אנטון וילהלם פון ל'סטוק
אנטון וילהלם פון ל'סטוק (בגרמנית: Anton Wilhelm von L'Estocq ; 16 באוגוסט 1738 – 5 בינואר 1815) היה גנרל פרוסי אשר פיקד על הכוח הפרוסי בקרב אילאו.
אנטון וילהלם פון ל'סטוק | |
לידה |
16 באוגוסט 1738 צלה, נסיכות הבוחר מהנובר |
---|---|
פטירה |
5 בינואר 1815 (בגיל 76) ברלין, ממלכת פרוסיה |
מקום קבורה | ברלין |
מדינה | ממלכת פרוסיה |
השתייכות | הצבא הפרוסי |
תקופת הפעילות | 1757–1814 (כ־57 שנים) |
דרגה | גנרל חיל הפרשים |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת שבע השנים מלחמות המהפכה הצרפתית המלחמות הנפוליאוניות | |
עיטורים | |
| |
ביוגרפיה
עריכהל'סטוק נולד ב-22 בפברואר 1737 בעיר צלה, שהשתייכה אז לנסיכות הבוחר מהנובר. מוצא משפחתו היה מפיקרדי שבצרפת. אביו, לודוויג אוגוסט ל'סטוק (1688-1747) היה אוברסט-לויטננט בצבא הפרוסי. אמו הייתה אילזה סופיה לבית גרבוב (1700-1738). הוא התגייס כצוער לצבא הפרוסי בשנת 1757 ושרת בחיל הפרשים. הוא לחם במלחמת שבע השנים, ועל חלקו במלחמה עוטר בפור לה מריט והוסמך כקורנט (מקביל לסגן משנה). ב-1768 הוא הועלה לדרגת לוטננט והוצב ברגימנט הפרשים ה-3 (ברנדנבורג - פון ציטן). ב-1790 מונה למפקד גדוד הוסרים, וב-1793 הועלה לדרגת אוברסט. הוא לחם עם הגדוד שלו כנגד צבא המהפכה הצרפתי במהלך מלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה. ב-1794 הוא קיבל פיקוד על רגימנט ההוסרים ה-2, ולאחר חתימת שלום בזל ב-1795 היה הרגימנט שלו אחראי על אבטחת הגבולות עם צרפת. ב-1797 הוא הועבר לפקד על רגימנט ההוסרים ה-1.
ב-1798 הוא הועלה לדרגת גנרל מיור, וב-1803 מונה למפקד הכוחות הפרוסיים בפרוסיה המזרחית, ובמקביל פיקד על רגימנט ההוסרים ה-9. ב-1805 הוא הועלה לדרגת גנרל לוטננט. במהלך מלחמת הקואליציה הרביעית ב-1806, בעקבות התבוסה הפרוסית בקרב ינה-אאורשטדט, החלו הצרפתים כובשים את מרבית פרוסיה. כוחו של ל'סטוק אשר כלל 25,000 חיילים, לא השתתף בקרבות, והיה רענן ומוכן לפעולה נגד הצרפתים המתקרבים מזרחה. הוא חבר אל כוחות צבא האימפריה הרוסית בפיקוד הרוזן פון בניגסן, וב-7 בפברואר הם נפגשו עם נפוליאון בונפרטה בקרב אילאו. הקרב, שהתחולל באמצע סופת שלגים, היה הראשון בו נפוליאון לא הכריע את האויב בצורה חד משמעית. למעשה, הצרפתים היו על סף הפסד לולא נסיגה מוקדמת של הרוסים. שני הצבאות נסוגו לבסוף לחניית חורף. בעקבות התבוסה בקרב פרידלנד, היה ל'סטוק חבר בוועדה צבאית מיוחדת שהוקמה בידי פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה, ואשר נועדה לבדוק ולנתח את סיבות הכישלון.
ב-12 בנובמבר 1808 הוא מונה למפקד הארמון בברלין, וב-1812 הועלה לדרגת גנרל חיל הפרשים. בתחילת 1814 הוא מונה למושל הצבאי של ברסלאו, אולם באוגוסט של אותה שנה הוא פרש מהצבא. הוא נפטר בברלין ב-5 בינואר 1815 בגיל 76.