אנדרטת המלחמה הסובייטית (פארק טרפטו)

אנדרטת המלחמה הסובייטיתגרמנית: Sowjetisches Ehrenmal; ברוסית: Воин-освободитель) היא אנדרטה ובית קברות צבאי הממוקמים בפארק טרפטו שבדרום ברלין, בירת גרמניה.

אנדרטת המלחמה הסובייטית
Sowjetisches Ehrenmal
מידע כללי
סוג אתר הנצחה, פסל מונומנטלי, בית קברות צבאי, בית קברות צבאי סובייטי בגרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם חיילי הצבא האדום שנפלו במהלך הקרב על ברלין
כתובת אלט-טרפטו עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום טרפטו-קפניק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 8 במאי 1949
תאריך פתיחה רשמי 8 במאי 1949 עריכת הנתון בוויקינתונים
יוצר יבגני ווצ'טיץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל יעקב בלופולסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 52°29′10″N 13°28′18″E / 52.486111°N 13.471667°E / 52.486111; 13.471667
(למפת ברלין רגילה)
 
אנדרטת המלחמה הסובייטית
אנדרטת המלחמה הסובייטית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פסל "המשחרר" באנדרטת המלחמה בפארק טרפטו
מראה כללי של אנדרטת המלחמה בפארק טרפטו
פסל אשה (אמא רוסיה) באנדרטת המלחמה בפארק טרפטו
זר מברונזה, קבר האחים ופסל "המשחרר" באנדרטת המלחמה סובייטית בפארק טרפטו

היסטוריה

עריכה

האנדרטה הוקמה בתכנונו של האדריכל הסובייטי יעקב בלופולסקי לזכרם של 5,000 מתוך 80,000 חיילי הצבא האדום שנפלו במהלך הקרב על ברלין בחודשים אפריל-מאי 1945. האנדרטה נחנכה ביום השנה הרביעי לסיום המלחמה, ה-8 במאי 1949, ושימשה כאנדרטה המרכזית לחללי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה במזרח גרמניה. אנדרטת המלחמה הסובייטית המרכזית, שנבנתה ב-1945 באזור הטירגארטן, נותרה במערב ברלין, והגישה אליה לצורך טקסי זיכרון הותרה במשך שנים אחדות לאחר חלוקת העיר באמצעות שיירה מיוחדת שעברה מהמזרח למערב בצ'ק פוינט צ'ארלי.

למכרז על עיצוב האנדרטה ב-1946 הוגשו 52 הצעות. היא הוקמה באזור ששימש עד לאותן שנים לתחרויות ספורט, והעבודה עליה הושלמה במאי 1949. בטקס החנוכה של האנדרטה השתתף אוטו גרוטהוול, אחד מראשי המפלגה הקומוניסטית של גרמניה המזרחית (ומאוחר יותר ראש ממשלת גרמניה המזרחית), שאמר: "אנו מודים לצבא הסובייטי האדיר, ששחרר אותנו מעול הפשיזם. כעת ההבטחה של הסוציאליזם למיליוני הפרולטרים היא להיאבק למען דמוקרטיה ושלום". ב-1985, לציון יום השנה ה-40 לסיום מלחמת העולם השנייה, צעדו נציגים של תנועות הנוער במסע לפידים אל האנדרטה, ושם נשבעו את "שבועת האמונים של הנוער לגרמניה המזרחית".

האנדרטה הייתה נוכחת בחיי היומיום של אזרחי גרמניה המזרחית - בול הדואר בערך מארק אחד היה של הפסל המרכזי, וביום השנה ה-40 למלחמה הודפס בגרמניה המזרחית לציון האירוע בול מיוחד עם תמונת האנדרטה. בברית המועצות הוטבע מטבע מיוחד של רובל אחד ועליו דמות הפסל והכיתוב "ניצחון על גרמניה הנאצית".

כיום כמעט ולא מתקיימים באנדרטה טקסי זיכרון רשמיים, מלבד הטקס לציון נסיגת הכוחות הרוסים ממזרח גרמניה. בעת הדיונים על איחוד גרמניה התחייבה הממשלה הפדרלית להמשיך ולדאוג לאחזקתן של האנדרטאות הסובייטיות, ולקבל את אישורה של רוסיה לכל שינוי בהן. הטקס הרשמי האחרון נערך ב-31 באוגוסט 1994, בו השתתפו 1,000 חיילים רוסים ו-600 חיילים גרמנים, ונאמו הלמוט קוהל ובוריס ילצין. טקס זיכרון נוסף נערך באנדרטה מדי שנה ב-8 במאי, יום כניעתה של גרמניה, תחת הסיסמה "יום השחרור".

תיאור האנדרטה

עריכה

הכניסה לאנדרטה היא משדרת פושקין (Puschkinallee) דרך שער ניצחון עשוי אבן גרניט אפורה ועליו חקוקה כתובת לזכרם של החיילים "שנפלו בקרב על החירות והעצמאות של המולדת הסוציאליסטית". שביל מוביל מהשער לרחבה שבה ניצב פסל בגובה 3 מטרים של אישה - סמל למולדת המבכה את בניה שנפלו בקרב. מפסל זה עולה הדרך אל החלק המרכזי של האנדרטה. לאורך השביל צומחות ערבות בוכיות עד לשער המעוצב כשני דגלי ברית המועצות עשויים שיש ורוד שנלקח מבניין לשכת קנצלר הרייך החדשה (Reichskanzlei), לשכתו של אדולף היטלר שנהרסה בתום המלחמה. לצד שני הדגלים מפוסלים שני חיילים כורעים ברך, לבושים במדים ואוחזים בתת-מקלעים. החייל לימין צעיר והחייל לשמאל מבוגר.

כמה מדרגות מובילות מהשער אל אזור הקבורה הסמלי, המציין את מקום משכבם האחרון של 5,000 מחללי הצבא האדום. מיקומם של הקברים עצמם אינו מצוין, והאזור כולו מכוסה במדשאות ובשיחים, תחומים ב-16 סרקופגים עשויים אבן, אחד עבור כל אחת מהרפובליקות שהרכיבו את ברית המועצות בשנים 1940-1956. הסרקופגים מעוטרים בתגליפים המתארים את ההתקפה הגרמנית על ברית המועצות במלחמת העולם השנייה, הסבל וההרס בברית המועצות, ההקרבה והתמיכה של האוכלוסייה בצבא, המאבק ההירואי של הצבא האדום, ההקרבה והסבל של החיילים, ולבסוף - הניצחון והחללים. על הסרקופגים חקוקים גם ציטוטים מדבריו של יוסיף סטלין ברוסית (בחלק הצפוני של כל סרקופג) ובגרמנית (בחלק הדרומי). לאחר איחוד גרמניה תבע הסניף המקומי של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית להסיר את הציטוטים, אך הבקשה נדחתה, ומרבית הציטוטים נידונו ברבות השנים להשחתה מצד ונדליסטים.

בקצה הרחבה המרכזית הוקם תל מלאכותי ועליו הפסל המרכזי של האנדרטה, בגובה 12 מ' ובמשקל 70 טון, של הפסל הסובייטי יבגני ווצ'טיץ'. הפסל נקרא "המשחרר", והוא מציג חייל של הצבא האדום האוחז בידו האחת חרב, בידו השנייה בילדה גרמניה, ודורך על צלב קרס שבור. ההשראה לפסל הייתה החייל הסובייטי ניקולי מאסאלוב (Nikolai Masalov; 19222004), אשר ב-30 באפריל 1945, במהלך הקרב על ברלין מצא ילדה גרמניה שתעתה בדרכה ליד כיכר פוטסדאם - סיפור שבמשך שנים ארוכות נטען כי הומצא על ידי התעמולה הסובייטית, אך מסמכים מאשרים את מהימנותו. בתחתית האנדרטה נמצא חדר מעוטר בפסיפסים בו מונחים בדרך כלל זרי הזיכרון. בשנת 2003 נלקח הפסל המרכזי לשחזור באי ריגן והוצב מחדש ב-4 במאי 2004.

גלריה

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה