, לוטש עדשות הולנדי, אשר ראה את התאים והחיידקים.
• מרצ'לו מלפיגי גילה את כדוריות הדם, את מחזור הדם בנימים ואת שכבות העור. בבית הספר בפדובה, נלמדה הרפואה בצמוד למיטת החולה.
• בעקבות מלחמות שפקדו את צרפת קודמה הכירורגיה, הוכרה החשיבות בטיפול בפצעים ובעצירת שטפי דם למניעת הלם.
• ב-1713 פרסם ראמציני ספר על מחלות מקצועיות (השפעת תעשיית המשי על עובדיה).
• סידנהם הדגיש את חשיבות התצפית על החולה.
• אלברט האלר, בן המאה ה-18, ערך ניסויים בבעלי חיים ומוכר כיוצר הפיזיולוגיה החדשה.
• בישה מצרפת ניסח את המושג ריקמה וכך ייסד את ההיסטולוגיה.
• ק.פ. וולף פיתח את התאוריה על השינויים המתרחשים ברחם ועל השתנות העובר.

התקדמות נוספת באה בשטחי הכירורגיה, המיילדות והפתולוגיה. המסכת ומכשיר הרפלקסים נעשו למרכיב מרכזי בבדיקה הקלינית. הוכרה חשיבות מדידת החום אצל כלל החולים. האנטומיה הפתולוגית ונתיחת הגופות, נעשו לשיעורי חובה בלימודי הרפואה. חקר מערכת העצבים התפתח ונעשה למדע בתוך הרפואה. אדוארד ג'נר האנגלי, הרכיב ב-1796 את החיסון לאבעבועות שחורות, והניח יסוד לרפואת המניעה המודרנית. תרמו לכך החוקים הסניטריים המחמירים באנגליה, במחנות צבאיים ובעתות מלחמה.

הרפואה במאה ה-19

רשמיו של לואי פסטר על חיידקים בבירה

שימוש בכלורופורם להרדמת מטופל, אמצע המאה ה-19

ספר ביידיש 'רפואות ועצות', כיצד להציל אנשים ממוות, וילנה, 1836

בתחילת המאה ה-19 כבר הכירו הרופאים את גוף האדם לפרטיו, ולובנו ביסודיות התהליכים הפיזיולוגיים. החל חקר התא על ידי רודולף וירכו והופרכה תיאורית ליחות הגוף. אופקים נרחבים העלה הניסוי, שבמהלכו דקר קלוד ברנאר בקרקעית החדר הרביעי של המוח ובכך הביא להפרשת סוכר בשתן. ברנאר הבליט בניסויו הרבים את השוני בין בלוטות הפרשה חיצונית לבלוטות הפרשה פנימית, והוא נחשב לאבי האנדוקרינולוגיה. המצאת כלים לבדיקת פנים העין והאוזן, העידו על עידון הבדיקות של איברי הגוף, ועל אפשרויות דיאגנוסטיות נוספות, כולל הבנת מוח האדם.

תאוריית החיידקים כגורמי מחלות שפותחה בעיקר בעקבות תגליות במחצית השנייה של המאה ה-19 הובילה להתקדמות עצומה בתחום הרפואה, החקלאות, והביולוגיה והובילה להפחתה ניכרת בתמותת תינוקות וילדים, ירידה בתחלואה של בני אדם ובעלי חיים מתורבתים ולהארכת תוחלת החיים של כלל האנושות. התאוריה גילתה שמספר רב של מחלות קטלניות בקרב בעלי חיים (לרבות בני אדם) וצמחים, וכן זיהום פצעים נגרמים על ידי מחוללים זעירים ביותר – החיידקים. בהמשך נמצאו מחוללי מחלות זעירים נוספים כמו וירוסים, או מחלות זיהומיות עקב פטריות ומיקרו-אורגניזמים אחרים. ב-1862 לואי פסטר שם קץ לדעה שהחיים נוצרים מעצמם. הוא יצר חיסונים כנגד כלבת, גחלת, וכולרה, והמליץ על שיטת חימום החלב כדי לשמרו מחיידקים – פיסטור. מכון פסטר שהוקם ב-1888 קידם את ענף המיקרוביולוגיה ואת ההכרה בחיידקים כגורמי מחלה.

המנתח האנגלי ג'וזף ליסטר, קרא את עבודותיו של פסטר, ובעקבות זאת, הכניס לכירורגיה שיטות חיטוי של פצעים, מכשירי ניתוח, ידיים ובגדים באמצעות פנול (חומצה קרבולית), ומאוחר יותר הכניס את השימוש בכפפות ובמסכות. כך תרם להפחתת הזיהום אצל חולים והפחית את מקרי התמותה לאחר לידות של ההרות ולכן הוא נחשב אבי הניתוח המודרני.

רוברט קוך שהיה רופא כפרי גרמני, חקר את חיידקי הגחלת (האנתרקס). הוא הצליח לגדל חיידקים בתרבית וגרם לעכברים להיות חולים בגחלת על ידי הזרקה של החיידקים לעכברים. עבודתו הקפדנית של קוך סיפקה בסיס ניסויי לזיהוי מחלות זיהומיות, שכולל ביצוע ניסויים בבעלי חיים ובבני אדם. המחקר שלו הוביל לזיהוי "העיקרים של קוך" – ארבעה קריטריונים שנועדו לקבוע קשר סיבתי בין גורם מיקרוביאלי למחלה כלשהי. קוך גילה בהמשך את מתג השחפת, ותלמידו פרידריך לפלר גילה את מתג הדיפטרייה. עד מהרה גם זוהו פרזיטים מסוימים כמחוללי מחלות – מלריה, וקדחת צהובה. במחלות אלה, כמו גם במחלת השינה, התברר לחוקרים כי מחלות זיהומיות עלולות להדביק אנשים באמצעות עקיצת חרקים.

בעקבות תגליות אלו החלו לייחס ערך תחלואי לרעלנים שמקורם בחיידקים, וערך הגנתי לנוגדנים בדם. איליה מצ'ניקוב הוכיח את תפקידן של כדוריות הדם הלבנות במערכת ההגנה של הגוף. פותחו חיסונים לטטנוס, דבר, דיזנטריה ועוד. נחקרו מחלות רבות כעגבת וקדחת הבהרות.

בתחומי רפואה אחרים הועמק הידע לגבי בעיות אנדוקריניות, הרדמה, מחלות כליות ולב ועוד. ב-1846 הדגים תומאס מורטון הרדמה כללית באתר ושנה מאוחר יותר הוכנס לשימוש הכלורופורם, אשר פתח אפשרויות חדשות בתחום הכירורגיה.

בשלהי המאה ה-19 המשיכו התגליות המסעירות ששינו את עולם הרפואה. בשנת 1895 גילה וילהלם רנטגן את קרני ה-X (קרני רנטגן). ב-1898 גילו פייר ומארי קירי את קרני הרדיום. בתחום מחלות הנפש הונח יסוד לתורת הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד. בנוסף, חלה התקדמות בתחומי הכימותרפיה, אימונולוגיה, ומדע התזונה, שפותחו ושוכללו במאה ה-20.

הרפואה במאה ה-20

המהפכה המיקרוביולוגית וגילוי המנגוניים הביולוגיים של מחלות רבות בתחומי הרפואה האנושית, וטרנינריה של בעלי חיים ומניעת מחלות בקרב צמחים המשיכו במהלך המאה ה-20. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התגלה כי חלק מהמחלות כמו מחלת השינה, מלריה וקדחת צהובה, שהעברתם נחשבה מסתורית וחסרת דפוס ברור, מועברות על ידי עקיצות של חרקים כמו יתושים וזבובים שמעבירים גורמים זיהומיים כמו וירוסים או חיידקים.

לאחר גילוי תורת החיידקים בשנת 1876, מקצוע הרפואה השתנה במהירות ובאופן יסודי. לדוגמה, בין השנים 1900 ל-1910 איגוד הרפואה האמריקאי גדל מ-8,400 חברים ל-70,000 חברים. צמיחה זו ייצגה את המעבר מפרקטיקות רפואיות מקומיות עם יעילות מפוקפקות, למקצוע מאורגן לאומי הפועל כשומר סף מוסדי לפרקטיקות מבוססות מדע.

ב-1928 הבחין הרופא וביוכימאי אלכסנדר פלמינג, כי זיהום פטרייתי על פגע במושבות חיידקים. הוא גילה שחומר פעיל מסוים שמייצרת הפטרייה הוא הגורם להרג החיידקים וקרא לחומר פניצילין. פלמינג פרסם את ממצאיו בשנת 1929, אך הם לא עוררו עניין בקרב הציבור ובקרב עמיתיו המדענים. פלמינג עבד לבדו חסר את הציוד הדרוש לביצוע מחקרים בסדר הגודל הנדרש. עשר שנים לאחר גילוי הפניצילין על ידי פלמינג החל הווארד פלורי להתעניין בנושא המחקר האנטיביוטי, ובמהלך חיפושיו אחר מאמרים בנושא נתקל בזה של פלמינג והתעניינותו בנושא התעוררה. פלורי החל לחקור את הפנצילין יחד עם ארנסט בוריס צ'יין ועבד במעבדה מצוידת וממומנת היטב. צ'יין ופלורי החלו לנסות את האנטיביוטיקה על יצורים חיים והזריקו את הפניצילין הטהור לגופן של חיות מעבדה. הניסויים הוכתרו בהצלחה ולחיות לא נגרם שום נזק. פלורי וצ'יין הוכיחו כי לפניצילין אכן יש פוטנציאל כתרופה אנטיביוטית. עם זאת הפקת האנטיביוטיקה נותרה יקרה מאד. הפניצילין נכנס לשימוש בשנת 1942. עם התקדמות מלחמת העולם השנייה באירופה, הפך הפניצילין למוצר יקר ערך עד מאוד, ואומרים כי היה שווה פי כמה ממשקלו בזהב הוא גם נחשב סוד צבאי של בעלות הברית. מאוחר יותר פותחו שיטות להפקת כמות גדולה בהרבה של אנטיביוטיקה ופתחו סוגי אנטיביוטיקה נוספים.

ההתמחות המקצועית והפיצול לתחומי התמחות צרים הולך וגדל; הדבר נובע מריבוי הרופאים וכן מהצטברות במשך השנים של כמות רבה של ידע בכל אחד מתחומי הרפואה, דבר המאפשר התמקדות טובה יותר. הטיפול ניתן כיום במרפאות, בבתי חולים, בקליניקות פרטיות ולעיתים אף בבית החולה. הרופא אינו עובד לבדו, כלי עזר רבים עומדים לרשותו: מכוני מחקר, מכוני רנטגן, מעבדות וטכנאים.

לאור ההתפתחות המהירה של מדעי הרפואה חשוב מאוד עדכון מתמיד של העוסקים בתחום בהתפתחויות האחרונות. בהקשר לכך חלק מהשתלמויות מאורגנות על ידי גופים מסחריים כגון יצרני התרופות. בארצות הברית שמים דגש מיוחד על השתלמויות במסגרת שלא תלויה בגופים מסחריים – פירוט אקדמי.

הרפואה במאה ה-21

המאה ה-21 הביאה בכנפיה סדרת מהפכות נוספות שמשנות לאיטם את פני הרפואה המודרנית כיום: התפתחות הביוטכנולוגיה, מחקר בתאי גזע, מחקרים פורצי דרך בתחום הגנטיקה והתקדמות מהירה בתחום הננוטכנולוגיה מאפשרות כיום טיפול רפואי למחלות שנחשבו בעבר חסרות מרפא או ניתנות לריפוי אך בקושי. מאידך הרפואה בתחילת האלף החדש נאלצת להתמודד עם אתגרים חדשים שלא היו בעבר: האיידס, שכיחות גבוהה של סרטן בקרב האוכלוסייה ועוד.

לימודי רפואה

סטדונטים מתמחים על בובת אדם בבית ספר לרפואה בפראג

בעולם בכלל, לימודי רפואה אורכים בדרך כלל 6–7 שנים, כאשר שנה עד שנתיים מהן מוקדשות להשלמת ידע בסיסי ומגוון המבסס את הלימודים עצמם (כלומר, רכישת ידע המבסס את העיסוק ברפואה כמו ידע בסיסי יחסית בפיזיקה, וכן, ידע בכימיה, ביולוגיה, פרמקולוגיה, פסיכולוגיה, ביוטכנולוגיה, תזונה, היסטוריה של הרפואה, סוציולוגיה, פילוסופיה, מקצועות פרא-רפואיים, ועוד), זאת כאשר דגש איתן מושם על תחום הכימיה (אשר הידע הנרכש בהקשרה ישמש אחר כך מצע ללמידה מעמיקה של סוגיות פרמקולוגיות). דגש רב מושם גם על ביולוגיה וביוכימיה, שכן הרפואה, הן זו המיועדת לבני אדם והן זו המיועדת לבעלי חיים אחרים (וטרינריה), היא למעשה, לפחות ברמה הטכנית, בעיקר יישום של ידע ביולוגי וביוכימי לפתירת בעיות הנוגעות למבנה הגוף ותפקודו, הנדרש לשירות רפואי מיטבי.

אחר שהסטודנט רכש ידע מדעי, הומני, ופרא-רפואי בסיסי כפי שתואר, או לחלופין, אחרי שהראה בקיאות מספקת בו, הוא מתחיל ללמוד יותר סוגיות הנוגעות למקצוע הרפואה עצמו. תחילה מושם דגש על עקרונות אנטומיים ואנטומיה של גוף האדם או בעלי חיים נפוצים (בלימודי וטרינריה), ובהדרגה מסתעף מסלולו ללימוד על הפיזיולוגיה והפתופיזיולוגיה, רדיולוגיה ודיאגנוסטיקה של פתולוגיות שונות.

במדינות מסוימות מסלול הלמידה הוא כתואר אחד, שאורכו כשש או שבע שנים; זהו המסלול המקובל בישראל וברוב העולם. באחרות, התואר מפוצל למספר תארים הנלמדים במוסדות שונים; זה המסלול המקובל בארצות הברית. במסלול כזה הלימודים בבית הספר לרפואה אורכים כארבע שנים ומוצעים בדרך כלל לבעלי תואר ראשון, בתחום קרוב כגון ביולוגיה, ביוכימיה, כימיה, רוקחות, או מדעי המוח ופסיכולוגיה.

לימודי רפואה בישראל

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי, וכן פסקת הביקוש והלימודים בחו"ל נראית מחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

בניין הניסויים ובניין בית הספר לרפואה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב

ערך מורחב – לימודי רפואה בישראל

בישראל פועלים שישה בתי ספר לרפואה: באוניברסיטת בן-גוריון, באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב, בטכניון, באוניברסיטת בר-אילן (הפקולטה לרפואה בגליל) ואוניברסיטת אריאל. מחצית מהפקולטות בישראל הם בתוכניות אחודות (שש-שנתיות) והמחצית השנייה היא לתואר M.D ארבע-שנתי לאחר תואר ראשון, בפקולטה לרפואה בצפת של אוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטת תל אביב וכן באוניברסיטת אריאל.

מספר המקומות המוגבל בבתי הספר הקיימים וביקוש גדול למקומות אלו גרר שתי תופעות הקשורות זו בזו. מצד אחד, תנאי הקבלה לבתי הספר הללו קשים מאוד, ובמשך שנים רבות רף הקבלה ללימודי רפואה הוא הגבוה מבין כל תחומי הלימוד. מצד שני, היות תנאי הקבלה ללימודי תואר דוקטור לרפואה בישראל נחשבים לתובעניים ביותר, הרי שישראלים רבים נאלצים לצאת ללמוד רפואה מחוץ לישראל, שם תנאי הקבלה מחמירים פחות, ואף מסלולי הלימוד קצרים יותר. יעדים נפוצים למטרה זו הם הונגריה, אוקראינה, ואיטליה. אי לכך, חלק ניכר מהרופאים בישראל הם בוגרי מוסדות זרים. נושא זה מעסיק רבות את הכנסת ומשרד הבריאות^{[דרוש מקור]} מכיוון שישנן טענות שרמתם של הרופאים מחו"ל נמוכה או שאינה מפוקחת על ידי משרד הבריאות.

העיסוק ברפואה בישראל

ראו גם – משרד הבריאות, מערכת הבריאות בישראל, בית חולים, קופת חולים

היתר לעיסוק ברפואה בישראל ניתן רק למי שרכש תואר דוקטור ברפואה קונבנציונלית ממוסד אקדמי מוכר בארץ או מחוץ לה, ועמד בבחינות סיום הנערכות בארץ. העיסוק ברפואה בישראל מוגדר בפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז–1976 כ"בדיקת חולים ופצועים, אבחונם, ריפויים, מתן מרשם להם, פיקוח על נשים בזיקה להיריון וללידה, או שירותים אחרים הניתנים בדרך כלל מידי רופא; לרבות ריפוי באקופונקטורה". רשאים לעסוק ברפואה רופאים מורשים בלבד. יוצאים מהכלל הם רוקחים מורשים, מיילדים מורשים ורופאי שיניים מורשים לפי הפקודות החלות עליהם או מטפלים ומייעצים באקראי וללא שכר או גמול וכן העובדים תחת פיקוחו הישיר של רופא מורשה.

בסוף 2014 היו בישראל 34,231 רופאים רשומים, שהם 342 לכל 100,000 נפש. מספר מסיימי לימודי הרפואה בישראל עלה בהדרגה מכ-250 ב-1990 לכ-400 ב-2012. מאז 2005 ניתנים מדי שנה כ-120 רישיונות לעולים.

הרופאים המתמחים בישראל מתלוננים על תנאי עבודה ושכר ירודים, ובשנת 2011 נקטו צעדי מחאה חריפים, תוך עימות לא רק עם המעסיקים, אלא גם עם ההסתדרות הרפואית בישראל.

במערכת הבריאות בישראל שיעורן של הנשים מבין העובדים הוא גבוה, כולל בקרב הרופאים, אבל ייצוגן בשורות המנהלים הוא נמוך בהרבה. במחקר שערך מכון ברוקדייל בשנת 2019 עלה שהאתגר העיקרי בנתיב ההתקדמות המקצועית היה ניהול הקונפליקט בית-עבודה. אתגרים נוספים שעלו היו מחסור בחניכה (מנטורינג), תרבות גברית במקומות העבודה, משכורות נמוכות משל גברים בתפקידים מקבילים וקושי לשלב פעילות אקדמית בעבודה.

תחומי התמחות ברפואה

חמשת התחומים העיקריים ברפואה (ואשר בעיקר נלמדים בבתי הספר) הם רפואה פנימית, כירורגיה, גינקולוגיה (רפואת נשים, מיילדות ופריון) פדיאטריה (רפואת ילדים) ופסיכיאטריה.

על פי רוב, ניתן לחלק את ההתמחויות ברפואה ל-3, כמפורט בטבלה הבאה ^{[דרוש מקור]}:

פנימית	כירורגית	שונות
קרדיולוגיה (לב)	לב חזה
פולמונולוגיה (ריאות)	לב חזה	פסיכיאטריה
גסטרולוגיה (בטן)	כירורגיה כללית	שיניים
דרמטולוגיה (עור)	פלסטיקה	פתולוגיה
נוירולוגיה (מוח)	נוירוכירורגיה	תעסוקתית
נפרולוגיה	אורולוגיה
	נשים	רדיולוגיה
ילדים
	אף אוזן גרון
	הרדמה
המטולוגיה	כלי דם
אנדוקרינולוגיה
אונקולוגיה
ראומטולוגיה	אורתופדיה
	עיניים
		שיקום

רפואה פנימית

ערכים מורחבים – רפואה פנימית, רפואה מונעת

תחום העוסק במניעה, אבחון ובטיפול תרופתי או חיסוני במחלות מבוגרים שלא דורשת התערבות ניתוחית.

רפואה כירורגית

ערכים מורחבים – כירורגיה, כירורגיה פלסטית

כירורגיה היא תחום ברפואה העוסק בריפוי מחלות, פציעות ומצבים רפואיים אחרים באמצעות ניתוח פולשני של גוף החולה.

ניתוחים המשתייכים לתחום זה הם: ניתוחי כבד, כיס מרה דרכי המרה, ניתוחי מח, עצבים ועמוד השדרה.

בתחום הכירורגיה נעשה גם שימוש באמצעי תרומת איברים מלבד איברים תותבים, במטרה להחליף איברים או רקמות שהגיעו לאי-ספיקה סופנית. כיום כחלק מתחום ההנדסה הגנטית קיים גם אפשרות אפשרות לגידול איברים במעבדה ויצירת איברים להשתלה בהדפסה תלת-ממדית.

גינקולוגיה

ערך מורחב – גינקולוגיה

גינקולוגיה הוא תחום ברפואת הנשים הכולל פעולות כמו טיפול במחלות מין, אי-פוריות נשית, בדיקות רפואיות הקשורות להיריון נשי ולידה, לרבות ניתוח קיסרי, אי יכולת האם להניק וטיפולי פוריות.

רפואת ילדים

ערך מורחב – רפואת ילדים

טיפול בילדים (עד גיל 18) ובפגים, לרבות מומים מולדים, אימונולוגיה ואונקולוגיה.

רפואת הנפש

ערך מורחב – בריאות הנפש

טיפולים הקשורים בתחום הנפש לרבות הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה.

רפואה אסתטית

אנטי-אֶייג'ינג (Anti-Aging) הוא תחום ברפואה העוסק בחקר ההאטה של תהליכי הזדקנות מערכות החיים של האדם. הזדקנות מואצת פוגעת באיכות החיים והכושר הגופני ומקצרת את תוחלת החיים. תהליך מורכב זה של עיכוב השינויים בעור^{[דרושה הבהרה]} ושיפור מראהו ובריאותו הוא תהליך ממושך ויש צורך להתמיד בביצוע טיפולים משמרים ^{[דרושה הבהרה]}

טיפולי אנטי-אייגינג בהזרקות: מדובר בהזרקות מילוי, שמטרתן למלא קמטים, שקעים, חללים וצלקות, או בהזרקת להחלקת קמטי הבעה, שמשיג השטחה של הקמטים בכך שהוא גורם להרפיית השרירים, הרי שהתוצאה היא עור חלק יותר ומראה צעיר בהרבה ^{[דרושה הבהרה]}

טיפולי בוטוקס : בקליניקות לרפואה אסתטית מטפלים במגוון הטכנולוגיות החדשניות, שמטרתן עיכוב ההזדקנות והשינויים החלים בגוף עם התקדמות הגיל.^{[דרושה הבהרה]}

נוירולוגיה

ערכים מורחבים – נוירולוגיה

תחום העוסק בניתוח ההיבטים השונים של מערכת העצבים, והמערכת המוטורית הקשורים למוח (נוירולוגיה), בסיוע היבטים מתחום האנדוקרינולוגיה, מדע הקוגניציה, ומדע המוח תוך התמקדות במציאת פתרונות למחלות ופתולוגיה שמקורן במערכת העצבים, בהתמקדות בתחום הפסיכיאטריה ומחלות נפש. לעיתים גם דרך בחינת רמת הפרשת ההורמונים האופטימלית לצורך הגעה לאפטימציה מסוימת בתחום מסוים, בין אם בתחום הקשב (כמו בשימוש בריטלין), מוטוריקה, ראייה ועוד.

רפואת שיניים

ערך מורחב – רפואת שיניים

תחום העוסק בשיניים והחניכיים, תיקון חורים, השלמת שיניים, שתל דנטלי, שיניים תותבות ויישור שיניים. לרבות שימוש במברשת שיניים ומשחת שיניים, ושטיפת פה.

מעבדה רפואית

ערכים מורחבים – מעבדה רפואית, ביוכימיה קלינית

תחום העוסק בהיבטי הבדיקות הרפואיות הדרושות לקבלת החלטת הרופא ביחס לחולה ומצב בריאותו, בהתייחס לאבחון, טיפול, מניעת מחלות ויצירת חיסונים ותרופות על-פי המדדים לבדיקות אבחון. לקיחת המדדים מתבצעים במעבדה רפואית, ומנותחים על ידי לבורנט כשהתוצאות נשלחות לרופא המשפחה. כיום נעשים מהלכים לקידום רפואה פרטית במסגרת שירותי הבריאות הכללים, שתתאים לכל חולה באופן אישי, ובתוך כך תכלול היבטים מתחום רפואה ראשונית, שניונית, שלישונית ורביעונית, רפואה מבוססת ראיות, רפואה מגדרית, תוך שקלול והתחשבות בכלל רשומות הרפואית האישיות של החולה המטופל.

תחום הרדיולוגיה עוסק בשימוש באמצעי דימות רפואי לצורך ביצוע אבחנה. הביולוגיה הסינתטית נועד לקדם בינוי מכשור מתאים בתחום ההנדסה הביו-רפואית, כמו בניית מכשור מתאים לביצוע בדיקות שונות ובהם: בדיקת אולטרה סאונד רפואית, MRI ו־CT. העוסקים בתחום הם מעבדנים רפואיים.

רפואה משפטית

ערך מורחב – רפואה משפטית

תחום העוסק ברפואה לצורך זיהוי והבהרה בתחום המשפט הפלילי או המשפט האזרחי. רוב העוסקים בתחום זה מתמחים בתחום הפתולוגיה. כשעיקר תרומת רופאים אלו בפענוח תיקים פתוחים או מקרי מוות מגיע בביצוע נתיחה שלאחר המוות, או ניתוח פסיכולוגי וקרימינולוגי של המואשם.

רפואת חירום

ערך מורחב – רפואת חירום

ראו גם – עזרה ראשונה, חדר מיון

רפואת חירום מתייחס לפעולות רפואיות דחופות לרוב במטרה למנוע פגיעה קשה בנפש לרבות מוות. רפואת חירום כוללת פעולות כהנשמה, הנשמה מלאכותית מכנית והחייאה. לרבות כשלים במערכת החיסון וזיהומים מסכני חיים.

תעשיית התרופות

ערכים מורחבים – תעשיית התרופות

ראו גם – תעשייה פרמצבטית בישראל

ענף בתחום הרפואה העוסק בפיתוח והפקת תרופות תוך חקר אימונולוגי, אנדוקרינולוגי, פרמקוגנטי וביוטכנולוגי כחלק מחקר התרופות והשלבים השונים שעל חברה המבקשת להנפיק תרופה חדשה לעבור טרם קבלת אישור ממשרד הבריאות או ה־FDA על-פי מסלולי האישור השונים (כדוגמת מסלול תרופה יתומה), כמו גם השיקולים של אותם הגופים האם להכליל תרופה זו בסל הבריאות.

כחלק משלב ייצור, ניסוי ואישור התרופה על התרופה לעבור מספר תהליכים, כשהקריטיים שבהם הם: שלב הניסוי הקליני לבדיקת אפקטיביות ויעילות התרופה, שימוש בקבוצות בקרה, מדגם לרבות פלצבו, והוכחת תוקף לתרופה (פרמקולוגיה). כשבין כל ניסוי לניסוי נדרשת הפסקה של בין מספר חודשים לשנים. לעיתים נעשה גם שימוש בניסויים בבעלי חיים. אם אכן כך היה, המוצר יסומן ככזה, ויתנוסס עליו סמליל בצורת ארנב.

תעשיית התרופות עושה שימוש בשקלולים שונים מתחומים שונים במטרה לבדוק השפעה פיזיולוגית סביבתית הנוגעת למחלה הנבחנת, תוך בקשה להגיע לאופטימיזציה תרופתית בייצור תרופה. זאת תוך חקר תופעות פיזיקליות ופיזיולוגיות ביצורים חיים וצמחים (אתנוביולוגיה) לצורך בדיקת השפעת הסביבה, ובעיקר אקלים, רמת קרינת שמש, כח הכבידה ומערכת השמש, פוריות הקרקע בהתפתחותם ומבנם, כגורם למחלות או שימור רמה בריאותית. ואפשרות קיומם, נביטתם ונדידתם של אורגניזמים שונים, באזורים שונים בעולם תוך שימוש בכלים שונים מתחום הביומטריה. תוך הסתייעות במחקר מתחומים שונים ובהם: מטאורולוגיה, ביולוגיה קוונטית, גאופיזיקה, אוקיינוגרפיה, ביואינפורמטיקה, ביופיזיקה, מדעי הרפואה, ביולוגיה מערכתית, פיטוגאוגרפיה, ביוגאוגרפיה, גאולוגיה, אבולוציה, אקולוגיה, קוסמולוגיה.

תעשיית התרופות עוסקת במבנה ובתפקוד של מיקרואורגניזמים ונגיפים מחוללי מחלות זיהומיות העלולים לגרום לזיהום (אפידמיולוגיה), ומכאן מבקשות למצוא לתופעה תרופה אפקטיבית, בין אם כימית או ביולוגית. בין אם מדובר במחלות ממאירות הנוצרות בתהליך השכפול העצמי וההתמרה הקיים בתהליך הרבייה התאית (תוך שימוש בכלים מתחום הגנומיקה) ולגרום לגורם מסוים להפוך לנשא מחלה מסוימת, כמו איידס. או מחלות הנוצרות על ידי פלישת חיידק זר, במקרה זה התרופה תהיה לרוב חיסון. קיימים סוגים שונים של תרופות כמו קדם-תרופה.

בנוסף להפקת תרופות חברות התרופות לרוב פונות גם לייצור חומרי הדברת מזיקים והתפלת מים, בין עם תוך שימוש בכימיקלים או אורגניזמים מהונדסים גנטית למטרה זו.

מדעים הקשורים לרפואה

• אנטומיה – חקר המבנה הפיסי של אורגניזמים
• פרמקולוגיה (רוקחות) – חקר התרופות והשפעתן
• פתולוגיה – תורת המחלות והשינויים הגופניים מסיבות שונות
• היסטולוגיה – חקר הרקמות
• פיזיולוגיה – חקר תהליכים בגוף
• אימונולוגיה – חקר תורת החיסון
• ביולוגיה – חקר הרכבו של עולם החי והצומח
• פסיכולוגיה – חקר תורת המחשבה
• סוציולוגיה – חקר מכלול היחסים האנושיים והסביבה האנושית
• ביופיזיקה – חקר תופעות פיזיקליות ביצורים חיים
• כימיה – חקר הרכב החומר, מבנהו, תכונותיו והשינויים החלים בו במהלך אינטראקציה עם חומר אחר.
• פסיכיאטריה – חקר תורת הנפש
• ביוכימיה – מדע החוקר את התכונות הכימיות המאפיינות מולקולות המיוצרות בתאים חיים וייחודיות להם
• אלקטרוניקה רפואית – כוללת את שלל האבזרים והכלים האלקטרוניים המשמשים את הרפואה.

תחומי רפואה קלינית

• אנדוקרינולוגיה – עוסקת במערכות ההורמנליות של הגוף.
• רפואה פנימית – עוסקת באבחנה וטיפול במחלות במבוגרים. לדוגמה: מחלות לב, ריאות ומערכת העיכול.
• אורולוגיה – ענף רפואי כירורגי העוסק במערכת השתן ואברי הרבייה הגבריים.
• רפואת משפחה – רופאים המתמחים בטיפול בבעיות ראשוניות בקהילה, ברפואה מונעת ובהתייחסות כוללנית לאדם בסביבתו.
• רפואת ילדים – ענף רפואי המתמחה במחלות אצל ילדים.
• כירורגיה – ענף ברפואה המתמקד בטיפול על ידי ניתוחים.
• רפואת שיניים – ענף כירורגי המתמקד בשיניים ובחניכיים, בחלל הפה, בלסתות ובפנים. לרפואת השיניים עצמה מספר התמחויות: רפואת הפה, אנדודונטיה, אורתודונטיה, פריודונטיה ועוד.
• דרמטולוגיה – רפואת עור.
• רפואה דחופה – רפואת התערבות מיידית – חדר מיון.
• אונקולוגיה – ענף העוסק בחקר מחלת הסרטן.
• פסיכיאטריה – רפואת הנפש.
• רפואת עיניים – נקראת גם אופתלמולוגיה.
• גסטרואנטרולוגיה ענף ברפואה המתמקד במערכת העיכול.
• פרוקטולוגיה ענף ברפואה המתמקד בפי הטבעת ובמעי הגס.
• גינקולוגיה – ענף ברפואה המתמקד במחלות ובעיות בריאותיות הקשורות לנשים.
• רפואה גרעינית – ענף ברפואה שעושה שימוש באיזוטופים רדיואקטיביים לשם מחקר ואבחון מחלות.
• רדיולוגיה – ענף העוסק במכשירי דימות, קרינה וכדומה.
• רפואה טרופית – ענף ברפואה שעוסק בחקר מחלות השכיחות בעיקר באזורים טרופיים.
• רפואה מונעת – ענף ברפואה שעוסק בעיקר במניעת מחלות.
• רפואת כאב – ענף ברפואה שעוסק בשיכוך כאבים, ריפוי דלקות הגורמות לכאב, ומניעת כאב בעת ניתוח (רפואת הרדמה).
• אורתופדיה – ענף ברפואה שעוסק במחלות מערכת התנועה שלד ושרירים.
• רפואה תעסוקתית וסביבתית.
• רפואה משפטית – התמחות ברפואה שמטרתה ליישם את העקרונות והידע של מדעי הרפואה על מנת לעזור בפתרון בעיות משפטיות. ראה – המכון לרפואה משפטית.
• רפואת ספורט – ענף ברפואה העוסק במחלות הקשורות לספורט.
• רפואת שינה – ענף ברפואה העוסק בהפרעות שינה.
• ראומטולוגיה – ענף ברפואה-פנימית העוסק באבחון וטיפול מחלות מפרקים ומחלות אוטואימוניות רב-מערכתיות.
• נפרולוגיה – רפואת הכליות.
• נוירולוגיה – רפואת מערכת העצבים המרכזית.
• המטולוגיה – ענף ברפואה העוסק בדם, רקמות יוצרות דם והמחלות וההפרעות הקשורות להם.
• קרדיולוגיה – ענף ברפואה העוסק במחלות לב וכלי דם.

תחומים המסייעים לרפואה הקלינית

• סיעוד – ענף פרה-רפואי התומך ומסייע לרופאים בכל הקשור לטיפול בחולה
• פיזיותרפיה – ענף פארא-רפואי המתמקד בריפוי מחלות, בעיקר באמצעות עיסויים ותרגילים גופניים.
• ריפוי בעיסוק – טיפול המבוסס על עיסוק פיזי/יצירתי במטרה לשקם אנשים הסובלים ממחלה כלשהי.
• קלינאות תקשורת – טיפול בלקויות תקשורת, ובכללן שפה, דיבור ושמיעה.
• בדיקות מעבדה רפואית – מאפשר אבחון על סמך בדיקות שנעשות במעבדה רפואית.
• בדיקות רפואיות – מאפשר אבחון על סמך בדיקות שמבוצעות בטכנולוגיה רפואית.
• פסיכותרפיה – טיפול בהפרעות נפשיות.
• פסיכונוירואימונולוגיה (PNI) – ענף במצבי דחק המשפיעים על מערכת החיסון.

סוגיות ברפואה

• אתיקה רפואית
• מחלות
• התמכרות
• כאב
• השתלת איברים
• קסנוטרנספלנטציה

ראו גם

• ביטוח בריאות
• רשלנות רפואית

לקריאה נוספת

• יצחק (יוליוס) פרויס, הרפואה במקרא ובתלמוד, הוצאת מאגנס, 2012.(הספר בקטלוג ULI)
• רוי פורטר (עורך), תולדות הרפואה, מהיפוקרטס עד ימינו, הוצאת רסלינג, 2006

קישורים חיצוניים

• Ben Goldacre: What doctors don't know about the drugs they prescribe – הרצאה מאתר TED על הסכנה בהימנעות מפרסום תוצאות שליליות של מחקרים ברפואה.
• מילונים למונחי רפואה | רפואה 1939–1949 | מונחים שונים ברפואה א 2010 | מונחים שונים ברפואה ב-2014 | רפואה 1999 | רפואת שיניים 1938 | רפואת השיניים 1991 | אורולוגיה ועוד 2006 | רפואת הלב 2013 | רפואת עור 2010 | אנטומיה (רפואה) 1957 | באתר האקדמיה ללשון העברית
• רפואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רפואה, דף שער בספרייה הלאומית

כתבי עת רפואיים באנגלית:

• The Lancet
• New England Journal of Medicine
• JAMA) Journal of the American Medical Association)
• Nature Medicine, מבית Nature
• BMJ) British Journal of Medicine)