אפיקורוס (יהדות)

אפיקורוס (כופר) מוזכר במשנה (מסכת סנהדרין, פרק י', משנה א') בתור מי שאין לו חלק לעולם הבא. המשנה אינה מגדירה מהו אפיקורוס, אך ברור כי שם זה נגזר משמו של החכם היווני אפיקורוס, שהשקפותיו הנוגדות את קיומם של אלים ושל השגחה עליונה, התפשטו בעולם העתיק לקראת ראשית האלף הראשון. לדעת יעקב מלכין, האימוץ של שם הפילוסוף ככינוי כללי לכופרים מעיד על הפופולריות של עמדותיו בקרב הציבור היהודי באותה תקופה.

אטימולוגיה

מקור הביטוי הוא שמו של הפילוסוף היווני, אבי האסכולה האפיקוראית, אך התלמוד פירש את השם כנגזר מן השורש פק"ר, דהיינו הפקר, ובהתאם לכך פירש את המושג כמי שמבזה תלמיד חכם או המבזה אדם בפני תלמיד חכם.^{[דרוש מקור]}

מהותו

על פי הרמב"ם, זלזול בתלמידי חכמים הוא מקרה פרטי של זלזול בתורה או בחכמיה, ובהתאם לכך הוא מגדיר אפיקורוס כאדם שכופר במהות הנבואה ובנבואת משה רבנו, או שטוען שהאל אינו מתעניין במעשי האדם (כלומר טוען שאין השגחה אלוהית). עם זאת, רמב"ם מבדיל בין אפיקורוס לבין אתאיסט (המכונה בלשונו "מין") אשר שולל את עצם קיומו של האל. סביר להניח שהגדרות אלו נבעו מהיכרותו של רמב"ם עם המקורות היווניים שהביאו את משנתו של אפיקורוס.

בעקבות פעולות הצנזורה הנוצרית פשט מושג זה בספרי הקודש היהודיים, שכן הצנזורה לא ראתה בעין יפה את הביטוי "מין", שבעיניה כוון אל הנוצרים, והחליפה אותו בביטוי "אפיקורוס" (או "אפיקורס"), דהיינו כופר, שהרי גם הכנסייה נלחמה בכופרים.

ראו גם

• מינות (יהדות)
• עיקרי האמונה היהודית

לקריאה נוספת

• יעקב מלכין, "השפעת אפיקורוס היווני ואפיקורוסים יהודיים על היהדות", בתוך: יעקב מלכין (עורך), תרבות היהדות החילונית, הוצאת כתר, 2006, עמ' 91–153.

קישורים חיצוניים

• הערך "אפיקורוס", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה