אנדרה-ז'אק גרנרן
אנדרה-ז'אק גרנרן (בצרפתית:André-Jacques Garnerin 31 בינואר 1769 – 18 באוגוסט 1823) היה טייס כדורים פורחים צרפתי וממציא המצנח חסר המסגרת. הוא היה האווירונאוט הרשמי של צרפת.
 | |
| לידה |
31 בינואר 1769 פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
18 באוגוסט 1823 (בגיל 54) פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| בן או בת זוג |
ז'אן ז'נבייב גרנרין |
  | |
ביוגרפיה
עריכהגרנרן נולד בפריז. כאדם צעיר למד גרנרן פיזיקה. ב-1793 הפך למפקח בצבא הצרפתי, שם עודד שימוש בבלונים למטרות צבאיות, הוא נתפס על ידי כוחות בריטיים בשלב הראשון של מלחמות המהפכה הצרפתית, הוסגר לידי האוסטרים והוחזק כשבוי מלחמה בבודה שבהונגריה למשך שלוש שנים.[1]
בלונים ומצנחים
עריכהטיסה בכדור פורח
עריכה.jpg)
גרנרן היה תלמידו של פרופסור חלוץ הכדור פורח ז'אק שארל, היה מעורב בהטסת בלוני אוויר חם, ועבד עם אחיו הבכור ז'אן-בטיסט-אוליבייה גרנרן (1766-1849) ברוב המראות הכדור פורח שלו. בסופו של דבר הוא מונה לאווירונאוט הרשמי של צרפת.[1]
גרנרן החל בניסויים עם מצנחים מוקדמים המבוססים על מכשירים בצורת מטרייה וביצע את הצניחה הראשונה ללא מסגרת (בגונדולה) עם מצנח משי ב-22 באוקטובר 1797 בפארק מונסו, פריז. המצנח הראשון של גרנרן היה עשוי קנבס לבן בקוטר של כ-7 מטר. גרנרן המריא בסל המחובר לתחתית המצנח; בגובה של כ-1000 מטרים הוא ניתק את החבל שחיבר את המצנח שלו לכדור. הכדור המשיך לשמיים בזמן שגרנרן, עם הסל והמצנח שלו, צנח. הסל התנדנד בעוצמה במהלך הירידה, ואז נחבט בנחיתה, אבל גרנרן יצא ללא פגע.
.jpg)
גרנרן המשיך לערוך בדיקות והדגמות סדירות בפארק מונסו, פריז, ב-22 באוקטובר 1797, מה שהפך לאירוע חגיגי כשהכריז ב-1798 שהטיסה הבאה שלו תכלול אישה כנוסעת. למרות שהציבור והעיתונות היו בעד, הוא נאלץ להתייצב מול גורמים במשטרה כדי להצדיק את הפרויקט שלו. הם היו מודאגים מההשפעה שיכולה להיות ללחץ אוויר מופחת על איברי הגוף הנשי העדין ואובדן ההכרה, בתוספת ההשלכות המוסריות של טיסה כזו. משלא הייתה מרוצה מתגובותיו של גרנרן, המשטרה הוציאה נגדו צו מניעה שאסר על העלייה בטענה שהצעירה מתחייבת למיזם ללא כל מושג על התוצאה האפשרית. לאחר התייעצות נוספת הן עם שר הפנים והן עם שר המשטרה, צו המניעה בוטל בטענה כי "אין יותר שערורייה בלראות שני אנשים ממינים שונים עולים בבלון מאשר לראות אותם קופצים לתוך כדור פורח."[2]
סלסטין אנרי כבר נבחרה, אז כשהאיסור הוסר גרנרן היה מוכן להמשיך. הוא פרסם את העלייה בעיתון הפריסאי מהמאה ה-18 "L'Ami des Lois":
סלסטין הצעירה שתלווה אותי שמחה לקראת המסע. אני אעלה איתה מפארק מונסו בהרובע השמיני של פריז במהלך עשרת הימים הבאים.
ב-8 ביולי 1798 התאספו מספר רב של צופים בפארק מונסו כדי לחזות בעלייה. לכל הדעות סלסטין אנרי הייתה צעירה ויפה, והיא וגרנרן הסתובבו בפארק מספר סיבובים לקול תשואות הקהל לפני שנכנסה לסל הבלון על ידי האסטרונום ז'רום לאלנד. המסע בכדור פורח עבר ללא תקלות והוא הסתיים בגוסנוויל כ 30 קילומטרים (19 מיל) מצפון לפריז.
הסיור באנגליה
עריכהגרנרן החזיק בתפקיד האווירונאוט הרשמי של צרפת, אז עם אשתו ז'אן ז'נבייב גרנרן הוא ביקר באנגליה בשנת 1802 במהלך הסכם אמיין והזוג השלים מספר טיסות הדגמה. בערב ה-21 בספטמבר 1802, גרנרן עלה בבלון המימן שלו ממגרש המתנדבים ברחוב אודלי הצפוני, כיכר גרוונר ועשה צניחה לשדה ליד סנט פנקראס.[3] זה הוליד את הבלדה הפופולרית האנגלית (תרגום חופשי):
- גרנרן הנועז עלה
- מה שהגדיל את המוניטין שלו
- והגיע בשלום ארצה
- במצנח הגדול שלו. [4]
הוא ביצע את ההמראה השנייה שלו בכדור פורח עם אדוארד הוק לוקר ב-5 ביולי 1802 ממגרש הקריקט לורדס, כשהוא טס לאורך 27.4 ק"מ משם לצ'ינגפורד תוך קצת יותר מ-15 דקות ובידיו מכתב היכרות חתום על ידי ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת כדי לתת לכל מי שיפגוש בנחיתה. עם זאת, כאשר התחדשה המלחמה בין צרפת לבריטניה, הם נאלצו לארוז ולחזור ליבשת, שם, ב-3-4 באוקטובר 1803, הוא עבר מרחק של 395 ק"מ בין פריז לקלוזן, גרמניה, עם הכדור שלו.[5]
משפחה
עריכהברוב הטיסות כדור פורח שלו עבד גרנרן עם אחיו הבכור ז'אן-בטיסט אוליבייה גרנרן (1766–1849).[1]
ז'אן גרנרן
עריכהתלמידתו ז'אן ז'נבייב גרנרן, שלימים הפכה לאשתו, הייתה גם טייסת כדורים פורחים וגם הצנחנית הראשונה. היא טסה לראשונה ב-10 בנובמבר 1798, אחת הנשים הראשונות שטסו בכדור פורח וב-12 באוקטובר 1799 הייתה האישה הראשונה שצנחה, מגובה של 900 מטר.
אליסה גרנרן
עריכהאחייניתו אליסה גרנרן, (נולדה ב-1791),[6] למדה להטיס כדורים פורחים בגיל 15 ועשתה 39 צניחות מקצועיות מ-1815 עד 1836 באיטליה, ספרד, רוסיה, גרמניה וצרפת.[7]
מותו
עריכהב-18 באוגוסט 1823, בגיל 54, גרנרן עבד על בניית כדור פורח חדש. בזמן שהסתובב באתר הבנייה, הוא נפגע מקורה שנפלה עליו והרגה אותו מיד.[5]
מורשת
עריכההצניחה הראשונה של גרנרן הונצחה על ידי גוגל בגוגל דודל ב-22 באוקטובר 2013.[8]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Encyclopædia Britannica – André-Jacques Garnerin
- ^
Radhika Sanghani, André-Jacque Garnerin: a profile of the first parachutist, The Telegraph, 21 October 2013
- ^ History Today Volume: 52 Issue: 9 2002 – Monsieur Garnerin Drops In by John Lucas
- ^ Flights of Fancy (אורכב 01.01.2006 בארכיון Wayback Machine)
- ^ 1 2 S. L. Kotar, J. E. Gessler, Ballooning: A History, 1782-1900, McFarland, 2011-01-03, ISBN 978-0-7864-4941-5. (באנגלית)
- ^ Science Photo Library – Elisa Garnerin
- ^ "Women in sports – Elisa Garnerin". אורכב מ-המקור ב-2 במאי 2016. נבדק ב-10 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "216th Anniversary of the First Parachute Jump". 22 באוקטובר 2013. נבדק ב-12 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
